לדלג לתוכן

זהבה גלאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זהבה גלאון
לידה 4 בינואר 1956 (בת 68)
כ' בטבת ה'תשט"ז
ברית המועצותברית המועצות וילנה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה זלטה שניפיצקי
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1960
השכלה
סיעה
zehavagalon.co.il
חברת הכנסת
7 ביוני 1999 – 24 בפברואר 2009
(9 שנים)
25 במרץ 2011 – 22 באוקטובר 2017
(6 שנים)
כנסות 15–17, 18–20
יו"ר מפלגת מרצ ה־5
7 בפברואר 2012 – 22 במרץ 2018
(6 שנים)
23 באוגוסט 2022 – 17 בנובמבר 2022
(87 ימים)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זהבה גלאון בכנס שדרות לחברה במכללה האקדמית ספיר, 2015

זהבה גלאון (נולדה ב-4 בינואר 1956) היא יושבת ראש מפלגת מרצ לשעבר, נשיאת מכון זולת לשוויון וזכויות אדם ופובליציסטית ישראלית. גלאון נבחרה לכנסת ב-1999 וכיהנה בכנסת במשך 16 שנה. כיהנה כיושבת ראש מפלגת מרצ בשנים 2012–2018. גלאון הייתה חברה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בוועדת הכספים, בוועדה לקידום מעמד האישה, בוועדת החוקה ובוועדת הכנסת ועמדה בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים. בבחירות המקדימות למפלגה במהלך תקופת בחירות 2022 ניצחה בפער ניכר את יאיר גולן, ונבחרה לכהן שוב כיו"ר מרצ. מרצ לא עברה את אחוז החסימה וגלאון לא נכנסה לכנסת ה-25 כחברת כנסת.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון נולדה ב-1956 בווילנה, בירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית בשם זלטה (גולדה) שניפיצקי, לאריה ויפה שניפיצקי, ניצולי השואה. בשנת 1960, כשהייתה בת ארבע, עלתה יחד עם משפחתה לישראל והתגוררה כשנה במעברת פרדס רובין (כיום חלק מגבעת שמואל) ולאחר מכן עברה לפתח תקווה. את שירותה בצה"ל, כפקידה בחטיבת הצנחנים, סיימה בדרגת סמלת.

גלאון בוגרת המכללה האקדמית בית ברל בחינוך מיוחד ובעלת תואר שני בפילוסופיה של החינוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

את דרכה הציבורית החלה גלאון בשנת 1984, בהיותה ממובילות המאבק על חופש הדת, המצפון והתרבות בפתח תקווה. היא הנהיגה במשך חצי שנה את ההפגנות לפתיחת קולנוע "היכל" בלילות שבת. הייתה עוזרתו של מזכ"ל רצ דדי צוקר, ייסדה עם צוקר את ארגון "בצלם", והייתה המנכ"ל הראשון של הארגון, מזכ"ל מפלגת רצ וכן חברה בצוות המזכ"לים של מרצ.[1] גלאון הייתה חברה בתנועה "השנה ה-21", שחבריה נעצרו בשנת 1989 לאחר ניסיון לארגן הפגנה בקלקיליה, והואשמו בהפרת צו, לאחר שהוסר נגדם אישום בהמרדה.[2]

בשנת 1999 נבחרה לראשונה כחברת הכנסת מטעם מרצ בכנסת החמש עשרה, ושימשה כיושבת ראש הסיעה בכנסת עד סיום כהונתה בכנסת ה-17 ב-2009. בין הוועדות העיקריות שבהן הייתה חברה נמנות ועדת הכנסת, ועדת חוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה. בשנת 2000 נוסדה ביוזמתה ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים, אשר בראשה עמדה עד לסיום עבודתה בשנת 2005. לאחר מכן מונתה ליושבת ראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, למעקב אחר יישום המלצות ועדת החקירה.

בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006, שבהן איבדה מרצ כ-30% ממצביעיה, קראה גלאון ליושב ראש המפלגה יוסי ביילין לקבל אחריות לכישלון. בבחירות המקדימות להנהגת מרצ שנערכו במרץ 2008 התמודדה גלאון מול חיים אורון ורן כהן והגיעה למקום השלישי עם כ-18% אחוזי תמיכה.

בשנת 2009, במסגרת הסכם בין מרצ והתנועה החדשה, ויתרה גלאון על מקומה השלישי ברשימה והוצבה במקום הרביעי ברשימת התנועה החדשה מרצ. בבחירות לכנסת ה-18 השיגה המפלגה 3 מנדטים בלבד וגלאון לא נבחרה לכנסת.

במהלך תקופה זו הגישה את התוכנית "ראש בראש" בערוץ הכנסת ביחד עם העיתונאי חגי סגל.

היא החלה לימודי דוקטורט בחוג למגדר באוניברסיטת בר-אילן ולימדה קורס בשם "סחר בבני-אדם וזכויות-אדם" במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. כמו כן עמדה בראש קבוצת דיון במכון ון ליר בירושלים ל"שינוי חברתי באמצעות חקיקה".

במרץ 2011 חזרה גלאון לכהן כחברת כנסת, אחרי שחיים אורון פרש ממנה לפני תום הקדנציה כדי לפנות לה את מקומו. גלאון כיהנה כחברה בוועדת הכספים עד פיזורה של הכנסת השמונה עשרה.

בפברואר 2012 נבחרה לראשות מפלגת מרצ ובבחירות לכנסת התשע עשרה הכפילה מרצ את כוחה בכנסת לראשונה מאז שנות התשעים וזכתה לשישה מושבים בכנסת. כיו"ר המפלגה הובילה גלאון קו אופוזיציוני הן למדיניות המדינית של הממשלה והן למדיניות הכלכלית-חברתית.

ב-2015, ליל הבחירות לכנסת העשרים, כשהמדגמים והתוצאות החלקיות הראו כי מרצ עתידה לזכות רק בארבעה מושבים בכנסת, הודיעה גלאון שתתפטר מתפקידה כיו"ר המפלגה וכחברת כנסת על מנת לאפשר לתמר זנדברג, שהייתה במקום החמישי ברשימת מרצ לכנסת, לכהן בכנסת. עם סיום ספירת המעטפות הכפולות ופרסום התוצאות הסופיות, משנמצא שהמפלגה זכתה בחמישה מנדטים, חזרה בה גלאון מהודעת הפרישה.

ב-22 באוקטובר 2017 התפטרה גלאון מחברותה בכנסת. ב-28 בפברואר 2018 הודיעה על פרישתה מהמרוץ לראשות מרצ ומהחיים הפוליטיים, לאחר שלדבריה נוכחה לראות שהמתפקדים "מעוניינים בהנהגה חדשה".[3][4] ברשימת מרצ בבחירות לכנסת העשרים וארבע הוצבה גלאון במקום ה-119 הסמלי.

בשנת 2019 הקימה את מכון זולת לשוויון וזכויות אדם שהיא נשיאתו.

ב-19 ביולי 2022 הודיעה גלאון על התמודדותה מחדש לראשות מרצ, לקראת הבחירות לכנסת ה-25.[5] היא התמודדה מול יאיר גולן על ראשות המפלגה, ולאחר שניצחה ברוב של 60%, שבה לכהן כיו"ר מרצ. בבחירות לכנסת לא עברה המפלגה בראשותה את אחוז החסימה ולכן לא נכנסה לכנסת.[6]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון נשואה לפסח גלאון ואם לשניים. בנה, נדב גלאון, הוא ממובילי המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע. היא מתגוררת בשכונת כפר גנים ג' בפתח תקווה.

עמדותיה הציבוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהבה גלאון נואמת בהפגנה נגד ביטול מצעד הגאווה בבאר שבע ב-2016

גלאון פעלה במגוון נושאים: במאבק לסיום הכיבוש, בעשייה פמיניסטית למען שוויון, נגד אלימות מגדרית, למען קורבנות סחר בבני אדם, נגד שנאת האחר כמו גם נגד הריכוזיות המשקית, נגד שחיתות שלטונית ובעוד נושאים רבים נוספים.

בנוסף היא מגלה עמדות עקביות של הגנה על זכויות האדם בישראל ובשטחים. בעקבות מאבק שהובילה למען הלומי קרב זכתה אוכלוסייה זו להכרה של צה"ל ומשרד הביטחון כמי שנפגעה במסגרת השירות הצבאי.

גלאון הגישה כמה עתירות לבג"ץ בטענה של פגיעה בזכויות האדם ועוולות אחרות, כמו העתירה נגד שר הביטחון בעקבות סירובו להעמיד תחת פיקוח את מתקן הכליאה 1391 (שנדחתה בשנת 2011). בנוסף הגישה גלאון עתירה נגד הצעת פוליסת ביטוח שמכסה בין היתר את ההוצאות של נושאי המשרה בתאגיד בגין האשמתם בהטרדה מינית.

גלאון מתנגדת לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, שמונע מפלסטינים שנישאו לבני זוג ישראלים להתאזרח בישראל. גלאון הגישה ביחד עם האגודה לזכויות האזרח, ארגון עדאלה, והמוקד להגנת הפרט עתירה לבג"ץ, שנדחתה ברוב דעות ב-2006.

ב-2013 תמכה גלאון באי הפללה של משתמשים בסמים קלים, וטענה כי יש להפסיק את הפללת משתמשי קנאביס.[7]

הפללת זנאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 הגישה הצעת חוק להפללת צרכני זנות, ב-2017 הגישה מחדש את ההצעת החוק, בשיתוף עם חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. החוק כלל גם סיוע לעובדים ועובדות בתעשיית הזנות שיאפשר את שיקומם והוצאתם ממעגל הזנות.[8]

להט"ב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון ידועה כתומכת של קהילת הלהט"ב בזכות חקיקה ותמיכה פומבית במצעדי הגאווה ובמאבק לשוויון זכויות. בשנת 2009 זכתה לתואר יקירת הקהילה, בעקבות פעילותה בכנסת למען זכויות הלהט"ב[9] ב-2022 הציעה לשלול תקציבים מישיבות ומכינות המסיתות נגד להט"ב.[10][11]

כלכלה וחברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון דוגלת בהשקפה סוציאל-דמוקרטית. כחברה בוועדת הכספים של הכנסת היא הובילה את המאבק בריכוזיות במשק, פעלה למען זכויות חברתיות, נאבקה בניגודי האינטרסים בשוק ההון, והעבירה את "חוק התספורות" הקובע כי ימונה מפקח מטעמו של בית המשפט על כל הסדר חוב הכולל "תספורת" של למעלה מ-10 אחוזים מהחוב.[12] היא פעלה נגד הקיצוץ של הבנקים בחובות הטייקונים, והעלתה את הנושא ביחד עם ח"כ יצחק וקנין מש"ס לתודעה הציבורית.

יחד עם הח"כ חיים כץ מהליכוד יזמה הצעת חוק, שנדחתה, לאיסור על העסקה דרך קבלן במוסדות מדינה.[13]

פעלה למען הכללת שיקולים של עידוד התחרותיות ומניעת ריכוזיות במשק במכרז על הפרטת נמל אילת. גלאון חוקקה את החוק המקיף לאיסור סחר בבני אדם, והייתה מיוזמות הצעת חוק לאיסור צריכת זנות.

נושאים מדיניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון דוגלת בהשקפה שמדינת ישראל היא "מדינתו של העם היהודי ומדינת כל אזרחיה". היא הביעה התנגדות ל"זכות השיבה" של כל הפליטים הפלסטינים לתוך מדינת ישראל,[14] ותמכה ביוזמת ז'נבה הכוללת שיבה מוגבלת של פליטים לישראל.

ב-2002 בתקופת האינתיפאדה השנייה הייתה אחת מהמתנגדות הבולטות לסיכולים הממוקדים, בטענה שהם מהווים הוצאה להורג ללא משפט, המנוגדת לחוק ולזכויות האדם האלמנטריות שיש גם לפושעים. בניגוד לרוב חבריה בסיעת מרצ שהביעו התנגדות תקיפה לסרבנות בתקופת האינתיפאדה השנייה, גילתה (יחד עם רומן ברונפמן) סימפתיה לסרבנות.[15]

גלאון בכנס הרצליה בשנת 2016, לצד איימן עודה, נפתלי בנט ואריה דרעי

ב-2006 בעת מלחמת לבנון השנייה הייתה מהראשונים בשמאל שיצאו נגד המלחמה,[16]היא יצאה נגד הקו המיליטינטי שנקט יוסי ביילין חבר מפלגתה. אחרי המלחמה קראה להתפטרותם של אהוד אולמרט ועמיר פרץ[17] ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועמדה בראש המאבק הציבורי והמשפטי לפרסם את עדויות בכירי הממשלה בפני ועדת וינוגרד.

ב-2005 גלאון הייתה היחידה מבין חברי סיעתה שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות, בטענה שהיא מעדיפה הידברות. בנוסף ציינה כי מי שלא ידבר עם אבו מאזן יוביל לעליית החמאס לשלטון. חרף התנגדותה לתוכנית התנתקות, הצביעה בעד התוכנית בטענה שהיא תומכת בסיום הכיבוש ובפינוי התנחלויות.[14]

ביוני 2008, לאחר שבג"ץ אישר את פינוי הכפר הבדואי ח'אן אל-אחמר, יצאה גלאון נגד הממשלה, המתנחלים ושופטי בג"ץ. היא קראה להשתמש בכל הכלים של מאבק לא אלים, כולל אי ציות אזרחי וחסימת הדחפורים.[18]

ב-2008 גלאון התנגדה למבצע עופרת יצוקה[16][19] ולאחר הגשת דו"ח גולדסטון קראה לפתיחת חקירה ישראלית בנושא הדו"ח.[20] ב-2012 היא התנגדה למבצע עמוד ענן וקראה למשא ומתן בתחילת המבצע. היא טענה ש"אין פתרון צבאי, רק מדיני. אלימות רק מובילה ליותר אלימות וליותר שנאה"[21]. היא טענה שיש להגיע להסכם על פיו החמאס יתחייב שלא להוסיף ולהתחמש וישראל תסיר חלקית את המצור, תפתח מעברים לסחורות ותאפשר לתושבי רצועת עזה לעבוד בישראל[22].

ב-2013 בריאיון לגלי צה"ל אמרה זהבה גלאון שהיא מחרימה מוצרים מרמת הגולן.[23] ב-2015 אמרה שזו הייתה אמירה לא מוצלחת[24].

ב-2014 בתחילת מבצע צוק איתן היא קראה להפסקת אש חד צדדית וטענה שלא ניתן לנצח את הטרור לא מהאוויר ולא במבצע קרקעי, עוד הוסיפה כי יש להיכנס למשא ומתן עם אבו מאזן[25]. לאחר המבצע ב-2015 ציינה את העובדה שגם עם תום המבצע ממשיכים לירות טילים על ישראל. היא הדגישה את הסבל של חברי הקיבוצים בעוטף וטענה שהמשך ה"טפטופים" הוא תוצאה של האין-מדיניות של ממשלת ישראל מול עזה, שהכניסה, לדבריה את "דאעש" לעזה. היא טענה כי עזה מתפקדת ומשגשגת הוא הפתרון הנכון. עוד הוסיפה שאי העשייה של נתניהו מובילה למצב הביטחוני הנוכחי[26][27].

אחרי מבצע עלות השחר באוגוסט 2022 היא טענה שיש ללכת לרגיעה ארוכת טווח. בדבריה ציינה כי לא מדובר על תהליך שלום או תהליך מדיני מול חמאס אלא הסדרה שתביא שקט וביטחון לתושבים לא רק באמצעים צבאיים, אלא לפתוח מעברים ולייצר שיקום כלכלי של רצועת עזה.[28]

חקיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שנות כהונתה בכנסת שימשה גלאון כחברה באופוזיציה. עם זאת, במסגרת פעילותה יזמה שורה ארוכה של חוקים, אשר כמה מהם אף אושרו, בהם:

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרס "הנשיא קרטר לזכויות האדם" (1989) בשם ארגון "בצלם". גלאון הייתה המנכ"לית המייסדת של הארגון.
  • פרס "נשים מבטיחות" (2004) מהמועצה הלאומית של נשים יהודיות (NCJW) על פעילותה למען נשים וקידום שוויון מגדרי.
  • "פרס מהטמה גנדי לפיוס ושלום" (2005) (יחד עם חנאן עשראווי), שמחולק בדרום אפריקה, על פעילותה למען שלום וזכויות אדם.
  • עיטור נשיא המדינה למאבק בסחר בבני אדם (2009) על "היותה פורצת דרך שנטלה תפקיד מרכזי במאבק בסחר בבני אדם" (מתוך נימוקי ועדת הפרס).
  • אות "יקירת הקהילה" (2009) מטעם אגודת הלהט"ב על הישגיה ופעילותה הפרלמנטרית והציבורית למען שוויון זכויות מלא לקהילת הלהט"ב בישראל.
  • אות אומ"ץ (2012) "על רגישותה ונכונותה לפעול לנוכח תופעות של אי-צדק חברתי" (מתוך נימוקי הפרס).[31]
  • אות אבירת איכות השלטון (2014) מטעם התנועה לאיכות השלטון על מאבקה לפירוק הריכוזיות במשק ונגד החיבור של הון-שלטון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: זהבה גלאון
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זהבה גלאון

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שרית ישי לוי, לא יכולה יותר, חדשות, 23 בנובמבר 1990
  2. ^ משה פרל, חברי "השנה ה-21" יואשמו רק בהפרת צו - לא בהמרדה, חדשות, 28 באוגוסט 1989
    אורון מאירי, אורן כהן, המשטרה: "השנה ה-21 המרידו"; עו"ד פלדמן: ל"וי" מובנים רבים, חדשות, 29 במאי 1989
  3. ^ מורן אזולאי, גלאון לא תתמודד לראשות מרצ, באתר ynet, 28 בפברואר 2018
  4. ^ יקי אדמקר‏, דרמה במרצ: גלאון פורשת מפוליטיקה; גילאון לא יתמודד לראשות המפלגה, באתר וואלה, 28 בפברואר 2018
  5. ^ אריק בנדר, ‏תציל את מרצ? זהבה גלאון הודיעה כי תתמודד על ראשות המפלגה, באתר מעריב אונליין, 19 ביולי 2022
  6. ^ "אסון למדינה, אסון אישי שלי": ספירת הקולות הסתיימה - מרצ לראשונה מחוץ לכנסת, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 02:32), 3 בנובמבר 2022
  7. ^ גלאון במשדר וואלה!: "להסיר הפלילים על עישון סמים", באתר וואלה, 14 באוקטובר 2013
  8. ^ אתר למנויים בלבד ורד לי, מי הם חברי הכנסת התומכים בחקיקה להפללת לקוחות זנות?, באתר הארץ, 22 באפריל 2017
  9. ^ דני זאק, ‏זהבה גלאון: "זכרו מי תמכה בקהילה הגאה גם כשזה לא היה פופולארי", באתר ‏מאקו‏, 2 בפברואר 2012
  10. ^ יהונתן גוטליב, יו"ר מרצ זהבה גלאון: נעניש מכינות וישיבות שמסיתות נגד הלהט"ב, באתר ערוץ 7, 4 בספטמבר 2022
  11. ^ אמיר אטינגר, גלאון: "נשלול תקציבים מישיבות שמסיתות נגד להט"בים", באתר ישראל היום, 5 בספטמבר 2022
  12. ^ חוק התספורות אושר בקריאה טרומית: "שם סוף להונאה הממוסדת של החוסכים", באתר כלכליסט, 25 בינואר 2012
  13. ^ נדחתה הצעת החוק להעסקה ישירה של עובדי קבלן, מגפון, 15 ביולי 2012
  14. ^ 1 2 גדעון אלון, אבל למה יש כל כך מעט אנשים ב"ציבור הנבון", באתר הארץ, 15 בפברואר 2006
  15. ^ אריה דיין, הקווים החדשים והמחסומים הישנים של הסירוב, באתר הארץ, 6 בפברואר 2002
  16. ^ 1 2 גידי וייץ, זהבה גלאון מסתערת על הנהגת מרצ וסוגרת חשבון עם עמוס עוז, חיים אורון ויוסי ביילין, באתר הארץ, 3 באפריל 2009
  17. ^ מזל מועלם, מפץ אחד כנראה לא הספיק, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2006
  18. ^ אתר למנויים בלבד זהבה גלאון, לעצור את הדחפורים בגופנו, באתר הארץ, 7 ביוני 2018
  19. ^ ח"כ גלאון: כניסה לעיר עזה תגבה מחיר דמים מיותר, באתר ynet, 10 בינואר 2009
  20. ^ נרי ליבנה, שיחת היום: "זהבה גלאון, איך זה להיות מי שהיתה?", באתר הארץ, 2 במרץ 2010
  21. ^ חזקי ברוך, גלאון מסכמת את עמוד ענן: אין פתרון צבאי, באתר ערוץ 7, 23 בנובמבר 2012
  22. ^ זהבה גלאון: יש לפתוח מידית במשא ומתן עם חמאס, באתר ynet, 16 בנובמבר 2012
  23. ^ יו"ר מרצ גלאון לגל"צ: "אני מחרימה מוצרים מרמת הגולן", באתר גלי צה"ל, 26 בדצמבר 2013 (הקישור אינו פעיל)
  24. ^ אתר למנויים בלבד מורן שריר, זה מה שקורה כששמאלני פוגש מתנחל חמוד, באתר הארץ, 10 בפברואר 2015
  25. ^ מערכת Bizportal, "אני קוראת להפסקת אש חד-צדדית עכשיו, מתוך עמדה של כוח", באתר ביזפורטל, 14 ביולי 2014
  26. ^ הישיבה העשרים-ואחת של הכנסת העשרים, ‏10 ביוני 2015
  27. ^ חזקי ברוך, "בושה לכנסת ישראל", באתר ערוץ 7, 10 ביוני 2015
  28. ^ אלכסנדרה לוקש, יוסי יהושוע, בר-לב: "חמאס נרתע, ההישג משמעותי", באתר ynet, 8 באוגוסט 2022
  29. ^ חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006, באתר הכנסת
  30. ^ חוק החברות (תיקון מס' 18), התשע"ב-2012, באתר הכנסת
  31. ^ דברי הזכייה באתר אומ"ץ


הקודם:
חיים אורון 		יושבת ראש מרצ (2012-2018) הבא:
תמר זנדברג
הקודם:
ניצן הורביץ 		יושבת ראש מרצ (2022) הבא:
-
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זהבה_גלאון&oldid=39604110"