זהבה גלאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זהבה גלאון
תמונה זהבה גלאון.jpg
לידה 4 בינואר 1956 (בת 65)
כ' בטבת ה'תשט"ז
וילנה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1960
השכלה
סיעה
zehavagalon.co.il
חברת הכנסת
7 ביוני 199924 בפברואר 2009
(9 שנים ו־37 שבועות)
25 במרץ 201122 באוקטובר 2017
(6 שנים ו־30 שבועות)
כנסות 1517, 1820
יו"ר מפלגת מרצ
7 בפברואר 201222 במרץ 2018
(6 שנים ו־6 שבועות)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זהבה גלאון (נולדה ב-4 בינואר 1956) היא פוליטיקאית ישראלית, נבחרה לכנסת ב-1999 וכיהנה בכנסת במשך 16 שנים, ושימשה כיושבת ראש מפלגת מרצ בשנים 2012–2018. בתקופתה כיו"ר המפלגה מרצ הכפילה את כוחה בכנסת, והפכה למפלגה המזוהה ביותר עם זכויות אדם, התנגדות לכיבוש ומאבק בכפייה דתית. גלאון הייתה חברה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בוועדת הכספים, בוועדה למעמד האישה, בוועדת החוקה ובוועדת הכנסת, ועמדה בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים.

גלאון עוסקת בכתיבה פובליציסטית, ומכהנת כנשיאת מכון המחקר זולת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון נולדה בווילנה, עיר הבירה של ליטא (אז חלק מברית המועצות) בשם זלטה (גולדה) שניפיצקי, לאריה ויפה שניפיצקי. בשנת 1960, כשהייתה בת ארבע, עלתה יחד עם משפחתה לישראל והתגוררה בגבעת שמואל. את שירותה בצה"ל, כפקידה בחטיבת הצנחנים, סיימה בדרגת סמלת.

גלאון נשואה לפסח גלאון ואם לשניים ומתגוררת בשכונת כפר גנים בפתח-תקוה. בעלת תואר B.E.D בחינוך מיוחד מהמכללה האקדמית בבית ברל, תוארM.A בפילוסופיה של החינוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים, וסיימה לימודי דוקטורט במגדר באוניברסיטת בר-אילן (בלי כתיבת תזה).

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכה הציבורית החלה גלאון בשנת 1984, בהיותה ממובילות המאבק על חופש הדת, המצפון והתרבות בפתח תקווה. היא הנהיגה במשך חצי שנה את ההפגנות לפתיחת קולנוע "היכל" בלילות שבת. הייתה עוזרתו של מזכ"ל רצ דדי צוקר, ממייסדי ארגון "בצלם", והמנכ"ל הראשון של הארגון, מזכ"ל מפלגת רצ וכן חברה בצוות המזכ"לים של מרצ[1].

בשנת 1999 נבחרה לראשונה כחברת הכנסת מטעם מרצ בכנסת החמש עשרה, ושימשה כיושבת ראש הסיעה בכנסת עד סיום כהונתה בכנסת ה-17 ב-2009. בין הוועדות העיקריות בהן הייתה חברה נמנות ועדת הכנסת, ועדת חוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה. בשנת 2000 נוסדה ביוזמתה ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים, בראשה עמדה עד לסיום עבודתה בשנת 2005. לאחר מכן מונתה ליושבת ראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, למעקב אחר יישום המלצות ועדת החקירה.

בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006, שבהן איבדה מרצ כ-30% ממצביעיה, קראה גלאון ליושב ראש המפלגה יוסי ביילין לקבל אחריות לכישלון. בבחירות המקדימות להנהגת מרצ שנערכו במרץ 2008 התמודדה גלאון מול חיים אורון ורן כהן והגיעה למקום השלישי עם כ-18% אחוזי תמיכה.

בשנת 2009, במסגרת הסכם בין מרצ ו"התנועה החדשה", ויתרה גלאון על מקומה השלישי ברשימה, והוצבה במקום הרביעי ברשימת "התנועה החדשה מרצ" בבחירות לכנסת ה-18, השיגה המפלגה 3 מנדטים בלבד וגלאון לא נבחרה לכנסת,

במהלך תקופה זו הגישה את התוכנית "ראש בראש" בערוץ הכנסת ביחד עם העיתונאי חגי סגל, למדה לימודי דוקטורט בחוג מגדר באוניברסיטת בר-אילן ולימדה קורס "סחר בבני-אדם וזכויות-אדם" במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. כמו כן עמדה בראש קבוצת דיון במכון ון ליר בירושלים ל"שינוי חברתי באמצעות חקיקה".

במרץ 2011 חזרה גלאון לכהן כחברת כנסת, אחרי שחיים אורון פרש ממנה לפני תום הקדנציה על מנת לפנות לה את מקומו. גלאון כיהנה כחברה בוועדת הכספים עד פיזורה של הכנסת השמונה עשרה.

בפברואר 2012 נבחרה לראשות מפלגת מרצ ובבחירות לכנסת התשע עשרה הכפילה מרצ את כוחה בכנסת לראשונה מאז שנות התשעים וזכתה לשישה מושבים בכנסת. כיו"ר המפלגה הובילה גלאון קו אופוזיציוני הן למדיניות המדינית של הממשלה, והן למדיניות הכלכלית-חברתית.

בליל הבחירות לכנסת העשרים, כשהמדגמים והתוצאות החלקיות הראו כי מרצ עתידה לזכות רק בארבעה מושבים בכנסת, הודיעה גלאון שתתפטר מתפקידה כיו"ר המפלגה וכחברת כנסת, ותפנה את מקומה בכנסת לתמר זנדברג, שהייתה מדורגת במקום החמישי ברשימתת מרצ לכנסת. עם סיום ספירת המעטפות הכפולות ופרסום התוצאות הסופיות, משנמצא שהמפלגה זכתה ב-חמישה מנדטים, חזרה בה גלאון מהודעת הפרישה.

ב-18 באוקטובר 2017 הודיעה גלאון שבכוונתה להתפטר מחברותה בכנסת, לשם התמקדות בקידום שינוי שיטת הבחירות במרצ לשיטת "פריימריז פתוחים"[2]. התפטרותה נכנסה לתוקף ב-22 באוקטובר 2017. ב-28 בפברואר 2018 הודיעה על פרישתה מהמרוץ לראשות מרצ ומהחיים הפוליטיים, לאחר שלדבריה נכחה לראות שהמתפקדים "מעוניינים בהנהגה חדשה"[3][4]. ברשימת מרצ בבחירות לכנסת העשרים וארבע הוצבה גלאון במקום ה-119 הסמלי.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדותיה ופעילותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהבה גלאון נואמת בהפגנה נגד ביטול מצעד הגאווה בבאר שבע ב-2016

גלאון פעלה במגוון נושאים: במאבק לסיום הכיבוש, בעשייה פמיניסטית למען שוויון, נגד אלימות מגדרית, למען קורבנות סחר בבני אדם, נגד שנאת האחר ובאותה אפקטיביות נגד הריכוזיות המשקית, נגד שחיתות שלטונית ובעוד נושאים רבים נוספים.

בנוסף היא מגלה עמדות עקביות של הגנה על זכויות האדם בישראל ובשטחים, וידועה כידידת קהילת הלהט"ב בזכות חקיקה ותמיכה פומבית במצעדי הגאווה ובמאבק לשוויון זכויות. ובמאבק שהובילה למען הלומי קרב, בזכותו הם זכו להכרה של צה"ל ומשרד הביטחון כמי שנפגעו במסגרת שירותם הצבאי.

גלאון הגישה מספר עתירות לבג"ץ בטענה של פגיעה בזכויות האדם ועוולות אחרות, כמו העתירה נגד שר הביטחון בעקבות סירובו להעמיד תחת פיקוח את מתקן 1391 (שנדחתה בשנת 2011[10]). בנוסף הגישה גלאון עתירה נגד הצעת פוליסת ביטוח שמכסה בין היתר את ההוצאות של נושאי המשרה בתאגיד בגין האשמתם בהטרדה מינית.

גלאון מתנגדת לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, שמונע מפלסטינים שנישאו לבני זוג ישראלים להתאזרח בישראל. גלאון הגישה ביחד עם האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, והמוקד להגנת הפרט עתירה לבג"ץ, שנדחתה ברוב דעות ב-2006.

כלכלה וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון דוגלת בהשקפה סוציאל-דמוקרטית,.כחברה בוועדת הכספים של הכנסת היא הובילה את המאבק ריכוזיות במשק וזכויות חברתיות ובניגודי האינטרסים בשוק ההון, העבירה את "חוק התספורות" הקובע כי ימונה מפקח מטעם בית המשפט על כל הסדר חוב הכולל "תספורת" של מעל ל-10 אחוזים מהחוב[6]. הקיצוץ של הבנקים בחובות הטייקונים – והעלתה את הנושא ביחד עם ח"כ וקנין מש"ס, בתודעה הציבורית. למרות הלחצים הפוליטיים האדירים שהופעלו נגדה מצד בעלי ההון.

יחד עם חיים כץ מהליכוד יזמה הצעת חוק, שנדחתה, לאיסור על העסקה דרך קבלן במוסדות מדינה[7].

פעלה למען הכללת שיקולים של עידוד התחרותיות ומניעת ריכוזיות במשק במכרז על הפרטת נמל אילת. גלאון חוקקה את החוק המקיף לאיסור סחר בבני אדם, והייתה מיוזמות הצעת חוק לאיסור צריכת זנות.

נושאים מדיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון דוגלת בהשקפה שמדינת ישראל היא "מדינתו של העם היהודי ומדינת כל אזרחיה". היא הביעה התנגדות ל"זכות השיבה" של כל הפליטים הפלסטינים לתוך מדינת ישראל[8], ומאידך תמכה ביוזמת ז'נבה הכוללת שיבה מוגבלת של פליטים לישראל.

בתקופת האינתיפאדה השנייה הייתה אחת מהמתנגדות הבולטות לסיכולים הממוקדים, בטענה שהם מהווים הוצאה להורג ללא משפט, המנוגדת לחוק ולזכויות האדם האלמנטריות שיש גם לפושעים. בניגוד לרוב חבריה בסיעת מרצ שהביעו התנגדות תקיפה לסרבנות בתקופת האינתיפאדה השנייה, גילתה (יחד עם רומן ברונפמן) סימפתיה לסרבנות[9].

בעת מלחמת לבנון השנייה הייתה מהראשונים בשמאל שיצאו נגד המלחמה, ובמהלכה הייתה בין המתנגדים הבולטים למלחמה ולהרחבתה. אחרי המלחמה קראה להתפטרותם של אהוד אולמרט ועמיר פרץ[10] ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועמדה בראש המאבק הציבורי והמשפטי לפרסם את עדויות בכירי הממשלה בפני ועדת וינוגרד.

הייתה היחידה מבין חברי סיעתה שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות, בטענה שהיא מעדיפה הידברות. חרף התנגדותה לתוכנית התנתקות, הצביעה בעד התוכנית בטענה שהיא תומכת בסיום הכיבוש[8].

התנגדה למבצע עופרת יצוקה[11] ולאחר הגשת דו"ח גולדסטון קראה לפתיחת חקירה ישראלית בנושא הדו"ח[12]. התנגדה למבצע עמוד ענן וקראה למשא ומתן בתחילת המבצע.

בריאיון לגלי צה"ל אמרה זהבה גלאון שהיא מחרימה מוצרים מרמת הגולן[13]. ב-2014 חזרה בה מהאמירה הזו.

ביוני 2018, לאחר שבג"ץ אישר את פינוי ח'אן אל-אחמר, כינתה גלאון את השופטים כ"שופטי בג"ץ ערלי הלב, שהכתימו לדיראון עולם את המוסד שהם מכהנים בו", וקראה למרי אזרחי, אי־ציות והתנגדות אקטיבית נחושה כלפי מערכות הביטחון[14].

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאון שירתה את הציבור משורות האופוזיציה בלבד והצליחה, ללא משאבים של משרד ממשלתי, לחולל שינויים חברתיים מרשימים למען נשים, אוכלוסיות מוחלשות, ולמען כלל הציבור בישראל, היא יזמה שורה ארוכה של חוקים, ובהם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפים רשמיים
כתבות בתקשורת
ראיונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרית ישי לוי, לא יכולה יותר, חדשות, 23 בנובמבר 1990
  2. ^ מורן אזולאי, זהבה גלאון מתפטרת מהכנסת, תישאר ראש מרצ, באתר ynet, 18 באוקטובר 2017
  3. ^ מורן אזולאי, גלאון לא תתמודד לראשות מרצ, באתר ynet, 28 בפברואר 2018
  4. ^ יקי אדמקר‏, דרמה במרצ: גלאון פורשת מפוליטיקה; גילאון לא יתמודד לראשות המפלגה, באתר וואלה!‏, 28 בפברואר 2018
  5. ^ דברי הזכייה באתר אומ"ץ
  6. ^ חוק התספורות אושר בקריאה טרומית: "שם סוף להונאה הממוסדת של החוסכים", באתר כלכליסט, 25 בינואר 2012
  7. ^ נדחתה הצעת החוק להעסקה ישירה של עובדי קבלן, מגפון, 15 ביולי 2012
  8. ^ 1 2 גדעון אלוןאבל למה יש כל כך מעט אנשים ב"ציבור הנבון", באתר הארץ, 15 בפברואר 2006
  9. ^ אריה דיין, הקווים החדשים והמחסומים הישנים של הסירוב, באתר הארץ, 6 בפברואר 2002
  10. ^ מזל מועלםמפץ אחד כנראה לא הספיק, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2006
  11. ^ גידי וייץזהבה גלאון מסתערת על הנהגת מרצ וסוגרת חשבון עם עמוס עוז, חיים אורון ויוסי ביילין, באתר הארץ, 3 באפריל 2009
  12. ^ נרי ליבנהשיחת היום: "זהבה גלאון, איך זה להיות מי שהיתה?", באתר הארץ, 2 במרץ 2010
  13. ^ יו"ר מרצ גלאון לגל"צ: "אני מחרימה מוצרים מרמת הגולן", באתר גלי צה"ל, 26 בדצמבר 2013
  14. ^ זהבה גלאון, לעצור את הדחפורים בגופנו, באתר הארץ, 7 ביוני 2018


הקודם:
חיים אורון
יושבת ראש מרצ הבא:
תמר זנדברג