משתמש:מקסים מלקוש/אוסיפ מנדלשטם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

אוסיפ אמילייביץ' מנדלשטם (רוסית: Осип Эмильевич Мандельштам);‏ 3 בינואר 189127 בדצמבר 1938. משורר, מסאי, מבקר, רוסי ממוצא יהודי. אחד המשוררים הגדולים ביותר בספרות הרוסית של המאה ה-20.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסיפ (יוסף) מנדלשטם נולד בוורשה למשפחה יהודית מתבוללת עשירה.

אביו אֶמִיל (חַצְקֶל) בנימינוביץ' מנדלשטם (רוסית: Эмиль (Хацкель) Биньяминович Мандельштам) היה סוחר במוצרי עור שהתנתק מהיהדות המסורתית בשלב מוקדם בחייו. היה לו סטאטוס של "סוחר האיגוד (גִּילְדָּה) הראשון" המתיר לו להתיישב מחוץ לתחום המושב למרות היהדות שלו.

אמו של המשורר פלורה אוסיפובנה וורבלובסקיה (רוסית: Флора Осиповна Вербловская) היתה מוזיקאית ילידת וילנה בה למדה בגימנסיה רוסית. היא חינכה את בנה באהבה לשפה הרוסית, למוזיקה ולספרות.

בשנת 1897 עברה המשפחה לסנט פטרבורג. דמות העיר השפיעה על הילד רבות. בעיר הזו עם ארמונותיה הקלאסיים הכול הלך בניגוד לאורח החיים היהודי בגלות. בשנות 1900-1907 למד אוסיפ בבית הספר המתקדם ברוחו, אחד הטובים שהיו בעיר.

בגלל האחוז הנמוך הנקבע לקבלת היהודים לאוניברסיטאות ברוסיה לא התקבל מייד לאוניברסיטת סנט פטרבורג. בשנים 1908-1910 למד ספרות צרפתית, שפות רומאניות ופילוסופיה באוניברסיטת היידלברג ובסורבון. בשנת 1911 השתמד והתנצר בכנסיה מתודיסטית בעיר ויבורג. כנראה הוא היה צריך את זה רק כדי ללמוד באוניברסיטת סנט פטרבורג, כי לא התחיל לקיים את המסורת הנוצרית (כמו שלא קיים את המסורת היהודית) אלא רק התקבל לאוניברסיטה (הפקולטה לפילולוגיה) בה המשיך את לימודיו עד הסתיו של 1915. שירת הסימבוליסטים הצרפתים (קודם כל שירתו של פול ורלן) השפיעה רבות על יצירתו בתחילת הדרך. מהמשוררים הרוסים השפיעו עליו פיודור טיוטצ'ב ופיודור סולוגוב.

בשנת 1912 הצטרף מנדלשטם לזרם האקמאיזם. זה לאחר שהכיר את אנה אחמטובה וניקולאי גומיליוב. את ההיכרות הזו ראה כמזל גדול. בהצטרפות לאקמאיזם התנתק מהסימבוליזם כי זרם אחד הופיע כנגד השני. אקמאיסטים ניסו להשתחרר מהסימבוליזם המעיק, המעורפל והמיסטי. הזרם שלהם התאפיין בדיבור ישיר ומאופק, תוך שימת דגש על מילה בודדת. החיפושים הפואטיים של התקופה הזו ביצירתו של מנדלשטם באו לידי ביטוי במבחר השירים הראשון - "האבן" (רוסית: "Камень") שיצא לאור לראשונה בשנת 1913.

את השירים שכתב בשנות מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר איחד ופירסם במבחר "Tristia" (ספר עצבות), 1922. בשנת 1923 פירסם את הספר שנית כגירסת המחבר מתחת לכותרת "הספר השני" והקדיש אותו לאישתו נדיז'דה יקובלבנה חאזינה. המשורר הכיר אותה בקייב בשנת 1919. בשירים מהספר "Tristia" מסתמן המעבר מאקמאיזם והרציונלי לאי-רציונלי וטרגי, לפואטיקת האסוציאציות המורכבות מאוד.

התפתחות הפואטיקה הבאה נשקפת בשירתו של שנות ה-20. היא מתאפיינת בערפיליות ובאלוזיות תרבותיות רבות. תחילת מאי 1925 ועד אוקטובר 1930 נמשכת תקופת ההפסקה ביצירה פואטית. מנדלשטם מתמקד בפרוזה.

בשירתו בשנות ה-30 הוא מתנתק באופן הפגנתי לא רק מהמציאות הסבייטית, אלא גם בהתרבות הרשמית של המדינה. הוא נוטל על עצמו את המשימה לבנות את התרבות החדשה מאפס - את התרבות שלא סומכת על הישגיהם של הדורות הקודמים. המסה "שיחה על דאנטה" (1933) נחשבת לנאום פרידה מהתרבות הרשמית.

בשנת 1933, על שיא השנאה שלו כלפי המשטר הסובייטי כתב מנדלשטם את האפיגרמה המתנגד לסטלין בשם "אנחנו גרים בלי לחוש את הארץ מתחתנו". בגלל זה נאסר והוגלה לעיר קטנה בהרי אורל. אחר כך התירו לו לבחור במקום התיישבות והוא בחר בעיר וורונז' בה היה גר בשנים 1934-1937. רוב השירים שחיבר בתקופה זו משקפים את השאיפה של האישיות המעוותת באופן בלתי חוזר להגיד את הכול עד הסוף - להגיד את המילה האחרונה שלו כל עוד הוא חי.

במאי 1937 התירו למנדלשטם לעזוב את וורונז'. אחרי שנה נאסר שנית ונשלח למחנה אסירים במזרח הרחוק, קרוב לעיר ולדיבוסטוק. שם ב-27בדצמבר של 1938 המשורר מת מטיפוס. המשטר הסובייטי החזיר לו רשמית וסופית את זכויותיו ושם טוב רק בשנת 1987.



[[קטגוריה:משוררים רוסים]] [[קטגוריה:משוררים יהודים]] [[קטגוריה:יהודים רוסים]]