מכתם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מכתם, או אפיגראמהיוונית: ἐπίγραμμα), הוא סוג של שיר. המכתם התפתח לראשונה כשיר הכתוב על מצבות (ומכאן שמו הלועזי). שטח הכתיבה המצומצם על גבי המצבה הקנה לו את אופיו הקצר, אשר בדרך כלל אינו עולה על שני בתים.

מכתמים רבים הם בעלי אופי סאטירי, המשמשים למתיחת ביקורת או להלעגה.

כדוגמה למכתם אפשר להביא את שירו המפורסם של מארטיאליס:

"אינני אוהב אותך סבידיוס ואינני יכול לומר מה הסיבה לכך
רק זאת אוכל לומר: אינני אוהב אותך" (מארטיאליס, מכתמות, 1.32)

במקרא, מכתם הוא כינוי לאחד מסוגי המזמור בתהילים.

מכתם ביוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוון הארכאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכתמים הארכאי הקדומים ביותר שהגיעו לידינו הן כתובות הנצחה על כלים בהקסמטר: CEG 1.423, CEG 1.454, הכתובת על אוינוכוה (οἰνοχόη סוג של כד יין) הידועה בשם "כתובת דיפולון" (Dipylon inscription) וכן הכתובת על סקופוס מפיתיקוסה (Pithecusae scyphus). משנת 500, המכתמים ששימשו את הקופלט האלגי (Elegiac couplet, שיר אלגי המורכב משתי שורות).

התקופה הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב המכתמים המונומטים שהגיעו לידנו הם בעילום שם, הראשון מבניהם שחתום הוא CEG 2.819, 888. ii. המשורר הראשון שיוחס לו כתיבת מכתמים היה סימונדס אולם יש קושי לשייך את המכתמים אליו. הקושי לאמת יוצרים עם מכתמיהם הקשה מאוד על המחקר של מכתמים אשר נכתבו לפני שנת 400 לפנה"ס ולמעשה בלם אותו.

התקופה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מאה השלישית, המכתמים עוברים ממונומט לקלף. אלו מכתמים ארוכים יחסית עם משקל משתנה. המכתמים האלו שונים מאוד ממכתמי הקומפלט אלגי בעל משקל יחיד ובני שתי שורות. יש גידול בשימוש במכתמים מאחר ואלו השתלבו והתאימו לזרמים ספרותים חדשים כמו המשוררים החדשים באלכסנדריה. עתה התוכן אינו הצנחה בלבד אלא גם עיסוק בנושאים יום יומיים, פסטורליים (טבע, דת ומשפחה) כפי שניתן לראות אצל אנוטה מתגה (Anyte of Tegea). רוב המשוררים פורסמו תחת הכותר "מכתמים" (ἐπίγραμμα). בהמשך היה גם חיקוי של מכתמים גרפיים כמו המתכם הלטיני, שיר 59 של קאטולוס.

עם השנים החלו להכתב מכתמים בידיונים המנותקים לגמרי ממונומט ההנצחה.

אזורים המושפעים מהתרבות הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתמים מהתקופה המאוחרת של הרפובליקה ותחילת האימפריה על פי רוב נכתבו עבור פטרונים רומאים כשירי הלל (Epideictic). בסוף המאה הראשונה לספירה, נראה התפתחות של מכתמי הסטירה, בעיקר בידי נרוין לוקיליוס (Neronian Lucillius). במאה ה-3 וה-4 יש התחדשות של מכתמים על מונומנטים וחזרה לכתיבה מרובה של שורות.

בתקופה של יוסטיניאנוס יש חזרה מחודשת למודלים ההלניסטיים כשבהם המסורת הנוצרית משתלבת. בתקופה זו היה השימוש האחרונה במכתמים.

מכתמים לטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בכתובות בלטינית מתועדים מהמחצית השנייה של המאה השלישית לפנה"ס. המכתם הלטיני, בדומה למכתם היווני החל את דרכו כמונמנט על חפץ. המכתם הרומי מאבד במהירות את הקשר ההדוק בין המונומט עצמו לכתובת. התרבות ההלניסטית השפיע רבות על המכתמים הלטינים ויש שילוב של זרמי ספרות רומיים עם זרמים ההלניסטי.

מהמאה ה-2 ועד ה-1 לפנה"ס, הקסמטר הפך להיות נפוץ במיוחד.בדומה לעליה בשימוש במכתמים אצל המשוררים החדשים באלכסנדריה, כך החלה עלייה חדשה בשימוש במכתמים אצל המשוררים החדשים ברומא.

מארטיאליס נחשב בידי כותבים מודרניים כאמן המכתמים הלטינים. המכתמים שלו מתארים את חיי היום יום של רומא. בניגוד לקאטלוס השירים שלו פחות עוסקים בעולמן הרגשי של דמויות וסיפורי אהבה ויותר אטירים.

במאה הרביעית הופכים המכתמים לפופלארים שוב. אוסוניוס חיבר אסופה קצרה של מכתמים, חלקם תורגמו מיוונית או אומצו. הוא החזיר את השימוש במשקלים חדשים ואת הבדיון עם מעט רטוריקה ודידקטיות.

המכתמים הלטינים התאפיינו בקצרנותן, דקדוקן, שנינותן, משלבם הנמוכה, התעסקות במין ובחיי היום יום, התקפות פוליטיות ומטרון. במאה החמישית לפנה"ס, הקומפלט האלגי שימש את המטרון עבור המכתמים היוונים. לעומת זאת, משוררים חדשים, בתקופות מסוימות החזירו את הגיוון למטרוינים. המכתמים הלטינים הצטיינו בהבטלת הפרסונה של הסופר, עולמו האישי, אוהביו ושונאיו, תוך ניסיון לשחזר ולהציץ אל רגע מסוים מהעבר.

מקורות מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • L. C. Watson, ‘Epigram’, in S. Harrison (ed.), A Companion to Latin Literature (Oxford, 2004), 201–212
  • A. D. E. Cameron, OCD3 s.v. Epigram, Greek
  • M. Citroni, OCD3 s.v. Epigram, Latin

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.