משתמש:סנסן ליאיר/שלום אזולאי
הרב שלום מרדכי אזולאי (סביב ה'תר"ם - כ"ו בשבט ה'תשכ"א) היה פוסק הלכה, אב בית הדין של העדה המערבית בירושלים, רבה של העיר העתיקה, וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. בצעירותו היה פעיל ציוני.
קורותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בצפרו לאביו ר' עמרם ולאימו שמחה. משפחתם הייתה מיוחסת בכהונה עד צדוק הכהן. למד אצל רבי חיים אליהו אברהם בן שטרית, ואצל חמיו רבי חיים מאמאן. שימש כמלמד בצפרו, ובהמשך היגר לפאס שם שימש כמנהל ומלמד בתלמוד תורה 'אם הבנים'.[1]
בשנת תרס"ח, התחיל להתארגן קבוצות יהודים בתוך ערי מרוקו לאגודה ציונית. הם ייסדו את חברת "חיבת ציון" שמטרתה הייתה להעלות צעירים לארץ ישראל בכדי שיעסקו בהפרחת השממה ושכלול היישוב היהודי בארץ ישראל. החברה הורכבה משתי כיתות, כיתה אחת מנתה את האנשים המבוגרים בראשות הרב ישמ"ח עובדיה, וכיתה שניה בה היו הצעירים, בראשותו של רבי שלום אזולאי. חברי 'חיבת ציון' היו חברים בתנועת המזרחי, אך לאחר כשלוש שנים, בהשפעתה של ממשלת צרפת, התפרדה החבילה.[2]
בשנת תרפ"א עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הצטרף לחברת לומדי הקבלה בראשות הרב אליהו אלעז'ימי. בירושלים, מצבו הכלכלי ירד, והרב ישמ"ח עובדיה ביקש מהרב יעקב מאיר שיתן לו קצבה הגונה. בשנת תרפ"ו התמנה לחבר בית הדין של עדת המערביים, לצד רבי שמואל עזראן ורבי עמרם אבורביע ורבי יוסף שלוש. כמו כן שימש כר"מ בישיבה בירושלים, שם לימד הלכות אבן העזר בעיון. כמו כן לימד קבלה.
החל משנת ה'תש"א, שימש כרבה של העיר העתיקה.[3]
החל מב' אייר ה'תש"ח עד שנת ה'תשט"ו, שימש חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.[4] שימש בדיינות לצד הרבנים הראשיים הרב עוזיאל והרב הרצוג. כמו כן שימש כחבר מועצה ב"אגודת הרבנים הספרדים בישראל".[5]
נפטר בירושלים בכ"ו שבט ה'תשכ"א ונקבר בהר המנוחות.
בנו המפורסם הוא הרב עמרם אזולאי.