צדוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צדוק
Cornelis de Vos - Tzadok Anointing of Shlomo.jpg
ציור מאת קורנליס דה בוס, 1584 -1651
מדינה ממלכת ישראל המאוחדת
מקום לידה ארץ ישראל
מקום פטירה ארץ ישראל
עיסוק כהן דת
שושלת הכהנים בני צדוק
תואר כהן גדול
אב אחיטוב הכהן
צאצאים אחימעץ בן צדוק, חלקיהו בן שלום, יהויקים הכהן, עזרא הסופר
כהן גדול
הבא אחימעץ בן צדוק

צָדוֹק הַכֹּהֵן (או צדוק בן מריות[1]), דמות מקראית, נתמנה ככהן גדול על ידי דוד המלך בשנת ב'תתק"כ. פעל ככהן גדול הראשון בבית המקדש בירושלים תחת מלכותו של שלמה המלך. סגנו לכהונה הגדולה היה אחימלך בן אביתר[2].

משיחת שלמה למלך בידי צדוק. ציור מעשה ידי קורנליס דה ווס משנת 1603 לפי המסופר בספר מלכים א', ל"ט צדוק משח את שלמה למלכות.

ייחוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדוק היה התשיעי בדורות בני אלעזר[3]. כיהן במשכן גבעון[4], לאחר העלאת ארון הברית לירושלים, שבה השתתף[5] וכיהן בירושלים יחד עם אביתר.

יש חוקרים הסוברים כי המחבר המקראי, יצר לצדוק אילן יוחסין, לפיו צדוק הוא צאצא למשפחת אהרון הכהן וטוענים כי למעשה ישנו קשר בין הצדוקים לבין התרבות הכנענית הקדם-ישראלית ששררה בירושלים ומנסים לרמוז על קשר אטימולוגי בין המילה צדוק לצדק - אל כנעני ששמו נקשר בדמויות מסיפורים קודמים בכרונולוגיה המקראית כמו אדוני צדק ומלכיצדק מלכי ירושלים הכנענית[6].

קשרו למלכות בית דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מרד אבשלום, צדוק ואביתר, יחד עם בניהם, אחימעץ בן צדוק ויונתן בן אביתר, נשארו נאמנים לדוד, והופיעו יחד עם ארון הברית, כשבדעתם להצטרף אל דוד בבריחתו. דוד סירב לסיוע זה, ושלח אותם חזרה לעיר, אך מינה את בניהם כרצים שתפקידם ליידע אותו על ההתפתחויות בעיר ולהעביר את מסריו של חושי הארכי.

בתום המרד, שמשו צדוק ואביתר בתור שליחיו של דוד אל זקני יהודה ואל עמשא בן יתר, כדי לשכנעם להמליך את דוד מחדש.

במאבק הירושה בין אדוניהו ובין שלמה, צדוק צידד בשלמה והמליך אותו במשיחה. נאמנותו השתלמה, אביתר, שותפו לכהונה, גורש וצדוק, שנמשח מחדש לכהונה בד בבד עם משיחת שלמה[7], נשאר כהן גדול יחיד. לפי הנאמר בספר יחזקאל, רק בני צדוק ראויים לכהונה גדולה.

כניסתו לכהונה גדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל, על פי הקושי בפסוקים המתארים את מעשי הכהנים במרד, בו נראה כי אביתר הוא המנהיג, אך דוד פונה אל צדוק[8] מזהים נקודה זו כנקודה שבה נדחה אביתר וצדוק החל לשמש ככהן גדול במקומו:

כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו - שהרי שאל צדוק אורים ותומים) ועלתה לו, אביתר - ולא עלתה לו...

בבלי, יומא, עג, ב

הכהנים בני צדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכהנים בני צדוק

במונח המקרא, הכהנים בני צדוק הם כהנים מצאצאו של "צדוק הכהן". בעת תקופת בית ראשון הם אובחנו כנאמנים להקדוש ברוך הוא בזה שלא נכנעו לעבוד עבודה זרה בעת ששאר העם - ועימם הכהנים - בחרו באלילויות שונות למיניהם.

בספר יחזקאל מופיע שרק הכהנים הללו יטלו את שירות העבודות העיקריות בבית המקדש השלישי. על פי המסורת, מתנאי בחירת כהן גדול הוא שהנבחר יהיה מן הכהנים בני צדוק[9]. וכן עולי בבל הקפידו על כך בעת ייסוד בית שני[10].

צאצאיו של צדוק המשיכו לכהן במשרת הכהונה הגדולה עד שאנטיוכוס הרביעי הפקיע אותה מידיהם בשנת 172 לפנה"ס, לאחר הדחתם המשיכו צאצאיו לכהן ככהנים גדולים במקדש חוניו עד סגירתו בשנת 73 על פי פקודת השלטונות הרומאים[11].

ההשערה לצמיחת כת הצדוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי השערתו של ד"ר אברהם גייגר, שמה של כת הצדוקים שהייתה נציגתם של האריסטוקרטיה היהודית ונמנו ראשי הכת בין הכהנים בני צדוק נגזר משמו של אביהם הקדום, צדוק[12]. אמנם, החולקים על השערת גייגר מציינים כי בדברי חז"ל מוזכר שצדוק וחבירו בייתוס נמנו בין תלמידי אנטיגנוס איש סוכו[13] שפעל בשנות המאה ה-3 לפנה"ס, ובכך נוצר אנכרוניזמה כי צדוק הכהן פעל בתחילת בית המקדש הראשון.

תשובת רב האי גאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשר לזיהוי כהן כבא מזרע צדוק הכהן כתב רב האי גאון; "כל כהן תמים בדרכיו, מצוין באורחותיו ומיושר במעשיו, משכים ומעריב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ושומר עצמו מכל דבר רע ומכל טומאה הרי זה מבני צדוק הכהן.. -וראוי שתשרה עליו רוח הקדש" (אגרת רבינו האי גאון, גנזי קדם כרך ד דף נד).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק י"א כתוב ״בן מריות בן אחיטוב״, ואילו בספר עזרא, פרק ז', פסוק א' כתוב רק ״צדוק בן אחיטוב״
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק י"ח, פסוק ט"ז
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה': (ל) אלעזר הוליד את פינחס פינחס הליד את אבישוע: (לא) ואבישוע הוליד את בקי ובקי הוליד את עזי: (לב) ועזי הוליד את זרחיה וזרחיה הוליד את מריות: (לג) מריות הוליד את אמריה ואמריה הוליד את אחיטוב: (לד) ואחיטוב הוליד את צדוק וצדוק הוליד את אחימעץ:
  4. ^ דברי הימים א', ט"ז, ל"ט
  5. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט"ו, פסוק י"א
  6. ^ מארק צבי ברטלר, כיצד לקרוא תנ"ך, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2012, ע"מ 149.
  7. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק כ"ב
  8. ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוקים כ"ד-כ"ה
  9. ^ משמעות מדרש הגדול לבראשית ו:ד ועוד
  10. ^ רש"י ותוספות לתענית דף יז עמוד ב
  11. ^ ראו בן-ציון כ"ץ, פרושים, צדוקים, קנאים, נוצרים, תל אביב, תש"ח, עמ' 167.
  12. ^ השערתו של ד"ר אברהם גייגר: pp. 20 &c -Geiger Urschrift
  13. ^ אבות דרבי נתן (פרק ה)