בן-ציון מאיר חי עוזיאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן-ציון מאיר חי עוזיאל
הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, 1945
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ב-1945
תאריך לידה י"ג בסיוון ה'תר"ם
מקום לידה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה כ"ד באלול ה'תשי"ג (בגיל 73)
תאריך לידה לועזי 23 במאי 1880
תאריך פטירה לועזי 4 בספטמבר 1953
תלמידיו הרב דוד שלוש, הרב חיים דוד הלוי
חיבוריו משפטי עוזיאל, מכמני עוזיאל, הגיוני עוזיאל, ועוד.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרב עוזיאל בטקס זיכרון לחיילים היהודים שנפלו במהלך מלחמת העולם השנייה, ירושלים, 1946

הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל (י"ג בסיוון ה'תר"ם, 23 במאי 1880 - כ"ד באלול ה'תשי"ג, 4 בספטמבר 1953) היה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל. אחד הרבנים הבולטים במחצית הראשונה של המאה העשרים.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לרב יוסף רפאל עוזיאל, שהיה נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית בעיר. תקופה מסוימת למד אצל הרב יחיא צארום שהיה אב"ד התימנים בירושלים. לאחר מכן למד בתלמוד תורה "דורש ציון", ובהיותו בן 12 נכנס לישיבת "תפארת ירושלים". רבותיו היו הרב מנחם-בכר יצחק, והרב בן ציון אברהם קואינקה. נישא בגיל שלוש עשרה.

בגיל ארבע עשרה התייתם מאביו. כבכור הבנים הוטלה עליו אחריות הפרנסה, ונאלץ לחלק את זמנו בין מלאכה ללימוד. על תקופה זו כתב לימים:

ימי שלוותי ואושרי היו קצרים. בהגיעי לשנת הבגרות יד ה' היתה בי בהלקח ממני אבי ומגיני. אז אמרתי לנפשי אבדתי. כי מה יעשה נער, כערער בערבה, למצוא דרכו בחיים? אולם חסדי ה', אבי יתומים, גברו עלי... ויהיה לי היום לעבודה והלילה למלאכה[1]

בנעורתו הסתופף בצילו של הרב יעקב שאול אלישר - ה"יש"א ברכה", מפיו למד תורה, והוא שימש לו דוגמה של הנהגה תורנית גדולה, בהיותו פוסק הלכה, דרשן, פייטן, יודע שפות, ונציג היהודים לפני הסולטאן הטורקי. מפעם לפעם הטיל עליו הרב אלישר לכתוב תשובות בהלכה. באותו פרק-זמן עיין הרב עוזיאל בספריו של הרב יהודה אלקלעי והם שעשאוהו ציוני מדיני דתי במחשבה ובמעשה.

כבר בגיל 20 התמנה הרב עוזיאל לרב בישיבת "תפארת ירושלים", ומאוחר יותר ייסד ישיבה נוספת לתלמידים ספרדים - "מחזיקי תורה". בהיותו בקיא בענייני שחיטה, נענה לבקשה בית הדין להיות שוחט ובודק בבית המטבחיים העירוני.

רבנותו ביפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב עוזיאל עם ג'יימס מקדונלד, חבר ועדת החקירה, תש"ז
הרב עוזיאל בביקור בארצות הברית. בתמונה (מימין לשמאל): הרי"ל מימון, הרב זאב גולד, הרב עוזיאל, הרב בר-אילן, תש"ז
קבלת הפנים לגנרל אלנבי בבואו לישראל. הרב עוזיאל מימין.

ב-1911, השתדלו אנשי יפו אצל השלטונות העות'מאנים שתינתן להם רשות למנות "חכם באשי", רב ראשי ספרדי המוכר על ידי השלטונות, מיוחד ליפו ולסביבתה, לצד רבנותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק כרב האשכנזי של יפו. עד אז היה רק חכם באשי אחד, שמשכנו בירושלים, ואנשי יפו שנזקקו לשרותו, הוכרחו לנדוד לירושלים. נימוק נוסף, מדיני, היה רצונם של אנשי הישוב החדש. באותה תקופה, עסקני היישוב, שרובם ישבו ביפו, הרגישו בצורך באישיות רבנית שתוכל לצאת ולבוא לפני השלטונות העות'מאנים. החוק העות'מאני קבע שרק נתין עות'מאני, יליד הארץ דוד שלישי, ראוי לשמש כחכם באשי. אחרי חיפושים מצא וועד העיר יפו כי הרב עוזיאל הוא המתאים ביותר לתפקיד, ובתמיכתו של הרב קוק הוא הוכתר לחכם באשי של יפו, בגיל שלושים ואחת.

הרב עוזיאל עזר רבות להתיישבות היהודית, וקשריו הטובים עם השלטונות העות'מאנים, שכיבדו את החכם היהודי המוכשר, עזרו ליהודים להתגבר על מכשולים רבים בדרך לגדילה והתפתחות. באותו זמן נתן הרב דעתו גם לעסקי התורה והחינוך של היהודים הספרדיים בעיר. הוא ייסד את תלמוד התורה "שערי ציון", ומסר שם שיעורים קבועים. ביזמתו גם הוקמו השכונות "שבת אחים", ו"משכנות ישראל". כחכם באשי, כיהן גם כנציג היהודים במועצת המחוז הממונה על יפו, שהייתה מורכבת מהקאדי ומראשי הדתות הלא מוסלמיות.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלה על ידי הטורקים לדמשק, בשל פעילותו הציבורית ומחאתו נגד רדיפת היהודים, אך הותר לשוב לארץ עוד בטרם הגעת הצבא הבריטי.

ב-1919 נתמנה לנשיא תנועת "המזרחי" ואף ייצג אותה בוועידתה העולמית באמסטרדם.

רבנותו בסלוניקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1921 מונה לרבה של קהילת סלוניקי, אז בשליטת טורקיה, שהייתה בת כששים אלף יהודים, במקומו של הרב יעקב מאיר שמונה להיות הראשון לציון. את רבנותו התנה בכך שהחינוך היהודי בעיר יימצא בפיקוחו, ראשי הקהילה היהודית יסייעו בידו להשליט את מנוחת השבת בעיר, יינתן לו להפיץ את תורת היהדות הציונית והלשון העברית, ולעודד את הציבור לעלייה לארץ לישראל. בתקופת כהונתו פעל לחיזוק לימוד התורה ופתח בתי ספר דתיים ותלמודי תורה, ושלל בפומבי את בתי הספר החילוניים. כמו כן, פעל גם להפצת השפה העברית והציונות. הוא קרא לנוער היהודי לעלות לארץ, לפני שמצב היהודים בסלוניקי יחמיר.

רבנותו בתל אביב-יפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1923 חזר לארץ ישראל והתמנה לרב הספרדי הראשי של תל אביב-יפו. הוא שימש בתפקידו שש עשרה שנה. בשנותיו הראשונות כיהן כמזכירו האישי הרב שלמה זלקינד לנדרס. בשנת 1935 הוציא את הכרך הראשון של ספרו "משפטי עוזיאל".

הרב עוזיאל השתתף בהפגנות נגד הספר הלבן (1939), אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קרא לנוער היהודי בארץ ישראל להתגייס לבריגדה.

הראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכסלו ה'תרצ"ז נבחר הרב עוזיאל לממלא מקומו של הראשון לציון הרב יעקב מאיר, שידע שכוחותיו הולכים ודלים והציע אותו לכס הרבנות. ובשנת ה'תרצ"ט עם מותו של הרב מאיר נתמנה הרב עוזיאל לראשון לציון. לפני הכתרתו פנה להתפלל בכותל המערבי, שם קרא תפילה שחיבר לכבודו של יום:

ה' אלוקי ישראל, נתנו את לבנו למקדשך החרב, ואנו מתפללים להתגשמותו של החזון: "והיה באחרית הימים". והנה ביום הזה שבחרת בי לשרת את עמך הגדול בארץ הקודש, מתפלל אני עבדך, לפני שריד בית המקדש: שמע נא, ה' אלוקי, את תפילתי כשם ששמעת את תפילת שלמה בשעתו: קרב פזורינו וחזק את לבנו לעבדך, ושמך יתקדש. סלח נא לפשעינו וברך את ארצנו בשלום ויקוים בנו: וישבתם לבטח בארץ ואין מחריד.[2]

מעמד ההכתרה היה בבית הכנסת "רבן יוחנן בן זכאי" שבעיר העתיקה, ובנוכחות הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג. הרב עוזיאל כיהן בתפקיד עד מותו.

עד להקמת המדינה היה הרב עוזיאל חבר בוועד הלאומי, והשתתף בפגישות שבמסגרתן נוסדה הסוכנות היהודית. הוא גם ייצג את היישוב היהודי בפני השלטון הבריטי ובפני האו"ם. לאחר הקמת המדינה, הפך לרב הספרדי הראשי הראשון שלה, ובנוסף נשא בתואר הראשון לציון, כמנהג הספרדים מימי הטורקים. הוא עמד בראש הרבנות יחד עם הרב הרצוג. מסופר עליו שבזמן מלחמת העצמאות, כאשר הותקפה ירושלים על ידי הערבים, הוא חפר ביום השבת, משיקולים של "פיקוח נפש דוחה שבת", תעלות לחיילי צה"ל.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוויית הרב עוזיאל ברחוב יפו במרכז ירושלים. ספטמבר 1953

בקיץ ה'תשי"ג חלה הרב עוזיאל בסוכרת. המחלה פגעה בפלג גופו התחתון. עשרים יום קודם פטירתו נותח ורגליו נקטעו לצורך הצלת חייו. עם כניסת שבת של פרשת נצבים-וילך נפטר. בצוואתו כתב "... שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה... האמת והשלום אהבו". כמו כן ציווה שלא יספידוהו, וביקש להיקבר בהר המנוחות, אף על פי שהוקצה לו מקום בהר הזיתים.

על שמו רחובות במספר ערים בישראל, וכן היישוב בית עוזיאל.

עזרא ברנע ייסד וועד להוצאת כתביו של הרב עוזיאל, ונכון לשנת 2016 הוצאו לאור 33 כרכים מעיזבונו של הרב, והופקו שני סרטים על חייו.

פועלו ומשנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול לזכר הרב עוזיאל

כמו רבנים ספרדים אחרים בני דורו, הציג הרב עוזיאל עמדות מתונות בענייני דת וחברה, ובין השאר תמך, בניגוד לרב קוק, בזכות ההצבעה לנשים.

אין הדעת מקבלת לשלול מהנשים זכות אישית זאת ... איך אפשר לתפוס החבל בשני ראשיו: להטיל עליהן החובה המשמעתית של נבחרי העם ולשלול מהן זכות בחירתם?![3]

בכל כהונותיו פעל לשיפור מעמד וחינוך הספרדים. הוא פעל בזמן כהונתו לאיחוד נוסחי התפילה של יהודי אשכנז ויהודי ספרד לנוסח אחד ולהקמת שחיטה אחידה. כבר בילדותו נחשף הרב עוזיאל לתרבויות ולשפות רבות ומגוונות כגון: ערבית, טורקית, רוסית, צרפתית ועברית. חשיפה זו סייעה לו בתקשורת עם מנהיגים רבים ברחבי העולם.

בין יתר פסיקותיו המתונות, הוא פסק שניתן לקבל כגרים בני זוג נוכרים של יהודים חילונים אף אם ידוע שלא ישמרו על כל המצוות. הוא כתב בין היתר:

מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצווה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה ואם לא יקיימו את המצוות הם ישאו את עוונם ואנו נקיים.[4]

זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים ה'תש"ג-ד.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו נשא לאישה את רוזה בת אברהם ברוך, נכדת הרב חיים נסים ברוך אב"ד ירושלים מצד אביה, ונכדת ה"ישא ברכה" מצד אמה. נולדו להם שני בנים ושלוש בנות. אשתו נפטרה בשנת ה'תרע"ה ובשנת ה'תרע"ח נשא את עליזה אלטרס.

נכדו הוא העיתונאי מאיר עוזיאל.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין תלמידיו נמנו:

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אור המאיר (ב-hebrewbooks), ספר המוקדש ליובל השבעים לחיי הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. כולל תולדותיו ומאמרי הערכה הלכה ומחקר, ירושלים ה'תש"י
  • שבתי דון-יחיה, הרב בן-ציון חי עוזיאל, חייו ומשנתו, ירושלים ה'תשט"ו.
  • הרב חיים דוד הלוי, תולדותיו ומפעלו הספרותי של מרן הרב ב"צ מאיר חי עוזיאל, ה'תשל"ט
  • נכדו מאיר עוזיאל, "הראשון לארץ ציון", ה'תשנ"ט (1999)
  • שלום רצבי, "ארץ ישראל בהגותו של הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עֻזיאל", בספר: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ-ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, יד בן צבי, 2004.
  • צבי זוהר (עורך), הרב עוזיאל ובני זמנו, הוועד להוצאת כתבי הרב עזיאל והמכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב, 2009.
  • יצחק אלפסי, ממזרח שמש, הוצאת קשרים ירושלים, עמודים 241-245.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר לזכר הרב עוזיאל, שעל ידי הוועד להוצאת כתבי הרב עוזיאל

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב בן ציון חי עוזיאל, עמ' 20
  2. ^ הרב בן ציון עוזיאל, עמ' 132
  3. ^ הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל: מפסקיו, אתר משרד החינוך.
  4. ^ הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל: מפסקיו, אתר משרד החינוך.