משתמש:שמזן/ג'ון מק'טגרט

ג'ון מק'טגרט
J. M. E. McTaggart

אין תמונה חופשית
לידה	3 בספטמבר 1866 לונדון
פטירה	18 בינואר 1925 (בגיל 58) לונדון
מקום לימודים	טריניטי קולג' (1888)
מוסדות	טריניטי קולג'
זרם	= אידיאליזם בריטי =
תחומי עניין	מטאפיזיקה, אתיקה, פילוסופיה של הדת
הושפע מ	הגל, תומאס היל גרין
השפיע על	פיטר גיץ, מייקל דאמט, מייקל אוקשוט

ג'ון מק'טגרט אליס מק'טגרט (באנגלית: John McTaggart Ellis McTaggart;‏ 3 בספטמבר 1866 – 18 בינואר 1925) היה מטאפיזיקאי אידיאליסט בריטי. במשך רוב חייו של מק'טגרט היה עמית ומרצה בתחום הפילוסופיה בטריניטי קולג' שבקיימברידג'. הושפע מן הפילוסופיה של גיאורג וילהלם פרידריך הגל והוא בין הבולטים ביותר מבין חברי אסכולת האידיאליזם הבריטי. מק'טגרט ידוע בשל "חוסר המציאות של הזמן" (1908), שבו הוא טוען כי הזמן הוא אינו מציאותי. העבודה נידונה בהרחבה במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

ביוגרפיה

נולד בשנת 1866 בלונדון לפרנסיס ולאלן אליס. בלידתו, השם שניתן לו היה ג'ון מק'טגרט אליס, על שמו של של דוד-רבא שלו מצד האם, ג'ון מק'טגרט. בראשית חייו, משפחתו הוסיפה לשמם את שם המשפחה מק'טגרט, כתנאי לקבלת הירושה מאותו דוד.

מק'טגרט למד בקליפטון קולג' בבריסטול, לפני שעבר לטריניטי קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1885. בטריניטי למד לבחינות התואר הראשון בנושאי מוסר תחת הנרי סידג'וויק וג'יימס וורד, שני פילוסופים בעלי השפעה. לאחר קבלת תואר ראשון בהצטיינות יתרה (התלמיד היחיד של לימודי המוסר לעשות זאת ב-1888), הוא נבחר בשנת 1891 לזוכה מלגה בטריניטי, על בסיס עבודת המחקר שלו על ספרו של הגל "הלוגיקה". מק'טגרט היה באותו זמן נשיא ה"קיימברידג' יוניון", מועדון דיונים, וכן אחד מאנשי חבורת צעירים שכינו עצמם "שליחי קיימברידג'", מועדון ויכוחים סודי וחשאי, בעל נטייה מרקסיסטית. בשנת 1897 הוא מונה למרצה בפילוסופיה במכללה, תפקיד שבו החזיק עד פרישתו בשנת 1923 (אף על פי שהוא המשיך להרצות עד מותו). הוא קיבל את תואר הכבוד Doctor of Letters (או בקיצור D.Litt.‎) מהאוניברסיטה במאי 1902.

מק'טגרט, אף על פי שהיה רדיקלי בתפיסותיו בנעוריו, הפך להיות יותר ויותר שמרני והיה בעל השפעה בגירושו של ברטרנד ראסל מטריניטי בשל עובדת היותו פציפיסט במהלך מלחמת העולם הראשונה. אבל מק'טגרט היה איש של ניגודים: למרות השמרנות הוא היה חסיד של מתן זכות בחירה לנשים, ואף על פי שהיה אתאיסט מנעוריו, האמין בחיי נצח והיה ממגניה של כנסיית אנגליה. עסק גם בנושאים שאינם פילוסופיים, וידוע בשל רומנים אנגליים וממוארים מהמאה השמונה עשרה.

בין תארי הכבוד שבהם זכה: תואר Legum Doctor מאוניברסיטת סנט אנדרוס ומלגה של האקדמיה הבריטית.

הוא נפטר בלונדון בשנת 1925. בשנת 1899 נישא למרגרט אליזבת בירד בניו זילנד, אותה פגש בעת ביקור אצל אמא שלו (שחיה אז ליד ניו פלימות' שבטראנאקי); לזוג לא היו ילדים.

מחקריו על הגל

עבודתו המוקדמת של מק'טגרט הוקדשה לחשיפה ולביקורת של שיטות ומסקנות מטאפיזיות של הגל וליישומן בתחומים אחרים. עבודתו הראשונה שפורסמה, Studies in Hegelian Dialectic ‏(1896), שהיא גרסה מורחבת שלו עבודת מחקר שלו מטריניטי, התמקדה במתודה הדיאלקטית של "הלוגיקה" של הגל. עבודתו Studies in Hegelian Cosmology ‏(1901) מופנה יותר כלפי ביקורת של יישומים של רעיונות הגליאניים, שנעשו הן על ידי הגל והן על ידי נאו-הגליאנים מוקדמים, לנושאי האתיקה, הפוליטיקה והדת. בספר זה כבר מופיעות לראשונה מספר מהרעיונות הייחודיים שהגה מק'טגרט, לדוגמה, האמונה בחיי נצח. ספרו האחרון על הגל היה A Commentary on Hegel's "Logic" ‏(1910), שבו הוא ניסה להסביר, ובמידה מסוימת להגן, על טיעונו של הספר.

אף על פי שהוא הגן על השיטה הדיאלקטי שפרש בהרחבה והיה בעל השקפה דומה לשל הגל, התפישה ההגליאנית של מק'טגרט הייתה ביקורתית כלפי ההוגה, והוא לא הסכים באופן משמעותי הן עם הגל עצמו והן עם ניאו-הגליאנים אחרים. הוא האמין כי חלקים רבים מטיעונו של הגל היו פגומים מיסודם, והוא זלזל במידה דומה ביישומו של הגל לחשיבה המופשטת שלו. עם זאת, הוא אף לא הגיעו לאותן מסקנות כמו הדורות הקודמים של אידיאליסטים בריטיים וביצירתו המאוחרת הגיעו למסקנות ותפישות שונות ומקוריות. עם זאת, למרות התנערותו מצורות קודמות של הֶגֶלְיָאניזם, מק'טגרט ירש מקודמיו את האמונה המרכזית ביכולתה של מחשבה א-פריורית לתפוש ולהבין את טבע המציאות היסודית, אשר עבורו, כמו עבור הגליאנים קודמים, היה הרעיון המוחלט. אמנם, את יצירתו המאוחרת והמערכת שיצר בשלבים בוגרים בחייו ניתן לראות במידה רבה כניסיון לתת ממשות ומשמעות חדשה לתפישתו את המוחלט.

הפרדוקס של מק'טגרט

מק'טגרט ידוע היום בעיקר בשל הניסיון שלו להוכיח שברעיון הזמן שלנו כרוכה סתירה יסודית, ולכן המציאות אינה יכולה להיות ממשית. המסקנה שלו היא כי הצורה שבה אנחנו תופשים את הזמן היא אשליה, וכי הזמן בעצמו הוא אידאה בלבד. הטיעון שלו להוכחת נקודה זו נקרא "הפרדוקס של מק'טגרט". הטיעון הופיע לראשונה בתור מאמר בעיתון בשם "חוסר הממשות של הזמן" (The Unreality of Time), שאותו כתב בשנת 1908, אבל שב והופיע מאוחר יותר בפרק 33, 'הזמן', בכרך השני של יצירתו טבע הקיום (The Nature of Existence), שפורסם לאחר מותו, בשנת 1927. הוא הציג את המושגים של "סדרה A" ו"סדרה B", המייצגות שתי דרכים שונות למיקומם של אירועים על רצף הזמן. "סדרה A" תואמת את המושגים היומיומיים שלנו על העבר, ההווה והעתיד. הסדרה היא "סדרת העמדות הפועלות מן העבר הרחוק דרך העבר הקרוב אל ההווה, ולאחר מכן מן ההווה אל העתיד הקרוב ואל העתיד הרחוק".

ביבליוגרפיה נבחרת

ספרים

• 1896 Studies in the Hegelian Dialectic Cambridge University Press.
• 1901 Studies in Hegelian Cosmology Cambridge University Press, revised second edition 1918.
• 1906 Some Dogmas of Religion London: Arnold.
• 1910 A Commentary on Hegel's 'Logic' Cambridge University Press.
• 1916 Human Immortality and Pre-existence London: Arnold.
• 1921–27 The Nature of Existence: in two volumes, Cambridge University Press: Volume 1 1921; Volume 2 1927.
• 1934 Philosophical studies, edited with an introduction by S.V. Keeling. London: Arnold.

מאמרים

• 1890, The further determination of the Absolute
• 1892, "The Changes of Method in Hegel's Dialectic", Mind 1, pp. 56–71 & 188–205.
• 1895, "The Necessity of Dogma", International Journal of Ethics 5, pp. 147–16.
• 1896, "Hegel's Theory of Punishment", International Journal of Ethics 6, pp. 479–502.
• 1897, "Hegel's Treatment of the Categories of the Subjective Notion", Mind 7, pp. 164–181 & 342–358.
• 1897, "The Conception of Society as an Organism", International Journal of Ethics 7, pp. 414–434.
• 1900, "Hegel's Treatment of the Categories of the Idea", Mind 9, pp. 145–183.
• 1904, "Human Pre-Existence", International Journal of Ethics, pp. 83–95.
• 1902, "Hegel's Treatment of the Categories of Quality", Mind 11, pp. 503–526.
• 1903, "Some Considerations Relating to Human Immortality", International Journal of Ethics 13, pp. 152–171
• 1904, "Hegel's Treatment of the Categories of Quality", Mind 13, pp. 180–203.
• 1908, "The Unreality of Time", Mind 17, pp. 457–474.
• 1908, "The Individualism of Value", International Journal of Ethics 18, pp. 433–445.
• 1909, "The Relation of Time and Eternity", Mind 18, pp. 343–362.
• 1915, "The Meaning of Causality", Mind 24, pp. 326–344.
• 1923, "Propositions Applicable to Themselves", Mind 32, pp. 462–464.

לקריאה נוספת

• "McTaggart, John McTaggart Ellis (1866–1925)", by C. D. Broad (revised C. A. Creffield) Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004.
• 1921, & 1927, The Nature of Existence (Volumes 1 & 2). Cambridge: At the University Press.
• John McTaggart Ellis McTaggart, by G. Lowes Dickinson, with chapters by Basil Williams & S.V. Keeling. Cambridge: At the University Press (1931).
• An Examination of McTaggart's Philosophy, by C. D. Broad in two volumes, extracts from which are online: Volume 1 published 1933; Volume 2 published 1938 at Cambridge University Press.
• Truth, Love and Imortality: An Introduction to McTaggart's Philosophy, by P. T. Geach. London: Hutchinson (1979).
• "McTaggart, John McTaggart Ellis (1866–1925)", in Routledge Encyclopaedia of Philosophy, ed. E. Craig (1998).
• McTaggart's Paradox, by R. D. Ingthorsson. New York: Routledge (2016).

קישורים חיצוניים

• ג'ון מק'טגרט באנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה
• ג'ון מק'טגרט: ביבליוגרפיה. קובץ PDF מלא של כל כתבי מק'טגרט
• עבודות מאת או על אודות ג'ון מק'טגרט באתר ארכיון האינטרנט
• ספרים מאת ג'ון מק'טגרט באתר LibriVox

[[קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20]]