וירג'יניה בדטי
 | |
| לידה |
29 במאי 1881 איסטנבול |
|---|---|
| פטירה |
20 בנובמבר 1949 (בגיל 68) פריז |
| מדינה |
איטליה  |
| מקצוע | נזירה |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| סטטוס היסטורי | שרדה |
| מקום ההצלה | רומא, איטליה |
| אופן ההצלה | הסתרה |
| תאריך הכרה | 19 במאי 1998 |
| אופן הנצחה | קיר ההנצחה |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (4 בספטמבר 1997) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | וירג'יניה בדטי |
  | |
וירג'יניה בדטי (באיטלקית: Virginia Badetti; כאם מנזר Maria Augustina, 29 במאי 1881, איסטנבול – 20 בנובמבר 1949, פריז, צרפת) הוכרה על ידי יד ושם כחסידת אומות עולם, על הצלת יהודים באיטליה בזמן השואה בעת שירותה כאם המנזר במנזר מסדר האחיות ציון ברומא. כמו כן, היא הסתירה במנזר גם פליטים לא יהודים. יחד איתה, הוכרה גם אמיליה בנדטי (Emilia Benedetti), ששימשה כסגניתה במנזר[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה ב-1881 באיסטנבול, למשפחה קתולית אדוקה. היו לה עוד שתי אחיות, שהצטרפו למנזרים שונים. בשנת 1924 נכנסה לבית הספר לנזירות של המסדר, ובשנת 1926 נשבעה אמונים למסדר האחיות ציון ועברה לגור במנזר בקדיקוי, שבאיסטנבול. היא שהתה במנזר עד לשנת 1930. לאחר מכן עברה למנזר באלכסנדריה, במצרים, שם הייתה עוזרת לאם המנזר עד לשנת 1935. עברה לקזנאדאר (Khaznadar), שבתוניסיה, שם הייתה אם המנזר.
בשנת 1942 היא נקראה להחליף את אם המנזר ברומא, אשר עזבה למנזר בסן-אומר (Saint-Omer) (אנ') שבצרפת.
בשנת 1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, עברה בדטי לטריאסטה, ולאחר מכן למנזר הראשי של המסדר בפריז. סיבת מעברה הייתה מצב הבריאותי הירוד. בפריז היא נאלצה להיות במנוחה כללית, בתקווה שבריאותה תחזור אליה[2].
לקראת אמצע חודש נובמבר 1949, בשעת המיסה בבוקר, חטפה בדטי שבץ מוחי. היא נלקחה לחדרה של אם המנזר, שם הנזירות התפללו עבורה. היא נותרה משותקת כמעט לחלוטין, אך ביקשה מן הנזירות להגיד לאם המנזר, שאין צורך לדאוג לה. לאחר מכן, היא כבר לא יכלה לדבר, והייתה מתקשרת עם שאר הנזירות באמצעות לחיצות על ידיהן. לאחר כמה ימים איבדה את הכרתה. ב-20 בנובמבר נפטרה בדטי[2].
פעילותה להצלת יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-19 ביולי 1943 הופצצה רומא לראשונה על ידי בעלות הברית, בעקבות פלישת בעלות הברית לאיטליה. מנזר האחיות ציון, שבדטי עמדה באותה התקופה בראשו, היה בגבולה של העיר רומא, ברחוב גריבלדי, בקרבת ג'אניקולו. הנזירות במנזר תיארו את האירוע כ"מחזה משתק של להבות שעלו לשמים בצורה מבעיתה". לאחר כניעתה של איטליה הפשיסטית לבעלות הברית, פלשו כוחות גרמניים לאיטליה. העיר רומא נכנעה לידם ב-8 בספטמבר 1943. רבים מיהודי רומא חיפשו מקומות מקלט ברחבי העיר. כמו כן, הגיעו לעיר פליטים מערים אחרות[3].
בדטי פתחה את דלתות המנזר למחפשי המקלט היהודים, ואלה החלו למלא את כל שטח המנזר. היהודים הראשונים הגיעו ב-16 לאוקטובר, היום שבו החלה האקציה נגד יהודי רומא: "עם שחר ב-16 באוקטובר ירד גשם; קבוצות של נשים יהודיות, מלוות בילדיהן, חצו את התעלה בגריבלדי"[3]. בדטי החליטה להכניס את הקבוצה למנזר. הנזירות הכינו עבורן חדר גדול, והזיזו רהיטים רבים במטרה לפנות להן מקום כדי שיוכלו לישון. בעקבות קבלת הפנים החמה שקיבלו, ביקשו הנשים היהודיות מבדטי לקרוא גם לבעליהן להצטרף אליהן במנזר. בדטי אישרה את בקשתן, לאחר שקיימה שיחה עם הנזירות. לאחר מכן, היו צריכות הנזירות להסב גם את חדר האוכל למקום שינה, ושמיכות ומזרנים כיסו את הרצפה כך שלא היה ניתן לראותה יותר. המנזר משך יהודים רבים, וכן פליטים ומתנגדי משטר, כיוון שאפשר למשפחות שלמות להישאר מאוחדות. אחרוני היהודים שברחו למנזר, נאלצו להתגורר בחממה שבשטח המנזר, משום שבבית המנזר נגמר המקום, אפילו תחת המדרגות חיה משפחה יהודית בת שבע נפשות[1].
משפחתו של רוברטו מודיליאני (Modigliani) הייתה אחת המשפחות אשר הגיעו למנזר באוקטובר. המשפחה כללה את אימו ולנטינה, סבתו יהודית ודודתו אמה. כמה חודשים לאחר מכן, בינואר 1944 הגיע גם אחיו אדוארדו להתחבא במנזר. אחרים ששהו במנזר היו אמה ואליסה אלאטרי (Alatri), רנאטה, לאונה ואליו די קורי (di Cori), פיאטרו גיא (Gay) ופאולה מוספיאה (Musafia). מן היהודים הזרים אשר התחבאו במנזר היו רות מוספיאה (Musafia. מאוחר יותר וייס) ודודה סשה קונפורטי (Konforty), שהיו במקור מזאגרב, בירת קרואטיה. פרוצ'יאו סונינו (Sonnino), אשר התחבא במנזר בין ה-15 באפריל 1944 למאי 1944 תיאר כי חוץ מיהודים איטלקים שהו במנזר גם חיילים ושוטרים איטלקים, פרטיזנים, אנטי-פשיסטים ופליטים ממושבות איטלקיות באפריקה[1].
בדטי תלתה שלט מחוץ למנזר שעליו היה כתוב "שטח אקסטריטוריאלי". לצידו, הנזירות התקינו פעמון מיוחד, שבו צלצלו שלוש פעמים במקרה של סכנה, על מנת לאפשר לשוהים במנזר למצוא מקומות מסתור ברחבי המנזר. מקום מסתור אחד היה מחסן הפחם, אך לו הייתה רק כניסה אחת ללא חלון, שנחסמה בקרש גדול. כך שבשעה שמצאו במחסן מחבוא, יכלו היו להיחנק ולהיקבר בחיים תחת הפחם. בשלב מאוחר יותר, העדיפו היהודים לרוץ להתחבא אצל שכנים בבתים הסמוכים למנזר בשעת סכנה. כאשר הגיעו הגרמנים לחפש אחר יהודים במנזר, וראו את המיטות המאולתרות ואת השמיכות הרבות, בדטי ובנדטי הסבירו להם כי המיטות שייכות לפליטים איטלקים, שפונו מן העיר. הסבר זה סיפק את הגרמנים, כיוון שתושבים רבים של העיר רומא פונו מבתיהם בעקבות ההפצצות הרבות מצד בעלות הברית, בניסיון לכבוש את העיר[1][3].
בשעה שגרה, היהודים שהסתתרו במנזר ניסו לחיות חיים רגילים ככל האפשר. הם ניצלו את גן המנזר להליכות באור השמש, אחרים אף עבדו למען הוותיקן תחת תשלום קטן, בקריאת מסמכים ומכתבים של שבויי מלחמה, ובמעקב אחרי התכתבויות של פושעי מלחמה. בשביל לבצע עבודה זאת קיבלו עזרה מהוותיקן, ואף השתמשו במסמכים לא חוקיים. אחרים ניסו לעזור לנזירות בכל דרך אפשרית, בטיפול בחולים וסחיבת דליים. הנזירות עזרו לכלכל את המתחבאים, וחלקו איתם את האוכל והשתייה. היהודים המשיכו לקיים חלק מן המסורות היהודיות, ובימי שבת היו מתקבצים כולם יחד וקוראים תהילים. אך בנוסף לכך היו משתתפים גם בחגיגות של הנזירות, האחות לואיזה גירלי הוסיפה: "זה היה מרגש כי למרות הסכנה, היהודים לקחו חלק איתנו בחג שלא היה שלהם. הם עשו זאת כדי להראות תודה"[3].
בדטי אף הצליחה להשיג מסמך מהוותיקן כי אין לערוך חיפושים בשטח המנזר. אך מספר ימים לפני שחרור רומא בידי בעלות הברית, חיילי אס אס ניסו להיכנס למנזר, אך היא הצליחה למנוע את החיפוש. חלק מן היהודים, אשר נבהלו מהחיילים, ניסו להימלט משטח הבית, וכתוצאה מכך נתפסו, ואחד מהם אף עונה. אף אחד מהם לא נשלח להשמדה, בשל שחרורה של העיר רומא.
בדטי, בנדטי והנזירות הסתירו את היהודים כעשרה חודשים. מספרם המדויק של היהודים ופליטים אחרים שהסתתרו במנזר אינו ידוע, אך מספרם המשוער נע בין 150 ל-200 איש. כל האנשים שמצאו מקלט במנזר שרדו.
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-19 במאי 1998 הכיר יד ושם בווירג'יניה בדטי, ובסגנית שלה, אמיליה בנדטי, כחסידות אומות עולם[1]. שמותיהן הוספו לקיר הכבוד לחסידי אומות העולם, בגן חסידי אומות העולם שביד ושם, ירושלים.
ב-21 בספטמבר 2016 הוכר המנזר כ"בית חיים" על ידי קרן ראול וולנברג[4]. בטקס נכח פרוצ'יאו סונינו, אשר הסתתר במנזר במהלך המלחמה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Badetti Virginia, Database of the Righteous Among the Nations, באתר "יד ושם" (באנגלית)
- Céline Hirsch Poynard, Righteous Among the Nations - Notre Dame de Sion
- Rome: Convent Our Lady of Sion is a new House of Life", The International Raoul Wallenberg Foundation"
Roma: Convento de Nuestra Señora de Sion es nueva “Casa de Vida”, סרטון באתר יוטיוב- Conspiracy of hearts, סרטון באתר יוטיוב
