משתמש:DimaLevin/מאו אניינג
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
מאו אניינג (24 באוקטובר 1922 – 25 בנובמבר 1950) היה בנם הבכור של מאו דזה-דונג ויאנג קאיהוי. מאו התחנך במוסקבה לחם במלחמות רבות, ונהרג בפעולה בהתקפה אווירית במהלך מלחמת קוריאה.
חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאו נולד בבית החולים של אוניברסיטת מרכז דרום שיאנגיה בצ'אנגשה, מחוז הונאן. אמו, יאנג קאיהוי, אשתו השנייה של המנהיג הקומוניסטי מאו דזה-דונג, הוצאה להורג על ידי הקואומינדנג ב-1930. הוא ואחיו הצעיר, מאו אנצ'ינג, נמלטו לשאנגחאי. אביהם היה במחוז ג'יאנגשי באותה עת, והם נרשמו לגן דאטונג, שנוהל בחשאי על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) עבור ילדיהם של מנהיגי המק"ס והופעל על ידי דונג ג'יאנוו (董健吾) תחת הכינוי "הכומר וואנג".[1] ב-1933, לאחר גירוש הקואומינטאנג מג'יאנג'י, התייבשה התמיכה בגן דאטונג ומאו ואחיו הגיעו לרחובות.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1936, מאו אותר על ידי דונג וקאנג שנג ונלקח למוסקבה, שם נרשם עם אחיו אנקינג באינטרדום בברית המועצות תחת השם "סרגיי יון פו". אמו החורגת, הה זיז'ן, הצטרפה אליהם לשם לאחר שנפצעה בקרב; למרות העובדה שאביו של מאו עזב את אמו בשביל הה, לאניינג הייתה מערכת יחסים טובה איתה ועם אחותו למחצה לי מין שהצטרפה אליהם ב-1941.[2]
במהלך מלחמת העולם השנייה, אניינג עתר בהצלחה ליוזף סטלין שיאפשר לו ולאחיו אנקינג להצטרף לצבא האדום הסובייטי. מאו סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של פרונזה ובאקדמיה הצבאית-פוליטית על שם לנין בשנת 1943 ושירת כקצין ארטילריה בחזית הבלארוסית הראשונה במאבק נגד הרייך השלישי בפולין, צ'כוסלובקיה ובקרב האחרון על ברלין.[3][4]
בשנת 1946, חזר מאו לינאן, שם שירת תחת קאנג שנג בלחימה נגד הקואמינטנג והביס אותם במחוז שאנצ'י, והגיע לדרגת מייג'ור גנרל בצבא השחרור העממי. עם שובו לבייג'ינג, מאו הפך למזכיר ומתרגומן של לי קנונג במחלקת המודיעין של המפלגה וגם לסגן מזכיר סניף המפלגה במפעל המכונות הכללי של בייג'ינג.
מלחמת קוריאה ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1950, ביקש מאו להצטרף לצבא הסיני כקצין במלחמת קוריאה. מפקד הצבא פנג דה-חואי וקצינים רמי דרג אחרים, שחששו מתגובתו של מאו דזה-דונג אם בנו האהוב עליו ייהרג בקרב, התנגדו זה מכבר לאפשר למאו להצטרף וניסו למנוע ממנו להתגייס. מאו דזה-דונג עקף את פנג, שלכאורה צעק, "הוא הבן של מאו דזה-דונג. למה זה צריך להיות משהו אחר?" במקום זאת, פנג מינה את מאו למזכירו ומתורגמן שלו לרוסית, תחת השם הבדוי "מזכיר ליו" במטה הצבט, שהיה ממוקם במערות ליד יישוב עתיק לכריית זהב במחוז טונגצ'אנג. מיקום זה הציע הגנה מצוינת מפני התקפות אוויריות והיה רחוק מקווי החזית של המלחמה.[5][6] עם זאת, הבטיחות הייתה אשליה, שכן המרחב האווירי נשלט לחלוטין על ידי חיל האוויר האמריקאי.[7]
בערב ה-24 בנובמבר, שני מטוסים, מדגם P-61 שביצעו גיחה במסגרת משימת סיור צילום, נראו מעליהם.[8] על פי עדי ראייה סיניים, מתישהו בין 10:00 בבוקר לצהריים ב-25 בנובמבר, ארבעה מטוסי דאגלס A-26 Invaders הטילו פצצות נפאלם באזור.[9][10] אחת הפצצות הרסה בניין מאולתר ליד המערות, והרגה את מאו וקצין נוסף. ניתנו מספר סיבות סותרות מדוע מאו היה בבניין, כולל הצעות שהוא בישל אוכל על תנור מעושן בניגוד לתקנות הצבא הסיני,[1][8][11] הבאת מסמכים, או שינה מאוחרת עקב נדודי שינה,[9] מה שהוביל להחמצת ארוחת הבוקר.[12] סיבה נוספת שניתנה הייתה שבשל כמות התקשורת הגבוהה, בהיותם המטה הצבא, האמריקאים הצליחו לשלב סיור אווירי עם כיוון גלי רדיו, כדי לאתר את מיקומו.[13]
על פי הדיווחים, גופתו נשרפה ללא הכר והייתה ניתנת לזיהוי רק באמצעות שעון סובייטי שניתן לו על ידי סטלין. פנג דיווח מיד על מותו של מאו לוועדה הצבאית המרכזית, אך ג'ואו אנלאי הורה לפוליטביורו שלא להודיע על כך למאו דזה-דונג. רק בינואר 1951, כשמאו דזה-דונג ביקש ממזכירתו האישית יה זילונג להחזיר את מאו לסין, היא הודיעה לו על החדשות. מאו נקבר בפיונגיאנג, בבית הקברות לגיבורי צבא מתנדבי העם הסיני. חלק מהמקורות טוענים שנפילתו של פנג דה-חואי לאחר הקפיצה הגדולה קדימה והעמדתו לדין לאחר מכן במהלך מהפכת התרבות הייתה קשורה למותו של מאו אניינג, שלכאורה מאו דזה-דונג הטיל עליו את האחריות למותו.
מחלוקות בנוגע למוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחידה שהפעילה את ה-A-26 בקוריאה באותה תקופה הייתה קבוצת הפצצות השלישית של חיל האוויר של ארצות הברית (USAF). נטען כי ככל הנראה באופן שגוי, הטייס האחראי היה קפטן ליפאווסקי מחיל האוויר הדרום אפריקאי.[14] עם זאת, המטוס היחיד שהטיסו טייסים דרום אפריקאים בקוריאה היה מפציץ הקרב מוסטנג, שלא היה סביר שנחשב בטעות למטוסי ה-A-26 הדו-מנועים הגדולים יותר ושימשו את האמריקאים.[9]
כמה אזרחים סינים שמתנגדים למאו דזה-דונג מציינים את יום השנה למותו של מאו אניינג באכילת אורז מטוגן ביצים; נטען כי הכנת הארוחה הזו משכה את תשומת לבם של המפציצים האמריקאים, ותרמה למותו.[15] אולם לדברי צ'ן פו, שהיה עד למותו, הוא נזכר שבחדרי התכנון בהם היה שוהה לא היו מתקני בישול, לא שמן, לא מלח ולא ביצים, ואם היה מבשל, הוא היה צריך להיות במטבח.[16] בהיותו מיועד לנהל תקשורת, מאו נאלץ ללכת לחדר התכנון כדי לשלוח מברק, דיווח על המצב הנוכחי הוא הסיבה שהוא חזר לחדר התכנון.[17] אחרת, הסיפור נוצר כנראה מתוך מחלוקת פוליטית של שנות ה-70 בסין.[18]
מחאות אורז מטוגן וביצים הן צורה של מחאה באינטרנט המשמשת את המשתמשים הסינים, מדי שנה בסביבות ה-23 באוקטובר, יום הולדתו של אניינג, או בסביבות ה-25 בנובמבר, תאריך מותו. פרסום מתכונים לאורז מטוגן וביצים כמחאה עדינה; פוסטים כאלה נחסמים או מורדים בדרך כלל על ידי פקידים סיניים והרשויות במדינה.[19]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Chairman Mao Zedong and General Mao Anying, Chinese Military Leaders of the Korean War
- ^ Oxana Vozhdaeva (4 באוקטובר 2013). "How children of the world united at a Soviet school". BBC News. נבדק ב-4 באוקטובר 2013.
Mao's eldest son, Mao Anying, who was known in the home as Sergei Yun Fu.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pathanothai, Sirin. The Dragon Pearl. Simon and Schuster. 1994. p 163.
- ^ "No Dynasty for China: How Mao's Son Was Killed in the Korea War". National Interest. 25 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "No Dynasty for China: How Mao's Son Was Killed in the Korea War". National Interest. 25 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kruschev, Nikita. Memoirs of Nikita Kruschev, Vol 2. Pennsylvania State University Press. 2006. p 98.
- ^ "参谋与毛岸英一同葬身火海 遗腹女身世被瞒46年_新闻中心_新浪网". news.sina.com.cn. נבדק ב-30 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "彭德怀文革时被污有意害死毛岸英". Cul.sohu.com. נבדק ב-13 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Sebastien Roblin, 2017, "A U.S. Bombing Run in North Korea Wiped Out Mao Zedong's Dynasty" National Interest (7 May), (Access: 17 March 2018.)
- ^ 武立金 (2006). "第六章 血染大榆洞". 毛岸英在朝鲜战场 (בChinese (China)). 作家出版社. ISBN 978-7-5063-3717-5.
- ^ Nanchu, Xing Hang, Page 94, McFarland Press, 2003, In North Korea: an American travels through an imprisoned nation ISBN 0-7864-1691-2, ISBN 978-0-7864-1691-2
- ^ Yi ge zhen zheng di ren Peng Dehuai. Peng Dehuai zhuan ji bian xie zu, 彭徳怀传记编写组. (Di 1 ban ed.). Beijing: Ren min chu ban she. 1994. ISBN 7-01-002005-1. OCLC 33378849.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link) - ^ "当代 中国 人物 传记" 丛书 编辑 部. (1993). Peng Dehuai zhuan [Biography of Peng Dehuai]. "Dang dai Zhongguo ren wu zhuan ji" cong shu bian ji bu, 《当代中国人物传记》丛书编辑部. (Di 1 ban ed.). Beijing: Dang dai Zhongguo chu ban she. ISBN 7-80092-102-6. OCLC 28982336.
- ^ 66年前的今天:波兰裔南非飞行员杀害毛岸英. 网易新闻. 25 November 2016 (22 March 2017). A translated excerpt: "G. B. Lipawsky ... accumulated more than 12,000 hours of flight in World War II and North Korea. On November 24th, 1950 ... he ... attacked the command post of the Volunteers using napalm bombs."
- ^ "Holiday of the Week: Chinese Thanksgiving". China Digital Times. 24 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "参谋与毛岸英一同葬身火海 遗腹女身世被瞒46年_新闻中心_新浪网". news.sina.com.cn. נבדק ב-30 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "戳破谣言、敬悼英魂：毛岸英烈士牺牲的历史真相_中国江苏网". jsnews.jschina.com.cn. נבדק ב-30 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fallen Heir: Mao Anying". Young Pioneer Tours (באנגלית). נבדק ב-5 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cosh, Colby (9 בנובמבר 2021). "Colby Cosh: Why posting about egg fried rice could land you in a Chinese jail". National Post. נבדק ב-15 בנובמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה)
קטגוריה:אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה קטגוריה:ילדי מנהיגי מדינות קטגוריה:מאו דזה-דונג קטגוריה:ילידי 1922 קטגוריה:נפטרים ב-1950 קטגוריה:מלחמת קוריאה: אישים