משתמש:Flowers145/Madonna–whore complex

זהו מונח בספרות הפסיכואנליטית לפי זיגמונד פרויד. תסביך מדונה-זונה מתייחס לחוסר היכולת לשמור על עוררות מינית בתוך מערכת יחסים מחייבת ואוהבת [14]. גברים עם מורכבות זו חושקים בפרטנרית מינית שניתן להשפילה (הזונה), בעוד שהם מרגישים כי אינם יכולים לחשוק מינית באופן כזה בבת זוג מכובדת (המדונה) [11]. דוגמה לכך ניתן לראות בדבריו של השחקן ארמי האמר, בראיון שביצע לפלייבוי: "...אתה מתחתן והחשק המיני שלך משתנה. ואני מתכוון לזה בקטע טוב- זה לא כאילו אני סובל מזה, אבל אתה לא באמת יכול למשוך לאשתך בשיער. זה מגיע לנקודה שבה אתה אומר 'אני מכבד אותך יותר מידי בשביל לעשות את הדברים האלה שאני רוצה לעשות'".

ישנם הסברים שונים להיווצרות התסביך, ביניהם תפיסות לא שוויוניות המושרשות בחברה, פחד מנשים וממיניותן, החפצה של נשים ועוד.

התסביך לפי פרויד

בספרות הפסיכואנליטית, תסביך מדונה-זונה, הנקרא גם תסביך מדונה-פילגש, הוא חוסר היכולת לשמור על עוררות מינית בתוך מערכת יחסים מחייבת ואוהבת [14]. תסביך זה זוהה לראשונה על ידי זיגמונד פרויד, תחת הכותרת 'אימפוטנציה נפשית' [4]. נטען כי תסביך פסיכולוגי זה מתפתח אצל גברים שרואים בנשים כמדונות קדושות או כפרוצות מושפלות. כך שבפועל גברים עם מורכבות זו חושקים בפרטנרית מינית שניתן להשפילה (הזונה), בעוד שהם מרגישים כי אינם יכולים לחשוק מינית באופן כזה בבת זוג מכובדת (המדונה) [11].

פרויד טען שהתסביך מדונה-זונה נגרם מפיצול בין רגשות החיבה והאהבה לבין המיניות בתשוקה הגברית. החרדה האדיפלית, וכתוצאה ממנה – חרדת הסירוס, אוסרת על מיניות שמכוונת כלפי האם ודמויות הדומות לה, ולכן נוצרת היצמדות מינית לנשים חושניות. האם מייצגת את המדונה (האישה המכובדת) אליה ניתן להרגיש חיבה ואהבה, לעומת הנשים הזנותיות (האישה הפחותה במעמדה) איתן ניתן לאפשר למיניות להשתחרר [20]. במילים אחרות, על מנת למזער את החרדות האדיפלית והסירוס, הגבר מחלק נשים לשתי קבוצות: נשים שהוא יכול להעריץ, לעומת נשים שהוא מוצא מושכות מבחינה מינית. בעוד שהגבר אוהב נשים בקטגוריה הראשונה, הוא מתעב ומפחית מערכה של הקבוצה השנייה [18]. פרויד הציע הסבר נוסף להיווצרות תסביך המדונה-זונה, לפיו התסביך מבוסס על שנאתו העיקרית של הגבר לנשים, ולא על החרדה האדיפלית וחרדת הסירוס. ייתכן כי שנאה זו התעוררה עקב תחושת תסכול בלתי נסבל אצל הילד ו/או שנפגע מאימו הנרקיסיסטית (המרוכזת בעצמה). לפי הסבר זה, בבגרותו יבקש הנער שהפך לגבר לנקום את ההתעללות הזו מצד אימו באמצעות התקפות מלאות שנאה וכעס על נשים המדמות את אימו [18].

רקע היסטורי

בתנ"ך ובברית החדשה

לתסביך שורשים בתיאולוגיה של הדת היהודית והנוצרית, המציגה את האישה באחד משני האופנים- כ"זונה" מטבעה או כ"מדונה" מטבעה. תפיסה זו צמחה מתוך שתי הדרכים העיקריות בהן נשים השפיעו על גברים- מצד אחד נשים יצרו בתוכן ילדים, מה שהיה טוב ונחוץ למען המשכיות המשפחה והשושלת, ומצד שני, נשים עוררו בגברים תשוקה אשר נתנה להן כוח על הגברים. במילים אחרות, נשים היו שונות מאוד מגברים ואחזו בכוחות אשר הפכו אותן גם לחשובות מאוד וגם למסוכנות מאוד במציאות בה השליטה היא פטריארכלית. בכדי לספק לעצמם יותר שליטה על מיניותה של האישה, החברה הפטריארכלית עשתה שימוש ברדוקציה ותיוג של מיניות האישה לכדי אותן שתי קטגוריות- זונה /מדונה. במצב זה, ה"מדונה", נתונה לחסדיו של הגבר וכן זקוקה להגנתו וחסותו עליה, בעוד הזונה נתונה ל"עונשיו". ניתן לראות מצב זה בספר בראשית בתנ"ך ובברית החדשה, בו נקבע שהאישה הראשונה, חווה, נוצרה מתוך הצלע של אדם, מצב הפוך לחלוטין מן המציאות בה הנשים הן אלה המוציאות מתוך גופן את הגברים והנשים גם יחד. יתרה מכך, האישה נוצרה בכדי להיות ל"עזר כנגדו", משמע, היא נוצרה עבורו, ללא קיום עם תכלית עצמאית משל עצמה. לכן, המסר בסיפור הבריאה הוא שעל אישה טובה להיות כנועה ונאמנה לגבר תוך שהיא נתונה למרותו וחסדיו. גם רות במגילת רות, אומרת "לאן שהוא לא ילך, אלך איתו", בסיפור שמלמד אותנו כי נאמנות וכניעות מול בעלה מקנה לה כבוד והגנה [9]. מנגד, האישה השטנית בתנ"ך היא זו המשתמשת במרמה ובמיניותה כדי להערים על הגבר, בדיוק כמו שדלילה הערימה על שמשון הגיבור בכך שגנבה ממנו את שיערו אשר היה מקור הכוח שלו. גם חווה, בכך שהמרתה את פיו של אדם ואכלה את התפוח מעץ הדעת מתוארת כאישה שטנית, האשמה בגלל מרדנותה, בגירוש מגן עדן. אלוהים מעניש את חווה על מרדנותה בכך שתלד ילדים בכאב. כאב זה יוקל רק אם תמשיך ללדת ילדים לבעלה ותהיה כנועה לו [9]. כחלק מהפיצול, השם לילית מופיע לראשונה בספר ישעיהו כחלק מרשימת היצורים העתידים לשכון בהריסות אדום. במיתוס הבבלי לילית מתוארת כשדה אוכלת תינוקות, בתלמוד מתוארת כבעלת שיער ארוך וכנפיים ובמדרשים כדמות ארוטית המסוכנת הן לגברים הנמצאים לבדם והן לתינוקות. הזוהר טוען שעד חוה, אדם נהג לקיים יחסי מין עם לילית אשר ברחה לים כשהתחיל לקיים יחסי מין עם חוה. בהמשך לפי הזוהר, שבשביל להישמר מלילית, על אדם לחשוב על אלוהים בעת שהוא שוכב עם אשתו, ולומר פסוקים הקוראים ללילית לברוח. למעשה, בריחתה של לילית מסמלת את תחילת הפיצול בין המיניות האסורה לבין המיניות המותרת [2].

חווה ולילית

בספר בן סירא מצוי הטקסט הארוך ביותר במיתולוגיה היהודית בנוגע ללילית, בו מתואר כיצד לילית נבראה מהאדמה כמו אדם. בהמשך מתואר כי לילית ואדם רבו בגלל שהיא דרשה להיות למעלה בשעה שקיומו יחסי מין, ואדם סירב בכעס, לכן היא ברחה. מסופר כי אדם סיפר על כך לאלוהים שמיד שלח מלאכים להחזירה אך כשמצאו אותה בים היא סירבה לשוב משום שהבינה שיעודה הוא לא להיות אשתו של אדם אלא להרוג את הצאצאים שלו עד גיל 8 ימים ומכיוון שהיא שכבה עם “השד הגדול” (ניתן לפרשו כשטן) ולכן אינה יכולה לחזור לאדם. סיפור זה מציג את לילית האישה הראשונה, כשווה לאדם בכך ששניהם נוצרו מתוך האדמה וגם מכיוון שהיא מעוניינת בשליטה ביחסי המין ולא בכניעה. לצד השוויון, מודגשות מרדנותה ובוגדנותה בניסיונה למרוד בכניעות המינית, בבריחתה, בסירובה להיות אישתו של אדם ובעובדה שקיימה יחסי מין עם השד הגדול. כל אלה, בנוסף לתיאורה של לילית כרוצחת ילדים, היא מוצגת כאנטי-תזה לחווה ה"אמא הגדולה" [2].

התסביך לפי חז"ל, רמב"ם ורש"י

תסביך הקדושה והקדשה מתאר את תסביך המדונה-זונה שזוהה והוגדר לראשונה בידי פרויד, במונחים מהיהדות. מנקודת מבט של קדושה וקדשה ביהדות, "קדשה" היא כל אישה שמפקירה את גופה, בין אם תמורת כסף ("זונה") או בחינם. הרמב"ם טען שקדשה היא כל אישה שמקיימת יחסי מין מחוץ לנישואין ובכך מחללת את קדושתם. לפי רש"י, קדשה היא גם כאשר גבר מקיים יחסים מין עם אישה ללא נישואין, משמע, הפסוק מחייב את כל בני ישראל באותה מידה של צניעות הנדרשת מבנות ישראל, ובשמירה על מידת הצניעות [1]. התסביך נחווה על ידי גברים שחווים אימפוטנציה ביחסי מין עם נשותיהם ואהובותיהם, משום שהם רואים באישה כקדושה מוחלטת, אשר אסור להם לגעת בה ולחלל את כבודה. מנגד את הנשים אליהן הם כן נמשכים, הם תופסים כקדשה, זונה, שכל מהותה היא מיניותה והיא אינה ראויה לנישואים. גברים אלו מחלקים את הנשים בחייהם לשני מחנות אלו והם יכולים לאהוב רק את הקדושות, המזכירות להן את אימותיהם איתן הם מפחדים לשכב בה בעת שהם יכולים להמשך רק לקדשות [2]. כל אלו ביטויים לחשש הפטריארכלי העמוק מכך שלנשים יש מטבען את הפוטנציאל להרס הגברים בשל יכולתן לעשות מניפולציות על גברים בעזרת המיניות שלהן, בהיותן נחותות מהגברים מבחינה ערכית, פיזית ואינטלקטואלית. בשל המעמד החשוב שיש לדתות הללו עד היום במרבית החברות והתרבויות, תפיסה זו של נשים ממשיכה לקבל מקום באופנים שונים, גם כיום [9].

אהבתו הקדושה והחולפת של טיציאן.

בתולדות האומנות (רנסנס)

מדובר ביצירת המופת של טיציאן- הציור "אהבה קדושה וחולפת" מתחילת המאה ה-16, אשר נועד לחגוג ולהלל את מוסד הנישואין. במבט ראשוני, מתוארות בציור שתי יפהפיות ישובות על שפת מעיין, הדומות זו לזו ומתחרות על מבטו של המתבונן בציור. האחת לבושה בשמלה לבנה מפוארת והשנייה נינוחה בעירום קלאסי וביניהן מלאך קופידון שמנמן. לציור היו פרשנויות רבות לאורך השנים, כשאחת מהן הינה התייחסות ביקורתית אל הדואליות שבין "הזונה" ל"קדושה" בכך שהאישה הלבושה נראית ככלה או כקורטיזנה (זונת צמרת), בעוד האישה העירומה נראית ממבט ראשון כאלגוריה לאהבה בוטה או גסה, אך למעשה הערכות מהמאה ה-20 מבחינות בקטורת על ידה ובכנסייה שמעבר לה, המהווים סימנים של קדושה בנצרות [5, 12].

בתקופה הוויקטוריאנית

קריאה ביקורתית של הספר דרקולה, מאת הסופר בראם סטוקר, בראי המגדר, התמקדה במיניות הגבר בתקופה הוויקטוריאנית וחרדותיו סביב עלייתן של ה"אישה החדשה" ושל נזילות המגדר והתשוקה. האישה המפלצתית בסיפור מוצגת בהתאם לדואליות שבין ה"זונה" וה"מדונה" בכך שהיא משפיעה בעוצמתה על הגברים בסיפור ומערערת על היציבות בשל אופייה המרדני המסרב להתאים לאחת משתי הקטגוריות הללו. הספר משקף את יחס הגברים והחברה כלפי נשים בתקופה הוויקטוריאנית [17]. דוגמה נוספת ניתן למצוא בדמותו של דוריאן גריי, מספרו של אוסקר ויילד. גריי משתעמם מאשתו ומייחל לחיות שוב חיי נעורים, נהנתנות וסטייל שוב ובכך מבטא את התפיסה העושה פיצול לפיו האישה אליה אתה נישא לא יכולה לספק את הפנטזיות, החלומות והתשוקות שלך [17].

בתרבות

בקולנוע ועל המסך

אלפרד היצ'קוק

היצ'קוק ונובאק בוורטיגו

היצ'קוק ברבים מסרטיו מתייחס לתסביך המדונה זונה בהצגתו את הדמויות הנשיות בסרט כ"כלבות בתולות" שלא מוכנות לקיים יחסי מין עם אף אחד, כולל הדמות הראשית בסרט, או כ"כלבות זונות", שמקיימות יחסי מין עם כל אחד מלבד הגיבור בסרט. בשני המקרים, האישה היא דמות שנואה- הבתולה מפתה אותך ומשאירה אותך "בלי כלום", והזונה "נותנת" כל הזמן, לכן לא מספקת את חווית הייחודיות והנאמנות. שני סוגי הנשים מעוררות בגבר "רעב מיני" אך לא מספקות את הצורך הנוירוטי בפרטנרית מינית בתולה, לכן ברמה מסוימת, מגיעה לשתיהן ענישה. ב"ורטיגו" (1958), למשל, קים נובאק מציגה שתי נשים שהגיבור אינו יכול ליישבן: "מדונה" בעלת הסגולה, הבלונדינית, המתוחכמת והמודחקת מינית, ולעומתה ה"אישה שנפלה" בעלת השיער הכהה, הרווקה והחושנית [10].

מרטין סקורסזה

הסרטים של מרטין סקורסזה, Taxi Driver ו-Raging Bull, מציגים כל אחד בתורו גיבור אובססיבי מינית, המגולם בשניהם על ידי רוברט דה נירו, החווה את תסביך המדונה-זונה דרך הקשרים שהוא מפתח עם הדמויות הנשיות בסרטים. סקורסזה בראיון עמו מספר כי דרך דמותו של דה נירו בסרט Taxi Driver נתן ביטוי לתסביך המדונה-זונה, לפיו לדבריו, מחנכים גברים להעריץ נשים, מבלי לדעת כיצד לגשת אליהן כאל בנות אדם בהקשר של מיניות. לכן בחר להביא שתי דמויות- אחת אלילה בלונדינית תכולת עיניים והשנייה נערה בת 12 העובדת בזנות, אותה הוא מנסה להציל, אך גם היא בלתי מושגת עבורו, מעין קדושה מעונה [קישור חיצוני].

"Mad Man"

בסדרה Mad Man מתוארת סצנה בה הגברים מחלקים את הנשים בסדרה לשני מחנות- מחנה של אלו המנסות להידמות למרלין מונרו ומחנה של אלו המנסות להדמות לג’קי קנדי. הראשונה מייצגת את האישה שכל מהותה היא מין ומיניות והשנייה מייצגת את הרעייה והאמא המושלמת. כך הסדרה מייצגת לנו את התפיסה הגברית הברורה לפיה נשים בוחרות להזדהות ולייצג את עצמן כאחת מן השתיים- ה"זונה" או ה"מדונה". ג’קלין קנדי סימלה משפחה, אצילות, אחריות ומחויבות בעוד מרלין מונרו סמלה מין, תהילה, נעורים וקלות דעת. המשותף לשתיהן היה היופי והאופנתיות שלהן. בתקופתן, החפצת נשים הייתה מקובלת ונפוצה ולכן הן לא התבלטו בזכות כישוריהן ומקצועיותן בתחומן אלא היופי שלהן, שיחד עם הצלחתן לשווק אותו לציבור האמריקאי הפך אותן למודל לחיקוי עבור נשות ארה”ב אשר בהתחקותן אחריהן התפצלו לשני המחנות [2].

קים קרדשיאן ואיישה קארי

מבחינת דמויות מודרניות יותר, קים קרדשיאן בחרה לפרסם לכבוד יום האישה הבינלאומי, סלפי של עצמה בעירום וכתבה על כך "אני מועצמת על ידי המיניות שלי, אני מועצמת מכך שאני מרגישה בנוח בתוך העור שלי, אני מועצמת מלהראות לעולם את המגרעות שלי מבלי לפחד ממה שיש לאנשים לומר עליי" והוסיפה "אני מקווה שבאמצעות הפלטפורמה הזו שניתנה לי, אני מעודדת את אותה העצמה אצל נשים ובנות בכל רחבי העולם". מנגד, איישה קארי, אשתו של שחקן ה NBA MVP סטפן קארי, צייצה בטוויטר "כולם היום בקטע של לא ללבוש כמעט כלום, אה? לא הקטע שלי. אני אוהבת לשמור על הדברים הטובים מכוסים ועטופים בשביל האחד והיחיד שבאמת חשוב". בכך הפכה במהרה ל"מלכת הצניעות בממלכת הסלבס" וצברה אהדה בקרב גברים רבים ברשת אשר הכריזו עליה שהיא ה"אישה האידיאלית" שיודעת איך להתייחס לבעלה כראוי. שוב, מיזוגיניה במעטה של הערצה לדמויות מפורסמות. לקים קרדשיאן ולאיישה קארי אין שום בעיה אחת עם השנייה, ובכל זאת חוזר שוב הניסיון לשטח אותן לכדי סמלים ולפצל אותן למחנות- קים או איישה? המינית או המתחסדת? כשבסופו של דבר אף אחת מהן לא מתיימרת לקבוע את הדרך הנכונה להיות אישה בעולם אלא לחיות את חייהן לפי ראות עיניהן [21].

ארמי האמר

בשנת 2013 ארמי האמר התראיין למגזין "פלייבוי" בו סיפר כי בעברו היה מאהב דומיננטי, אך הדחף המיני שלו רוסן מאז שהוא התחתן. הוא סיפר "אני אוהב את כל העניין של לאחוז בצוואר ולתפוס בשיער וכל זה, אבל אז אתה מתחתן והחשק המיני שלך משתנה. ואני מתכוון לזה בקטע טוב- זה לא כאילו אני סובל מזה, אבל אתה לא באמת יכול למשוך לאשתך בשיער. זה מגיע לנקודה שבה אתה אומר 'אני מכבד אותך יותר מידי בשביל לעשות את הדברים האלה שאני רוצה לעשות". מבלי לדעת דבריו משקפים תפיסה שקיימת גם כיום בקרב גברים רבים החווים את תסביך המדונה-זונה [15].

במוזיקה כיום

הזמרת מדונה

מדונה עם מתחזה הלובשת את שמלה הכלה שלה כמו בתולה

הזמרת מדונה שיחקה עם שתי הזהויות, במיוחד בקריירה המוקדמת שלה. מדונה עצמה הכריזה: "תמיד אהבתי לשחק חתול ועכבר עם הסטריאוטיפים המקובלים. עטיפת האלבום שלי Like a Virgin (כמו בתולה) היא דוגמה קלאסית. אנשים תהו מי אני מעמידה פנים שאני - מריה הבתולה או הזונה? אלה היו שתי תמונות קיצוניות של נשים שהכרתי בצורה חיה, וזכרתי מילדות, ורציתי לשחק איתן. רציתי לראות אם אוכל למזג אותן יחד, את מריה הבתולה ואת הזונה כאחת וכולן. התמונה הייתה הצהרה של עצמאות: אם את רוצה להיות בתולה, את מוזמנת. אבל אם את רוצה להיות זונה, זכותך המזוינת להיות כזו" [19].

מוזיקת היפ הופ

מוזיקת ההיפ הופ נוצרה מתוך התנגדות למערכת ששללה מאפרו-אמריקאים זכויות אזרח בסיסיות בשנות ה-70 וה-80. למרבה האירוניה, גברים אפרו-אמריקאים השתמשו בהיפ הופ כדי להתבטא נגד העוולות החברתיות שנגרמו להם ולרומם את מעמדם, זאת תוך יצירת סביבה מסוכנת ושונאת נשים, ובכך לתייג נשים כנחותות [7]. רוב הבעיות של נשים בהיפ הופ קשורות לתיאור המתמשך של ההיפ הופ כז'אנר גברי, כאשר ראפרים גברים סקסיסטיים מוקפים ב"גופות" מתנדנדות חסרות שם ופנים בסרטון אחר סרטון. החפצה זו מפחיתה ממעמדן של נשים בחברה בכלל, ובהיפ הופ הן הפכו לסחורות מושפלות שערכן היחיד הוא המיניות שלהן [16]. פעמים רבות בעולם ההיפ הופ נשים מקבלות יחס לא הוגן; זהו עולם של גברים. כאשר בוחנים את האופן שבו נשים מיוצגות בהיפ הופ, מוצגת וריאציה של תסביך המדונה-זונה, המכונה דיכוטומיה "סיסטה-הו" (sista'-ho) או "ילדה טובה-ילדה רעה". בתוך תרבות ההיפ הופ, נשים נוטות להיות מיוצגות כסיסטה, אישה הכנועה לגבר שלה ובעלת מודעות חברתית, מוסריות ומצפון. זאת לעומת ה-הו, ילדה רעה אירוטית, המנוצלת מינית בקלות, ורוצה שהגבר יהיה "מחוספס" איתה ויתייחס אליה ללא כבוד. תסביך המדונה-זונה, או הדיכוטומיות של סיסטה-הו, משמשות כלים להגדרת נשים ולהעמיד כל אחת בקבוצה המתאימה לה. הדיכוטומיות הזו יוצרת סדר פטריארכלי על חשבון נשים ויכולותיהן ליצור זהויות משלהן. במילים אחרות, דיכוטומיה זו מייצרת קטגוריות בלעדיות שמעצבות את הדרך שבה גברים רואים ומתייחסים אל נשים [7].

הקשר חברתי

יש תהליך בחברה בו אמונות חברתיות מסוימות משתמרות ומשתחזרות על־ידי פעולות שאנשים עושים, בחירות לגבי שימוש במשאבים חברתיים וקידום תפיסות שונות. האמונות בדרך־כלל מנותקות מבעלי אינטרסים ספציפיים, קשה לדייק את הנקודה בזמן שבה הן התחילו והן מעורפלות מידי מכדי שיהיה אפשר להציע רעיון חדש במקומן או לפעול למען שינוי שלהן. לרוב, אמונות אלו כוללות היררכיה או יחסי כוח המשתחזרים, כמו תסביך המדונה-זונה המייצר יחסי כוח בין נשים לגברים. כאמור, התסביך שמתקשר לתסריט המיני, כשהוא משתחזר הוא ממשיך להגדיר התנהגויות מיניות של נשים כ"נכונות" וכ"לא נכונות", מול הדחפים המיניים העזים של הגברים. אמונה זו מחזקת את המעמד הבלעדי של הגבר כמכונן המיניות ובעל האנרגיה המינית, והוא זה שקובע האם האישה שעומדת מולו ראויה לאהבה וכבוד או למשיכה וזלזול [6].

הסתכלות ביקורתית על התסביך

התיאוריה הפמיניסטית מציעה שתסביך המדונה-זונה מחזק את הפטריארכיה דרך שתי אמונות המשתלבות אחת בשנייה: השקפה מקוטבת שמחלקת נשים לשתי קטגוריות שלא ניתן לעבור ביניהן, והאמונה שלנשים בכל קטגוריה תכונות ייחודיות (נשים מיניות הן בעלות תכונות שליליות, לעומת הנשים הצנועות שהן בעלות תכונות חיוביות). כך שהתסביך מחזק את התסריט המיני ואת תפקידי המגדר הלא שוויוניים, באופן שמגביל ביטוי עצמי וחופש מיני על־ידי הגדרת הזהות המינית של אישה ספציפית כמתאימה לאחת משתי הקטגוריות. המסרים התרבותיים מופנמים על־ידי הפרטים בתרבות, כמו תסביך המדונה-זונה, וקובעים את הבחירות וההתנהגויות המיניות. למשל, האמונה של נשים כי הן צריכות להיראות צנועות ולא להתנהג כמיניות יתר על המידה כדי שיוכלו להיות במערכת יחסים. נשים כאלה חוששות לקבל מוניטין של מופקרת, ולכן לרוב חוות בושה ביחס לתשוקה המינית שלהן [3].

מחקרים בישראל

מחקרים שונים מראים כי ישנה התאמה גבוהה בין תפיסה מקוטבת של נשים (כצנועות או כמופקרות) לבין אידיאולוגיות המחזקות הבדלים בין גברים לנשים, מחפיצות נשים ומגבילות את מיניותן. באופן ספציפי, מחקר שנערך על גברים ישראלים המחזיקים בתסביך המדונה-זונה, מצא גם שהם מצדיקים את המערכת המגדרית ההיררכית ובעלי דעות סקסיסטיות כלפי נשים. בנוסף, אותם גברים דיווחו כי הם מרגישים שאינם מרוצים מהיחסים הרומנטיים שלהם, ולכן מחפשים פחות תמיכה רגשית מבנות הזוג שלהם [3]. במחקר אחר שהשווה את התפיסה המקוטבת בין גברים ונשים מישראל, מארצות־הברית ומגרמניה הראה שגם נשים הראו תמיכה מסוימת בהשלכות התסביך עליהן. במילים אחרות, הנשים הן שחקניות פעילות בהנצחת התפיסה המקוטבת עליהן ובהנצחת הפטריארכיה. עם זאת, חלק מהנשים במדגם לא תמכו בהשקפה המקוטבת – הן לא ראו סתירה בין היותן מיניות לבין היותן רעיות ו/או אימהות טובות. ההשערה של החוקרים היא שאותן נשים ראו עצמן באופן מורכב, שלם ועצמאי שרק חלק מזהותן מתקשר לקבוצה הנשית, אבל לא הגדירו את עצמן לפי הקבוצה הנשית בלבד. כלומר, הן יכלו לראות במרכיב המיניות ובמרכיב האימהות כחלקים שיכולים להתקיים במקביל באישיותן, ולא אחד על חשבון השני [13].

מקורות

1. אורן, ת. (2007). קשיים ביצירת אינטימיות אצל גברים מנקודת מבט של קדושה וקדשה. פסיכולוגיה עברית.
2. בר, 2016. https://bit.ly/3TcjrFF
3. Bareket, O., Kahalon, R., Shnabel, N., & Glick, P. (2018). The Madonna-Whore Dichotomy: Men who perceive women's nurturance and sexuality as mutually exclusive endorse patriarchy and show lower relationship satisfaction. Sex Roles, 79(9), 519-532.
4. Bernstein, W. M. (2018). A basic theory of neuropsychoanalysis. Routledge. pp. 160
5. Brown, B. L. (2008). "Picturing the Perfect Marriage: the Equilibrium of Sense and Sensibility in Titian's Sacred and Profane Love". In Bayer, Andrea (ed.). Art and Love in Renaissance Italy. Metropolitan Museum of Art. pp. 239–242.
6. Conrad, B. K. (2006). Neo-institutionalism, social movements, and the cultural reproduction of a mentalité: Promise keepers reconstruct the Madonna/whore complex. The Sociological Quarterly, 47(2), 305-331.
7. Easterling, M. H. (2016). UNITY Addressing Misogyny and Transcending the Sista-Ho Dichotomy in Hip Hop Culture. Brigham Young University.
8. Ebert, R. (1976, 7 March). Interview with Martin Scorsese | Interviews | Roger Ebert
9. Feinman, C. (1994). Women in the criminal justice system. ABC-CLIO.
10. Gay, V. P. (2001). Joy and the objects of psychoanalysis: Literature, belief, and neurosis. Suny Press.
11. Hartmann, U. (2009). Sigmund Freud and his impact on our understanding of male sexual dysfunction. The journal of sexual medicine, 6(8), 2332-2339.
12. Jaffé, D., ed. (2003). Titian. London: The National Gallery Company/Yale. p. 94. ISBN 1-857099036.
13. Kahalon, R., Bareket, O., Vial, A. C., Sassenhagen, N., Becker, J. C., & Shnabel, N. (2019). The Madonna-whore dichotomy is associated with patriarchy endorsement: Evidence from Israel, the United States, and Germany. Psychology of Women Quarterly, 43(3), 348-367.
14. Kaplan, H. S. (1988). Intimacy disorders and sexual panic states. Journal of Sex & Marital Therapy, 14(1), 3-12.
15. Nolan. (2021). The Madonna-whore complex is still alive in straight men, as I know all too well from dating apps.
16. Pough, G. D., Raimist, R., Richardson, E. B., & Durham, A. S. (Eds.). (2007). Home girls make some noise: Hip-hop feminism anthology. Parker Publishing, LLC.
17. Sales, M. J. (2021). The Psychopathology of the Victorian Man: A Psychoanalytic Study of Masculinity in Late-Victorian Gothic Fiction. Georgetown University.
18. Tuch, R. (2010). Murder on the mind: Tyranical power and other points along the perverse spectrum. The International Journal of Psychoanalysis, 91(1), 141-162.
19. Voller, D. (1999). Madonna: the style book. Omnibus Press.
20. Welldon, E. V. (2018). Mother, madonna, whore: The idealization and denigration of motherhood. Routledge.
21. Zimmerman. (2016). Kim Kardashian, Ayesha Curry, and the Toxic Madonna-Whore Complex: The Internet loves reducing women to whore-slut binaries. But remember, trolls: Needlessly pitting women against each other won’t change the fact that you are going to die alone. The Daily Beast.

קישורים חיצוניים

• TAXI DRIVER - Commentary by Martin Scorsese & Paul Schrader, 18 minutes in, archived from the original on 2021-12-21, retrieved 2021-05-11

ראו גם

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

• דיכוטומיה
• דו-ערכיות
• מיזוגיניה
• סקסיזם
• פיצול (פסיכולוגיה)

• [[קטגוריה:אלימות נגד נשים]] [[קטגוריה:תסביכים]]