משתמש:Lian shabi/טיוטה

בג״ץ 2458-01 משפחה חדשה נ׳ הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים הינה עתירה משנת 2002 של אישה רווקה ללא בן זוג, שביקשה להביא ילד לעולם בדרך של פונדקאות ובקשתה סורבה על הסף על ידי הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים.

בעתירתה לבג״ץ טענה העותרת כי היא, ועוד נשים כמוה, זכאיות גם הן לכרות הסכמי פונדקאות, וסבורה כי מתוך זכות זאת הועדה חייבת גם בהיעדר בן זוג לבחון את בקשתה.

השופטים סברו כי גם אם החוק מפלה לרעה נשים רווקות, הפגיעה היא מידתית וכזאת שעומדת בתנאי פסיקת ההגבלה, החוק הוא חדיש וטרם התנסו מספיק בהליך עצמו כדי להתערב ולהכריע מיידית על העניין.

העתירה נדחיתה ברוב קולות אך השופטים הפנו קריאה למחוקק למצוא פתרון לנשים הנמצאות במצבה של העותרת.

לאחר פסק הדין קמו מספר ועדות שמטרתן היה לבחון את הנושא ולבסוף החוק תוקן כך שאם יחידנית אכן יכולה להוות אם מיועדת לעניין חוק הפונדקאות.

רקע

במשך שנים רבות החקיקה בישראל לא נתנה מענה ראוי לעניין הפונדקאות ולכן זוגות רבים אשר לא הצליחו להביא ילדים לעולם, נתקלו בבעיה. רבים מהם אשר רצו לפנות לאופציית הפונדקאות אף נתקלו בסירוב.

בעקבות המצב, הוקמה וועדה ציבורית, וועדת אלוני, אשר המטרה שלה הייתה לבחון את נושא ההפריה החוץ גופית והשלכותיה, ובשנת 1996 חוקק החוק לנשיאת עוברים, בו נחקק כי איש ואישה, בני זוג, יוכלו להיות הורים מיועדים.

החוק לא ענה על הצורך של אותם אנשים שלא נכנסים תחת אותה הגדרה של הורים מיועדים, ומכאן הגיעה העתירה.

העובדות וההכרעה

העתירה דנה במקרה של אישה רווקה, לא נשואה, אשר עברה ניתוח בו נכרת רחמה ובעקבותיו לא יכלה להרות וללדת.

בעקבות רצונה הגדול להביא ילד לעולם, נשאבו מגופה ביציות והופרו בהפריה חוץ גופית עם זרעו של תורם אנונימי. על מנת לעבור הליך פונדקאות דרך השתלת הביציות המופרות ברחמה של פונדקאית, צריך לקבל אישור מהוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, הועדה החליטה לדחות את בקשת העותרת על הסף ללא כל דיון בשל העובדה שלעותרת אין בן זוג, דבר אשר נוגד את תנאי החוק.

בפסק הדין עלתה השאלה האם יש הצדקה עניינית להבחין, לעניין הפונדקאות, בין אישה שיש לה בן זוג לבין אישה ללא בן זוג, וכן האם הפלייה לרעה של אישה רווקה פוגעת באחת מזכויות היסוד של כבוד האדם וחירותו?

הכרעת השופטים

השופט מ׳ חשין דוחה את העתירה אך קורא למחוקק לבחון את הנושא של נשים יחידות, כמו העותרת, ולשקול בכובד ראש את הסוגייה.

הוא הסביר כי העיסוק הוא בשאלה האם ההסדרים שהחוק קובע חלים על אישה שאין לה בן זוג, ולא ראה דרך אחרת לפרש את החוק מבלי לעקם את הכתוב בחוק. חשין הדגיש כי ניתן ללמוד מעיקר החוק שהוא נועד מלכתחילה לפתור בעיה של בני זוג אשר לא יכולים להפוך להורים, איש ואישה, ושהחוק מראש לא נועד לפתור בעיות של איש או אישה, שאינם בזוגיות, להביא ילדים לעולם.

לעניין ההפליה של נשים יחידות העלולה לפגוע בזכות יסוד, הוא הבהיר כי הפגיעה היא מידתית וכזאת שעומדת בתנאי פסקת ההגבלה, וגם אם נכיר בקיומה של ההפליה עדיין אין אנחנו צריכים להסיק שיש להתערב מיד בחוק הפונדקאות, עלינו לזכור כלפי מי החוק היה מיועד מלכתחילה ואת כוונת המחוקק.

חשין סיים בכך שתופעת הפונדקאות היא חדישה בעולמנו ועולות בה שאלות רבות הקשורות למוסר וחברה ולכן עלינו להיות זהירים כשניגשים לנושא, ובחלוף זמן ובצבירת ניסיון יהיה ניתן בעתיד לבחון ולגשת בשנית לנושא.

השופטת ט׳ שטרסברג-כהן מצטרפת לעמדתו של חשין כי דין העתירה להידחות ומוסיפה כי מדינת ישראל היא מהבודדות שנתנו הסדר בחקיקה למוסד הפונדקאות, וההשלכות של המוסד עשויות להיות מרחיקות לכת ולהשפיע על כל מי שלוקח חלק בדבר, ועל אופי התא המשפחתי, ולכן ההסדרה בחוק חשובה.

היא מסכימה כי החוק יוצר הפליה בין אישה שיש לה בן זוג, אך למרות זאת, מצטרפת לעמדת חשין שלא ניתן לפרש אחרת את הכתוב, ללא עיוות החוק, וזו דרך שהיא לא ראויה.

המשנה לנשיא ש׳ לוין מצטרף לעמדת חשין ומבהיר כי לא היה מתערב בחקיקה האוסרת לגמרי פונדקאות, אך ראוי לחייב דיון ציבורי בשאלה אם ניתן להרחיב את ההסדר למגזרים נוספים, כמו זה שהעותרת שייכת אליו.

השופטות א׳ פרוקצ׳יה, ד׳ דונר ו-ד׳ ביניש מסכימות ומצטרפות לעמדתו של חשין.

בדעת מיעוט, היה השופט י׳ אנגלרד אשר ביקש למקד את תשומת הלב לגישה של היהדות ההלכתית לסוגיה, שלא זכתה להתייחסות בחוות הדעת של חבריו.

הוא הסביר שגישת היהדות ההלכתית עמדה לנגד עיניו של המחוקק והיא הייתה הגורם המעצב בהסדר, ובעינייו בסוגיה הנידונה ההבדל נוגע לעצם ההורות. מצד אחד- חובה דתית, מצד שני- זכות יסוד.

אנגלרד סבר כי למרות החשיבות הגדולה שהיהדות מייחסת להבאת ילדים לעולם, קיימות מגבלות הלכתיות כאשר משתמשים לעניין זה בטכניקות רפואיות חדישות, ולכן הפנה חזרה לחוק והסביר שנראה כי בתנאים שהציב המחוקק יש היענות לבעיות הלכתיות שקשורות להזרעה מלאכותית ופונדקאות ולכן זאת לא הפליה, שאלה שהטרידה את חבריו.

לדעת אנגרלד אין כאן אי שוויון בין שווים, אלא שונות בין שונים ולכן, לדעתו, בית המשפט לא צריך לנקוט עמדה ערכית נוגדת ולהמליץ על תיקון העיוות.

בעקבות פסק הדין

בעקבות פסק הדין הוקמה בשנת 2004 ועדה שמטרתה היה לבחון את תיקון החוק, בה הגיעו לאותה המסקנה שאליה הגיעו השופטים בעתירה, והוחלט בדעת רוב כי אין לתקן את החוק בטרם יצטבר מידע נוסף במתכונת הנוכחית של החוק.

בשנת 2010 מינה שר הבריאות ועדה ציבורית, ועדת מור יוסף, שמטרתה היה לבחון את ההסדרים הקיימים בחוק הפריון וההולדה ובשנת 2012 הגישה המלצותיה.

הוועדה הכירה ברצון הגדול של נשים וגברים ללא בני זוג להביא ילדים לעולם, אך העלתה חשש כי הרחבת הזכאות לפונדקאות תהיה על חשבון אותם אנשים אשר החוק יועד להן מלכתחילה.

שינויים בחקיקה

נוסח החוק תוקן ושונה וכעת לעניין ״הורים מיועדים״ החוק מדבר על בני זוג וגם על אם מיועדת יחידה.

לקריאה נוספת

• דורית שפירא, יוסף שפירא ״עשור לחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד),התשנ"ו – 1996 :המצוי והרצוי״
• רות זפרן, ״הזכות להורות בישראל – מימוש שוויוני בסיוע הסכמי לנשיאת עוברים״
• פרופ׳ מיכאל קורינלאדי ״לשאלת הפונדקאות בישראל - הערות אחדות בשולי חוק הסכמים לנשיאת עוברים, תשנ"ו-1996 ודו"ח ועדת אלוני״,

ראו גם

• עמותת משפחה חדשה

קישורים חיצוניים

• הורים מיועדים, באתר כל זכות

• המלצות הוועדה הציבורית לבחינת הסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל

• חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו