משתמש:Nadav Menashe/טיוטה
מלכה זדרויביץ' (בפולנית: Malka Zdrojević, נולדה ב - 1924 בוורשה שבפולין) הייתה לוחמת התנגדות יהודייה וניצולת שואה. במהלך מרד גטו ורשה באפריל- מאי 1943, הייתה חברה בארגון היהודי הלוחם.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זדרויביץ' נולדה ב-1924 בוורשה, פולין. אביה, אברהם הורנשטיין ואימה אסתר ממשפחת רבינוביץ'. אביה היה דתי אורתודוכסי הידוע בכינויו הרבי מואליר, בעל חנות אריגים בשוק קירצלאק. זדרויביץ' למדה בבית ספר עממי ולמדה מקצוע, רקמת מכונה. אחר הצהריים בילתה בתנועת הנוער החרדית בית יעקב. הייתה גם חברה ב - "אגודת ישראל" עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.[1]
כיבוש פולין והמעבר לגטו ורשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה הנאצית לפולין. שבועות ספורים לאחר כיבושה, הוקם גטו ורשה והיהודים גורשו אליו ע"י שלטונות הכיבוש הגרמני. זדרויביץ' ומשפחתה קיבלו דירה ברח' דז'לנה 69 מגויים אשר קיבלו את הדירה שלהם ברח' לשנה 115. תחילה, הצליחה זדרויביץ' לסייע למשפחתה בזכות הידע המקצועי ברקמה. בהמשך חויבו היהודים בגטו להירשם כדי לצאת לעבודות שונות בשביל הגרמנים. ייעצו לזדרויביץ' שתתחיל בייצור מברשות, כי זה היה קל ללמוד. בית החרושת למברשות היה ברחוב שבינטה ירסקה, שם עבדה זדרויביץ' זמן ממושך למדי, וקיבלה משכורת דלה. שם התחברה להירש לנט וחבורתו שיחד עזבו את בית החרושת והסתתרו במקום לא ארי ולא יהודי. הקבוצה נסחבה במאמצים גדולים, בחיים קשים וברעב גדול.[1]
מרד גטו ורשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחד עם האחיות בלומה ורחלה ויסזוגרודצקי עבדה בבית מלאכה תת קרקעי באזור מפעל המברשות, שם יצרו היא וחבריה רימונים ומטעני חבלה, שהיא וצעירות נוספות הבריחו לגטו דרך הביוב. במהלך חלוקת הלחם שארגנו המורדים, דיבר איתם הירש לנט. הוא נתן לה אקדח והראה לה איך להשתמש בו. במהלך הלחימה הם השליכו בקבוקי מולוטוב לעבר הכובשים הגרמנים. בסופו של דבר הם חיפשו מקלט במרתף של בניין שבו היה מחסן נשק ונלכדו שם על ידי אנשי SS. חיילי האס אס העבירו אותם לאנשים שפיצצו אותם במכות והעמידו אותם מול קיר ירייה ונתנו להם להיפרד. אך לפני שירו בהם נשמע פיצוץ וכולם נפלו חוץ מזדרויביץ' שקיבלה מכת שוט יחד עם הפקודה: להסתובב לאחור ולצעוד קדימה. בעדותה סיפרה זדרויביץ' כי היא והאחיות ויסזוגרודצקי הוכו ונאלצו לעמוד בתור לכיתת היורים. לפתע, קיבלה מכה קשה בראשה ובמקביל שמעה יריות. נאמר לה כי בלומה ויסזוגרודצקי מתה מיד. רחלה והיא הובלו לנקודת ההעברה יחד עם אסירים נוספים ולאחר מכן גורשו בקרונות משא, שלפני כן הובילו בהם פחם, למחנה הריכוז וההשמדה מיידנק. בדרך לא היה אויר, והן התפרסמו כ"ליצנים שחורים שרוקדים" כי הן יצאו מרוחות על ידי הפחם וציוו עליהן לרקוד וצילמו אותן. במיידנק הן עבדו בעבודה קשה. נתפרו להן מספרים, אם תפסו מישהו עם מספר תפור קצת בעוקם היו מוציאים אותו במפקד הספירה כהמסכן והיה מקבל מכות. רחלה ויסזוגרודצקי נרצחה במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ.[2][1]
צילום התמונה המפורסמת ממרד גטו ורשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זדרויביץ' הייתה אחת משלוש הנערות הלוחמות שנלכדו וצולמו על ידי חיילי הגנרל יירגן שטרופ. זאת עם הקסקט המסובב. כך צילמו אותן הגרמנים כאשר הוציאו אותן מהבונקר. היא שמה לב שאינה יודעת מתי ואיך הגרמנים צילמו את התמונה. "בפעם הראשונה ראתה את התמונה בתערוכה בלוחמי הגטאות דודתי ומיד הכירה אותי: אוי זו הרי מלכה'לה. מלכה'לה שלנו קראה הדודה. בבואה לתל אביב היא סיפרה לי את זה. זה היה ב-1946 השנה שבה הגעתי לארץ ישראל."[3]
ב - 16.05.1943, סוף המרד שנמשך 4 שבועות בגטו וורשה, שלח גנרל יירגן שטרופ, דו"ח לממונה עליו גנרל קריגר והדגיש כי לא קיים יותר אזור יהודי בוורשה. הדו"ח מלווה במספר צילומים ועל אחד מאותם צילומים כתב שטרופ: "נקבות של תנועת החלוצות, אשר נלקחו בשבי עם הנשק שלהן". הדו"ח המתועד בצילומים, נמצא בין התעודות אשר הוצגו בפני בית הדין הבינלאומי בנירברג על-ידי התובעים האמריקאים וצוין בסימן 1061 - S.P. הסופר הפולני סטניסלב פיאטרבסקי, אשר בשנת 1946 הביא לפולין העתקים של הדו"ח כתב על זה חוברת בשם "הדו"ח של יורגן שטרופ על חיסול גטו וורשה" אשר פורסם בוורשה בשנת 1948. בעמוד 30/31 נכתב בין היתר: "נתפסו עם נשק ביד נשים מהתנועה החלוצית" אנו רואים את האויבים האמתיים של גנרל שטרופ, אלה 3 נערות יהודיות צעירות, אשר נשבו בקרב. הפנים של הנערה השלישית נגזרו מהתמונה. אף אחד לא תיאר לעצמו, גם לא הסופר פיטרקובסקי, שאחת מאותן הנערות שבתמונה, זאת עם הקסקט המסובב, ניצלה ונמצאת היום בישראל. העתקים של תמונת הנערות היהודיות הנאבקות בגטו וורשה הועתקו באלפי עיתונים, שבועונים ואלבומים בכל חלקי העולם ובכל השפות. ועכשיו, בשנת 1967 הופיעה ביד ושם בתל אביב אישה בגיל הביניים שהציגה את עצמה: "אני מלכה זדרויביץ', מבית הורנשטיין, זה היה אז שמי." ולפני שהיא סיפרה על מטרת ביקורה היא הוציאה חבילת גזירות מעיתונים עם התמונה המפורסמת של שלוש הנערות - הלוחמות מגטו וורשה והצביעה על הנערה הראשונה ואמרה "זאת עם הקסקט המסובב זאת אני. כך צילמו אותנו הגרמנים כאשר הוציאו אותנו מהבונקר". היא שמה לב שאינה יודעת מתי ואיך הגרמנים צילמו את התמונה. בפעם הראשונה ראתה את התמונה בתערוכה בלוחמי הגטאות דודתי ומיד הכירה אותי: "אוי זו הרי מלכה'לה. מלכה'לה שלנו קראה הדודה. בבואה לתל אביב היא סיפרה לי את זה. זה היה ב-1946 השנה שבה הגעתי לארץ ישראל." ומאז במשך 22 שנים אוספת מלכה עיתונים, שבועונים, אלבומים שבהם מופיעה התמונה המפורסמת.[4]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלכה זדרויביץ' שרדה את מחנה ההשמדה והיגרה לארץ ישראל, אז מנדט בריטי, ב-1946. עקב הפציעות שנגרמו במחנות המעצר והריכוז, נגרם לה נזק קשה ל-75%. היא נישאה ולקחה את השם Hor(e)nstein. זדרויביץ' התגוררה בתל אביב, היא אימא לארבעה ילדים. לאחר המלחמה נאלצה לעבור ניתוח ראש קשה, עקב סיבוך מהמכות שקיבלה בראשה, לפני שהגרמנים הוציאו אותה לאומשלגפלאץ.
היא קיבלה את אות הלוחם בנאצים ממשרד הביטחון. האות נשלח לביתה והיא טמנה אותו בתיק שבו היא מחזיקה את כל גזרי העיתונים והתמונה שלה. "אני מבינה", אומרת מלכה, "כאשר ייוודע שאני חיה יתחילו להידפק על דלתי, אבל האמינו לי, שבדיוק כמו קודם, איני מעוניינת בפרסומת."[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 מלכה זדרויביץ מבית הורנשטיין, עדותה של זדרויביץ (הורנשטיין) מלכה (עמ' 6-8), באתר יד ושם
- ^ Małka Zdrojewicz, ויקיפדיה (גרמנית)
- ^ זדרויביץ' מלכה מבית הורנשטיין, עדותה של זדרוייביץ' (הורנשטיין) מלכה, באתר יד ושם
- ^ 1 2 מלכה זדרויביץ' מבית הורנשטיין, עדותה של זדרויביץ (הורנשטיין) מלכה, באתר יד ושם