משתמשת:Nfd.89/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
בולימיה נרבוזה (BN) היא סוג של הפרעת אכילה, שמופיעה בדרך כלל במתבגרות ובוגרות צעירות, וגורמת לקשיים הסתגלותיים, לנזקים גופניים, עד כדי סכנה לחיים. רוב הלוקים במחלה הן בנות צעירות, שמתחילות בעיסוק יתר במראה הגוף, עד כדי התעסקות חולנית באוכל ובדימוי הגוף. המחלה מתאפיינת במעגל קסמים של זלילה והקאה במטרה לשלוט במשקל.
בשונה מאנורקסיה נרבוזה, נערות הסובלות מבולימיה נרבוזה בדרך כלל לא מאבדות ממשקלן, משום שהן אוכלות בכמויות גדולות, ולמרות ההקאה חלק מהקלוריות נספגות בגוף, כך שבדרך כלל הן אפילו עולות במשקל.
נשים עם בולימיה נרבוזה עשויות להיכנס להיריון תוך כדי עיסוק פעיל בהפרעת האכילה או בשלבי ההתאוששות ממנה. סוגיות כגון קונפליקט ביחס לשינויים גופניים, חששות לגבי אימהות ופרידה מבן זוג, הינן בעלות חשיבות רבה בפסיכולוגיה של בולימיה נרבוזה, ולכן סביר להניח שלנשים בולימיות יהיו בעיות ייחודיות בהריונן.[1]. משכך, הפרקטיקה הרפואית מדגישה את הצורך להעריך את ההשלכות הרפואיות, התזונתיות והפסיכולוגיות בשעה שאישה עם הפרעת אכילה נכנסת להיריון.[2]
הסיבות לבולימיה נרבוזה במהלך ההיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרוב נשים הסובלות מבולימיה נרבוזה בזמן ההיריון, מתאפיינות בסימפטומים פעילים של ההפרעה עוד מלפני ההיריון.
השינויים בהורמוני הגוף, התסמינים והחששות הקשורים להיריון עלולים להחמיר את ההתנהגות הבולימית, עד למצב של סכנה ממשית לבריאות האם והתינוק.
עם זאת, עבור חלק מהנשים הסובלות מבולימיה הכניסה להיריון עשויה להוביל לשיפור חיובי, בשעה שהאם מבקשת לשפר את בריאותה ואת בריאותו של העובר.[3]
נשים רבות מדווחות על ירידה בזללנות (אכילה בולמוסית) עם התקדמות ההיריון ושיפור בסימפטומים בולימיים. [4] מצד שני, נשים חוות לעתים קרובות התעוררות מחודשת של הסימפטומים לאחר הלידה, מה שעלול לגרום לנזק בתפרים של האפיזיוטומיה (חיתוך החיץ בלידה), ויש שמדווחות שהן מוטרדות יותר לאחר הלידה, ביחס ללפני הכניסה להיריון[2] [3][5][6].
תסמיני בולימיה נרבוזה במהלך ההיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב הבושה, הסודיות וההכחשה המהווים חלק מהבולימיה נרבוזה, לעתים קרובות הסובלים מבולימיה לא רוצים לחשוף את ההתנהגות שלהם בפני אנשי מקצוע בתחום הבריאות. כתוצאה מכך, קשה לאתר נשים אלו ולקיים הערכה מדויקת בדבר התדירות של ההתנהגות הבולימית אצל נשים בהיריון, וזוהי אחת המגבלות של רוב המחקרים בנושא.[2]
תסמינים נפוצים:
- נשים בולימיות סובלות מיותר בחילות והקאות במהלך ההיריון ביחס לנשים ללא הפרעות אכילה[7][8][9].
- הערכה עצמית נמוכה וסיפוק נמוך מהחיים שמלווה עם סימפטומים של חרדה, דיכאון והתעללות גופנית[1].
- עליה מועטה במשקל שמלווה עם תחושת פחד מעודף משקל[8].
- עייפות, סחרחורות, כאבי ראש ועילפון.
- דפוסי אכילה שונים בהשוואה לנשים ללא הפרעות אכילה.
הצריכה התזונתית של נשים בולימיות במהלך ההיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההמלצה של צריכה אנרגטית בכדי לענות על דרישת הגוף בתקופת ההיריון היא להוסיף 340 קק"ל ליום במהלך הטרימסטר השני ו 452 קק"ל ליום במהלך הטרימסטר השלישי. גם הדרישה למיקרו-נוטריינטים עולה, כגון ברזל, חומצה פולית וויטמין C.
מצד אחד, הצריכה האנרגטית של אישה עם בולימיה נרבוזה פעילה בהריון, היא גבוהה יותר וצריכת המיקרו-נוטריינטים היא נמוכה יותר בהשוואה להמלצה שמאופיין בצורה הבאה:
בהשוואה לנשים ללא הפרעת אכילה, נשים עם בולימיה נרבוזה צורכות[10]:
- יותר קלוריות, שומן רווי ובלתי רווי, אשלגן זרחן ופחות ברזל וחומצה פולית.
- פחות משקאות ממותקים.
- יותר משקאות ממותקים באופן מלאכותי (דיאטטיות) אכילה.
- יותר בשר שמן.
- יותר קפאין.
- יותר של מוצרי חלב וגבינות בהשוואה לבשר שמן.
למרות שהן צורכות פחות משקאות ממותקת, הן צורכות יותר משקאות דיאטטיים שעדיין אין מספיק הוכחות שמציגות את ההשפעה שלהם על ההיריון ועל תוצאות הלידה.
מצד שני, נשים עם BN שעברו תקופת רמיסיה (הפוגה) בתקופת ההיריון צרכו יותר פירות ופחות שומן רווי.
סיבוכים של בולימיה נרבוזה במהלך ההיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
השלכות רפואיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אצל נשים בולימיות שנכנסות להיריון וממשיכות בסימפטומים ובהתנהגויות הקשורים להפרעה נמצא סיכון יתר להפלות[11][5], היפראמזיס (הקאות יתר בהיריון)[7][9]ולידה בניתוח קיסרי[3]מאשר נשים ללא הפרעות אכילה. השערה אפשרית שמסבירה את הממצא כוללת תסמונת השחלה הפוליציסטית והפרעה ברמות הלפטין[5].
בנוסף, נשים בולימיות בתקופת ההיריון עלולות לסבול מחוסר איזון כימי, התייבשות או אף אי סדירות בקצב הלב.[9]
בולימיה פעילה בהיריון יכולה לצור הפרעות גם אצל העובר:
- SGA – עובר קטן לגיל ההיריון[7].
- לידת תינוק פג[5].
- ציון נמוך במבחן אפגר, במיוחד בבדיקה השנייה (5 דקות)[3].
- תנוחת עכוז[2].
- חך שסוע[2].
- קשיי אכילה מוקדמים[3].
- לידה מוקדמת שמסתיימת לפעמים במוות של התינוק[11].
- בעיות האכלה והנקה עם התינוק נמצאו יותר שכיחות אצל אמהות בולימיות מאשר אמהות ללא הפרעות אכילה[1][3].
- ככל שיש יותר סימפטומים בולימיים של "היטהרות" (הקאות ומשלשלים) היה סיכון יותר גבוה ללידת תינוק עם מום[3].
| סיבוכים אימהיים | סיבוכים לידתיים | |
| בולימיה נרבוזה במהלך ההיריון |
|
|
השלכות נפשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמצא שבולימיה פעילה במהלך ההיריון קשורה במידה רבה לדיכאון לאחר הלידה[3][11][5].[12]
אימהות בולימיות מדווחות על יותר בעיות בהנקה, ויש להן פחות תגובות חיוביות במהלך ההאכלה מאשר אימהות ללא הפרעות אכילה.
מחקר מהמכון הנורווגי לבריאות הציבור (NIPH) מראה שלבולימיות הערכה עצמית נמוכה, והן פחות מרוצות מהחיים ומהיחסים שלהן עם בני הזוג.[1]
נשים אשר היו בולימיות שישה חודשים לפני ההיריון ולא הציגו סימפטומים בטרימסטר הראשון, חוו הערכה עצמית ושביעות רצון גבוהות יותר מהחיים לעומת נשים אחרות עם סימפטומים מתמשכים.
אבחון של הפרעות אכילה בהיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שנשים הרות מדווחות על רגשות בושה, אשמה ופחד רב בעת ההתנהגות הבולימית שלהן בגלל חוסר יכולתן לעצור את ההתנהגות הבולימיות, הן ממשיכות בהתנהגות הזלילה וה"היטהרות" במהלך ההיריון בסודיות ללא דיווח לרופא הנשים, המיילדת או למשפחה. ולכן, הרבה נשים בולימיות בהריון מתפספסות מאנשי מקצוע עקב תשאול לא מתאים, או שהם לא צופים מספיק לחולים אלה, הם שואלים רק על המשקל ללא התייחסות להתנהגות האכילה[2].
לכן חשובה מאוד עבודתו של הפסיכו-תרפיסט עם רופא הנשים לחקירת הנקודות הבאות על מנת לאבחן ולנטר נשים בולימיות כראוי[2][8]:
- האם הכניסה להיריון הייתה מתוכננת?
- היסטוריה של הפרעות אכילה.
- התמודדות עם העלייה במשקל, ודימוי גוף.
טיפול והתמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היריון יכול להיות חלון הזדמנויות לנשים להתחיל לטפל בבולימיה נרבוזה עקב מוטיבציה לשידור בריאות לתינוק[6].
ההתאוששות וההפוגה של בולימיה במהלך ההיריון קשורים עם הערכה עצמית וסיפוק מחיים גבוהים יותר, חרדה ודיכאון נמוכים יותר, בהשוואה לנשים שממשיכות לטפח סימפטומים של בולימיה בהיריון.[6]
לכן, חשוב להעלות את הידע בקרב נשים בולימיות לפני התכנון להיריון בסיבוכים של ההתנהגות הבולימית, ולהזכיר שעלייה במשקל היא היבט הכרחי וזמני לתקופת ההיריון שמתרחשת מסיבות חשובות שמשפיעות על ההתפתחות של העובר. חשוב שהאישה תבין מדוע תזונה טובה, במיוחד בתקופה הרגישה הזאת - היא הכרחית.[2]
הרבה נשים שסובלות מ-BN נרגעות כאשר הן יודעות שהעלייה במשקל היא זמנית ולא קבועה ושהן תוכלנה לחזור באופן הדרגתי לאחר הלידה למשקל שלהן שהיה לפני ההיריון.
חשוב להתייעץ עם רופא, ודיאטנית מוסמכת לפני ההיריון. רוב המומחים ממליצים שנשים עם BN ידחו את ההיריון עד שהמחלה תהיה במצב של הפוגה.
על מנת להשיג שליטה בבולימיה נרבוזה במהלך היריון מומלץ על ביקורים סדירים אצל רופא הנשים, כדי לעקוב אחרי הגדילה וההתפתחות של התינוק. טיפול פסיכותרפי עוזר בהתמודדות עם הכחשת ההפרעה, זללנות או "היטהרות". יועץ שיכול להנחות את האישה איך להתמודד עם הפחדים או החששות שאיתם היא מתמודדת, דיאטנית שמסייעת להבטחת תזונה נכונה לאם ולתינוק והשתתפות בסדנאות הריון עשויים אף הם להועיל במהלך ההיריון[8].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Eating disorders in pregnancy
- Eating Disorders: Core Interventions in the Treatment and Management of Anorexia Nervosa, Bulimia Nervosa and Related Eating Disorders.
- הפרעות אכילה והריון : השפעתן על כניסה להריון, ההריון עצמו ולאחריו
- הפרעות אכילה בזמן היריון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Watson, H. J., Von Holle, A., Knoph, C., Hamer, R. M., Torgersen, L., Reichborn‐Kjennerud, T., ... & Bulik, C. M. (2015). Psychosocial factors associated with bulimia nervosa during pregnancy: An internal validation study. International Journal of Eating Disorders, 48(6), 654-662
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Franko, D. L., & Walton, B. E. (1993). Pregnancy and eating disorders: a review and clinical implications. International Journal of Eating Disorders, 13(1), 41-47.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Franko, D. L., Blais, M. A., Becker, A. E., Delinsky, S. S., Greenwood, D. N., Flores, A. T., ... & Herzog, D. B. (2001). Pregnancy complications and neonatal outcomes in women with eating disorders. American Journal of Psychiatry, 158(9), 1461-1466.
- ^ Blais, M. A., Becker, A. E., Burwell, R. A., Flores, A. T., Nussbaum, K. M., Greenwood, D. N., ... & Herzog, D. B. (2000). Pregnancy: outcome and impact on symptomatology in a cohort of eating-disordered women. International Journal of Eating Disorders, 27(2), 140-149.
- ^ 1 2 3 4 5 Micali, N., Simonoff, E., & Treasure, J. (2007). Risk of major adverse perinatal outcomes in women with eating disorders. The British Journal of Psychiatry, 190(3), 255-259.
- ^ 1 2 3 Rocco, P. L., Orbitello, B., Perini, L., Pera, V., Ciano, R. P., & Balestrieri, M. (2005). Effects of pregnancy on eating attitudes and disorders: a prospective study. Journal of Psychosomatic Research, 59(3), 175-179.
- ^ 1 2 3 Kouba, S., Hällström, T., Lindholm, C., & Hirschberg, A. L. (2005). Pregnancy and neonatal outcomes in women with eating disorders. Obstetrics & Gynecology, 105(2), 255-260.
- ^ 1 2 3 4 Micali, N., Treasure, J., & Simonoff, E. (2007). Eating disorders symptoms in pregnancy: a longitudinal study of women with recent and past eating disorders and obesity. Journal of psychosomatic research, 63(3), 297-303.
- ^ 1 2 3 Torgersen, L., Von Holle, A., Reichborn‐Kjennerud, T., Berg, C. K., Hamer, R., Sullivan, P., & Bulik, C. M. (2008). Nausea and vomiting of pregnancy in women with bulimia nervosa and eating disorders not otherwise specified. International Journal of Eating Disorders, 41(8), 722-727.
- ^ Siega-Riz, A. M., Haugen, M., Meltzer, H. M., Von Holle, A., Hamer, R., Torgersen, L., ... & Bulik, C. M. (2008). Nutrient and food group intakes of women with and without bulimia nervosa and binge eating disorder during pregnancy. The American journal of clinical nutrition, 87(5), 1346-1355.
- ^ 1 2 3 Morgan, J. F., Lacey, J. H., & Chung, E. (2006). Risk of postnatal depression, miscarriage, and preterm birth in bulimia nervosa: retrospective controlled study. Psychosomatic medicine, 68(3), 487-492.
- ^ Mazzeo, S. E., Slof‐Op't Landt, M. C., Jones, I., Mitchell, K., Kendler, K. S., Neale, M. C., ... & Bulik, C. M. (2006). Associations among postpartum depression, eating disorders, and perfectionism in a population‐based sample of adult women. International Journal of Eating Disorders, 39(3), 202-211.