משתמש:Ruba maree/הסיווג הבין לאומי לבריאות, תפקוד ומוגבלות (ICF)

הסיווג הבין לאומי לבריאות, תפקוד ומוגבלות, (באנגלית: ICF: The international classification of health and function),

הגדרה ורקע כללי

המודל הוצג בגרסתו העדכנית בשנת 2001 על ידי ארגון הבריאות העולמי. הוא מציע שפה אחידה בינלאומית לתיאור מצבי בריאות ומצב בריאותי, ומציג שיטה לרישום וקידוד תכונות המטופל וכן סולם להערכת רמת תפקוד בכל תחומי הבריאות.

המודל מבוסס על גישה ביו-פסיכוסוציאלית ומדגיש את יכולות המטופל בצד מגבלותיו. המונחים של המודל מתייחסים ליכולות של האדם כאשר בצד היכולות יש מונחים לתיאור מגבלות וחסרים.

מודל ה-ICF הרחיב את המושג תפקוד לארבע רמות תוך התייחסות לגורמים סביבתיים ואישיותיים בעלי פוטנציאל להשפיע על רמת התפקוד בקטגוריות השונות. המודל מדגיש את יחסי הגומלין בין התפקודים השונים לבין האבחנות הרפואיות של האדם וגורמי הרקע שלו.

בנוסף למרכיבי בריאות, המודל כולל מושגים הקשורים לבריאות (כגון חינוך ועבודה). תחומים אלה מתוארים מנקודת המבט של: הגוף, הפרט והחברה, בשני תחומים בסיסיים: (1) מבני ותפקודי גוף; ו 2) פעילויות והשתתפות.

ככלי סיווג, ICF מקבץ באופן שיטתי תחומים שונים עבור אדם במצב בריאותי נתון (למשל, מה שאדם הסובל ממחלה או הפרעה עושה או יכול לעשות). תפקוד הוא מונח מטריה המכיל תחתיו את כל תפקודי הגוף, הפעילויות וההשתתפות; באופן דומה, מוגבלות משמשת כמונח מטריה המכיל תחתיו ליקויים, מגבלות פעילות או מגבלות השתתפות. ICF מפרט גם גורמים סביבתיים המקיימים אינטראקציה עם כל המבנים הללו. בדרך זו הוא מאפשר למשתמש לרשום פרופילים שימושיים של תפקודם של אנשים, מוגבלותם ובריאותם בתחומים שונים. נוסף על כך, שיטת האבחון בכלי ה icf מכילה בתוכה הרבה יצירתיות כיוון שהיא מכוונת יותר לכוחות של האדם מאשר לחולשות, היא מנחה את הצוותים לעבוד בראייה מערכתית ומותאמת לכוחות והיכולות של האדם.

החידוש של ICF לעומת סיווגים אחרים

ICF שייך ל"משפחת" הסיווגים הבינלאומיים שפותחה על ידי ארגון הבריאות העולמי  (WHO),  ליישום היבטים שונים של בריאות. משפחת הסיווגים הבינלאומית של ארגון הבריאות העולמי מספקת מסגרת לקידוד מגוון רחב של מידע על בריאות (למשל אבחון, תפקוד ומוגבלות, סיבות ליצירת קשר עם שירותי בריאות) ומשתמשת בשפה נפוצה סטנדרטית המאפשרת תקשורת על בריאות ברחבי העולם.

בסיווגים הבינלאומיים של ארגון הבריאות העולמי, מצבים בריאותיים (מחלות, הפרעות, פציעות וכו') מסווגים בעיקר ב-(ICD-10) שהוא תיאור קצר לסיווג הבינלאומי של מחלות, עדכון עשירי) המספק מסגרת אטיולוגית. תפקוד ומוגבלות הקשורים במצבי בריאות מסווגים ב- ICF   . לפיכך ICD-10  ו- ICF משלימים ומשתמשים מעודדים להשתמש בשני בני משפחתם של הסיווג הבינלאומי של WHO יחד. ICD-10 מספק "אבחנה" של מחלות, הפרעות או מצבים בריאותיים אחרים, ומידע זה מועשר על ידי המידע הנוסף שמסר ICF על התפקוד.

שני הדברים ביחד: מידע על אבחון פלוס תפקוד, מספקים תמונה רחבה ומשמעותית יותר של בריאותם של אנשים או אוכלוסיות, אשר לאחר מכן ניתן להשתמש בהם למטרות קבלת החלטות.

משפחת הסיווגים של ארגון הבריאות העולמי מספקת כלי חשוב לתאר ולהשוות את בריאות האוכלוסיות בהקשר בינלאומי. למשל ניתן לשלב את המידע על תמותה (המסופק על ידי ICD-10 ) ועל תוצאות הבריאות (הניתן על ידי ICF ), במדדי סיכום של בריאות האוכלוסייה, לצורך פיקוח על בריאות האוכלוסיות והפצתן, וכן לצורך הערכת התרומות של סיבות שונות לתמותה ותחלואה.

המודל של ה ICF עבר תהליך של חדשנות כאשר התרחק ממי שהיה "השלכות של סיווג מחלות" (גרסת 1980) , והפך לסיווג "מרכיבי בריאות". "מרכיבי הבריאות" מזהה את מרכיבי הבריאות, ואילו "ההשלכות" מתמקדות בהשפעות של מחלות או מצבים בריאותיים אחרים שעלולים להיווצר כתוצאה מכך.

לפיכך, ICF נוקט עמדה ניטרלית ביחס לאטיולוגיה כך שחוקרים יכולים להסיק מסקנות סיבתיות בשיטות מדעיות מתאימות. באופן דומה, גישה זו שונה גם מגישה של  "גורמי סיכון". כדי להקל על חקר גורמים או גורמי סיכון, ICF כוללת רשימה של גורמים סביבתיים המתארים את ההקשר בו אנשים חיים.

ICF במדינת ישראל

מודל ה-ICF פותח על ידי רשת בינלאומית של אנשים. הכלי עבר תהליך של גלובליזציה וכיום כמה מדינות אימצו אותו כדי להעניק שירות לאנשים עם מוגבלות. דוגמא על כך היא מדינת ישראל אשר חוללה שינוי ארגוני גדול במשרד הרווחה, כאשר יצרה את מינהל מוגבלויות, שהוא מערך ארגוני חדש אשר מאגד תחתיו את כל סוגי המוגבלויות ושם את האדם במרכז. משרד הרווחה יצר את מינהל המוגבלויות, על פי המתווה וברוח של מודל ה ICF, והיום הוא מוביל ומנהיג תהליך של הטמעת המודל בארגונים המספקים שירותי אבחון, הערכה, טיפול ושיקום לאנשים עם מוגבלות. מינהל מוגבלויות הינו פיילוט ייחודי וחדשני למדינת ישראל ועדיין לא קיים במדינות אחרות בעולם.

מטרות מודל ה- ICF

ICF הוא סיווג רב תכליתי שנועד לשרת תחומים שונים ומגזרים שונים. ניתן לסכם את המטרות הספציפיות שלו כדלקמן:

1)    לספק בסיס מדעי להבנת ולימוד הבריאות (כולל מצבים, תוצאות וגורמי סיכון  הקשורים לבריאות);

2)   לבסס שפה נפוצה לתיאור בריאות וקשרי בריאות. קובע כי ישפר את התקשורת בין משתמשים שונים, כגון עובדי בריאות, חוקרים, קובעי מדיניות והציבור, כולל אנשים עם מוגבלות;

3)    לאפשר השוואה של נתונים בין מדינות, תחומי בריאות, שירותים וזמן;

4)   לספק מערך קידוד שיטתי למערכות מידע לבריאות.

מטרות אלה קשורות זו בזו, מכיוון שהצורך והשימושים של ICF מחייבים את זה

בניית מערכת משמעותית ומעשית שיכולה לשמש צרכנים שונים למדיניות בריאות, אבטחת איכות והערכת תוצאות בתרבויות שונות.

המרכיבים של מודל ה- ICF

מרכיבי ההערכה עליהן מתבסס השאלון בכלי

תחומי התפקוד לפי המודל

1. Health condition - מצב בריאות. (מוגדר על ידי אבחנות רפואיות ומקודד לפי 10-ICD המקובל   ברוב המסגרות הרפואיות בעולם).
2. Body structures - מבנה הגוף. (קטגוריה זאת מתייחסת למבנים האנטומיים של הגוף כמו, אברים פנימיים, שלד, מפרקים, שרירים  ועוד).
3. Body Functions-תפקוד המערכות. (התייחסות לתפקודים פיזיולוגיים של מערכות הגוף  כמו כוח שרירים, טווחי   תנועה, שיווי משקל, תחושה, כאב).
4. Activities- פעילויות (הכוונה כאן ליכולת התפקודית: תפקוד בסיסי של האדם, ללא קשר עם המסגרת בה הוא אמור לתפקד, כמו ניידות, לבוש, שליטה על סוגרים, אכילה).
5. Participation - השתתפות. (תפקוד הפרט בסביבה המשפחתית, החברתית התעסוקתית אליה הוא שייך).

הגורמים בעלי השפעה על פוטנציאל השיקום של האדם

factors  Environmental. 1 - גורמים סביבתיים. (בקטגוריה זאת נכללים גורמים סביבתיים פיזיים הקשורים לנגישות, גורמים חברתיים, סביבה משפחתית, גורמים פוליטיים כמו זכויות בעלי מוגבלות, גורמי טבע ועוד).

Personal factors .2 - גורמים אישיותיים. (כוללים בין היתר גורמים דמוגרפיים כמו גיל, מין והשכלה, רקע סוציאלי, מצב בריאות קודם, וקבלת טיפול רפואי שיקומי.

קידוד

המודל מציע שיטה לקידוד של תפקודים בכל רמות התפקוד, כמו גם קידוד גורמי הרקע הסביבתיים והאישיותיים תוך הבחנה בין גורמים תומכים וגורמים מעכבים. בנוסף, המודל כולל סולמות להערכת תפקוד ברמות השונות ולמידת התמיכה או העיכוב שיש לאדם לנוכח הגורמים הסביבתיים או האישיותיים שלו. גיליון מטופל לפי מודל ה-ICF מציג פרופיל בריאותי רב תחומי הכולל תפקודים בתחום, מנטלי, תחושה וכאב, שמיעה ודיבור, מערכת קרדיווסקולרית, מערכת חיסון ונשימה, מערכת עיכול, חילוף חומרים ואנדוקרינולוגיה, מערכות מין, שתן ורביה, מערכות עצב, שלד שריר ותנועה, ומערכות עור ומבנים נלווים.

הגדרות לפי ה ICF

•   לקות – Impairment –  פגיעה בתפקוד או במבנה הגוף
•       מגבלת פעילות – Limitation Activity –  תפקוד שהאדם לא יכול לבצע בגלל הלקות
•      מגבלת השתתפות – Restriction Participation –  בעיות שהאדם חווה בפעילויות חיים
•     חסמים ומאפשרים – Inhibitors and Facilitators –  משתני סביבה שמשפיעים על האדם
•      תפקודי גוף  Functions Body –  חוזק השריר, שדה ראייה, יכולת הפשטה
•       מבני גוף Structures Body –  יד, רגל, פנים, עצמות, שרירים, מפרקים
•      פעילויות Activities –  אכילה, שתייה, שיחה עם חברים, נסיעה בתחבורה ציבורית
• משתני סביבה Factors Environment –  סביבה פיזית, חברתית, כלכלית ועוד.

ראו גם

ארגון הבריאות העולמי.

מדיניות רווחה בישראל

ICD 10

DSM 5

הזכות לבריאות

הפנייה לשאלוני ה ICF

קישורים חיצוניים

אתר משרד העבודה והרווחה בישראל

הפנייה לשאלוני ה ICF

אתר ארגון הבריאות העולמי

American Psychological Association site

אתר משרד הבריאות בישראל