משתמש:Vladislav idc/טיוטה

פסק דין בית הלורדים נגד מזכיר המדינה לענייני פנים ( באנגלית: UK House of Lords, R v Secretary of State for the Home Department, ex parte Adan and Aitseguer) הוא פסק דין משנת 2000 שבו דן בית הלורדים, בית המשפט העליון של בריטניה, בסוגיית פליטים ומהגרים. בדיון דנים הלורדים השונים בבקשת שני פליטים (עדן ואיציגאואר) למצוא מקלט מדיני בבריטניה לאחר שסורבה בקשתם בגרמניה וצרפת. החלטות השופטים הייתה לבטל את הערעור ולהשאיר את העדן ואיציגאואר בבריטניה. פסק דין זה מהווה דוגמה למורכבות הקיימת בפירוש של אמנות בינלאומיות מצד מדינות שונות, באופן בו מדינות מתחילות להכיר (או לא) בהשפעתם של שחקנים לא מדינתיים, באופן בו מדינות רואות עצמן כאחראיות לשמירה על הזכות לחיים ולחופש ובבעייתיות העולה מחוקי ההגירה באירופה.

רקע לפסק הדין

מדינות רבות בעולם ובאירופה בפרט, קולטות מהגרים ופליטים רבים אשר נמלטים ממדינותיהם בשל סיבות רבות ומגוונות. בעקבות מלחמות אזרחים בסומליה שהתחילה בעקבות נפילת השלטון ב-1991, הגיעה עדן אזרחית סומלית ובקשה מקלט בגרמניה, בעתירתה היא טענה כי נמנית עם מיעוט לאומי בתוך סומליה שנרדף בארצה על ידי השלטון. הממשל הגרמני דחה את בקשתה מתוך הטענה שבסומליה אין ממשלה או שלטון אשר יכול לבצע את הרדיפות. לאחר הליך משפטי ארוך בגרמניה פנתה עדן לבריטניה בבקשה למקלט.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 התחוללה באלג'יריה מלחמת אזרחים, השלטון האלג'ירי דיקא את הסכסוך, אך עד היום אזורים רבים בתוך אלג'יריה עדיין נשלטים על ידי קבוצות פונדמנטליסטיות. בשנת 1998 איציגאואר אזרח אלג'ירי הגיע לצרפת אך לא טען למקלט מדיני בצרפת, אלא בחר להמשיך לבריטניה וביקש מקלט שם, בעתירתו הוא טען כי הוא בסכנה לחייו מאחר שהוא נרדף על ידי קבוצות איסמאליסטיות קיצוניות, וכי הממשל אינו חזק דיו כדי להגן על זכויותיו הבסיסיות שביניהם הזכות לחיים, הזכות לביטחון, והזכות לחופש.

בית הלורדים

בית הלורדים היינו הבית העליון של הפרלמנט הבריטי, כחלק מהרשות המחוקקת של בריטניה מתחתיו ישנו את הבית התחתון שהוא בית הנבחרים. עד שנת 2005 הוא היווה כמעיין בית משפט עליון של בריטניה. לאחר 2005 החלו רפורמות חוקתיות ליצירת בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת בנפרד מבית הלורדים.

פסק הדין

הלורדים אשר דנים במקרה הם: לורד סלין מהדלי, לורד סטיין, לורד האטון, לורד הובהאוס של ווד לורו ולורד סקוט מפוסקוט הליכים משפטיים בשנת 2000 עותרים לבית הלורדים עדן ואיציגאואר אשר היינם שני אנשים ממדינות שונות (עדן-סומליה, איציגאואר- אלג'ריה) בבקשה לקבל הכרה כפליטים כחלק מהזכויות שלהם כבני אדם הנובעים מתוך אמנת ז'נבה מסמך 33 ( ART) כל המדינות החתומות מחויבות לא לסלק פליטים חזרה למדינתם כאשר חייו או החופש שלו נמצאים בסכנה מתוך מניעים של גזע, דת, לאום, חברות בקבוצה פוליטית מסוימת או דעותיו הפוליטיות. מנגד עומד המזכיר למשרד הפנים אשר דורש שצרפת וגרמניה ייקחו אחריות על הפליטים לפי תקנת דבלין. בית הלורדים דן בכל מקרה לגופו בשל המורכבות והשוני הקיימים בין המקרים: עדן הגיעה לגרמניה ב-1997 וביקשה מקלט מדיני בעקבות רדיפה על ידי השלטון. בקשתה של העותרת נדחית מאחר שממשלת גרמניה אינה מכירה כי בסומליה ישנו שלטון או ממשלה אשר יכול לבצע את הרדיפה. לאחר שעדן הגיעה לבריטניה בחיפוש אחר מקלט מדיני, מזכיר המדינה ביקש מהשלטונות הגרמניים לקבל אחריות על פי תקנת דבלין 1990 לקביעת תביעת המקלט של עדן. איציגאואר הגיע לצרפת ב-1998 אך לא טען למקלט מדיני בצרפת אלא פנה לאיחוד האירופאי ושם קיבל מקלט מדיני. בטענתו הוא נתון לסיכון מצד קבוצות איסלאמיסטיות קיצוניות וכי השלטונות האלג'ירים אינם מסוגלים להגן על חירותו. גם כאן פונה מזכיר המדינה לשלטונות הצרפתים בבקשה לקבל אחריות על פי תקנת דבלין 1990 לקביעת תביעת המקלט של איציגאואר.

החלטות בית המשפט

1. בית הלורדים דן בפירוש שלו ושל המדינות השונות אמנת זנבה בדבר מעמדם של פליטים סעיף 1א' וסעיף 33. בריטניה מפרשת אמנה זו בצורה מורחבת כך שאינה מייחסת את המילה נרדף בסעיף 1.א(2) כרדיפה שלטונית בלבד אלא גם על ידי גופים לא מדינתיים.
2. בסוגיית תקנות דבלין, הלורדים מציגים את האחריות של בריטניה כמדינה החתומה על אמנת גנבה לדאוג לשלומם של העותרים באים יוחזרו למדינות השונות באירופה ויגורשו בסופו של דבר חזרה למדינות המוצא שלהם. על כן בית הלורדים מתיר לעותרים להישאר בבריטניה.
3. כפועל יוצא מתוך האופן שבו בית הלורדים מפרש את האמנות השונות הוא מסרב לבקשת המזכיר המדיני של בריטניה להחזירם למדינות מהם הגיעו באירופה בשל הדרך בה מפרשות צרפת וגרמניה את האמנה גנבה. וזאת כחלק מחוק 1996 סעיף 2 (2) (ג).
4. הערעור בנושא משפטם של עדן ואיצינגאור לא התקבל על ידי הלורד סטיין, הלורד סלין ולורד הובהאוס.

בעקבות הפס"ד

ניתן לראות בהחלטות בריטניה כמעין התחלה של מנהג בכל הנושא סוגיית אחריות על הפליטים, כלומר מדינות האיחוד האירופי צריכות להתבונן בכלל מקרה לגופו בהתחשב בכל הנסיבות בייחוד בתקופה זו שישנם שחקנים לא מדינתיים אשר משפיעים על הזירה הבינלאומית אך אינם מופיעים כסעיפים באמנת ז'נבה.

ראו גם

• מלחמת האזרחים בסומליה
• מלחמת האזרחים באלג'יריה
• מלחמות אזרחים
• הפרדת רשויות

קישורים חיצוניים

• אמנה ז'נבה 1949
• תקנת דבלין המקוצרת
• אתר הפרלמנט הבריטי
• Bugdaycay v Secretary of State for the Home Department (1986) UKHL 3 19 February 1986
• Adan, R (on the application of) v Secretary Of State For Department (1999) EWCA Civ 1948 23 July 1999