הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) הינה התאגדות מקצועית בישראל שהוקמה ב-1934 על-ידי התנועה הרוויזיוניסטית. הסתדרות זו ניסתה במשך שנים רבות להוות אלטרנטיבה להסתדרות הכללית, אך ללא הצלחה. הישג משמעותי ראשון שלה בתחום זה היה בתחילת 2004, בחתימה משותפת של שני ארגונים אלה על הסכם קיבוצי עם חברות כוח אדם.

הקמת הע"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 ביולי 1925 הודיעה קבוצת "העמלנים" להנהגת מפלגת הפועל הצעיר כי הם דורשים לקיים חוג רעיוני בתוך המפלגה. בסוף שנת 1928 התקיימו בחירות לעיריית תל אביב. ראשי מפלגות הפועלים יצאו לראשונה ברשימה מפלגתית, אשר אינה תחת שם המפלגה אלא בשם "הסתדרות העובדים". המעשה יצר סערה בתוך הקבוצות הרעיוניות השונות בהסתדרות. קבוצת העמלנים עמדה בראשות המחאה נגד מעשה זה. בפברואר 1928 קיימה הקבוצה כינוס ארצי של פועלים רוויזיוניסטים בנחלת יהודה. בכינוס הורגשה כמות גדולה של פעילים שקראו לצאת מן ההסתדרות. זאב ז'בוטינסקי קיבל פנייה בנושא וענה עליה כי אל לה לקבוצה להיחפז בהחלטות וכי הוא מבקש שימתינו עד שובו לארץ. באותה שנה התארגן הגוף "גוש העבודה הרוויזיוניסטי" בתוך ההסתדרות.

זמן מה לאחר מכן התקיימו בחירות למועצות הפועלים ולאגודות המקצועיות. לאחר שהגיש הגוש הרוויזיוניסטי את רשימות המתמודדים לקראת הועידה ה-4 של ההסתדרות, הוחלט בועדת הבחירות של ההסתדרות לפסול את כל רשימות הגוש בארץ. למעשה נשללה בכך כל אפשרות כי הפועלים הרוויזיוניסטים יוכלו להתקיים כחטיבה רעיונית עצמאית בהסתדרות.

בסוף מאי 1930 התכנס גוש העובדים הרוויזיוניסטים והחליט לפרוש מן ההסתדרות. הצה"ר (ברית הציונים הרוויזיוניסטים) הודיעה בוועידתה העולמית בפראג שנתכנסה באוגוסט אותה שנה, כי היא אינה מאשרת את העזיבה, והחליטה לנסות ולהשפיע על הנהגת ההסתדרות לשנות את האופי המפלגתי והמעמדי שלה ולאפשר לקבוצת הפועלים הרוויזיוניסטים להישאר בתוכה. ב-9 בספטמבר 1930 פנה ז'בוטינסקי אל מנהיגי ההסתדרות באיגרת בה נאמר כי ההסתדרות אינה תומכת בהשקפת הפועלים הרוויזיוניסטים, שעל ההסתדרות להיות ארגון מקצועי טהור ללא נטייה מפלגתית וללא התייחסות מפלה כלפי פועלים חברי בית"ר. כמו כן למרות שאין סיכון בקיום יותר מהסתדרות עובדים אחת, מועדף כי תתקיים הסתדרות מקצועית אחת של כל הפועלים העבריים. על כן הציע להם בין הצדדים יתנהל משא ומתן על הנושאים המדוברים.

בתשובה לאיגרת של ז'בוטינסקי אל הועד הפועל של ההסתדרות כתב אליהו גולומב הכחשה בדבר האופי המפלגתי של ההסתדרות, ודחייה למו"מ. בנוסף כתב גולומב כי לפי טבעו מטרתו ותפקידו של הפועל העברי, אין ההסתדרות יכולה להיות מקצועית בלבד. למרות התשובה השלילית ניסה ז'בוטינסקי מספר נסיונות למנוע את הפילוג, ורק כשנוכח כי אין סיכוי למאמץ, נתן את הסכמתו לפרישת "ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר" מההסתדרות, אשר למעשה בכל מקרה התקיים לאחר הכנס במאי 1930.

ז'בוטינסקי המשיך בניסיונות להגיע להסכם עם ההסתדרות. פנחס רוטנברג הציע לתווך בסכסוך. ב-27 באוקטובר 1934 נפגשו דוד בן גוריון וז'בוטינסקי בלונדון, וחתמו בראשי תבות על הסכם המסדיר את היחסים בין ההסתדרות הכללית לבין הע"ל. סעיפיו העיקריים היו: 1.חלוקת עבודה צודקת ושיוויונית בין כל הפועלים. 2. איסור על ארגוני הפועלים להתחרות בקבלת עבודה; ובנוסף לאלו הבטחת זכויות המיעוט במקומות עבודה לקיום בוררות. את ההסכם היו צריכים לאשר שני הגופים. הוא אושר במוסדות ברית הצה"ר והע"ל, אך בהסתדרות הובא למשאל סוער בין החברים בה. בן גוריון הגן על ההסכם אך הוא לא נתקבל.

הסתדרות העובדים הלאומית הוקמה בכינוס ועידת היסוד של הע"ל ב-9 באפריל, פסח 1934.

פועלה של הע"ל=[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתדרות העובדים הלאומית מציעה מסגרת של התאגדות מקצועית אליה יכולים להצטרף עובדים כדי להגן על זכויותיהם הסוציאליות מול מעסיקיהם. כמו כן מציע הארגון

עקרונות הע"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם ליסוד הע"ל בידי הרוויזיוניסטים נקבעו לה ערכי יסוד, והם:

שלילת הסתדרות עובדים בודדת.

שלילת מלחמת המעמדות הסוציאליסטית.

דחייה של חגים מעמדיים.

חיוב לקיים בוררות בין מעבידים לעובדים במקרה של סכסוך.

שירות בריאות ממלכתי.

מדינה עברית בכל שטח ארץ ישראל (ובכלל זה עבר הירדן).

כמו כן יום חג העבודה ויום השבתון לעובדים הוא כ' בתמוז, יום פטירתו של הרצל.

בשל אותה "התנגשות" בין ערכים סוציאליסטים לבין עצם היותה הסתדרות עובדים, ניתן לומר כי הגדרתה כאיגוד מקצועי מצטמצמת משתי סיבות:

מכיוון שתהליכי הייצור השונים מקדמים את הלאום, שואפת ההסתדרות הלאומית לפגיעה קטנה ככל הניתן בהם. שאיפה זו, שביטייה העיקרי הוא בהתנגדות לשביתות, גורעת מהיכולת של ההסתדרות הלאומית לקדם את מצבו היחסי של מעמד העובדים, בהשוואה לכוחם של המעסיקים. למעשה, כל ניסיון כזה נחשב ליצירה של מאבק פנים-לאומי, אשר פוגע במטרות הלאומיות.

על-פי אותה תפיסה, קיימת שאיפה לכלול כמה שיותר תחומי חיים ברשות הגוף הלאומי (מדינת ישראל). עיקרון זה מונע מההסתדרות הלאומית לשאוף לענות על צרכים שונים כגון מגורים ובריאות בדומה לאיגודים מקצועיים אחרים, וכן נמנעת יצירה של חברת עובדים חזקה ומשמעותית.

הע"ל בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהע"ל חברים 300,000 עובדים (על פי נתוניהם) ובראשה עומד ח"כ אברהם הירשזון

ההסתדרות היא הבעלים המלאים של חברת האחזקות ה.ע.ל תשורה. החברה מחזיקה 49% ממניות קרן הפנסיה יובלים ו-42% בחברה הציבורית ד"ש איפקס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע אופיר, ספר העובד הלאומי, כרכים 1,2, הוצאת הסתדרות העובדים הלאומית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתדרות העובדים הלאומית.
חתימה על אמנה לשת"פ בין הע"ל להסתדרות הכללית, ידיעה מתוך הגדה השמאלית.