אברהם הירשזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם הירשזון
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 11 בפברואר 1941 (בן 76)
ממשלות 30, 31
כנסות 10, 13 - 17
סיעה הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, הליכוד-צומת, קדימה
תפקידים בולטים

אברהם הירשזון (נולד ב-11 בפברואר 1941) הוא פוליטיקאי ישראלי, שימש כחבר הכנסת ושר מטעם מפלגת הליכוד ובהמשך מטעם קדימה. שימש גם כמזכ"ל הנוער הלאומי, יו"ר קופת חולים לאומית ויו"ר הסתדרות העובדים הלאומית. ב-2009 הורשע בעבירות של גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד[1] נדון לחמש שנים וחמישה חודשים של מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וקנס כבד. בינואר 2013 סיים לרצות את מאסרו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירשזון נולד ב-1941 בתל מונד. סבו, הרב דוויד הירשזון, עלה לארץ ישראל מצ'רנוביץ', שהייתה שייכת אז לרומניה, בשנת 1934 ורכש חלקת אדמה בתל מונד.

שימש מזכ"ל הנוער הלאומי בשנים 19701992. בשנת 1981 נבחר לכנסת העשירית ברשימת הליכוד. התפטר לאחר חצי שנה כשהצטרף להסתדרות העובדים הלאומית. בשנת 1987 יזם וניהל את פרויקט "חידון הגבורה היהודית", מפעל זיכרון לאומי להנצחת הגיבורים היהודיים בתקופת השואה. בכנסת השלוש עשרה נבחר שוב ברשימת הליכוד והמשיך לכהן גם בכנסות הבאות.

בשנים 1992–1996 היה חבר ועדת החינוך והתרבות, חבר ועדת הכספים, יושב ראש תת-הוועדה לענייני רשויות מקומיות, חבר הוועדה לביקורת המדינה, יושב ראש תת-הוועדה לביקורת המדינה, יושב ראש תת-הוועדה לביקורת המדינה בנושא זכויות קורבנות השואה, יושב ראש השדולה הירוקה בכנסת, ראש לובי תל אביב.

בשנת 1995 החל לכהן כיו"ר הסתדרות העובדים הלאומית. יזם ועומד בראש "מצעד החיים" לשליחת בני נוער יהודים לסיורים במחנות ההשמדה בפולין, ויושב-ראש קופת חולים לאומית.

בשנים 1996–1999 היה חבר ועדת העבודה והרווחה, חבר ועדת הכספים, חבר ועדת הכלכלה, יושב ראש השדולה הירוקה בכנסת, יושב ראש ועדת הכנסת להשבת הרכוש היהודי. בשנים 1999–2003 כיהן כסגן יושב ראש הכנסת, חבר ועדת הכלכלה, חבר בוועדת הכספים, חבר בוועדת הכנסת, חבר בוועדת החקירה למשק המים, יושב ראש הוועדה להשבת הרכוש היהודי. בכנסת ה-16 התמנה ליו"ר ועדת הכספים.

בין 2003 עד תחילת 2005 כיהן כיו"ר ועדת הכספים וב-10 בינואר 2005 החליף את גדעון עזרא בתפקיד שר התיירות ומתחילת 2006 עד מרץ אותה שנה כיהן בנוסף כשר התקשורת.

עם הקמתה של מפלגת קדימה בסוף נובמבר 2005, פרש מהליכוד והצטרף למפלגה החדשה, ונבחר מטעמה לכנסת ה-17.

במהלך כהונתו כשר התיירות עודד והשפיע על מדיניות שמים פתוחים אותה ניסה ליישם, והצליח במספר מקרים. בנוסף לחץ בעיקר על חברות טיסה זרות שיחזרו לטוס לישראל, חלקן לראשונה וחלקן לאחר שהפסיקו בשנת 2000 עם פריצת האינתיפאדה השנייה, והצליח בכך. ניסה לעודד מספר פרויקטים תיירותיים, כקזינו באילת ומרכז אוונגליסטים על שפת הכנרת, אשר יישומם נכשל.

הביא לפרסום לראשונה חוברת זכויות ניצולי השואה (כארבעים שנה לאחר הפעלת חוק נכי רדיפות הנאצים). זכה בעתירה לבג"ץ כנגד שר האוצר שהביאה לתיקון משמעותי בגובה קצבת הנכות המשולמת לניצולים. עתירה זו מהווה נדבך חשוב במסקנות הוועדה לזכויות ניצולי השואה בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר.

הביא לתיקון אפליה של נכי רדיפות הנאצים שהיו בגרמניה "ביום הקובע" (1.1.1947) ותיקן עוול של עשרות שנים בעניין זה. היה שותף למאבק הבינלאומי בבנקים השווייצרים, שהביא לגילוי החשבונות הרדומים והשבת נכסים ליורשי הנספים, כמו כן היה חבר בוועדה הבינלאומית ההומניטרית לסיוע לניצולי שואה נזקקים, שחילקה כספים לכשלוש מאות אלף ניצולי שואה נזקקים ברחבי העולם, מקרן מיוחדת שהוקמה על ידי השווייצרים.

היה שותף להקמת ועדת ג'נרלי למבוטחי חברת הביטוח ג'נרלי מתקופת השואה, וכן הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח מתקופת השואה (ICHEIC).

כהונתו כשר האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השבעת הממשלה ה-31, ב-4 במאי 2006, מונה לשר האוצר.

כשר האוצר הצליח להביא לאישור בכנסת את תקציב המדינה לשנת 2007 ללא עיכובים, לראשונה מזה שנים רבות ולאחר שחברות הקואליציה ויתרו על דרישותיהן בסך כמה מיליארדי ש"ח.[דרוש מקור] התקציב עמד מחד בסימן מלחמת לבנון השנייה, לאחר שהמלחמה גררה הוצאות המוערכות בכ-13 מיליארד ש"ח, הן כפיצויים לתושבי הצפון והן לחיזוק ולשיקום צה"ל, ומאידך בצמיחה גבוהה של 5% בשנת 2006 וגידול בהשקעות זרות בישראל.[2]

בפברואר 2007 הציג הירשזון את התוכנית הכלכלית המשמעותית הראשונה בתפקיד, שמטרתה צמצום פערים חברתיים ועידוד תעסוקה.[3] התוכנית כללה חמישה עקרונות, והיא אושרה בממשלה.[4]:

  • מס הכנסה שלילי.
  • פנסיית חובה לכל עובד.
  • הגברת האכיפה על שכר המינימום על ידי הגדלת כמות הפקחים מעשרות בודדות ללמעלה מ-100.
  • שינוי שווי השימוש ברכב צמוד.
  • סבסוד צהרונים ומעונות יום להגברת השתתפות נשים בשוק העבודה.

מרבית סעיפי התוכנית הוגשמו בהדרגה במהלך כהונתו של הירשזון כשר האוצר ולאחריה.

הרשעתו בפלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 במרץ 2007 נחקר הירשזון במשטרת ישראל. לאחר החקירה נטען בעיתונות כי עלו כנגדו חשדות הקשורים לקבלה שלא כדין של כספים במסגרת פעילותו בהסתדרות העובדים הלאומית ובעמותת ניל"י הקשורה אליה, מתן הלוואה לאיש ציבור בכיר, וקבלת ההחזר בשיקים דחויים שלא נגבו, שימוש שלא כדין בכספים ובמשאבים הקשורים במצעד החיים, והעסקת עובד זר ללא היתר.[5] הירשזון הכחיש את כלל הפרסומים, ועל אף זאת השעה עצמו מהתפקיד ב-22 באפריל ל-3 חודשים.[6] מאז כיהן כשר בלי תיק, עד להתפטרותו מהממשלה ב-1 ביולי 2007. ב-4 ביוני 2008 הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד הירשזון באשמת הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד, גניבה, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. בכתב האישום נטען שהירשזון גנב ארבעה מיליון שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית, שאת רובם נטל לעצמו. ב-8 ביוני 2009 הרשיע אותו בית המשפט בשישה סעיפים ובהם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד.[7] ב-24 ביוני נגזר דינו לעונש מאסר בפועל של חמש שנים וחמישה חודשים, מאסר על תנאי של שנה וקנס של 450,000 ש"ח.[8] הירשזון הגיש ערעור לבית המשפט העליון, וערעורו נדחה. ב-1 בספטמבר 2009 נכנס לכלא חרמון לרצות את עונשו. לאחר ניכוי שליש מתקופת המאסר שנקבעה לו, שוחרר מכלאו ב-16 בינואר 2013.[9]

הירשזון השיב להסתדרות העובדים הלאומית את הכספים שלקח ממנה, אך פקיד השומה קבע להירשזון שומה לשנים 2005-2000, בה בכל שנת מס התווספה להכנסתו חמישית מסכום הגניבה – כהכנסה מעסק, החייבת במס[10]. בנוסף נקבע כי בהיותו עסק, היה על הירשזון לנהל פנקסים ומשלא עשה כן הוטלה עליו תוספת מס[11]. הירשזון ערער לבית המשפט המחוזי על החלטת פקיד השומה, וטען כי במהלך שנת 2009 השיב סך כולל של 1,730,000 ש"ח, ויש לאפשר לו לנכות סכום זה כהוצאה בייצור הכנסתו בשנים שבה נזקפו להכנסתו סכומי הגניבה, וציין כי בשנה בה השיב את הכספים אין לו כל מקורות הכנסה מהם יוכל לנכות את כספי ההשבה באותה שנה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי אין מקום להתחשבות באי-קיומם של מקורות הכנסה למערער בשנת ההשבה שמהם יוכל לנכות את סכום ההשבה כהוצאה. עם זאת בית המשפט קיבל את ערעורו של הירשזון בעניין החובה לנהל פנקסים ביחס לכספי המעילה[12], וביטל את הקנס שהוטל עליו בגין אי-ניהול פנקסים. הירשזון ערער לבית המשפט העליון, ושם נפסק, בפסק דין הירשזון-דמארי, שיש להתיר קיזוז מההכנסה בשנים הנ"ל של חצי מסכום ההשבה. פקיד השומה ביקש דיון נוסף בפסק דין זה, ובדיון הנוסף נקבע שאין להתיר קיזוז כלשהו של כספי הגניבה מול כספי ההשבה.[13]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירשזון אלמן ואב לשלושה ילדים וסב לשני נכדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ורד לוביץ', בית המשפט קבע: אברהם הירשזון גנב, באתר ynet, 8 ביוני 2009
  2. ^ אין הפתעות: תקציב המדינה לשנת 2007 בהיקף כ-294 מיליארד שקל עבר..., גלובס, 4 בינואר 2007
  3. ^ צבי לביא, הירשזון: מס הכנסה שלילי כבר השנה בכמה מקומות, באתר ynet, 29.01.07
       יוסי גרינשטיין, תוכנית צמצום הפערים החברתיים של האוצר, באתר nrg מעריב, 29 בינואר 2007
  4. ^ צעדים לצמצום הפערים החברתיים והגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, החלטה מספר 1134 של ממשלת ישראל ה-31, משנת 2007, באתר של משרד ראש הממשלה
  5. ^ אפרת וייס וצבי לביא, בין החשדות: הירשזון קיבל כספים במזומן, באתר ynet, 21 במרץ 2007
  6. ^ נועם שרביט, ‏מזוז אינו רואה דחיפות מיוחדת בהשעיית הירשזון או בהתפטרותו - כל עוד החקירה בעיצומה, באתר גלובס, 25 במרץ 2007
  7. ^ עפרה אידלמן ותומר זרחין, שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, הורשע בעבירות של גניבה, באתר הארץ, 8 ביוני 2009
  8. ^ מיכל שפירא, גזר הדין של הירשזון: 5 שנים ו-5 חודשים בכלא, באתר nrg‏, 24 ביוני 2009
  9. ^ הבוקר: אברהם הירשזון ישתחרר מהכלא, באתר ynet, 16 בינואר 2013
  10. ^ לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה
  11. ^ לפי סעיף 191 לפקודת מס הכנסה
  12. ^ זאת כיוון שאין לצפות מאדם שיוציא חשבונית מס על פעולת גניבה שלו.
  13. ^ מלכה רדוזקוביץ', ‏העליון ביטל את הלכת הירשזון: לא יקזז הפסדו מהשבת הגניבה, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2017
    דנ"א 2308/15 פקיד השומה רחובות ופקיד השומה כפר סבא נגד אילנה דמארי, אבישי דמארי ואברהם הירשזון, ניתן ב-12 בספטמבר 2017