תמוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
►► תמוז ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום

תמוז הוא חודש בלוח העברי, הרביעי במספר לפי המסורת המקראית והעשירי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת הקיץ.

כללי הלוח הקבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוח העברי הקבוע יש בחודש תמוז 29 יום, מה שנקרא "חודש חסר". לפי כללי הלוח העברי, שהונהגו בתקופת האמוראים, יום א' בתמוז יכול לחול בימים ראשון, שלישי, חמישי או שישי. כיוון שבחודש הקודם, סיוון, יש 30 יום, ראש החודש הוא יומיים, ביום ל' בסיוון ולמחרתו, ביום א' בתמוז.

שם החודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשו האטימולוגי של השם תמוז במונח האכדי תָמוֹּזִי (Tamuzi), המבוסס על הגרסה השומרית העתיקה דָמוּ-זִיד (Damu-zid) והגרסה השומרית המאוחרת יותר דוּמוֹּ-זִיד (Dumu-zid), שהפכה מאוחר יותר לדוּמוּזִי (Dumuzi) באכדית. במקורו, היה תמוז שמו של אחד משנים-עשר חודשי השנה בלוח המסופוטמי, על שם האל "תמוז", שבמיתולוגיה המסופוטמית היה אל הפריון. אל זה מוזכר אף במקרא: "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז".[1] על-פי פרשני המקרא, דרך עבודתו של אליל זה הייתה באמצעות הסקה, ועיניו, שהיו עשויות מתכת שניתכת בחום נמוך (ביחס למתכת שממנה נעשה גוף הצלם), היו נמסות, וכך נראה הפסל כבוכה. על פי הפרשנים[2], מקור השם תמוז במילה ארמית שמשמעותה חום והסקה. על שם החום וההסקה נקרא האליל, וכך גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ.

בהמשך חדר השם לאזורים נוספים. בתקופת גלות בבל ושיבת ציון חדרו שמות החודשים הבבליים לשפה העברית, ומאז נקרא חודש זה במקורות העבריים כ"חודש תמוז". בלוח השנה העברי כונו בתחילה החודשים לפי מניינם מחודש האביב, ניסן, וחודש זה כונה בהתאם: "החודש הרביעי".

בביתא ישראל החודש נקרא תמוס. תמוז הוא גם השם הערבי והטורקי לחודש יולי בלוח השנה הגרגוריאני.

סמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזל החודש הוא מזל סרטן, על שם מערכת כוכבים דמויי סרטן המופיעה בשמים בחודש זה.

מועדים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]