נגויין פו טרונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נגויין פו צ'ונג
Nguyễn Phú Trọng
Nguyen Phu Trong.jpg
נגויין פו צ'ונג, החל מ-2011 המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הווייטנאמית, צילום משנת 2006
לידה 14 באפריל 1944 (בן 74)
דונג הוי מחוז דון אן, וייטנאם
מדינה וייטנאםוייטנאם  וייטנאם
השכלה האוניברסיטה הלאומית של וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם
מזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם ה-11
19 בינואר 2011
(7 שנים ו-46 שבועות)
יושב ראש של האספה הלאומית של וייטנאם
26 ביוני 200623 ביולי 2011
(5 שנים)
נגויין שין און ←
נשיא וייטנאם
23 באוקטובר 2018 – מכהן
(6 שבועות ו-6 ימים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נגויין פו צ'ונגווייטנאמית: Nguyễn Phú Trọng, נולד ב-14 באפריל 1944) הוא פוליטיקאי וייטנאמי, החל מ-19 בינואר 2011 המנהיג של וייטנאם מתוקף תפקידו כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. פרט למזכירות המפלגה השלטת, מנהיג נגויין פו צ'ונג מכהן גם כיושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. נגויין פו צ'ונג כיהן בעבר כיושב ראש האספה הלאומית של וייטנאם בשנים 2011-2006. ב-23 באוקטובר 2018 החל לכהן כנשיא וייטנאם.

שנות ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגויין פו צ'ונג נולד בשנת 1944 בכפר דונג הוי על יד האנוי במחוז דונ אן. לפי מקורות רשמיים הוריו היו איכרים עניים. מגיל 10 חי תחת השלטון החד-מפלגתי הקומוניסטי של החלק הצפוני של וייטנאם, שהשתחרר מהשלטון הקולוניאלי הצרפתי. בשנים 1957–1963 למד בחטיבת ביניים ובתיכון במחוז גיא לאם. בשנת 1967 גויס להיות עובד מדינה. בהמשך למד שפות זרות כסטודנט באוניברסיטה הלאומית הווייטנאמית בהאנוי בשנים 1967-1963. מאוחר יותר, באפריל 1976- ספטמבר 1973 השתלם בלימודי כלכלה מדינית בבית הספר הגבוה של המפלגה, על שם נגויין אי קואוק (בימינו - האקדימה הפוליטית הלאומית על שם הו צ'י מין) בהאנוי.

פעילות והשתלמויות בתחום האידאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1968 התקבל למפלגת הפועלים (בעבר ושוב לימים - המפלגה הקומוניסטית), שהנהגיה את צפון וייטנאם. עבד בכתב העת Tạp chí Cộng Sản ("כתב העת הקומוניסטי"), הבטאון התאורטי של המפלגה השלטת, בשנים 1973-1967, 1980-1976 ו-1996-1983. באוגוסט 1981 - ספטמבר 1980 חזר לבית הספר הגבוה של המפלגה כדי ללמוד רוסית

בשנת 1981 נסע לברית המועצות כדי ללמוד באקדמיה למדעי החברה שליד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. נושא השתלמותו היה "בניין המפלגה". בשנת 1983 סיים במוסקבה את עבודת התואר "קנדידט למדעים" בתחום ההיסטוריה, השקולה כנגד עבודת דוקטורט. בשנים 1996-1991 שימש כעורך הראשי של כתב העת "Tạp chí Cộng Sản" ובשנים 2006-2001 עמד בראש המועצה לתאוריה המופקדת על התורה המדינית של המפלגה הקומוניסטית.

הקריירה האקדמית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1992 לימד צ'ונג כמרצה בכיר, והחל משנת 2002 כפרופסור באוניברסיטה הממלכתית של האנוי.

בשנת 1994 נבחר לחבר בוועד המרכזי של המפלגה, החל משנת 1997 כחבר בפוליטביורו (הלשכה הפוליטית). החל משנת 1998 נבחר צ'ונג לאחראי על נושאי האידאולוגיה, ענייני התרבות והחינוך, בסמגרת הפוליטביורו והפך לאחד התאורטיקנים הבולטים של המדיניות הווייטנאמית. בשנים 2001-1998 היה סגן יושב ראש וב-2006-2001 יושב ראש של הוועדה לתאוריה האחראית על האידאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית.

במאי 2002 נבחר צ'ונג לחבר באספה הלאומית. בינואר 2000-יוני 2006 כיהן כמזכיר הוועד הפועל של המפלגה בעיר האנוי, בפועל הסמכות העליונה בעיר.

ב -26 ביוני 2006 נבחר כיושב ראש של האספה הלאומית של וייטנאם. באותה תקופה נבחר למזכיר הארגון המפלגתי של האספה הלאומית וחבר במועצה להגנה ולביטחון. קונגרס המפלגה הקומוניסטית שהתכנס בינואר 2011 בחר בצ'ונג כמזכיר כללי של המפלגה. נבחר גם פוליטבירו חדש, ובו חבר גם צ'ונג במקום השמיני ברשימה.

ישיבת המליאה החמישית של הוועד המרכזי ה-11 של המפלגה החליטה להוציא את הוועד המרכזי להיגוי בסוגיית המאבק בשחיתות מאחראיות ראש הממשלה ולהעבר את האחראיות עליו אל נגוין פו צ'ונג, שהתמנה ליושב ראשו.

ב- 10-6 ביולי 2015 ערך ביקור ממלכתי בארצות הברית, ביקור ראשון מסוגו ונפגש עם הנשיא ברק אובמה. בעת שהותו בארצות הברית פגש נציגי הקהילה הווייטנאמית בארצות הברית, ואף את מנהיג המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית, ג'ון בקטל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Joseph Liow,Michael Leifer Dictionary of the Modern Politics of Southeast Asia 4th edition Routledge 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נגויין פו טרונג בוויקישיתוף