ברק אובמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אובמה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אובמה (פירושונים).
ברק אובמה
(4 באוגוסט 1961; הונולולו, הוואי, ארצות הברית) (בן 53)
President Barack Obama.jpg

ברק אובמה, 6 בדצמבר 2012
שם בשפת המקור Barack Obama
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג
barackobama.com
נשיא ארצות הברית ה-44
תקופת כהונה 20 בינואר 2009 - מכהן (6 שנים ו-23 שבועות)
סגן ג'ו ביידן
הקודם בתפקיד ג'ורג' ווקר בוש
הבא בתפקיד מכהן
סנאטור מטעם מדינת אילינוי
תקופת כהונה 3 בינואר 2005 - 16 בנובמבר 2008 (3 שנים ו-45 שבועות)
הקודם בתפקיד פיטר פיצג'רלד
הבא בתפקיד רולנד בוריס
חבר בית הנבחרים של אילינוי
תקופת כהונה 8 בינואר 1997 - 4 בנובמבר 2004 (7 שנים ו-43 שבועות)

ברק חוסיין אובמה השניאנגלית: Barack Hussein Obama II; נולד ב-4 באוגוסט 1961) הוא נשיאה הארבעים וארבעה של ארצות הברית (מאז שנת 2009). אובמה הוא האמריקאי-אפריקאי הראשון המכהן בתפקיד זה. לפני בחירתו לנשיא כיהן בסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אילינוי, מינואר 2005 ועד לנובמבר 2008.

בשנת 2009, זמן קצר לאחר בחירתו לנשיא, הוענק לאובמה פרס נובל לשלום על "תרומתו המיוחדת למאמצים לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ואת שיתוף הפעולה בין העמים".

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות בהוואי - מימין לשמאל: ברק אובמה; אחותו למחצה, מאיה סואטורו; אמם, אן דנהאם וסבם, סטנלי דנהאם (צולם באמצע שנות ה-70)

אובמה נולד בהונולולו, בירת הוואי. אביו הוא ברק חוסיין אובמה האב, יליד 1936, אתאיסט בן למשפחה מוסלמית בקניה, שהיה נשוי ואב לשני ילדים, אותם עזב כשזכה במלגה ללימודים באוניברסיטת הוואי בארצות הברית. לאחר שובו לקניה, היה לכלכלן בכיר במשרד האוצר שם. אמו של אובמה היא אן (סטנלי) דנהאם, אמריקאית לבנה ממוצא אנגלי בעיקר, ילידת 1942. דנהאם, שנולדה וגדלה בויצ'יטה, קנזס, נדדה עם הוריה, אשר עסקו בהוראה, מהמדינה בה גדלה לטקסס, למדינת וושינגטון ולבסוף להונולולו, הוואי. הוריו של ברק אובמה נפגשו בסוף שנת 1960, במהלך חוג ללימוד רוסית באוניברסיטה בהוואי, כאשר ברק אובמה האב היה סטודנט זר על תקן מלגה. הוריו נישאו במאווי בפברואר 1961, ובנם ברק אובמה הבן נולד לאחר 6 חודשים באוגוסט 1961. סמוך לאחר לידתו, נסע עם אמו לסיאטל לצורך לימודיה באוניברסיטה, שם למדה מספטמבר 1961 עד יוני 1962, ובמחצית השנייה של 1962 חזרו להונולולו.‏[1] אובמה האב עזב את הונולולו ביוני 1962 לאחר שהשלים את לימודי התואר הראשון שלו בכלכלה, לטובת המשך לימודיו באוניברסיטת הארוורד, ואילו האם והבן נשארו בהונולולו. בשנת 1964 התגרשו הוריו, ואובמה לא שב לראות את אביו, שחזר לקניה ב-1964, לבד מביקור של חודש אחד בהוואי בסוף שנת 1971 כאשר היה בן עשר. אביו של אובמה נישא פעם נוספת ב-1964 לרות נידסאנד, יהודייה-אמריקאית שפגש במסצ'וסטס, ומאוחר יותר התגרש ממנה וחזר לאשתו הראשונה. האב נהרג בשנת 1982 בתאונת דרכים. אחיו למחצה של ברק אובמה, מרק אובמה, בנה של נידסאנד, חי בסין ומשמש בה מורה ויועץ עסקי.‏[2]

אן דנהם אובמה נישאה בשנית ללולו סוטורו, סטודנט אינדונזי, והמשפחה עקרה בשנת 1967 לג'קרטה שבאינדונזיה, שם התגורר אובמה עם אחותו למחצה, אמו ואביו החורג. במהלך שהותו למד אובמה לימודי דת בבית ספר קתולי פרטי, ובבית ספר ממשלתי, שם זכה להוראה בשפה האינדונזית. בנוסף לכך זכה לחינוך בשפה האנגלית דרך לימוד ביתי באמצעות אימו. אובמה שב להוואי בשנת 1971, שם התגורר אצל סבו וסבתו מצד אמו. אמו, חזרה להוואי בשנת 1972 עד שובה חזרה לאינדונזיה בשנת 1977 לצורכי עבודה כאנתרופולגית. דנהאם התגרשה מסוטורו בשנת 1980 ונפטרה בשנת 1995.

עם השלמת לימודיו בבית הספר התיכון "פונהו" שבהונולולו, המשיך אובמה את לימודיו במכללת אוקסידנטל שבפרוורי לוס אנג'לס. אחרי שתי שנות לימודים עבר ללמוד באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, שם קיבל תואר ראשון במדע המדינה ב-1983. אובמה שימש כשנתיים ככותב ועורך בחברת המחקר והייעוץ BIC במנהטן, כשלאחר מכן, ב-1985, עבר לשיקגו והפך לרכז קהילתי באחד מרבעיה העניים של העיר. אחרי שלוש שנות הפוגה מלימודים, שב ללימודי המשפטים באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1991 סיים את לימודיו בהצטיינות, במהלכן היה האמריקאי-אפריקאי הראשון שכיהן כנשיא כתב העת הסטודנטיאלי היוקרתי "Harvard Law Review".

בשנת 1989, כאשר שימש מתמחה במשפט ציבורי לעונת הקיץ במשרד עורכי הדין "סדלי אוסטין" שבשיקגו, פגש אובמה את מישל רובינסון, שהייתה עורכת דין צעירה בחברה. השניים נישאו בשנת 1992. באותה שנה מת סבו ואמו סיימה את עבודת הדוקטורט שלה.

אחרי השלמת לימודי התואר עבר אובמה לשיקגו והפך פעיל במפלגה הדמוקרטית, כשהוא רושם לזכותו הצלחה ב"מסע הצבַּע" (Project Vote), במסגרתו אירגן את הירשמם של עשרות אלפי בוחרים שחורים לקראת הבחירות.‏[3] הפרויקט תרם לניצחונו של ביל קלינטון במדינת אילינוי בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ולניצחונה של קרול מוזלי בראון בבחירות לסנאט. בתקופה זו כתב אובמה את ספרו הראשון, "חלומות מאבי" (1995) - אוטוביוגרפיה המתחקה במסע בעקבות אביו ומשפחתו שבקניה, אחר שורשיו, ואחר זהותו הגזעית של אובמה. אובמה עסק בתקופה זו גם כמרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת שיקגו, ועבד כעורך דין בתחום זכויות האזרח.

תחילת הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנאטור במדינת אילינוי והבחירות לסנאט ב-2004 (1997 - 2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוקן הרשמי של אובמה בעת שהיה חבר הסנאט של ארצות הברית

ב-1997 נבחר אובמה לסנאט של מדינת אילינוי מטעם המפלגה הדמוקרטית, שם היה פעיל במיוחד בחקיקה להידוק הפיקוח על ניהולם הכספי של מסעי בחירות, בפעולות להרחבת שירותי הבריאות למשפחות עניות, ובשינויים בחוקי רווחה ושיקום אסירים. אובמה קנה לעצמו שם כמחוקק היודע לשתף פעולה עם מחוקקים משני עברי המתרס הפוליטי.‏[4]

ב-2000 התמודד אובמה בבחירות המקדימות על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, מול המועמד הדמוקרטי המכהן, אך הובס. הוא שב והציג את מועמדותו בשנת 2004, הפעם למקום בסנאט. בבחירות המקדימות לנציגות המפלגה הדמוקרטית זכה אובמה בתמיכה של אישים מרכזיים מהמפלגה במדינה, כמו גם של עיתונים חשובים, תמיכה שסייעה לו לנצח בבחירות המקדימות ברוב גדול. אובמה הוביל בסקרים על פני יריבו הרפובליקני, ג'ק ראיין. פרישתו של ראיין מן המירוץ, בעקבות גילויים מביכים על נישואיו הראשונים לשחקנית ג'רי ראיין,‏[5] הובילה למינויו של אלן קיז כמועמד של הרגע האחרון (פחות משלושה חודשים לפני הבחירות). במהלך הזמן שנותר, ניצחונו של אובמה מול קיז לא הוטל בספק, ובשלבים האחרונים של מסע הבחירות אף יכול היה אובמה להרשות לעצמו לפעול למען מועמדים אחרים כשהוא מפנה לטובתם חלק מקרנות מסע הבחירות שלו. ביום הבחירות זכה אובמה לתמיכתם של 70 אחוז מהבוחרים, והפך לסנטור האמריקאי-אפריקאי החמישי בתולדות ארצות הברית, והיחיד שכיהן אותה עת בסנאט.

עוד במהלך מסע הבחירות נבחר אובמה לשאת את הנאום המרכזי בוועידת המפלגה הדמוקרטית ביולי 2004. נאום זה, החשוב בנאומים לבד מנאומי קבלת המועמדות, הבליט את כשרונו הרטורי של אובמה, חיזק את מעמדו בזירה הארצית, והפך את ספרו האוטוביוגרפי הנשכח לרב-מכר.‏[6]

סנאטור בסנאט של ארצות הברית (2005 - 2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה יחד עם הסנאטור ריצ'רד לוגאר בביקור במתקן רוסי לפירוק טילים ניידים, אוגוסט 2005

אובמה הושבע כסנאטור ב-3 בינואר 2005. בסנאט הוא שימש חבר בכמה ועדות ופעל, יחד עם ריצ'רד לוגאר הרפובליקני, לקידום החלטות למניעת הפצת נשק (קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי) ממדינות ברית המועצות לשעבר והגעתו לידי טרוריסטים, והשתתף בניסיון להגיע לרפורמה מוסכמת בנושא ההגירה (ניסיון שהצליח בסנאט, אך נכשל בבית הנבחרים). חשיבות רבה יותר נודעה לביקור שערך בקניה, באוגוסט 2006, שזכה להדים בתקשורת הבינלאומית.

כמה שבועות אחרי המסע המתוקשר פרסם אובמה את ספרו השני "תעוזת התקווה", בו פרש את חזונו לעתידה של ארצות הברית. הספר הפך כמעט מיד לרב-מכר וחיזק את מעמדו של אובמה ככוכב עולה בשמי הפוליטיקה האמריקנית.

ב-13 בנובמבר 2008 הכריז אובמה כי הוא יתפטר מתפקידו בסנאט ב-16 בנובמבר, לפני תחילת תקופת הברווז צולע של הקונגרס, כדי להתמקד בתהליך המעבר לנשיאות.‏[7]

המרוץ לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרוץ לנשיאות (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008

מאבק בתוך המפלגה הדמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה ומשפחתו, רגע לפני הכרזתו על קמפיין הריצה לנשיאות, ספרינגפילד, אילינוי
ג'ו ביידן, ברק אובמה ובנות זוגם, ביום ההכרזה על ביידן כשותפו של אובמה למרוץ לנשיאות

הכריזמה האישית של אובמה, כשרונו הרטורי והשינוי שהתבטא בגילו, בגישתו הרעננה ובצבע עורו עוררו תקוות בקרב דמוקרטים כבר עם היבחרו לסנאט, והסנאטור הצעיר סומן כמועמד עתידי אפשרי לנשיאות. אובמה הכריז כי אין בכוונתו להתמודד על הנשיאות בשנת 2008, וכי ימתין עד תום כהונתו בת שש השנים בסנאט לפני שיתמודד על תפקיד בזירה הלאומית. למרות זאת, ניכר היה כי אובמה שוקל אפשרות להציג את מועמדותו, במיוחד נוכח היעדר מועמד חלופי ברור מטעם הדמוקרטים, שיתמודד מול הילרי קלינטון. במהלך מסע קידום המכירות של "תעוזת התקווה" כבר החל אובמה להכין את הקרקע להצגת מועמדותו, ובראיון ל"פגוש את העיתונות", הודיע כי על אף הכרזותיו הקודמות, הוא מתחיל לשקול הצטרפות למרוץ הקרוב לנשיאות.‏[8]

זמן לא רב לאחר מכן, בפברואר 2007, הכריז אובמה כי הוא מתכוון לנסות להיבחר למועמדה של המפלגה הדמוקרטית בשנת 2008. אובמה בחר להכריז על מועמדותו בבניין בית הנבחרים הישן שבספרינגפילד, אילינוי, המקום בו נאם גם בן אחר של המדינה, אברהם לינקולן, את נאומו ההיסטורי "House Divided" ב-1858.‏[9][10]

על אף שלרשות יריבתו המרכזית, הילרי קלינטון, עמד מנגנון בחירות משומן, יחד עם תמיכה משמעותית בין בוחרים דמוקרטיים וחברי מפלגה מבוססים, וסיוע משמעותי בדמות הנשיא לשעבר הפופולרי ביל קלינטון, החל אובמה לצבור תמיכה בקרב הבוחרים, כשהכינוסים ואסיפות הבחירות שלו זוכים לתשומת לב תקשורתית רבה. ב-3 בינואר 2008 זכה אובמה בניצחון מפתיע בבחירות המקדימות באיווה, המשמשת פעמים רבות סימן לעתיד לבוא. אחרי הניצחון המפתיע הגיע ניצחון של קלינטון בבחירות המקדימות בניו המפשייר, שנתן אות למאבק קשה בין השניים על המועמדות. אובמה זכה במועמדות בכתריסר מדינות, אך קלינטון, לעומתו, זכתה במדינות מרובות אוכלוסין רבות, וביניהן ניו יורק וקליפורניה. מאוחר יותר, המשיך אובמה בניצחונות מרשימים בכמה מדינות קטנות, אך במרץ נחל שוב מפח נפש, כאשר בבחירות בטקסס ובאוהיו ניצחה קלינטון. גם בפנסילבניה, באפריל 2008, זכתה דווקא קלינטון. לאובמה היה יתרון לא גדול, אך ממשי, על פני קלינטון במספר הצירים שנבחרו, אך לקלינטון הייתה שמורה תמיכתם של "נציגי העל" (אנשי המפלגה הזכאים לקולות בוועידת המפלגה, בלי קשר לתוצאות הבחירות המוקדמות במדינתם). ניצחונות נוספים של אובמה, דלדלו תמיכה מובטחת זו, ואחרי ניצחונו של אובמה במונטנה ובדרום דקוטה (יוני 2008), הובטחה לו תמיכת רוב הנציגים בוועידת המפלגה.‏[11]

ב-3 ביוני 2008, עם השגת מספר הצירים הנדרש, הכריז אובמה על ניצחונו במרוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית. ב-7 ביוני 2008 פרשה קלינטון מן המרוץ והכריזה על תמיכתה באובמה.‏[12] המועמדות אושרה באופן רשמי בוועידת המפלגה הדמוקרטית בדנבר ב-27 באוגוסט 2008.

במהלך הקמפיין אימץ אובמה את סיסמאות הבחירות: "כן אנחנו יכולים" (Yes, We Can), ו"שינוי שאנו יכולים להאמין בו", שליוו אותו גם בהמשך מסע הבחירות. אובמה וקלינטון כאחד נהגו זהירות, למרות מסע הבחירות החריף, בהתבטאויותיהם, מחשש שהתבטאויות חריפות מדי יגרמו לניכור תומכים מסורתיים של המפלגה (אובמה נהנה מתמיכה רבה בקרב צעירים, משכילים ואמריקאים-אפריקאים; ואילו קלינטון נהנתה מתמיכת נשים, היספאנים ולבנים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות). במהלך מסע הבחירות עשה אובמה שימוש חדשני, רחב ומרכזי באינטרנט, וברשתות החברתיות בפרט, גם ככלי לגיוס כספים, וגם ככלי פעילות שטח (פוליטיקה 2.0).

מערכת הבחירות לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור התחושה הציבורית כי נקודת החולשה שלו נעוצה בתחום מדיניות החוץ, החליט אובמה לצאת לסבב ביקורים באזורי קונפליקט בעולם, במהלך יולי 2008. במסגרת סבב זה, ביקר אובמה במדינות כגון אפגניסטן, עיראק, כווית וכן בישראל, שבה ביקר בירושלים ובשדרות ונפגש עם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, עם נשיא המדינה שמעון פרס, עם שרי החוץ והביטחון ציפי לבני ואהוד ברק, וכן עם יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו.‏[13]

ב-23 באוגוסט 2008 הודיע אובמה כי בחר בסנטור הוותיק ג'ו ביידן למועמדו לתפקיד סגן הנשיא במסגרת ההתמודדות לנשיאות. ההודעה הראשונית על כך הועברה לתומכי אובמה, לראשונה בהיסטוריה, במסרון. לרוב אורכו של מסע הבחירות, הוביל אובמה בפער בולט על פני יריבו הרפובליקני ג'ון מקיין בסקרי דעת הקהל. המשבר הכלכלי של 2008 שפרץ בספטמבר הגביר את התמיכה באובמה: מוקד הדיון הציבורי הוסט מענייני ביטחון ומדיניות-חוץ, שבהם היה יתרון למקיין המנוסה, לנושאי כלכלה, וכן התגבר הרצון בחילופי שלטון לנוכח אחריותו של הממשל הרפובליקני למשבר.

ב-4 בנובמבר 2008 נבחר ברק אובמה לכהן כנשיאה הארבעים וארבעה של ארצות הברית,‏[14] לאחר שזכה ב-364 קולות אלקטוראליים (Electoral Vote), לעומת מקיין, אשר זכה ב-162 קולות בלבד. אובמה גם זכה ברוב קולות המצביעים - כ-52.9% מן הקולות לעומת כ-45.7% שקיבל מקיין.‏[15]

ב-17 בדצמבר 2008 נבחר אובמה לאיש השנה של "טיים מגזין". עורכי המגזין נימקו זאת במועמדותו ובבחירתו ההיסטורית לתפקיד הנשיא, שהתרחשה לאחר עלייתו המטאורית בפוליטיקה האמריקאית.‏[16]

ב-20 בינואר 2009 הושבע לנשיאות.‏[17]

המרוץ לקדנציה שנייה (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012

באפריל 2011 הכריז אובמה כי יתמודד על כהונה נוספת בבחירות בנובמבר 2012. ביולי 2011 פרסם מטה הבחירות של אובמה כי הוא הצליח לגייס סכום שיא של יותר מ-86 מיליון דולר בשלושת החודשים הראשונים של הקמפיין. בוועידת המפלגה הדמוקרטית שנערכה בשארלוט, צפון קרוליינה, מונה רשמית יחד עם סגנו ג'ו ביידן למועמדות הנשיא וסגן הנשיא של המפלגה הדמוקרטית. יריביו העיקריים היו המועמד הרפובליקני מיט רומני, והמועמד לסגן הנשיא פול ראיין.

ב-6 בנובמבר 2012 נבחר אובמה לקדנציה שנייה כנשיא ארצות הברית ה-44, לאחר שגבר על יריבו הרפובליקני מיט רומני, וזכה ב-332 קולות האלקטורים וב-51.1% ממניין הקול הפופולרי.‏[18] אובמה נהיה לנשיא הדמוקרטי הראשון מאז פרנקלין דלאנו רוזוולט שנבחר פעמיים עם רוב מוחלט במניין הקול הפופולרי.‏[19][20]

ב-21 בינואר 2013 הושבע לכהונה שנייה לנשיאות.‏[21]

כהונתו כנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו הרשמי של אובמה בכהונתו הראשונה, 2009

מדיניות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בענייני פנים מחזיק אובמה בעמדות ליברליות (במשמעות המיוחסת למונח בארצות הברית). מכך נגזרות עמדותיו בשלל נושאים, כגון דאגה לזכויות אזרח, הפרדת דת ממדינה, זכויות חברתיות, שוויון בין המינים והגזעים, תמיכה בנישואים חד מיניים של זוגות להט"בים ובזכות להפלה מלאכותית. מבחינה כלכלית דוגל אובמה במה שמכונה "כלכלה רגישה" – שוק חופשי כזה שאמריקה רגילה לו זה דורות, תוך התחשבות משמעותית יותר בשכבות החלשות והימנעות מהפחתות מיסים שמיטיבות בעיקר עם בעלי ההון. כמו כן קידם אובמה במרץ מהלך של רפורמה במערכת הבריאות, במטרה להופכה ציבורית. בנוסף, לאחר הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק, קידם מהלכים להגברת הפיקוח על מכירת נשק.

אובמה זכה למנות שתי שופטות לבית המשפט העליון. הראשונה הייתה סוניה סוטומיור, האישה ההיספנית הראשונה לכהן בתפקיד. השנייה הייתה היהודייה אלנה קייגן, פרופסור ודיקנית בית הספר למשפטים למשפטים באוניברסיטת הרווארד.‏[22][23]

אובמה נושא נאום בישיבה משותפת של הקונגרס, עם סגן הנשיא ג'ו ביידן ויושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי, 24 בפברואר 2009

בענייני חינוך הביע אובמה תמיכה בעמדות הנחשבות שמרניות. בין השאר, תמך בתמרוץ דיפרנציאלי למורים בהתאם להשגיהם, ובהגדלת מספר בתי הספר הפרטיים במימון המדינה (Charter Schools). כמו כן, תמך בהרחבת השימוש בשיטת מבחני הבגרות הנהוגה במסצ'וסטס ובפרסום הישגים של בתי ספר.‏[24]

אובמה הוא הנשיא הרביעי בהיסטוריה האמריקאית המבקר בכל חמישים המדינות של ארצות הברית, לאחר שהשלים את ביקורו בדרום דקוטה במאי 2015. בכך הצטרף לנשיאים ריצ'רד ניקסון, ג'ורג' הרברט ווקר בוש וביל קלינטון.‏[25]

בענייני סחר מקדם אובמה את הסכם השותפות הטראנס-פסיפית (TPP), הסכם הסחר החופשי הגדול ביותר בהיסטוריה, המקיף 12 מדינות השוכנות לחופי האוקיינוס השקט באזור אסייתי, אוקיאניה ואמריקה, ו-כ-40% מכלכלת העולם. ביוני 2015, אישר הקונגרס את הרשאת הנשיא להשלים ולהאיץ הסכם זה, לנהלו ולבצע בו שינויים.‏[26][27]

זכויות להט"בים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה נפגש עם הקבינט הנשיאותי, נובמבר 2009

ב-22 בדצמבר 2010 חתם הנשיא אובמה על החוק המבטל את מדיניות "אל תשאל, אל תספר" (Don't Ask, Don't Tell Repeal Act of 2010). בכך מימש אובמה הבטחה משמעותית מתקופת קמפיין הבחירות שלו, כאשר התנגד לחוק זה עוד כשכיהן כסנאטור. החוק נחקק בשנת 1933 ומנע מהומואים ולסביות מוצהרים לשרת בצבא. ב-23 ביולי 2011 הודיע אובמה כי המדיניות מבוטלת סופית, והחל מה-30 בספטמבר 2011, יכולים הומואים ולסביות לשרת בכל זרועות הצבא, מבלי שיצטרכו להסתיר את נטייתם המינית.

כמתמודד לסנאט של מדינת אילינוי, אמר אובמה בשנת 1996 כי הוא תומך בלגיליזציה של נישואים חד-מיניים.‏[28] אולם עת שרץ לסנאט ב-2004, הצהיר כי אף על פי שהוא תומך באיחוד אזרחי ושותפיות מקומיות עבור זוגות חד-מיניים, הוא מתנגד מטעמים אסטרטגים לנישואים בין בני אותו מין. ב-9 במאי 2012, זמן קצר לאחר השקת הקמפיין הרשמי לבחירתו המחודשת, אמר אובמה כי פיתח את דעתו בנושא ושינה אותה, וכעת מבחינה אישית הוא תומך בנישואים חד-מיניים, מה שהפך אותו לנשיא הראשון בהיסטוריה האמריקאית לעשות כן.‏[29][30]

במהלך נאום ההשבעה שלו ב-21 בינואר 2013, קרא אובמה לשוויון זכויות מלא עבור להט"בים אמריקאים, וזה היה אירוע היסטורי, משום שזו הייתה הפעם הראשונה בה נשיא ארצות הברית מדבר על זכויות להט"ב ומציין את המילה "גיי" ("Gay") בנאום השבעתו.‏[31] ב-2013 ממשלו של אובמה הגיש הנחיות הקוראות לבית המשפט העליון לפסוק לטובת נישואים חד-מיניים בשני תיקים והודיע כי יכיר בהן. בנוסף עיגן וקידם ממשלו את זכויות הלהט"בים דרך מחלקת המשפטים של ארצות הברית. במהלך נאום מצב האומה ב-21 בינואר 2015, נערך רגע היסטורי כאשר הפך אובמה לנשיא הראשון המציין את המילים "לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים".‏[32]

כאשר מונה לנשיא ב-2009, היו נישואים חד-מיניים חוקיים בשתי מדינות בארצות הברית. בעת כהונתו התרחשה תפנית, ששיאה בפסק דין אוברגפל נגד הודג'ס ביוני 2015, מה שהוביל להחלת נישואים אלה בכל 50 המדינות בארצות הברית.‏[33]

מדיניות כלכלית והטיפול במשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשבר הכלכלי העולמי היה אחת הסיבות שנזקפו לעלייה בסקרים לטובת ברק אובמה (הממשל הרפובליקני של בוש נתפס כאחראי למשבר). עם פרוץ משבר הסאבפריים בשנת 2008, התמקד מסע הבחירות בנושא, ואובמה הציג תוכנית כלכלית מקיפה שבמרכזה "חלוקה הוגנת יותר של העושר הלאומי". כמו כן סייע בהעברת חוק החירום לייצוב כלכלת ארצות הברית לשנת 2008 בבית הנבחרים האמריקני.

כפי שאירע לאורך שנת 2008, אחוז האבטלה נסק גם לאורך 2009. לאחר השבעתו לנשיא בינואר 2009, התחיל אובמה גם לנסות לשכנע את הרפובליקנים לתמוך בתוכניתו לטיפול במשבר, אף על פי שלא נזקק להם בשל הרוב שהיה למפלגתו בשני בתי הנבחרים.. תוכניתו הראשונית הייתה בשווי של כ-787 מיליארד דולר, וזו הייתה תוכנית תמריץ (Stimulus) שבמסגרתה ניסה הממשל ליצור מקומות עבודה בכך שהשקיע בביטוח הבריאות, בחינוך ובתשתיות, בנוסף למספר קיצוצים בהיטל המס ובתמריצים לאזרחים. רק לקראת סוף 2009 החל אחוז האבטלה לרדת.

במהלך חודש מרץ 2009, הציג מזכיר האוצר בממשלו של אובמה דאז, טימוטי גייטנר, תוכניות אשר אמורות לייצב את המערכת הפיננסית האמריקאיות ולנהל את המשבר, וביניהן תוכנית בשווי של כ-2 טריליון דולר, במסגרתה הממשל תמך במניות בעייתיות שגרמו לירידה בשווי המניות בבורסה ולעיכוב בהתאוששות מהמשבר, בנוסף לתשלום על הלוואות. ב-23 במרץ 2009, העיתון ניו יורק טיימס העיר כי "משקיעים הגיבו בהתלהבות יתרה, עם כל המדדים של המניות בבורסה שהרקיעו שחקים מיד עם פתיחתה".‏[34] למרות התוכניות היקרות, שיעור האבטלה בארצות הברית הוסיף לעלות במהלך 2009 והגיע ל-10% באוקטובר 2009 לפני שהחל לרדת בהדרגה לכ-7.7% לקראת הבחירות לכהונה שנייה בנובמבר 2012.‏[35] אובמה התערב במשבר בתעשיית הרכב האמריקאית במרץ 2009, כאשר סיפק עזרה פדרלית לחברות ג'נרל מוטורס וקרייזלר בתנאי שתתארגנה מחדש.‏[36] ביוני 2009 הגישה ג'נרל מוטורס בקשה לפשיטת רגל (צ'פטר 11) לאחר שחובותיה הגיעו לסך של כ-172 מיליארד דולר אמריקני. אובמה דרש את מכירת קרייזלר לייצרנית הרכב האיטלקית פיאט וכן אחזקה זמנית של ממשלת ארצות הברית ב-60% ממניותיה של ג'נרל מוטורס.

לאחר בחירות אמצע הקדנציה לבית הנבחרים ולסנאט ב-2010, בהן המפלגה הדמוקרטית שמרה על רוב בסנאט אך איבדה את הרוב בבית הנבחרים, הגיע אובמה להסכמה עם המפלגה הרפובליקנית על תוכנית מיסוי מיוחדת. בנובמבר 2013 אחוז האבטלה היה 6.7% ובסוף הרבעון הראשון של 2015 עמד על 5.4%. ממשלו של אובמה קרא גם להיאבק באי-השוויון ובפערים בין המעמדות בחברה.

אובמה בתדרוך על דליפת הנפט בתחנת משמר החופים בלואיזיאנה, מאי 2010

מדיניות סביבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010)

ב-12 באפריל 2010 החלה דליפת נפט כתוצאה של פיצוץ באסדת הנפט "Deepwater Horizon" כ-64 קילומטרים דרומית ללואיזיאנה, במפרץ מקסיקו. קצב הדליפה היה כ-35,000 עד 60,000 חביות ליום. הטיפול בדליפה היה מגושם ונסתיים רק ב-15 ביולי, לאחר שכבר דלפה כמות נפט של קרוב ל-5 מיליון חביות (800 מיליון ליטרים) ואחרי שנוצר כתם בים בגודל של כ-24 אלף קמ"ר (לשם השוואה, גודלה של מדינת ישראל הוא 22 אלף קמ"ר). בשל הדליפה נפגעו ענף הדיג והתיירות באזור, יחד עם פגיעה בבית הגידול של מאות עופות. דליפת הנפט הזאת הייתה לאסון האקולוגי הגדול בתולדות ארצות הברית ולדליפת הנפט הגדולה בהיסטוריה.

ממשלו של אובמה לקח צעדים על מנת להיאבק בהתחממות הגלובלית ובשינוי האקלים, בין היתר באמצעות רגולציות שמטילה הסוכנות להגנת הסביבה, ושם לו למטרה להפחית את פליטות הפחמן וגזי החממה, וכן לחתום על הסכם בנושא עם סין ו-196 מדינות נוספות בעולם בוועידה שתתכנס בפריז ב-2015.‏[37]

הרפורמה בביטוח הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה

אחת ההבטחות הבולטות בקמפיין של אובמה לנשיאות הייתה ההבטחה לחוקק, אחרי ניסיונות כושלים רבים מאז ימי תאודור רוזוולט, רפורמה בביטוח הבריאות שתמנע את המצב בו כ-50 מיליוני אמריקנים אינם מבוטחים, תמנע מאמריקנים שמבוטחים לאבד את ביטוח הבריאות שלהם עקב החלפת מקום העבודה דרכו הם מבוטחים, או עקב טענות חברות הביטוח שהטיפולים נובעים ממצב בריאותי שקדם לתחילת הביטוח, ותמתן את הגידול בהוצאות על בריאות.

אובמה הציב את הרפורמה בביטוח הבריאות בראש תוכנית החקיקה של ממשלו, אך בניגוד לניסיון של ממשל קלינטון להציג לקונגרס תוכנית מפורטת לרפורמה במערכת הבריאות, שהסתיים בכישלון, העביר אובמה את מלאכת הכנת התוכנית המפורטת לקונגרס, כשהוא פירט רק עקרונות כלליים שהוא מצפה לראות בתוכנית: תוכנית שתתבסס על המערכת הקיימת ולא תכריח אף מבוטח לוותר על הביטוח הנוכחי שלו, שתבטיח כיסוי לכל האזרחים, שתמנע הפסקת הביטוח ושלא תגדיל את הגירעון. על מנת לקדם את התוכנית ערך אובמה כינוסים ציבוריים ודיונים פומביים, הקדיש לרפורמה רבים מנאומיו, ואף ערך מסיבת עיתונאים מיוחדת בבית הלבן בשעות ה"פריים טיים". שיא המאמץ הציבורי היה בנאום מיוחד בפני שני בתי הקונגרס ב-9 בספטמבר 2009.‏[38]

אובמה חותם בבית הלבן על חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה, 23 במרץ 2010

במהלך הקיץ של 2009 הרפורמה עמדה במרכז דיון ציבורי סוער, בו הימין התנגד לרפורמה, ובייחוד לניסיון לכלול בה "אופציה ציבורית" של ביטוח בריאות ממשלתי בנוסף לביטוחים הפרטיים, וטען שהתוכנית תוביל להלאמה של מערכת הבריאות ולגידול בגירעון.

הגרסה של בית הנבחרים לחוק הרפורמה עברה ברוב דחוק, עם התנגדות של מעל 30 חברי קונגרס דמוקרטים ותמיכה של חבר רפובליקני בודד, ב-8 בנובמבר 2009,‏[39] ואילו הסנאט אישר את הגרסה שלו לחוק בערב חג המולד.‏[40] כיוון ששני בתי הקונגרס אישרו גרסאות שונות, החל משא ומתן לגיבוש נוסח אחיד אותו יש צורך לקבל בשני הבתים.

גם בקרב הדמוקרטים עלו קולות שהציעו להסתפק ברפורמה מוגבלת, אולם אובמה החליט, בהשפעתה של יושבת ראש בית הנבחרים, ננסי פלוסי, לא לוותר על העברת רפורמה מקיפה ולהטיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להעביר אותה.‏[41] הוא ערך כינוס פומבי מיוחד עם נציגים בכירים של הדמוקרטים והרפובליקנים בשני בתי הקונגרס על מנת להעלות רעיונות אחרונים לשילוב ברפורמה, ואחר כך פרסם נוסח סופי של הצעת הרפורמה. כדי לעקוף את הבעיה של איבוד הרוב המיוחס בסנאט, הוחלט שבית הנבחרים יקבל תחילה כלשונה את גרסת הסנאט, ואז יעביר הצעת חוק לתיקונים בחוק שהתקבל, שתתמקד רק בשינויים בעלי משמעות תקציבית, אותם ניתן להעביר בסנאט במסלול עוקף פיליבסטר. ההצבעה בבית הנבחרים נקבעה ל-21 במרץ, ולקראתה ביטל אובמה ביקור מתוכנן באינדונזיה ובאוסטרליה, נאם בכינוסים פומביים נוספים, ערך שיחות אישיות עם חברי קונגרס דמוקרטים מתנדנדים, ויום לפני ההצבעה הגיע לקונגרס על מנת לנאום בפני כינוס של כל חברי בית הנבחרים הדמוקרטיים. לאחר שאובמה חתם ביום ההצבעה על צו נשיאותי שהבטיח שגם לאחר קבלת החוק לא יהיה מימון פדרלי להפלות מלאכותיות הוסרה ההתנגדות של קבוצת דמוקרטים מתנגדי הפלות ונסללה הדרך לקבלה בבית הנבחרים של גרסת הרפורמה שעברה בסנאט בסוף 2009.

החוק (חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה) התקבל בבית הנבחרים ברוב של 219 צירים שכולם דמוקרטיים, מול 212 צירים שכללו את כל הרפובליקנים וכ-30 דמוקרטים. מיד אחר כך אישר בית הנבחרים את חבילת התיקונים לחוק ושלח אותה לאישור הסנאט.‏[42]

החוק חווה עתירות משפטיות אחדות, אשר בעיקרן מבוססות על הטיעון כי הדרישה מאזרח פרטי אמריקאי לרכוש ביטוח בריאות, או שמא ייקנס, אינה חוקתית. ב-28 ביוני 2012 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית ברוב של 5-4 שופטים, כי דרישה זו חוקתית תחת מדיניות המיסוי של הקונגרס. לדעת הרוב הצטרף נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס.‏[43] ב-25 ביוני 2015 הוכרעה עתירה נוספת באשר לחוקיות רפורמת הבריאות, הנקראת "קינג נגד בורוול", שקבעה כי הטבות המס הפדרליות, המיועדות עבור מדינות שלא פתחו שווקים מקוונים למכירת ביטוח בריאות משלהם, הן מרכיב חוקתי, ברוב של 6-3 שופטים. בכך אישר בית המשפט מרכיב מרכזי בחוק.‏[44]

מדיניות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא אובמה עם ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון בפסגת G-20 בטורונטו, 2010

במהלך הקמפיין לנשיאות, הבטיח אובמה כי ינסה להושיט יד למדינות יריבות לארצות הברית ולפתוח ביחסים חדשים עם חלקן, ובפרט שאף לפתוח דף חדש עם העולם המוסלמי. בתחילת כהונתו כנשיא, התחיל במגעים עם המדינות אשר יחסיהן עם ארצות הברית היו במשבר, ובין השאר באמריקה הלטינית, כאשר בראשן ונצואלה (מאז ימי המלחמה הקרה היו יחסים עוינים בין ארצות הברית למדינות אמריקה הלטינית). ואכן, חידש ממשלו של אובמה את היחסים הדיפלומטים עם ונצואלה ביוני 2009, לאחר שנותקו קודם לכן בספטמבר 2008 בעת ממשל בוש. במהלך החודשים פברואר ומרץ של שנת 2009, ערכו סגן הנשיא ג'ו ביידן ומזכירת המדינה הילרי רודהם קלינטון סבב פגישות ביעדים שונים בעולם, אשר מטרתם העיקרית הייתה לבשר על עידן חדש ביחסי החוץ של ארצות הברית עם רוסיה ואירופה, וכן כדי לסמן על שינוי ממדיניות הממשל הקודם. כמו כן, הראיון הטלוויזיוני הראשון אותו העניק אובמה כנשיא אשר ניתן לרשת הכבלים הערבית אל ערביה - צעד אשר נחשב על ידי רבים כניסיון של הממשל האמריקאי החדש לפנות ישירות למנהיגי העולם המוסלמי.

אובמה פעל לסגירת כלא גואנטנמו (בית כלא במפרץ קובה שבו נכלאו אנשים שנתפסו במהלך מלחמת אפגניסטן ונחשדו במתן עזרה לארגוני הטרור) ולמתן טיפולים הולמים לעצורים בו. בין היתר, גינה אובמה בחריפות את שיטות החקירה של ה-CIA שכללו הטבעת העצירים, טלטולים, וביום הוצאות להורג של עצירים בתאים סמוכים לתא של הנחקר. כחלק מהמדיניות של "הושטת יד", נפגש אובמה עם נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, הציע לפתוח שגרירות בסוריה ולבטל את הסנקציות עליה, הציע לדבר עם איראן בנושא הגרעין, והיה מוכן להבליג לצפון קוריאה. עם זאת, המדינות האלו לא נענו להצעתו ולכן נאלץ אובמה להמשיך במדיניות הסנקציות והיד הקשה כלפיהן. בין היתר הוגו צ'אבס מתח עליו ביקורת חריפה, על סוריה הוארכו הסנקציות בשנה והופסקו המגעים זמנית לגבי פתיחת השגרירות (על פי התקשורת האמריקנית הדבר נבע מכך שהממשל האמריקני גילה כי סוריה ממשיכה בפיתוח נשק לא קונבנציונאלי), הדגיש כי האופציה לתקיפת תוכנית הגרעין האיראנית עדיין "על השולחן" ואף איים בהטלת סנקציות "שיגרמו לשיתוק איראן" (זאת בעקבות הדיכוי הקשה של הפגנות האופוזיציה בבחירות לראשות ממשלת איראן ביוני 2009, ומינוי אחמד וחידי, האחראי לפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, לשר ההגנה), ואפילו איים בהתערבות לצד יפן ודרום קוריאה כנגד צפון קוריאה (זאת בשל המשך פיתוח הנשק הגרעיני של צפון קוריאה, הפרה של הסנקציות של האו"ם, והתגרויות מצד צפון קוריאה בדמות שיגורי טילים ארוכי טווח ביום העצמאות האמריקני).

ב-19 במרץ, אובמה המשיך את "הושטת היד" אל העולם המוסלמי, כאשר שחרר מסר וידאו לעם ולממשלה באיראן. ניסיון זה ליצירת דיאלוג עם איראן נדחה על ידי ההנהגה האיראנית. באפריל, נאם אובמה נאום באנקרה שבטורקיה אשר התקבל באהדה על ידי ממשלות ערביות רבות. ב-4 ביוני 2009 נשא אובמה נאום באוניברסיטת קהיר שבמצרים תחת הכותרת "התחלה חדשה" בו קרא לפתיחת דף חדש עם העולם המוסלמי, וכמו כן הפגין את שינוי המדיניות ביחסים בין ארצות הברית לעולם המוסלמי ואת הרצון של ארצות הברית לקדם את תהליך השלום במזרח התיכון. דבר נוסף שעשה אובמה וגרר התנגדות חריפה מצד רפובליקנים רבים היה בביקורו בערב הסעודית: במהלך הביקור צולמה תמונה ובה נראה אובמה מטה את גופו כך שנראה שהוא משתחווה בפני המלך הסעודי.

ב-26 ביוני 2009, בתגובה לפעולות השלטונות באיראן כלפי המפגינים האיראנים לאחר הבחירות לנשיאות באיראן, מסר אובמה: "מעשי האלימות נגדם מקוממים. אנחנו רואים את זה ואנחנו מגנים את זה". במאי 2011 הנחה אובמה את סוכניות הממשל לקחת בחשבון שמירה על זכויות להט"ב לפני סיפוק של סיוע כלכלי למדינות זרות. כמו כן מתח ביקורת על החוק המפלה להט"בים שנחקק ברוסיה באוגוסט 2013.

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, לאחר המתקפה הכימית בע'וטה באוגוסט 2013, קידמו אובמה וממשלו יחד עם מזכיר המדינה ג'ון קרי ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב את פירוק הנשק הכימי בסוריה.

בדצמבר 2014 הכריז אובמה על כוונתו לנרמל את היחסים בין ארצות הברית לקובה.‏[45][46]

המלחמות בעיראק ואפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברק אובמה, הגנרל דייוויד פטראוס וצ'אק הייגל (מימין) בסיור אווירי בשמי בגדד, יולי 2008
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מלחמת אפגניסטן (2001-2014) ומלחמת עיראק

אובמה נמנה עם המתנגדים למלחמת עיראק עוד מתחילתה. בנאום שנשא ב-2002, הסביר את התנגדותו: "אני לא מתנגד לכל המלחמות. אני מתנגד למלחמות מטומטמות". החל מ-2005 קרא לנסיגה הדרגתית של הכוחות האמריקנים מעיראק בלוח זמנים גמיש, עם אפשרות להשארת כוח צבאי קטן במדינה. הוא תומך גם בהמלצות דוח בייקר המילטון בנוגע לניהול מגעים עם איראן וסוריה על עתיד עיראק, וקורא לקיום ועידה אזורית בהשתתפותן של סעודיה טורקיה וירדן.‏[47] כבר לאחר השבעתו לנשיא, הוציא אובמה את הכוחות האמריקניים מהערים בעיראק אל בסיסיהם הראשיים ואף הבטיח להוציא את כל הכוחות מעיראק עד 2011. בסופו של דבר, מרבית הכוחות יצאו מעיראק ב-19 באוגוסט 2010. באוקטובר 2011, הכריז אובמה כי כל הכוחות הנותרים בעיראק יעזבו עד דצמבר אותה שנה, לקראת חג המולד.

לעומת זאת דגל בתגבור הכוחות האמריקניים באפגניסטן על-מנת לטפל ב"שורש הבעיה". במסגרת המלחמה באפגניסטן אובמה תגבר את הכוחות הלוחמים ואף הורה על יציאה למבצע רחב היקף במחוז הלמנד שבדרום המדינה. בפברואר 2013 אמר אובמה כי הכוחות האמריקאים באפגניסטן ירדו מרמה של 68,000 חיילים ל-34,000 עד פברואר 2014. בסוף שנת 2014 השאירה ארצות הברית כוחות מצומצמים בסדר של 9,800 חיילים שישמרו על הסדר באפגניסטן, עד עזיבתם הצפויה בסוף שנת 2016.‏[48]

חיסול בן לאדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע חנית נפטון
הנשיא אובמה מדווח על מותו של בן לאדן
ברק אובמה ובכירי הממשל ומערכת הביטחון האמריקאית, בעת קבלת עדכון בשידור חי מהמבצע לחיסולו של אוסאמה בן לאדן, 1 במאי 2011

אוסאמה בין לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעידה, אשר אחראי לסדרת פיגועים רצחניים ברחבי העולם ובהם פיגועי 11 בספטמבר, היה מבוקש במשך שנים רבות בידי ארצות הברית ונערכו מאמצים רבים לחסלו. עם מידע שהתקבל ביולי 2010, מודיעין שפיתח ה-CIA במהלך החודשים הבאים הוביל למיקום שבו האמינו כי בן לאדן מסתתר, במתחם הנמצא בעיר אבוטאבאד שבפקיסטן. ראש ה-CIA, לאון פאנטה, דיווח על מידע זה לנשיא אובמה במרץ 2011. לאחר פגישות של הנשיא עם הצוות לביטחון לאומי שבממשלו במהלך ששת השבועות הבאות, דחה אובמה תוכנית להפציץ את המתחם, והורה לערוך "פשיטה כירורגית" שתבוצע בידי כוח מיוחד הנקרא אריות הים.

ב-1 במאי 2011 הורה הנשיא אובמה על מבצע חנית נפטון לחיסולו. תוצאות המבצע היו הריגתו של בן לאדן והחרמה של דיסקים קשיחים, מסמכים, תקליטורי DVD ומכשירי אחסון נתונים ניידים, אשר אפשרו לנתח את המידע שמצוי בהם במועד מאוחר יותר. גופתו של בן לאדן זוהתה בין היתר על ידי דגימת DNA והושלכה לים מספר שעות לאחר מכן.

לאחר הודעת הנשיא אובמה בבית הלבן על חיסולו, תוך דקות בודדות יצאו לפועל חגיגות ספונטניות ברחבי המדינה, כאשר קהל התאסף סביב הבית הלבן, וסביב הטיימס סקוור ואתר הגראונד זירו בניו יורק.

יחסים עם המעצמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו פעל אובמה לחיזוק היחסים עם המעצמות סין ורוסיה. בין הדברים שהשפיעו על היחסים ניתן למנות את הניסיונות של אובמה לפעול למען פירוז העולם מנשק גרעיני, שכללו שיחות עם נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב לצמצום ארסנל הנשק הגרעיני של שתי המדינות. בעקבות השיחות נחתם הסכם "סטארט החדש".‏[49] בנוסף, במועצת הביטחון, אשר לראשונה מאז 1946 נוהלה על ידי ארצות הברית, הועברה הצעה הקוראת למניעת הפצת נשק גרעיני.

דבר נוסף שהשפיע על היחסים עם רוסיה היה ביטול התוכנית של הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש הבן, להצבת סוללות טילי הגנה מפני טילים בליסטיים על אדמת פולין, תוכנית שהעיבה על היחסים עם רוסיה שראתה בכך איום עליה, והחליט במקום זאת להציב את סוללות הטילים על ספינות שיהיו במזרח התיכון. אובמה ראה בתוכניתו להצבת סוללות הטילים על ספינות כטובה יותר וזאת בשל הירידה בחשש של רוסיה.‏[50]

ביוני 2015 הכריז מזכיר ההגנה בממשלו של אובמה, אשטון קרטר, כי ארצות הברית תציב ציוד צבאי כבד, הכולל 250 טנקים, משוריינים וציוד נוסף בבולגריה, אסטוניה, גרמניה, לטביה, ליטא, פולין ורומניה, לראשונה מאז המלחמה הקרה. תוכנית זו באה להעניק סיוע לבנות בריתה מנאט"ו באזור, ולענות על איומים מצד רוסיה כלפי אותן מדינות.‏[51]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה במהלך פגישה אשר התקיימה בבית הלבן עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ב-18 במאי 2009

כפוליטיקאים רבים בארצות הברית, ובפרט מועמדים לנשיאות, ניסה אובמה להצטייר כאוהד של ישראל. במהלך המירוץ לנשיאות אמר אובמה שיפעל לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנוסף, בנאום שנשא בכנס של ארגון איפא"ק, הבטיח שירושלים תישאר הבירה המאוחדת של מדינת ישראל, אך לאחר זמן קצר הבהיר שלא התכוון כי מזרח ירושלים תשאר בשליטת ישראל.

אובמה מינה את ג'ורג' מיטשל לשליח המיוחד למזרח התיכון והחל לחתור לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. כחלק מהמאמצים לחזרה למשא ומתן ולפתרון הסכסוך, פעל אובמה מצד אחד להקפאת הבנייה בהתנחלויות למשך זמן של כשנה, ומצד שני לצעדי נורמליזציה כלפי ישראל מצד מדינות ערב. שני הצדדים לא הסכימו לדרישותיו של אובמה: הצד הישראלי התנגד מכיוון שסירב להשתתף במשא ומתן הכולל תנאים מוקדמים, ודרש הכרה בישראל כמדינת היהודים. מדינות ערב התנגדו כשדרשו כי קודם תוקפא הבנייה בהתנחלויות, ורק לאחר מכן יבצעו צעדים בוני אמון, שגם אותם כינו "צעדים מיותרים".‏[52]

לאחר פגישות רבות, ארצות הברית וישראל הגיעו לטיוטות להסכמים להקפאת הבנייה בהתנחלויות שכללה דרישות קלות יותר מבחינתה של ישראל שכללו ויתור על הקפאת הבנייה במזרח ירושלים, והמשך הבנייה לבתים שהשלד שלהם מוכן. למרות זאת, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אישר את בנייתם של 450 מבנים חדשים, כצעד לפיוס הימין בישראל. עם זאת, אובמה נענה לבקשתו של נתניהו וקרא לאבו מאזן לקיים פסגת משולשת בניו יורק במועד של כינוס האו"ם השנתי. במהלך הפסגה לא הושגה התקדמות במשא ומתן, אלא רק קריאה להתחלתו ולהשהיית הבנייה בהתנחלויות.

ב-7 ביולי 2009, בעודו במוסקבה, הגיב לדבריו של סגן הנשיא ג'ו ביידן לפיהם ישנה אפשרות של תקיפה צבאית ישראלית באיראן, באומרו: "חשוב שאהיה ברור ככל שאני יכול להיות: חשוב לפתור את הבעיה הזו במסגרת בינלאומית באופן שלא יגרום למשבר גדול".‏[53]

אובמה בפגישתו עם שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, בחדר הסגלגל, 2009
שמעון פרס ובנימין נתניהו מקבלים בנמל התעופה בן-גוריון את פניו של הנשיא אובמה בביקורו בישראל, 20 במרץ 2013

במרץ 2010 נקלעו היחסים בין שתי המדינות למשבר, במהלך ביקורו של סגן הנשיא ביידן בירושלים, בשליחות מדינית מטעם אובמה. ישראל הכריזה על בניית 1,600 יחידות דיור (למעשה תוספת של 300 יחידות לאישור שהתקבל שנתיים קודם לכן) ברמת שלמה שבירושלים. ההכרזה הייתה בניגוד לעמדת ארצות הברית, שטענה שמהלך כגון זה מכשיל את שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים, והתפרשה בארצות הברית כפרובוקציה כפולה - נגד מדיניות אובמה ונגד הרשות הפלסטינית.

במאי 2011 התגלעה מתיחות בין אובמה לנתניהו, בעקבות נאום שנשא הנשיא ובו התייחס למזרח התיכון ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנאום קבע אובמה כי הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית יתבסס על קווי 1967 עם חילופי שטחים.

בספטמבר 2012, במהלך התמודדותו של אובמה על כהונה שנייה כנשיא, יצא נתניהו בתביעה, שכוונה לפחות בעקיפין לאובמה והתפרשה בבית הלבן כהתערבות במדיניות-אובמה, להתוות "קו אדום" בפיתוח הגרעיני של איראן. נתניהו קבע, שאם איראן תחצה אותו הדבר יחייב פעולה צבאית נגדה, ובארצות הברית הדברים התפרשו כהתרסה נגד אובמה.

ב-20 במרץ 2013 החל אובמה ביקור של שלושה ימים בישראל, במהלכו סקר את מערכות ההגנה האוויריות ואת סוללת כיפת ברזל, ביקר במספר אתרים כמו מוזיאון ישראל, מוזיאון "יד ושם" והר הרצל, וכן בכנסיית המולד בבית לחם, ביצע מספר פגישות מדיניות, קיבל בארוחת ערב חגיגית את עיטור הנשיא פרס ונאם נאום בבנייני האומה לעיני סטודנטים. בנוסף ביקר אובמה ברמאללה ונפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן.‏[54] בסיום הביקור בנמל התעופה תחת עידודו ולחצו, התקשר נתניהו לראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, כדי להתחיל בפיוס בין המדינות.

בשנים 2013 - 2014 התנהל משא ומתן בין ישראל לפלסטינים, בהובלת ממשלו של אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי. ביוני 2015 ערך אובמה ראיון עם העיתונאית הישראלית אילנה דיין בבית הלבן.‏[55]

המלחמה בלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011)

במהלך 2011 פרצה התקוממות עממית בלוב אשר הפכה במהרה למלחמת אזרחים כוללת בין המורדים נגד תומכיו של שליט לוב מועמר קדאפי. קדאפי הורה לחייליו הנאמנים להחזיר את הערים שבשליטת המורדים לידיו ולהפציץ את הערים, ובמיוחד את העיר המרכזית והמעוז של המורדים בנגאזי. כשקדאפי הצליח להחזיר כמעט את כל הערים המורדות חוץ מבנגאזי לשליטתו, תכנן לכובשה באמצעות הפצצתה מהאוויר.

מדינות העולם, ובראשם מדינות המערב גינו את פעולות מועמר קדאפי, ואף דנו בהחלטה להתערב צבאית בלוב כדי לעזור למורדים ולהצילם משפיכות הדמים שעלולה להתרחש בבנגאזי.

ב-17 במרץ התקבלה החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם, לפיה יש לאכוף אזור ללא טיסה מעל לשמי לוב כדי למנוע הפצצות של קדאפי על המורדים. מועמר קדאפי אשר קודם לכן הבטיח להילחם בתושבי בנגאזי ללא רחמים, הודיע בעקבות כך על הפסקה מיידית של הפעולות הצבאיות. בערב 18 במרץ, לאחר מתן אולטימטום קודם על ידי ברק אובמה בתוקף תפקידו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, החלה התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב לאחר שכוחותיו של קדאפי המשיכו להפגיז את כוחות המורדים.

ב-19 במרץ, תקפו 4 מדינות: צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וקנדה את כוחות קדאפי, צרפת בעיקר מהאוויר ושאר המדינות בעיקר מהים בשיגור טילים ימיים על מעוזי קדאפי. לאחר מכן מדינות אחרות, כולל מדינות ערביות עזרו גם הן באכיפת האזור ללא טיסה, וסייעו למורדים להשתלט על הערים שבשליטת קדאפי ולהגן עליהם מפני הפצצות מהאוויר.

במהלך ליל 25 במרץ העבירה ארצות הברית את הפיקוד על אבטחת האזור האסור לטיסה לידי נאט"ו, כאשר הפיקוד לכוחות הקרקע נותר בידי כוחות הקואליציה.‏[56]

יחסים עם קובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא אובמה נפגש עם נשיא קובה ראול קסטרו בפנמה

מאז אביב 2013 נערכו שיחות חשאיות בין ארצות הברית לקובה, שהתרחשו בקנדה ובקריית הוותיקן, בתיווכו של האפיפיור פרנציסקוס, אשר עודד את המדינות להחליף שבויים. בדצמבר 2013, במהלך הלווייתו של נלסון מנדלה, חלף אובמה בדרכו לדוכן הנואמים על פני נשיא קובה ראול קסטרו, והשניים לחצו ידיים. אירוע זה עורר עניין רב, משום שבה בעת ארצות הברית החרימה את קובה קרוב לחמישים שנה (אירוע קודם מסוג זה התקיים בשנת 2000 בין נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, ונשיא קובה, פידל קסטרו).‏[57]

ב-17 בדצמבר 2014 שוחרר בעסקת שבויים מפתיעה אלן גרוס, שבוי יהודי-אמריקאי שנעצר והוחזק על ידי שלטונות קובה מאז דצמבר 2009. גרוס שוחרר כחלק מעסקת חילופי אסירים שכללה את שחרורם של שלושה אסירים קובנים בידי ארצות הברית, בטענה של מניעים הומניטריים. צעד זה היה הראשון כחלק מתהליך נרמול היחסים בין שתי המדינות.

מאוחר יותר באותו היום, נשאו אובמה וקסטרו בתזמון משותף נאומים במסיבת עיתונאים מיוחדת. בנאום הכריז אובמה על שינוי דרמטי במדיניות ארצות הברית בכל הקשור לקובה, על חתירה לסיום משטר הסנקציות נגדה, ועל התחלה במשא ומתן לנרמול היחסים ופתיחת שגרירות בהוואנה, בירת קובה.‏[45][46]

ב-11 באפריל 2015 נערכה פגישה היסטורית בין הנשיא ברק אובמה לבין נשיא קובה ראול קסטרו, בשולי וועידה בפנמה. זוהי הפגישה הראשונה בין מנהיגי שתי המדינות זה יותר מ-50 שנים, מאז נפגשו הנשיא דווייט אייזנהאואר ופולחנסיו בטיסטה בשנת 1958.‏[58]

במאי 2015 הסירה מחלקת המדינה של ארצות הברית את קובה מרשימת המדינות התומכות בטרור.‏[59]

משפחתו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסיין אוניאנגו אובמה
 
אקומו ניאניוגה
 
סטנלי דאנהם
 
מאדלין לי פיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברק חוסיין אובמה האב
 
 
 
אן דאנהם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברק חוסיין אובמה השני
 
מישל רובינסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מליה אן אובמה
 
נטאשה "סשה" אובמה
 
 
משפחת אובמה בתצלום משפחתי מהחדר הירוק ב-2009

אן דאנהם, אמו של אובמה, הייתה אנתרופולוגית במקצועה. באמצע שנות ה-90, בעודה מתגוררת באינדונזיה, חלתה דאנהם במחלת הסרטן. בעקבות זאת חזרה להוואי, על מנת לגור ליד אמה. אן דאנהם נפטרה ב-7 בנובמבר 1995, בגיל 52. מאדלין דאנהם, סבתו של אובמה, גידלה את אובמה יחד עם בעלה, סטנלי דאנהם, בדירתם שבהונולולו מאז היותו בן עשר. מאדלין דאנהם נפטרה ב-2 בנובמבר 2008, יומיים לפני הבחירות בסופן הפך נכדה לנשיא.

לאובמה ישנם שבעה אחים למחצה מצד אביו הקנייתי. כמו כן, יש לו אחות למחצה בשם מאיה סואטורו, עמה גדל אובמה. מאיה היא בתם של אמו האמריקנית ובעלה השני, שהוא ממוצא אינדונזי.

אובמה נודע בתור "בארי" בצעירותו, אך לאחר שהמשיך לקולג' ביקש שיפנו אליו בשמו "ברק". מלבד העובדה שאנגלית היא שפת האם של אובמה, הוא מדבר גם אינדונזית ברמת השיחה - שפה אותה למד במהלך ילדותו כאשר שהה ארבע שנים בג'קרטה.

ביוני 1989 הכיר לראשונה את מישל רובינסון, בעת שהוא הועסק באופן זמני במשרד עורכי דין בשיקגו. ברק ומישל החלו לצאת בקיץ 1989 ובהמשך התארסו בשנת 1991, והתחתנו ב-3 באוקטובר 1992. בתם הראשונה של בני הזוג, מליה אן, נולדה ב-4 ביולי 1998. הבת השנייה של בני הזוג, נטאשה (מכונה "סשה"), נולדה ב-10 ביוני 2001.

אובמה ניסה להפסיק לעשן מספר פעמים במהלך חייו, לעתים תוך שימוש בתחליפי ניקוטין. מישל אובמה ציינה בראיון כי אובמה נגמל לחלוטין מעישון בתחילת 2010.

אמונה והגדרה כאמריקאי-אפריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו של אובמה חברה בקהילה נוצרית שחורה,‏[60] השייכת ל"כנסייה המאוחדת של המשיח" (UCC - United Church of Christ) - ארגון כנסייתי אמריקאי הידוע בעמדות ליברליות בנושאים שונים.

אובמה מגדיר את עצמו אמריקאי-אפריקאי, אולם בקרב הציבור האמריקאי-אפריקאי יש שאינם רואים בו חלק מהם, ויש המחשיבים אותו כ"מעורב", שכן אינו מצאצאי העבדים האפריקאים באמריקה, אלא בן לאב שנולד וחי באפריקה ולאם לבנה. בשיח הציבורי, כפי שזה בא לידי ביטוי בתקשורת האמריקאית, ההתייחסות אליו היא כאל אמריקאי-אפריקאי.

במחקר גניאולוגי שנערך בשנת 2012, התגלה כי אובמה הוא דור 11 לג'ון פאנץ', השחור הראשון ששועבד על אדמת אמריקה, בשנת 1640. הקשר הוא דרך אמו של אובמה.‏[61]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה כתב שני רבי-מכר: זיכרונות ילדות בשם "חלומות מאבי" ו"תעוזת התקווה", פרשנות פוליטית משלו על הפוליטיקה בארצות הברית.

ספרו הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלומות מאבי

בעקבות היבחרו לעורך ה-Harvard Law Review, והיותו האמריקאי-אפריקאי הראשון שזכה בתפקיד זה, הוצע לו לכתוב אוטוביוגרפיה. הספר, שיצא לאור ב-1995, נקרא "Dreams from My Father", ובו תיאר את תקופת ילדותו ונעוריו, את החיים כילד שחור במשפחה אמריקנית לבנה מהמעמד הבינוני של סבו וסבתו, בצל דמות האב הקנייתי שאותו הכיר רק מסיפורים, את העיסוק המתמיד בזהותו שסיטואציה זו גרמה לו, ואף את השימוש במריחואנה וההתנסות בקוקאין בסוף שנות העשרה של חייו. הספר מסתיים בביקורו בקניה, ארבע שנים לאחר מות אביו, ביקור שבו עלה לקבריהם של אביו וסבו, ולמד להכיר את אביו כפי שהיה, ולא כפי שדמיין את דמותו מסיפורים מקוטעים שעליהם גדל.

הספר יצא לאור מחדש ב-2004, כאשר הפך אובמה לדמות פוליטית לאומית. בשנת 2006, הופק הספר בגרסת אודיו, עליה זכה אובמה בפרס גראמי. הספר היה לרב מכר, והכניס לאובמה ממון רב. בעזרתו שילמו הוא ורעייתו את חובותיהם מתקופת הלימודים ורכשו בית בשיקגו.

ספרו השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תעוזת התקווה

ספרו השני הוא "The Audacity of Hope" ("תעוזת התקווה"), כותרת הספר לקוחה מדרשה של אביו הרוחני, הכומר ג'רמיה רייט, ממנו התנער אובמה לאחר שהתפרסם כי התבטא בחריפות נגד ארצות הברית. הספר הפך לרב מכר יוצא דופן ביחס לספרי עיון של פוליטיקאים, וכשהופק בגרסת אודיו, זכה עליו אובמה בפרס הגראמי.‏[62]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשמי

אחר
נאומיו


הקבינט של ארצות הברית

נשיא ארצות הברית: ברק אובמה
סגן נשיא ארצות הברית: ג'ו ביידן

מזכיר ביטחון המולדת ג'יי ג'ונסוןמזכירת הפנים סאלי ג'וולמזכיר החינוך ארני דאנקןמזכיר השיכון והפיתוח העירוני חוליאן קסטרוהתובעת הכללית לורטה לינץ'מנהלת הסוכנות לעסקים קטנים גמריה קונטררס-סוויטמזכיר ההגנה אשטון קרטרמזכיר החקלאות טום וילסאקמזכיר האוצר ג'ק לומזכיר האנרגיה ארנסט מוניזמנהלת הסוכנות להגנת הסביבה ג'ינה מקארתיראש הסגל דניס מקדאנהמנהל משרד הניהול והתקציב שון דונובןמזכירת הבריאות ושירותי האנוש סילביה מתיוס ברוולהשגרירה באו"ם סמנתה פאוורמזכיר התחבורה אנתוני פוקסנציב הסחר מייקל פרומןמזכיר העבודה תומאס פרזמזכירת המסחר פני פריצקריו"ר מועצת היועצים הכלכליים אלן קרוגרמזכיר המדינה ג'ון קריהמזכיר לענייני חיילים משוחררים רוברט מקדונלד
Great Seal of the United States (obverse).svg
נשיאי ארצות הברית
ג'ורג' וושינגטוןג'ון אדמסתומאס ג'פרסוןג'יימס מדיסוןג'יימס מונרוג'ון קווינסי אדמסאנדרו ג'קסוןמרטין ואן ביורןויליאם הנרי הריסוןג'ון טיילרג'יימס פולקזאכרי טיילורמילרד פילמורפרנקלין פירסג'יימס ביוקנןאברהם לינקולןאנדרו ג'ונסוןיוליסס סימפסון גרנטרתרפורד הייזג'יימס גרפילדצ'סטר ארתורגרובר קליבלנדבנג'מין הריסוןגרובר קליבלנדויליאם מקינליתאודור רוזוולטויליאם האוורד טאפטוודרו וילסוןוורן הרדינגקלווין קולידג'הרברט הוברפרנקלין דלאנו רוזוולטהארי טרומןדווייט אייזנהאוארג'ון פיצג'רלד קנדילינדון ג'ונסוןריצ'רד ניקסוןג'רלד פורדג'ימי קרטררונלד רייגןג'ורג' הרברט ווקר בושביל קלינטוןג'ורג' ווקר בושברק אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Barack Obama moves to Seattle in August or early September 1961, HistoryLink.org
  2. ^ Obama's Half Brother Makes a Name for Himself in China‏, באתר ה-TIME‏, 17 בנובמבר 2009 (באנגלית)
  3. ^ ההצבעה בבחירות בארצות הברית תובעת רישום מוקדם של הבוחרים וברוב מערכות הבחירות יש פער ניכר בין מספר בעלי זכות ההצבעה להלכה, לבין מבצעי הרישום המוקדם, הזכאים להצביע בפועל.
  4. ^ אובמה תמך בתוכניות של הרפובליקנים ומוכר על ידיהם לטובה. ראה מאמרה הביקורתי של מליסה אליסון בעניין זה ב"שיקגו טריבון" מה-15 בדצמבר 2000 (באנגלית) המדינה מסכימה להלוואות נשך, וקובעת כללים שיעצרו את ביטוח החיים, ומאוחר יותר, ב-18 באפריל 2001, באותו עיתון, כתבה בשיתוף כתבים נוספים, על תמיכתו בתוכנית הרפובליקנים למניעת סגירת עסקים.
  5. ^ הגילויים באו מהדיונים החסויים במשפט גירושיו
  6. ^ קובץ וידאו של הנאום קובץ וידאו והטקסט של הנאום
  7. ^ Obama resigns Senate seat, thanks Illinois, Reuters, November 16 2008
  8. ^ הצהרתו של אובמה, Meet the Press, MSNBC, 22.8.2008
  9. ^ Obama: I'm running for president, Tribune. Archived from the original on August 13, 2007. Retrieved September 20, 2008. Pearson, Rick; Long
  10. ^ Obama's launch site: Symbolic Springfield: Announcement venue evokes Lincoln legacy, February 10, 2007
  11. ^ The Long Road to a Clinton Exit, 8 June, 2008. New York Times
  12. ^ Clinton to End Bid and Endorse Obama, New York Times, 7 June, 2008
  13. ^ מערכת מעריב, אובמה בארץ הקודש: ביקור בתמונות, nrg מעריב,‏ 24 ביולי 2008
  14. ^ אובמה הוא האיש הארבעים ושלושה שכיהן כנשיא ארצות הברית, אולם הספירה המקובלת בארצות הברית מונה את גרובר קליבלנד פעמיים, עקב תקופות הכהונה הלא רציפות שלו.
  15. ^ המפה המלאה של תוצאות הבחירות לנשיאות, באתר הניו יורק טיימס
  16. ^ Person of the Year 2008 - Why History Can't Wait, Time, December 17, 2008
  17. ^ טל שניידר, היסטוריה אמריקאית: ברק אובמה הושבע לנשיא ארצות הברית, באתר nrg מעריב, 20 בינואר 2009
  18. ^ יצחק בן-חורין, אמריקה בחרה - ברק אובמה לכהונה שנייה, באתר ynet‏, 7 בנובמבר 2012
  19. ^ הארי טרומן כיהן כנשיא שמונה שנים, אך נבחר לנשיאות רק פעם אחת
  20. ^ 6 Facts About Barack Obama’s Reelection, Britannica blog
  21. ^ יצחק בן חורין, אובמה הושבע: 'הכלכלה משתקמת, תמה מלחמה', באתר ynet‏, 21 בינואר 2013
  22. ^ סוכנויות הידיעות‏, ארצות הברית: שופטת היספנית ראשונה הושבעה לעליון, באתר וואלה! NEWS‏, 8 באוגוסט 2009
  23. ^ יצחק בן-חורין, ארצות הברית: אלנה קייגן הושבעה לבית המשפט העליון, באתר ynet‏, 7 באוגוסט 2010
  24. ^ F. Seib, US's education chief knows stars are aligned for real change, The Wall Street Journal, march 17, 2009, page A2
  25. ^ יצחק בן-חורין, סימן וי: אובמה ביקר בכל המדינות בארצות הברית, באתר ynet‏, 9 במאי 2015
  26. ^ ניו יורק טיימסהישג לאובמה: הסנאט אישר מסלול מהיר להצבעה על הסכם הסחר הטרנס פסיפי, באתר הארץ, 23 ביוני 2015
  27. ^ ‘Fast track’ trade measure sought by Obama wins final approval in Senate,‏ פוקס ניוז, 24 ביוני 2015
  28. ^ Baim, Tracy (January 14, 2009). Windy City Times exclusive: Obama's Marriage Views Changed. WCT Examines His Step Back,
  29. ^ Obama backs same-sex marriage, CBS News. May 9, 2012. Retrieved May 9, 2012.
  30. ^ סוכנויות הידיעות, אובמה הצהיר לראשונה: תומך בנישואי הומואים, באתר ynet‏, 10 במאי 2012
  31. ^ Obama Inauguration Speech Makes History With Mention Of Gay Rights Struggle, Stonewall Uprising, The Huffington Post, January 21, 2013.
  32. ^ ynet, אובמה עשה היסטוריה הודות לשלוש מילים, באתר ynet‏, 21 בינואר 2015
  33. ^ רויטרספסיקה היסטורית בארצות הברית: בית המשפט העליון הכיר בנישואים חד-מיניים, באתר הארץ, 26 ביוני 2015
  34. ^ U.S. Expands Plan to Buy Banks’ Troubled Assets, כתבה באתר הניו יורק טיימס, 23 במרץ 2009
  35. ^ Notice: Data not available: U.S. Bureau of Labor Statistics
  36. ^ ירון אדרי‏, אובמה יציל את קרייזלר?, באתר וואלה! NEWS‏, 31 במרץ 2009
  37. ^ קורל דוונפורט, ניו יורק טיימס, ההסכם המסתמן בפסגת האקלים: כל מדינה תתחייב להגבלות בפליטת הגזים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
  38. ^ נטשה מוזגוביהנאום אובמה על רפורמת הבריאות: חבר הקונגרס שקרא לנשיא "שקרן" הקפיץ הסקרים, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
  39. ^ ניצחון לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה: רפורמת הבריאות עברה בבית הנבחרים, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2009
  40. ^ הסנאט אישר רפורמת הבריאות ההיסטורית, באתר nrg מעריב, 24 בדצמבר 2009
  41. ^ Nancy Pelosi steeled White House for health push באתר Politico ‏ 20-03-10
  42. ^ יצחק בן-חורין, היסטוריה בארצות הברית: רפורמת הבריאות אושרה, באתר ynet‏, 22 במרץ 2010
  43. ^ יצחק בן-חורין, ניצחון לאובמה: העליון אישר את רפורמת הבריאות, באתר ynet‏, 28 ביוני 2012
  44. ^ ניו יורק טיימסבית המשפט העליון בארצות הברית אישר מרכיב מרכזי בחוק הבריאות של אובמה, באתר הארץ, 25 ביוני 2015
  45. ^ 45.0 45.1 יצחק בן-חורין, היסטוריה: ארצות הברית וקובה משחררות מרגלים ויחלו בנירמול היחסים, באתר ynet‏, 17 בדצמבר 2014
  46. ^ 46.0 46.1 פיטר בייקר, U.S. to Restore Full Relations With Cuba, Erasing a Last Trace of Cold War Hostility,‏ ניו יורק טיימס, 17 בדצמבר 2014
  47. ^ הערת סנאטור אובמה על זמינות "הדרך לקידום עיראק", שיקגו כרוניקל, 20 בנובמבר 2006
  48. ^ Obama to leave 9,800 U.S. troops in Afghanistan, . The Washington Post. Retrieved 29 May 2014.
  49. ^ אובמה ומדבדב סיכמו: הארסנל הגרעיני יצומצם, באתר ynet‏, 6 ביולי 2009
  50. ^ ynet, אובמה: הבונוס לתוכנית - פחות פרנויה רוסית, באתר ynet‏, 20 בספטמבר 2009
  51. ^ רויטרס, זה רשמי: ארצות הברית תציב טנקים במזרח אירופה, באתר ynet‏, 23 ביוני 2015
  52. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, סעודיה לישראל: צעדים בוני אמון לא יביאו שלום, באתר ynet‏, 31 ביולי 2009
  53. ^ בועז ביסמוט, ‏אובאמה: לישראל אין אור ירוק לתקוף באיראן, באתר ישראל היום, 8.7.2009
  54. ^ מערכת וואלה‏, תם ונשלם: כך נראה ביקור אובמה בישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 23 במרץ 2013
  55. ^ אילנה דיין, ‏אובמה: נתקשה להגן על ישראל באו"ם, באתר ‏mako‏‏, ‏2 ביוני 2015‏
  56. ^ דנה הרמןבכיר בברית נאט"ו: נקבל את הפיקוד על המבצע הצבאי בלוב, באתר הארץ, 25.3.2011
  57. ^ צפו: אובמה וראול קסטרו בלחיצת ידיים היסטורית, באתר nana10‏, 10 בדצמבר 2013
  58. ^ יצחק בן חורין, היסטוריה: אובמה וקסטרו נפגשו בפנמה, באתר ynet‏, 12 באפריל 2015
  59. ^ מערכת גל"צ, ‏ארצות הברית הסירה את קובה מרשימת המדינות התומכות בטרור, באתר גלי צה"ל, 29 במאי 2015
  60. ^ Trinity United Church of Christ
  61. ^ מחקר: אימו של אובמה היא נצר לעבד אפריקאי, באתר nrg‏, 31 ביולי 2012
  62. ^ ג'ולי בוסמן, חוצפה של סנאטור, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2006 - במקור, מתוך הניו יורק טיימס