נחמן רחמילביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
נחמן רחמילביץ
נחמן רחמילביץ. 1935
נחמן רחמילביץ. 1935
לידה 25 במאי 1876
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית וולקוביסק, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1941 (בגיל 64 בערך)
ארץ ישראל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ליטאליטא ליטא
מקום קבורה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי הר הזיתים, ירושלים, פלשתינה (א"י)
פעילות בולטת עסקנות ציונית, רווחה, דת, כלכלה
ידוע בשל עסקן ציוני, פוליטיקאי ליטאי, קונסול ראשי של ליטא בא"י
השכלה
תפקיד חבר סיימאס עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר ד"ר, קונסול כללי, סגן שר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נחמן (נתן) רחמילביץליטאית: Nachmanas Rachmilevičius;‏ 25 במאי 187626 בינואר 1942)[1] היה עסקן ופעיל ציוני, פוליטיקאי ליטאי והקונסול הראשי של ליטא בארץ ישראל.[2]

כתב האמנה לד"ר נחמן רחמילביץ, קונסול כללי של ליטא בארץ ישראל בחתימת המלך ג'ורג' החמישי, הממלכה המאוחדת

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחמילביץ נולד בעיר וולקוביסק, מחוז גרונדו, בלארוס. אביו, אליהו לייב עסקן וסוחר יערות ואימו נחמה. למד מדעי הטבע ופילוסופיה באוניברסיטת קניגסברג (כיום קלינינגרד) ופיזיקה, כימיה ומתמטיקה גבוהה באוניברסיטת היידלברג, ובשנת 1901 הוסמך כדוקטור לפילוסופיה.

התגורר בווילנה ועסק בסחר עצים במקביל לפעילותו הציבורית. היה פעיל במרבית המוסדות הציבוריים בווילנה. בשנת 1895 נבחר כבורר לדומה הממלכתית ברוסיה כנציג היהודים ובנוסף נבחר לוועד הקהילה בווילנה.

במלחמת העולם הראשונה נבחר כחבר כבוד בוועד העזרה לנפגעי המלחמה, ועמד בראש מפעל המטבחים לסיוע לפליטים היהודים שגורשו על ידי משטר הצאר ממחוזות גרודנו וקורלנד. בשנת 1915 נבחר כחבר מועצת העיר וילנה. בשנת 1917 נכלא כאסיר פוליטי על ידי הכובשים הגרמנים והיה במאסר עד תום המלחמה.

עם הקמת מדינת ליטא העצמאית בתום מלחמת העולם הראשונה, נבחר רחמילביץ "לטאריבה", ה-Seimas בית הנבחרים הליטאי, נציג אגודת ישראל, אחד משלושת נציגי היהודים. רחמילביץ מונה לכהן כסגן שר הכספים, המסחר והתעשייה הליטאי, ולכן עבר להתגורר בבירה קובנה. רחמילביץ נודע כמי שהיה מעורב מאוד בניסוח החוקה למדינת ליטא ויעץ לנשיא ליטא בעניין מינוי הממשלה והשרים.

רחמילביץ פעל בארגון המוסדות היהודיים האוטונומיים בליטא, ובין היתר נבחר לסגן נשיא הוועד הלאומי היהודי, ובמשך שנים מספר היה יושב ראש ומנכ"ל הבנק המרכזי היהודי. עוד פעל רחמילביץ להקמת כ-80 בנקים קטנים בקהילות בערי השדה ברחבי ליטא.[3]

במרוצת כהונתו כסגן שר, ניסה לקדם את החקיקה בדבר עצמאות מוסדות היהודיים בליטא, משלא התקבלה עמדתו, עזב לברלין, גרמניה. שם עמד בראש אגודת אזרחי ליטא בגרמניה. בתקופה זו עסק גם בזיוף סרטיפיקטים שסייעו ליהודים לעזוב את ברלין. ערב אחד הבחין מרחוק שאורות דירתו דולקים וחיפוש נעשה בדירה. כשהבין כי השלטון הנאצי חשף פעילותו עזב את גרמניה מיד. בשנת 1933 הוענק לו אות כבוד ליטאי מטעם מסדר הדוכס הקדוש "גדימינו".[4]

בשנת 1935 מונה על ידי נשיא ליטא אנטאנס סמטונה להחליף את קונסול ליטא למנדט הבריטי רוזנבוים שהלך לעולמו. בתחילה מונה כקונסול כבוד.[5] וכעבור זמן קצר מונה כקונסול הראשי של ליטא בפלסתינא, כתב האמנה ניתן על ידי ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת. רחמילביץ היה בין מקימי מועדון צעירי ליטא בישראל[6] ניסה לקדם את הבנק הליטאי בישראל (קופת ישראל ליטא), עמד בראש איגוד יוצאי ליטא בישראל וארגון יוצאי הארצות הבאלטיות. בנוסף היה פעיל באגודת משמרת השבת בתל אביב ונבחר למועצה הדתית בעיר.[7] רחמילביץ היה חבר ועד הלשון העברית ונמצא בקשרים עם שאול טשרניחובסקי.

ב-26 בינואר 1942 נפטר בבית חולים הדסה בירושלים לאחר שלקה בליבו ונטמן בהר הזיתים בירושלים.[8] בתפקיד ממלא מקומו של רחמילביץ מונה העיתונאי ג. וולקאוסקאס.[9]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 הציבה עיריית וילנה לוח זיכרון על הבית בו התגורר בעיר ברחוב וילניאוס (Vilniaus) 27. בחודש אוקטובר 2021 פורסם כי שגרירת ליטא בישראל עלתה לקברו של רחמילביץ בהר הזיתים בירושלים לטקס זיכרון שיזמה השגרירות הליטאית.[10]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לחנה בת שמואל-זליג לינדנשט מוורשה, ולהם שני ילדים. צאצאיו חיים בישראל.

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rachmilevičius Nachmanas, ביוגרפיות קצרות של חברי הסיימאס, Klaipėda, 1924, עמ '. 46.
  • רחמילביצ'יוס נחמנאס, האנציקלופדיה הליטאית, בוסטון, 1961, כרך. 24, עמ '. 315.
  • Bendikaitė E., Rachmilevičius Nachmanas, ספר ביוגרפיות חברי סימאס (1920–1922), מאת A. Ragauskas, M. Tamošaitis, Vilnius, 2006, עמודים 291–293.
  • Šarūnas Liekis, מדינה בתוך מדינה? אוטונומיה יהודית בליטא 1918–1925, וילנה 2003, ISBN 9955-9613-5-X, עמ '. 183–86

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחמן רחמילביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lithuania Death Records LVIA/1817/1/131
  2. ^ ועוד ראיתי תחת השמש, אליהו רחמיליביץ, עמוד 24, הוצאה עצמית
  3. ^ הקונסול הליטאי החדש, הארץ, 14 במרץ 1935
  4. ^ מסיבת עיתונאים עם הקונסול הליטאי החדש הד"ר רחמילביץ, הארץ, 15 באפריל 1935
  5. ^ רחמילביץ, קונסול ליטאי הא"י, הארץ 24 בינוארת 1935
  6. ^ דאר היום, 26 באוגוסט 1935
  7. ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, עמודים 1418-1419
  8. ^ ד"ר נחמן רחמילביץ ז"ל, הארץ, 27 בינואר 1942
  9. ^ נתמנה מ"מ קונסול ליטא בארץ, המשקיף, 27 בפברואר 1942
  10. ^ פורסם בחשבון הפייסבוק הרשמי של שגרירורת ליטא בישראל