נילס אידן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נילס אידן
Nils Edén
Nils Eden.jpg
מדינה שוודיהשוודיה  שוודיה
תאריך לידה 25 באוגוסט 1871
מקום לידה פיטיו, מחוז נורבוטן, שוודיה
תאריך פטירה 16 ביוני 1945 (בגיל 73)
מקום פטירה סטוקהולם, שוודיה
השכלה אוניברסיטת אופסלה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק היסטוריון, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הקואליציה הליברלית
ראש ממשלת שוודיה ה-15
תקופת כהונה 19 באוקטובר 191710 במרץ 1920 (שנתיים ו-20 שבועות)
מונרך בתקופה גוסטב החמישי
הקודם קרל שוורס
הבא יילמאר ברנטין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נילס אידןשוודית: Nils Edén; 25 באוגוסט 187116 ביוני 1945) היה היסטוריון ופוליטיקאי ליברלי שוודי שכיהן כראש ממשלת שוודיה בין השנים 19171920. יחד עם יילמאר ברנטין הוא נחשב כאדריכל המעבר של שוודיה ממונרכיה אבסולוטית למחצה לדמוקרטיה פרלמנטרית שבה הונהגו זכות בחירה לנשים בפרט וזכות בחירה אוניברסלית בכלל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נילס אידן נולד בעיירה פיטיו (Piteå) שבמחוז נורבוטן. אביו היה מנהל בית ספר. את לימודיו התיכוניים הוא סיים בבית ספר בעיר לולאו.

לימודים וקריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1889 החל את לימודיו באוניברסיטת אופסלה, ב-1899 הוא השלים את לימודי הדוקטור ובאותה שנה הוא היה לדוצנט בהיסטוריה באוניברסיטה. התמחותו של אידן הייתה בהיסטוריה של שוודיה במאות ה-16 וה-17, אך הוא גם כתב על נושאים הנוגעים לאיחוד השוודי-נורווגי. על עבודת הדוקטורט שלו שנושאה היה "ארגון הממשלה המרכזית במהלך תקופת שושלת ואסה המאוחרת (1523–1594)" הוענק לו פרס גייר.

ב-1899 קיבל אידן משרת מרצה להיסטוריה באוניברסיטת אופסלה, ב-1903 הוא קיבל תואר פרופסור חבר וב-1909 פרופסור מן המניין. הוא שימש בתפקידו זו עד 1920, עת מונה לתפקיד מושל מחוז סטוקהולם. בה בעת הוא היה פעיל כפוליטיקאי ליברל וכתב על נושאים בוערים בנוגע לאיחוד השוודי-נורווגי בראשית שנות התשעים של המאה ה-19. הוא עורר דיונים בקרב הסטודנטים באופסלה לקידומו של גיוס חובה שהוצע עם ביטולה של "מערכת ההקצאה" (indelningsverket, לגיוס חיילים לצבא) ב-1901 ולמען הנהגת זכות הבחירה האוניברסלית.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1908 נבחר אידן לבית התחתון של הריקסדאג (הפרלמנט השוודי). ב-1911 הוא נבחר להיות חבר בוועדת החוקה הפרלמנטרית וב-1912, כאשר נבחר קרל סטף הליברלי לתפקיד ראש הממשלה, נבחר אידן להיות יושב ראש הקבוצה הליברלית בבית התחתון. לאחר מותו של סטף ב-1915, עלה כוחו של אידן כמנהיג הליברלים. הוא השתייך לאגף הליברלי-ימני, שהחזיק בדעות האגף הימני בנושאי ביטחון, אך לא היה שותף לדעותיהם של ליברלים רבים מחסידי ההינזרות מאלכוהול וחברי התנועות החופשיות של הכנסייה, שנציגם הבולט היה קרל גוסטב איקמן. לאחר הבחירות של 1917, שהיוו הצלחה הן מבחינת הסוציאל-דמוקרטים והן מבחינת הליברלים, הוצע תפקיד הרכבת הממשלה לליברל השמרן, יוהאן ווידן, שכשל במשימתו. עקב כך הוצע תפקיד ראש הממשלה לאידן והוא הצליח להרכיב קואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים בהנהגתו של יילמאר ברנטין שקיבל את תפקיד שר האוצר.

בסופו של דבר עלה בידה של ממשלת אידן להשיג רוב פרלמנטרי לטובת זכות בחירה אוניברסלית. החשש מהתפתחות מהפכנית בשוודיה, על רקע האירועים ברוסיה ובגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, גרמו ללחץ להאצת תהליך הדמוקרטיזציה ובהצבעה אחת ב-1921 עבר חוק לזכות בחירה אוניברסלית. ב-1920 התפטרה ממשלת אידן על רקע הוויכוח על הצטרפות לחבר הלאומים.

לאחר פרישתו מכס ראש הממשלה מונה אידן לתפקיד מושל מחוז סטוקהולם, תפקיד אותו הוא המשיך למלא עד 1938 ובמקביל המשיך להיות חבר הפרלמנט. התנגדותו חקיקת לחוק היובש, מהלך שהובל על ידי הרוב במפלגתו, גרם לו ולשליש מחברי הסיעה הליברלית בפרלמנט לפרוש מהמפלגה ב-1923 ולהקים מפלגה חדשה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נילס אידן בוויקישיתוף