קרל סטף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרל סטף
Karl Staaff
Karl Staaff.jpg
לידה 21 בינואר 1860
סטוקהולם, שוודיה
פטירה 4 באוקטובר 1915 (בגיל 55)
סטוקהולם, שוודיה
שם מלא קרל אלברט סטף
מדינה שוודיהשוודיה  שוודיה
מקום קבורה נורה בגרבנינגספלאצן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אופסלה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הקואליציה הליברלית
ראש ממשלת שוודיה ה־11 (כהונה ראשונה)
7 בנובמבר 190529 במאי 1906
(29 שבועות ויום)
מונרך בתקופה אוסקר השני
ראש ממשלת שוודיה ה־11 (כהונה שנייה)
7 באוקטובר 191117 בפברואר 1914
(שנתיים ו-19 שבועות)
מונרך בתקופה גוסטב החמישי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרל אלברט סטףשוודית: Karl Albert Staaff;‏ 21 בינואר 18604 באוקטובר 1915) היה פוליטיקאי ועורך דין שוודי. הוא היה יושב ראש מפלגת הקואליציה הליברלית בין השנים 19071915 ובמהלך תקופה זו כיהן פעמיים כראש ממשלת שוודיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטף היה פעיל בתנועה למען זכות בחירה אוניברסלית וכראש הממשלה מטעם המפלגה הליברלית הוא הוביל ניסיון להנהגת זכות בחירה שוויונית לגברים. יורשו כמנהיג המפלגה, נילס אידן הצליח בסופו של דבר לסיים את המהלך ובשנים 19181919 הנהיג זכות בחירה אוניברסלית, כולל זכות בחירה לנשים. בגלל התערבותם של השמרנים, ירדה בסופו של דבר מעל הפרק הצעתו של סטף להנהגת בחירות בשיטה הרובנית לטובת הנהגת בחירות בשיטה היחסית. ב-1912 הוארכה חופשת הלידה לנשים לשישה שבועות וב-1913 הונהגה תוכנית לתשלום גמלאות מכספי משלמי המיסים.

סטף נקלע לעימות קשה עם הממסד השוודי השמרני, הפרו-מלוכני והאנטי-דמוקרטי והיה לדמות שנואה בעיני מוביליו. מסע השמצה אינטנסיבי נוהל כנגדו, בו הוא צויר כהורס המסורת והחבר השוודית. תושבי סטוקהולם העשירים אף רכשו מאפרות בדמותו. צעדי המדיניות האנטי-צבאיים שלו גרמו למסע גיוס הכספים הנרחב ביותר בהיסטוריה של שוודיה עד לאותה עת. סכום של 12 מיליון קרונות שוודיות נאסף תוך כמה חודשים בשנת 1912 לבנייתה של ספינת הקרב HSwMS Sverige. סטף נאלץ להיכנע ולמורת רוחו הוזמנה הספינה.

ב-1914 התפטר סטף מהממשלה לאות מחאה, לאחר שהשמרנים ארגנו הפגנת חקלאים בחצר הארמון המלכותי בסטוקהולם, שם המלך גוסטב החמישי, שעל פי החוק היה אמור להתרחק מפוליטיקה, גינה את מדיניות ההגנה של סטף.

חברי המפלגה הליברלית בני זמנו ראו את סטף כראשון מבין מנהיגי שוודיה הליברלים במאה ה-20, שאחריו באו פרלמנטרים כמו נילס אידן, קרל גוסטב אקמן, חתן פרס נובל לכלכלה, ברטיל אולין, גונר הלן, פר אהלמארק ובנגט וסטרברג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל סטף בוויקישיתוף