ניקול-ריין לפו

ניקול-ריין לפו
Nicole-Reine Lepaute
לידה	5 בינואר 1723; פריז, ממלכת צרפת
פטירה	6 בדצמבר 1788 (בגיל 65); פריז, צרפת
ענף מדעי	אסטרונומיה
עיסוק	מחשבת
מנחה לדוקטורט	ז'רום לאלנד

ניקול ריין-לפו (בצרפתית: Nicole-Reine Lepaute;‏ 5 בינואר 1723, פריז, צרפת – 6 בדצמבר 1788) היא מתמטיקאית ואסטרונומית צרפתייה מהמאה ה-18, אחת המדעניות הראשיות של עידן הנאורות.

במהלך חייה היא לא קיבלה קרדיט עבור רוב עבודתה כי זו נכללה לעיתים קרובות תחת עבודות של המדען ז'רום לאלנד ושל בעלה ז'אן אנדרה לפו. לפו עזרה לחשב את התאריך המדויק של שובו של השביט האלי משנת 1759 יחד עם אלכסיס קלייראוט וז'רום לאלנד. הישגיה האסטרונומיים הנוספים כוללים חישוב ליקוי החמה של 1764 והפקת אלמנכים (ספרי שנה אסטרונומיים) מ-1759 עד 1783. היא גם הייתה חברה באקדמיה המדעית של בזייר בצרפת.

האסטרואיד 7720 "לפו" נקרא על שמה וכך גם מכתש הירח "לפו".

ביוגרפיה

ניקול-ריין אטאבל נולדה ב-5 בינואר 1723, בארמון לוקסמבורג בפריז, בו התגוררו הוריה. היא השישית מתוך תשעה ילדים. כמה מבני משפחת אטאבל היו אז בשירות משפחת אורליאן, בוורסאי, ולאחר מכן בארמון לוקסמבורג. אביה, ז'אן אטבל, עבד בשרות של הדוכסית דה ברי, ולאחר מכן שרת את אחותה לואיז אליזבת ד'אורליאן, מלכת ספרד. כילדה היא תוארה כבוגרת ואינטליגנטית, בעיקר אוטודידקטית. היא נהגה להישאר ערה כל הלילה "זוללת" ספרים וקראה כל ספר בספרייה. ג'רום לאלנד אמר עליה שאפילו בילדותה "הייתה לה יותר מדי רוח כדי לא להיות סקרנית".

ניקול ריין פגשה את האחים לפו כשאלו שבאו להתקין סוג חדש של שעון בארמון לוקסמבורג. ב-27 באוגוסט 1749, בגיל עשרים ושש, היא נישאה לשען ז'אן אנדרה לפו.

קריירה

תחילת הקריירה המתמטית

תוך כדי שיתוף פעולה בעבודותיו של בעלה, היא פגשה את המדען ז'רום לאלנד, שזמן קצר לאחר מכן בנה מצפה כוכבים מעל המרפסת של ארמון לוקסמבורג. בשנת 1753. לאלנד הוזמן על ידי האקדמיה למדעים ללמוד שעון מאת ז'אן אנדרה לפו שהיה מצויד בסוג חדש של מנגון בריחה. בעידוד לאלנד, ז'אן אנדרה לפו, שהפך לשען למלך ב-1753, החל בתכנון ובנייה של שעונים אסטרונומיים. השעון נבנה על פי הצעתה של לפו והיא השתתפה בבנייתו, ועסקה בחישוב הטבלאות של תנודות מטוטלת בהתאם ליחידת זמן ובהתאם לאורכה, החישובים פורסמו במאמר המסה על ייצור שעונים שכתב ז'אן אנדרה לפו.

מחשבון: שובו של השביט של האלי

ביוני 1757 כשהתקרב זמן החזרה הצפוי של שביט האלי. לאלנד הציע לאלכסיס קלייראוט להחיל על התחזית של אדמונד האלי את הפתרון (המשוער) שלו לבעיית שלושת הגופים. המטרה הייתה לחשב את תאריך המעבר הבא של השביט האלי, שנראה לאחרונה ב-1682. הוחלט שקלייאורט יקבע את מודלי החישוב של מסלול השביט עצמו ולאלנד ידאג, בסיוע לפו, לחישובים המתמטיים הרבים. השניים האחרונים עסקו בעיקר במדידת השפעת כוכבי הלכת צדק ושבתאי על תאריך חזרתו של השביט. הפרויקט נהפך למרוץ נגד הזמן במטרה לחשב את המועד המדויק לפני שהשביט יחזור. לאלנד כתב: "במשך יותר משישה חודשים, חישבנו [ניקול-ריין לפו ואני] מהבוקר עד הערב, לפעמים אפילו בשולחן ארוחת הערב".

לבסוף, מכריז קלייראוט בנובמבר 1758, על חלון של חודשיים בו יגיע השביט לפריהליון שלו, בין ה-15 במרץ ל-15 במאי, ובמרכזו ה-13 באפריל 1759. בהצדקת החישובים שלהם, והבטחת תהילתו של אדמונד האלי, השביט עובר את הפריהליון שלו חודש אחד בלבד לפני התאריך שהוכרז, 13 במרץ 1759. הצוות הצליח להוכיח לא רק ששביטים יכולים לחזור, אלא שאפשר לחזות את תאריך שובם. הפעולה הוכיחה את חוקי ניוטון, שהאלי הסתמך עליהם כדי לחזות את שובו של השביט. למרות שזה היה שיפור של פי עשרה ביחס לחישוביו של האלי, עדיין הייתה טעות של כמה ימים, שגרמה לאסטרונום ז'אן ד'אלמבר ללעוג לעבודתם ולכנותה "עמלנית יותר מאשר עמוקה".

קלייאורט פרסם את התוצאות בספרו "תורת השביט" (Théorie des comètes) ב-1760, אך "שכח" לציין את שמה של לפו בין המחשבים. הסיבה הייתה, ככל הנראה, כדי למנוע קנאה ממי שהייתה אז חברתו, שאותה הוא לא רצה להעליב. בכך הוא פגע בדידותו ארוכת השנים עם לאלנד, שצידד בלפו. קלייראוט מחק את כל האזכור של לפו, על כך כתב לאלנד, כדי "לשמח אישה קנאית, המקנאת בהישגיה של מאדאם לפו, יומרנית אך נטולת כל ידע שהוא". היא הצליחה לגרום לעוול הזה להתבצע על ידי איש מדע נבון אך חלש, אותו הכניעה. שני האנשים לעולם לא יהיו יותר קרובים כמו קודם; קלייראוט ימשיך במחקריו באסטרונומיה בלבד.

אסטרונומיה

בשנת 1759, ז'רום לאלנד הופקד על ידי האקדמיה הצרפתית למדעים למנהל אפמריס אסטרונומי שפורסם על ידי האקדמיה ונקרא "ידיעת הזמנים" ( בצרפתית: Connaissance des Temps, באנגלית:Knowledge of the times) אלמנך אסטרונומי שפורסם על ידי האקדמיה למדעים של צרפת, והוא מינה את לפו לעוזרתו. לפו ערכה חישובים מתוכניות המחשוב שהכין לאלנד עד 1774 ותרמה תרומות שונות לאלמנך, כולל חישובים על כוכב שביט משנת 1762, וכן טבלת זוויות פרלקטיות.

לפו הפכה לחברה באקדמיה המדעית המכובדת של בזיר בשנת 1761. עבור האקדמיה היא חישבה את התקופה של מעבר נוגה השנתי, האפרמיסים של ידיעת הזמנים ישמשו כבסיס לחישוב המעבר של נוגה ב-1761 וב־1769 לפו גם חישבה ב-1762 את הזמן המדויק של ליקוי חמה טבעתי שהתרחש ב-1 באפריל 1764 ופרסמה שתי מפות בשמה הפרטי שהראו את היקף הליקוי: אחת מעל אירופה, שהראתה את מעבר הליקוי במרווחים של 15 דקות, ואחת שפירטה את השלבים העוקבים שלו על פני פריז.

בשנת 1774 החליף לאלנד את ניקולא לואי דה לאקאי, בכתיבת אפמריסים, מדריכים שנתיים לאסטרונומים ולנווטים, עבור האקדמיה למדעים. לפו עבדה יחד איתו. היא חישבה את מיקומו של שבתאי עבור כל יום בשנה מ-1775 עד 1784 עבור הכרך השביעי, שפורסם ב-1774, והיא חישבה בעצמה את מיקומם היומי של השמש, הירח וכוכבי הלכת עבור הכרך השמיני. (1785-1792, פורסם בשנת 1784).

לאלנד הוציא שני כרכים בהנחייתו: בשנת 1774 ( כרך 7, לשנים 1775 עד 1784) וב-1783 (כרך 8, לשנים 1785 עד 1792).

ללאנד, בהקדמות שלו, מכיר בעבודתה של לפו:

כרך 7 : "חישוביו של שבתאי נעשו על ידי מאדאם לפו, אשר במשך שנים רבות, עוסקת בהצלחה בחישובים אסטרונומיים"
כרך 8 : "מאדאם לפו, שבמשך יותר מ-20 שנה, עוסקת באסטרונומיה, עשתה לבדה את החישובים של השמש, הירח וכוכבי הלכת"

למרות מאמציו של לאלנד עבודתה של לפו לא זכתה להערכה רבה למרות חשיבותה. בעוד שלאלנד יהפוך בסופו של דבר לפרופסור לאסטרונומיה ולמנהל מצפה הכוכבים של פריז, היא המשיכה לעבוד אצלו במשך חמש עשרה שנים כמחשב אנושי.

חיים אישיים

ביצוע כל כך הרבה חישובים במהלך שלושים שנה השפיע על ראייתה עד כדי כך שנאלצה להפסיק לעבוד ב-1783.

ללפו לא היו ילדים, אבל ב-1768 היא לקחת על עצמה את אחד מאחייניו של בעלה, ג'וזף לפו דגלט (1751–1788), שהיה אז בן שבע עשרה ולימדה אותו את סודות האסטרונומיה עד שההפך לפרופסור למתמטיקה באקול. מיליטר ב-1777, ונבחר לעוזר אסטרונום ב-1785 באקדמיה המלכותית למדעים ; לאלנד מחשיב את המהלך כאחת התרומות החשובות של לפו לאסטרונומיה.

היא הקדישה את שבע שנותיה האחרונות לטיפול בבעלה, שסבל ממחלה קשה ואשר ויתר על השענות בסביבות 1774. במקביל, בריאותה שלה הידרדה והיא איבדה בהדרגה את ראייתה. היא נפטרה כמה כמה חודשים לפני בעלה, בפריז בתאריך 6 בדצמבר 1788, בגיל שישים וחמש.

מחוות לכבודה

לאלנד היה זה שתמיד העריך עבודתה, ולאחר מותה, הוא כתב ביוגרפיה קצרה על תרומתה לאסטרונומיה בביבליוגרפיה האסטרונומית שלו.
בשנת 1773, הצמח הידרנג'אה, במקור מסין, נקרא לראשונה בשם Peautia celestina לכבודה של לפו על ידי חברה פיליברט קומרסון, הרופא והבוטנאי של משלחת בוגנוויל.
בשנת 1935, האיחוד האסטרונומי הבינלאומי העניק את שמה של לפו למכתש ירחי
האסטרואיד (7720) לפו נקרא על שמה
רחובות על שמה של ניקול-ריין לפו קיימים בצרפת בערים הבאות: פריז, ברסט, דיז'ון, סנט־אוורטן ובואה-גיום.

פרסומים

Tables of the length a pendulum must have for a given number of oscillations per hour, in Jean-André Lepaute's Treatise of Clockmaking, Paris, augmented edition of 1767, first edited 1755
Various contributions to the Connaissance des Temps from 1759 to 1774
Lost memoirs for the Académie de Béziers from 1761
Figure of the twelve phases of the 1st of April, 1764 solar eclipse for Paris, 1762
Map of the passage of the shadow of the moon over Europe during the 1st of April, 1764, 1762
Table of parallactic angles for Paris's latitude, La Connaissance des Temps, 1763, p133-144 and Exposition du calcul astronomique, Jérôme Lalande, 1762, Paris
Ephemerides of Saturn, Ephemerides of celestial movements for the meridian of Paris, volume 7 (1775-1784), 1774
Ephemerides of the Sun, the moon and the planets, Ephemerides of celestial movements for the meridian of Paris, volume 8 (1785-1792)], 1783

תרומות לידיעת הזמנים

"טבלת הזוויות הפרלקטיות", 1763
"חישובים של הליקוי הטבעתי של1 באפריל, 1764
מספר מאמרים בשם "תצפיות"

תרומות לאפמריסים

אפמריסים של תנועות שמימיות, עבור קו האורך של פריז, כרך שביעי, המכיל את עשר השנים מ-1775 עד 1784, 1774
אפמריסים של תנועות שמימיות, עבור קו האורך של פריז, כרך שמיני, המכיל את שמונה השנים מ-1785 עד 1792, 1783

ביבליוגרפיה

אליזבת באדינטר, "זוג אסטרונומים: ז'רום לאלנד וריין לפאוט" [ ארכיון ], החברה הארכאולוגית, המדעית והספרותית של בזייר ^, סדרה 10, כרך. 1, 2004-2005, עמ'. 71-76
(he) Gabriella Bernardi, "Nicole-Reine Étable de la Brière Lepaute (1723-1788)", ב-The Unforgotten Sisters, Springer Praxis Books, 2016, p. 121-127 ( ISBN 978-3-319-26125-6 ).
גיא בויסטל, "ניקול לפאוט והידראנגאה", ב-Cahiers Clairaut, 108 (חורף 2004), עמ'. 13-17

"ניקול ריין לפאוט וההידראנגאה" [ ארכיון ] - ביוגרפיה אחרי גיא בויסטל.
"6 בדצמבר 1788: מותה של ניקול-ריין לפאוטה, מתמטיקאית ואסטרונומית" [ ארכיון ] - ביוגרפיה לאחר גיא בויסטל.

Guy Boistel, Jérôme Lamy ו-Collette Le Lay, Jérôme Lalande: 1732-1807: a scientific trajectory, 2010, 234 p.
ג'נט בורג ו-Anny-Chantal Levasseur-Regourd,, ב-, Paris, Editions Nouveau Monde, coll. "היסטוריה של המדע" ינואר 2018, 231 עמ'. ( ISBN 978-2-36942-524-3 ), עמ'. 26-29
(he) אליזבת קונור, "גברתי לפו, מחשב מהמאה השמונה-עשרה" [ ארכיון ], בעלונים של האגודה האסטרונומית של האוקיינוס השקט, כרך. 4, מס ' ¹⁸⁹, 1944, עמ'. 314.
Alain Demouzon, "Heath in the stable", ב-Au fil du temps [ ארכיון ], מתוקן לאחרונה: אוגוסט 2012.
Joseph Jérôme Lefrançois de Lalande, ("חיי מאדאם לפאוט") [ ארכיון ], בביבליוגרפיה אסטרונומית: עם ההיסטוריה של האסטרונומיה מ-1781 עד 1802, 1803, עמ'. 676
- כמו כן, תחת הכותרת "הספד", ב-Le journal de Paris,29 בדצמבר 1788 [ ארכיון ]
קולט לה ליי, "אסטרונומיה של גברות" [ ארכיון ], ב-Dix-Huitième Siècle, 2004, עמ'. 303-312
(he) WT Lynn, "Madame Lepaute" [ ארכיון ], ב-The Observatory, Vol. 34 (1911), עמ'. 87-88 Bibcode : 1911Obs....34...87L [ ארכיון ]
Jean Mascart, "Madame Lepaute", ב-Saggi di astronomia popolare, 1912: חלק 1 [ ארכיון ], עמ'. 118 ; חלק 2 [ ארכיון ], עמ. 133
קארל סייגן ואן דרויאן, שביט, קלמן-לוי, 1985 ( ISBN 2-7021-1433-4 )

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקול-ריין לפו בוויקישיתוף

ביוגרפיה של ניקול-ריין לפו, באתר MacTutor (באנגלית)
ניקול-ריין לפו, באתר MacTutor (באנגלית)