ניקטימנטיס ברונו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןניקטימנטיס ברונו
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: דו-חיים
סדרה: חסרי זנב
משפחה: אילניתיים
סוג: Aparasphenodon
מין: ניקטימנטיס ברונו
שם מדעי
Aparasphenodon brunoi
Miranda-Ribeiro, 1920
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקטימנטיס ברונו (שם מדעי: Nictimantis brunoi) הוא מין של צפרדע ממשפחת האילניתיים האנדמית ליערות הלחים ויערות הגשם של ברזיל וכן לאדמות שיחים לחות וביצות מים מתוקים והיא מצויה עד לגובה 500 מטרים. היא מאוימת בטבע מאובדן בית גידולה אך מצבה הוא "ללא חשש". השם הספציפי של הצפרדע קרוי לכבוד החוקר ד"ר ברונו לובו (1915–1923), שהיה מנהל המוזיאון הלאומי של ברזיל (1915-1923).

זוהי צפרדע גדולה יחסית באורך של 4.9 עד 6.2 ס"מ בזכרים ו-5.6 עד 8.1 ס"מ בנקבות הגדולות יותר. היא קשורה לאילניות של העולם הישן והיא בעלת עור חום בהיר או אפור עם כתמים כהים לאורכו ועיניים גדולות ואדומות כשל אילנית אדומת עין הפונות קדימה. רגליה ארוכות ומתאימות לטיפוס על עצים. היא בעלת ראש רחב ופחוס עם חוטם ארוך ומחודד. מבנה הראש מחוזק ועוטה מבנה עצמי בולט המתמזג מהגולגולת ודומה לקסדה.

התפוצה שלה היא ביערות שבין סאו פאולו לבאהיה שבמזרח ברזיל, קרוב לרמות ברזיל והיא מסתתרת ביום בין צמחים שופעי מים בין עצי היער או במבוקים, לרוב בין עלי ברומליים בהם היא גם מטילה ביצים ושומרת עליהם. כדי למנוע מטורפים כמו נחשים לטרוף את ביציה היא מסתתרת בנקיקים או בקצה פתחי צמחים ומנצלת את ראשה המחוזק כדי לאטום את הכניסה.

צפרדע זו יכולה גם לייצר ארס להגנה, אותם היא מעבירה דרך קוצים מבעד לגולגולתה תוך חבטות ראש באויביה או בידיים אנושיות. הארס שלה חזק מאוד ורעיל פי 25 מרעלו של גומצן אימתן. מדד הLD50 שלו הוא 0.16 מ"ג/ק"ג או 1.6 מ"ג/ק"ג. הצפרדע חולקת מבנה גולגולת זו עם הצפרדע מהמין Corythomantis greeningi, החיה גם במזרח ברזיל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקטימנטיס ברונו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניקטימנטיס ברונו באתר הרשימה האדומה של IUCN