ניק ואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניק ואל
Nic Waal
Nic. Waal.jpg
לידה 1 בינואר 1905
אוסלו, האיחוד השוודי-נורווגי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 במאי 1960 (בגיל 55)
נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Ullern cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אוסלו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חסידת אומות העולם (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סיגורד הול (19271936) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Helge Waal עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרוליין שווייגארד ניקולאיסן ("ניק") ואל (בנורווגית: Nic Wall או Caroline Schweigaard Nicolaysen Waal; ‏1 בינואר 1905 - 28 במאי 1960) הייתה פסיכיאטרית נורווגית שנודעה בעבודתה בקרב ילדים ובני נוער בנורווגיה, וכמייסדת תחום הפדיאטריה והפסיכיאטריה של גיל ההתבגרות בנורווגיה. היא הייתה פעילה במחתרת הנורווגית במלחמת העולם השנייה, והוכרה כחסידת אומות העולם על ידי יד ושם.[1][2][3]

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואל (שכינוי ילדותה היה "ביבטה") נולדה באוסלו שבנורווגיה. היא הייתה הצעירה מבין ארבעה ילדיהם של וילהלם ברנהופט ניקולאיסן, קצין צבא, ואשתו אנה הורן. היא גדלה בחלק של אוסלו הידוע בשם הומאנסביין (אנ'). עקב מחלה פסיכוסומטית השלימה בביתה את שנת לימודיה הראשונה בגימנסיה.

ואל למדה באוניברסיטת אוסלו, הפכה לפעילה פוליטית סוציאליסטית וסיימה את לימודי הרפואה בשנת 1930. היא הייתה קשורה לתנועת Mot Dag (אנ'), שהייתה חלק מהמפלגה הקומוניסטית הנורווגית (אנ'), ועבדה בתור עורכת כתב העת Æsculap. את עמדותיה הפוליטיות פיתחה בעודה סטודנטית, ואלה קשרוה למטרות חברתיות בקשר שנמשך כל חייה - בעיקר מטרות ששרתו צורכי ילדים, נוער ונשים.

עקבה רגישויותיה הנפשיות עברה ואל פסיכואנליזה בנורווגיה בעודה סטודנטית. בשנת 1927 נישאה לסופר סיגורד הול (אנ').

בגרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואל המשיכה בטיפולי פסיכואנליזה בברלין כסטודנטית, ובשנים 1933 ו-1934 התקבלה כחברה בעמותות הפסיכואנליטיות הגרמנית, הדנית והנורווגית. בשנת 1936 התגרשה ובשנת 1937 נישאה לווסל ואל (Wessel Waal) ואימצה את שם משפחתו.

בברלין יצרה ואל קשר עם וילהלם רייך והתלוותה אליו כשברח מרדיפות הנאצים לנורווגיה.

שובה לנורווגיה וקורותיה בשנות מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנורווגיה המשיכה ואל לקבל הכשרה מפליט נוסף מהמשטר הנאצי, האוסטרי אוטו פניכל (Otto Fenichel), וכן מרייך. ב-1939 פתחה מרפאה פסיכואנליטית והצטרפה לצוות בית החולים הפסיכיאטרי גאוסטד (Gaustad), שם נשארה חברת צוות עד 1947.

במהלך הכיבוש הגרמני של נורווגיה מ-1940 עד 1945, הפכה ואל פעילה במחתרת ההתנגדות לכיבוש. בין פעילויותיה סייעה בהבטחת בריחתם של ילדים יהודים מאוסלו, ובכך הצילה אותם מגירוש ומוות. היא הייתה פעילה בשירות המודיעין החשאי הנורווגי. באביב 1945 נעצרה לזמן קצר וברחה לשוודיה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואל חידשה את פעילותה המקצועית מיד לאחר המלחמה. היא נשארה בצוות בית החולים הפסיכיאטרי והצטרפה לצוות בית החולים אולבאל (Ullevål). היא עבדה בדנמרק, ארצות הברית, שווייץ וצרפת. היא ביקשה להתמנות כמנהלת במכון החדש לרפואת ילדים ולפסיכולוגיית מתבגרים בריקסהוספיטלט (אנ') אך לא התקבלה לתפקיד. בשנת 1951 הוסמכה כפסיכיאטרית והחלה לפעול במכון עצמאי שנקרא "הבית הכחול" ופעל ליד סקילבק (אנ'). ב-1953 הייתה מהראשונים בנורווגיה שעסקו בתחום הפדיאטריה והפסיכיאטריה של גיל ההתבגרות.

ואל נשארה מנהלת מקצועית של המכון עד מותה בשנת 1960. היא סייעה לנוער עברייני. נולדו לה ולווסל ואל שני ילדים - הפסיכיאטרית הלגה ואל (שגם הייתה הביוגרפית שלה) ופסיכולוג הילדים בריט ואל סקאסליין (Skaslien). בשנת 1951 התגרשה מוואל ונישאה לאלכס הליו (Helju), שבשנת 1954 נהרג בתאונת שיט.

מורשת ותרומות מקצועיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות בעיותיה הנפשיות האישיות פעלה ואל באופן מקצועי ושילבה בפעילותה ייעוץ בנוגע לבעיות בריאות הציבור, הוראה וכן הפעלה של קליניקה. היא תרמה למחקר במגוון רחב של נושאים בתחומי מחקרה, ובין היתר:

  • פרקטיקה של פסיכואנליזה ופסיכותרפיה, בדרך כלל בהקשר לפעילותו של וילהלם רייך אך תוך פרשנות ופעולה עצמאיות. היא עשתה מחקר קליני חלוצי בתחום הפסיכיאטריה הסומאטית ובפיתוח טכניקות אבחון.
  • ואל תרמה לפיתוח רפואת הילדים, ופסיכיאטריית המתבגרים כתחום מובחן בבריאות הנפש בנורווגיה.
  • חקר מיניות האדם, בעיקר בקרב ילדים ומתבגרים.
  • חינוך - המכון של ואל סיפק תוכניות חינוכיות עבור מספר התמחויות, כולל פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומחנכים. 

לאחר מותה המשיך המכון הנושא את שמה לפעול כמכון קליני וכמרכז הוראה באזור אוסלו.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Waal, Nic (1938). Filmen og barna (בנורווגית). Oslo: Tiden.  - a book on the medium of film and its effect on children.
  • Waal, Nic (1948). Vi og smårollingene våre i det første året (בנורווגית). Oslo: Tiden.  - a book on parenting infants.
  • Waal, Nic; Bjørn Christiansen; Bjørn Killingmo (1956). Personlighetsdiagnostikk med henblikk på strukturbeskrivelse : utkast til begrepssystem (בנורווגית). Oslo: Nic Waals Institutt.  - "Personality diagnosis with the purpose of structural descriptions - a publication of her institute.
  • Waal, Nic; Anne Grieg; Mogens Rasmussen (1957). Nic Waal's metode for somatisk psykodiagnostikk : beskrivelse av undersøkelsesmetoden med utkast til begrepssystem (בנורווגית). Oslo: Nic Waals Institutt.  - an outline of Waal's somatic diagnostic methodology.
  • Waal, Nic (1962). Er det foreldrenes skyld? (בנורווגית). Oslo: Cappelen.  - published posthumously, but translated to several languages, on the role of parenting and sexual neuroses.
  • Waal, Nic (1969). Anne-Marie Auestad, Borger Haavardsholm, ed. Utvalgte faglige skrifter (בנורווגית). Oslo.  - selected writings by Nic Waal.
  • Waal, Helge (1991). Nic Waal : det urolige hjerte (בנורווגית). Oslo: Pax. ISBN 82-530-1530-5.  - biography authored by her son, Helge Waal.
  • Rottem, Øystein (1996). LystLesninger : åtte essays om kjønn og identitet i norsk litteratur (בנורווגית). Oslo: Cappelen akademisk forlag. ISBN 82-456-0034-2.  - biographical essays of Henrik Ibsen, Knut Hamsun, Sigurd Hoel, Agnar Mykle, and others
  • Waal, Nic; Einar Moe (2003). Nic Waals institutt : pioner og aktør i norsk barne- og ungdomspsykiatri gjennom 50 år. Oslo: Nic Waals Institutt. ISBN 82-991501-9-1.  - anniversary publication for her institute.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lange, Jon (2002).
  2. ^ "Psychoanalytikerinnen.
  3. ^ von der Lippe, Anna.