קנוט האמסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קנוט האמסון (בן 31) 1890

קנוט האמסוןנורווגית: Knut Hamsun;‏ 4 באוגוסט 185919 בפברואר 1952) היה סופר נורווגי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1920, מגדולי הסופרים האירופים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנוט האמסון נולד בשם קנוד פדרסן למשפחת איכרים בלום, בעמק גודבראנדסדם בצפון נורווגיה, בנם הרביעי (מתוך 7 ילדים) של תורה אולסדאטר ופדר פדרסן. כאשר היה בן 3, עברה המשפחה להאמסונד, האמארוי שבנורדלנד. הם היו עניים ואחד הדודים הזמין אותם לעבד את אדמתו. בגיל 9 הוא הופרד ממשפחתו והתגורר עם דודו האנס אולסן, שהיה זקוק לעזרה במשרד הדואר שניהל, ונהג להכות ולהרעיב את אחיינו. מאוחר יותר טען האמסון כי קשייו העצביים הכרוניים נבעו מהדרך בה נהג בו דודו.

בצעירותו עבד האמסון בעבודות שונות: פקיד, נהג חשמלית, סנדלר, פועל חקלאי ומורה. בגיל 17 ניסה כוחו בכתיבה. כשהנריק איבסן וביירנסטינה ביירנסון, שני סופריה הגדולים של נורווגיה, עמדו בערוב ימיהם, הופיע האמסון, וייצג ביצירותיו הראשונות את ההתפרצות, המרידה והרעננות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הרומן השני שלו, "ביורגר" (1878), הוציא תחת השם קנוד פדרסן האמסונד. בשנת 1882 היגר לארצות הברית וחי בה חיי נדודים במשך מספר שנים. הוא התגורר במיניאפוליס ובשיקגו, והיה, בין היתר, כרטיסן בחשמלית-רחוב תוך שהוא ממשיך בניסיונות הכתיבה שלו. את רשמיו פרסם בספרו "חיי הרוח של אמריקה המודרנית" (1889, Fra det moderne Amerikas Aandsliv). בשנת 1888 חזר לנורווגיה והפעם האירה לו ההצלחה פנים, כאשר ספרו "רעב", שיצא לאור בשנת 1890, זכה להכרה ולתפוצה רבה. בספר אוטוביוגרפי למחצה זה תיאר האמסון את הידרדרותו לכמעט שיגעון כתוצאה מחיי עוני ורעב. במרוצת השנים הפך הספר לאחד הספרים רבי ההשפעה במאה ה-20. בספריו הבאים שלל את התרבות המודרנית והחברה המתועשת והטיף לאינדיבידואליזם קיצוני, כשבעיניו הפרט הוא חזות הכל. ספריו החשובים האחרים הם "מסתורין" מ-1892, "פאן" מ-1894 ו"ברכת האדמה" מ-1917, שעליו הוענק לו פרס נובל לספרות לשנת 1920.

האמסון סגד בספריו ליסודות האליליים ולאינסטינקטים הפרימיטיביים שמלפני העידן המודרני. בכתיבה זו הייתה קרבה רוחנית לרעיונותיו של הפילוסוף פרידריך ניטשה. הלך מחשבה זה, שהיו בו שלילת הרציונליזם, חיוב האינסטינקטים הקמאיים וקידוש הדם והאדמה, קירב את האמסון, באופן רעיוני, לרייך השלישי ולנאציזם.

השקפות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת הבורים השנייה, אימץ האמסון השקפות יותר ויותר שמרניות. הוא הפך גם ידוע כתומך בולט בגרמניה ובתרבות הגרמנית, כמו גם כמתנגד רטורי לאימפריאליזם הבריטי ולברית המועצות. בזמן שתי מלחמות העולם, הראשונה והשנייה, הוא ביטא באופן ציבורי את אהדתו לגרמניה.

אהדתו לגרמניה הושפעה באופן ניכר מהשלכות מלחמת הבורים, שנראתה בעיניו כדיכוי בריטי של עם קטן, כמו גם מאי-אהבתו את הבריטים ותיעובו את ארצות הברית. במהלך שנות ה-1930, רוב מפלגות ועיתוני הימין הנורווגיים היו אוהדים בכל מיני דרגות משטרים פאשיסטיים באירופה והאמסון הפך לתומך בולט של השקפות כאלו. כאשר החלה מלחמת העולם השנייה, היה האמסון מעל גיל 80, כמעט חירש ומקור המידע העיקרי שלו היה העיתון השמרני "Aftenposten" (אנ'), שהיה אוהד כלפי איטליה הפאשיסטית וגרמניה הנאצית מההתחלה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפלשו הנאצים לנורווגיה באפריל 1940, ראה בהם האמסון אורחים רצויים, קיבל אותם בברכה והפך לתומך בשלטונו הפרו-נאצי של וידקון קוויזלינג. בזמן המלחמה, הוא המשיך להביע את תמיכתו בגרמניה והצהרותיו הציבוריות הובילו למחלוקת, במיוחד מיד לאחר סיום המלחמה. במהלך המלחמה כתב מספר מאמרים בעיתונות, ובכללם גם טענתו מ-1940 כי "הגרמנים נלחמים עבורנו". האמסון נפגש עם שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, שכתב ביומנו קטע ארוך ונלהב על פגישתם האישית, ולפיו "אמונתו (של האמסון) בניצחון גרמני בלתי ניתנת לערעור". בשנת 1943 שלח האמסון לגבלס את מדליית פרס נובל שלו כמתנה. מאוחר יותר נפגש האמסון עם אדולף היטלר. שבוע לאחר מותו של היטלר, כתב עליו האמסון הספד (אנ'), שאמר: "הוא היה לוחם, לוחם למען האנושות, ונביא של בשורת הצדק לכל האומות".

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנגמרה המלחמה, המונים זועמים שרפו את ספריו של האמסון בעריה הגדולות של נורווגיה. ב-14 ביוני 1945, הוא עוכב על ידי המשטרה לצורך ועדת החקירה של מעשי בגידה ואושפז למספר חודשים בבית חולים לחולי נפש לצורכי הסתכלות. בשנת 1946 הועמד לדין על שיתוף פעולה עם האויב. האמסון הוכרח לעבור בדיקה פסיכיאטרית, שקבעה כי הוא נפגע באופן בלתי הפיך ביכולותיו המנטליות ועל בסיס זה הוסרו האישומים בבגידה. במקום זאת, נפתח נגדו משפט נוסף, וב-1948 הוטל עליו קנס שהיה עליו לשלם לממשלת נורווגיה על חברותו לכאורה בנאשונל סמלינג ועל התמיכה המוראלית שהעניק לגרמנים, אך הוא נוקה מכל שיוך ישיר לנאצים. בית המשפט העליון של נורווגיה הפחית את הקנס מ-575,000 ל-325,000 קרונות נורווגיות. האמסון נפטר בביתו בשנת 1952.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1898 נישא האמסון לברגליות בק (Bergljot Bech), שהולידה לו את הבת ויקטוריה, אולם הנישואים נסתיימו בשנת 1906. ב-1909 נישא למארי אנדרסן (Marie Andersen) (אנ'), שנשארה איתו עד סוף חייו. היו להם 4 ילדים: הבנים תור וארילד והבנות אלינור וססיליה. מארי כתבה על חייה עם האמסון בשני ספרי זיכרונות. היא הייתה שותפה להשקפות הפוליטיות של בעלה ותמיכתה ברייך השלישי וכחות הכיבוש הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה אף חזקה מזו של בעלה. היא הייתה חברה במפלגה הנאצית של וידקון קוויזלינג, הנאשונל סמלינג. בשנת 1947 נפסק דינה ל-3 שנות עבודת פרך בעוון בגידה, אולם בשל חנינה כללית היא ישבה בכלא במשך 9 חודשים בלבד.

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה תרגומים יצאו לאור בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה העשרים. בין התרגומים היותר מאוחרים נמנים:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן עשור, בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, הוצאת ירון גולן, 1997.
  • גל אורן, כשהטבע הופך לדת (קנוט המסון ו"ברכת האדמה"), מוסף "שבת", מקור ראשון, 1.10.2010
  • גל אורן, המסון והנאציזם - לא כל כך פשוט, מוסף "שבת", מקור ראשון, 5.11.2010
  • גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, קנוט המסון - טבע: זכר למעשה בראשית, עמ' 101-90, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]