נישואים בין-עדתיים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מחסור במקורות אמינים ואי-אובייקטיביות. ייתכן ותראו פירוט בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

נישואים בין-עדתיים הם נישואים בין בני קבוצות אתניות שונות. בישראל, נהוג לציין באמצעות מונח זה נישואים בין בני העדות השונות בחברה היהודית - בדרך כלל בין מזרחים ואשכנזים.[דרוש מקור]

נישואים מעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדרה לנישואין מעורבים, מדברת על איחוד של שני אנשים מגזע או דת שונים. ההגדרה גם מתייחסת לתיאור נישואין של בני זוג בעלי תרבות, מוצא אתני, מורשת לאומית או רקע שונים. נישואין בין עדתיים בישראל לרוב מתייחס ל - נישואין בין אשכנזים (יהודים ממוצא אירופאי) למזרחים (יהודים שמוצאם מארצות אסיה-אפריקה), נישואין בין צברים (ילידי הארץ) לעולים חדשים.

זוגות בנישואין מעורבים ניצבים בפני מחסומים שמרבית הזוגות הנשואים מאותה תרבות לא צריכים להתמודד איתם. נישואין מעורבים מושפעים לעיתים קרובות מגורמים חיצוניים היכולים ליצור דיסוננס וחוסר הסכמה במערכות היחסים. הדבר נובע ממצב בו תרבויות שונות יוצרות התמודדויות הקשורות בשוני של היסודות תרבותיים, המוסריים, האתניים והערכיים המשפיעים על התפיסה בכל הנוגע לפרט, למשפחה ולאורח החיים החברתי. כאשר היסודות הללו פועלים לצד יסודות תרבותיים שונים, כמו בנישואין מעורבים, מתעוררים לעיתים קרובות חוזר התאמה, בעיות וחילוקי דעות. הגורמים החיצוניים הנפוצים ביותר המשפיעים על מערכות יחסים ונישואין מעורבים, הם הקבלה של המשפחה והחברה בה חיים בני הזוג. לעיתים, הסביבה, המשפחות של בני הזוג ואף לעיתים בני הזוג עצמם יכולים להציג דחייה, התנגדות, עוינות וחוסר קבלה של בן הזוג. נושאים נוספים הקשורים לבעייתיות מצד המשפחה, כוללים פער בין הדורות באידאולוגיה וכיצד תיערך החתונה, נושא הקשור למידת המעורבות או אי המעורבות של המסורת בטקס החתונה. נושאים בעייתיים המתעוררים בהמשך כוללים כיצד יגודלו ויחונכו הילדים ומנהגים דתיים שונים. התמודדות עם גזענות ממקורות חיצוניים גם היא נושא נפוץ ומהווה פוטנציאל לקונפליקט.[1]

היתרונות של נישואין מעורבים הם הרבה מעבר למעורבות של שני אנשים הקשורים מבחינה רומנטית זה לזה. נישואין מסוג זה מעניקים מגוון בתוך המערכת המשפחתית, המגביר את התקשורת הפתוחה עבור הפרטים, כך שהם יכולים לטפח ידע מעמיק יותר והשקפות על אנשים בעולם מסביב, למרות שגם ככה כיום רוב המידע נמצא באינטרנט. באמצעות נישואין מעורבים זהויות הזוגות בתרבות וכפרטים מצטלבים, מחזקים את הדימוי העצמי והזהויות שלהם כפרטים.[2] נישואין מעורבים מורכבים כיוון שכל אחד מבני הזוג מגיע עם מערכת חוקים שונה - ערכים ומנהגים שונים, תפיסות, דרכי התייחסות לאחרים שונות, והבדלים באסטרטגיות משא ומתן. קבלת ההחלטה לגבי אילו חוקים יהיו בשימוש יכולה להיות מורכבת ועלולה לגרום לאי הבנות, קונפליקטים ואף לקרעים.[3] למרות שדפוסי נישואין מבוססים על התנהגות אישית, יש לה חשיבות מאקרו-חברתית רבה, והם מהווים מדד למידת הקרבה בין קבוצות חברתיות. כיוון שההנחה היא כי אנשים מעדיפים להינשא לבני קבוצות חברתיות דומות לשל עצמם מבחינה תרבותית, אתנית ולעיתים אף גזעית. שיעור הנישואין בין שתי הקבוצות מהווה בעקיפין מדד למידת הקרבה התרבותית ביניהם. אפשר לומר כי עלייה בשיעור הנישואין הבין-עדתיים מעידה על ירידת החשיבות של הזהות העדתית בישראל.[4]

מחקרים בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הישראלית מתאפיינת בריבוי שסעים על רקע דתי, חברתי-כלכלי ועדתי.[5] רוב המחקרים על נישואין בין עדתיים מבחינים בין שתי קבוצות אתניות: "מזרחים" (יוצאי אסיה-אפריקה) ו"אשכנזים" (יוצאי אירופה-אמריקה). ההבדלים בין הקבוצות מתבטאים בצורות שונות: מאפיינים תרבותיים, היסטוריית ההגירה לארץ, היבטים דמוגרפיים ועוד.[6] מציינים כי במחקרים שנערכו בארצות הברית, נמצא כי עמדות חיוביות כלפי נישואין מעורבים יכולות להתפתח אם קיימים תנאים חברתיים בהם מעודדים את הקשר הבין-קבוצתי. אם בנוסף לכך ישנם גורמים מסייעים כגון קירבה גאוגרפית בין חברי הקבוצות השונות המאפשרת מפגשים, דמיון תרבותי המאופיין על ידי רקע כלכלי, עיסוק, השכלה ודת דומים, או וותק דומה בארץ, אזי ההסתברות לנישואין בין-עדתיים עולה. עוד טענו כי אחת הדרכים לבדיקת קיומו של תהליך אינטגרציה בין העדות השונות בישראל, היא בחינת השתנות שיעור הנישואין הבין-עדתיים לאורך זמן. אך למרות השינויים הניכרים, עדיין נראה כי קיימות דעות קדומות לגבי עדות המזרח אצל יוצאי עדות המערב. כמו כן ניתן לצפות שאנשים המתחתנים עם בן עדה שונה משלהם, יהיו פחות סמכותיים ופחות בעלי דעות קדומות מאשר אנשים הנישאים לבני עדתם, עקב גורמים אישיותיים היציבים לאורך זמן.

המחקר של גשור ואוקן (2003), הראה כי שיעור הנישואין הבין עדתיים עולה ככל שחולף הזמן. בהתאם לכך, ילידי ישראל נטו יותר להתחתן מחוץ לקבוצתם האתנית, מאשר אלו שנולדו מחוץ לישראל.[7] ככל שנישואי בין-עדתיים הפכו נפוצים יותר, תהליך ה"המרה" הפך פחות דומיננטי, ודפוסי הנישואין הראו נטייה של משכילים להינשא אלו לאלו וכי נישואין בין-עדתיים נפוצים יותר בקרב המשכילים יותר.[8] במחקרה של Okun (2004), נטען כי קבוצת הצאצאים מנישואין הבין-עדתיים אינם מייצרים זהות אתנית לאומית חדשה, אינם מייסדים קבוצה מלוכדת, ואף אינם חולקים זהות משותפת. אוקן מוצאת הסבר חלקי בכך שצאצאי נישואין בין-עדתיים מהווים קבוצה ללא גבולות אתניים ברורים בחברה היהודית בישראל. מתוך כך קיים הצורך להתייחס לנישואין מעורבים בין יהודים ללא יהודים ו/או לכאלה שאינם נחשבים כיהודים.[9]

נכון ל-2013, 12% מנישואי האתיופים בישראל (9% מהגברים ו-14% מהנשים) היו לבני-זוג שאינם אתיופים.[10]

צאצאי נישואים בין עדתיים לפי קבוצות גיל ב-1995 : 5.3% בקבוצת הגיל 40 – 43, 16.5% בגילאי 20 – 21, ו-25.1% בגילאי 10 – 11. הנתונים מתוך : Barbara S. Okun, Orna Khait-Marelly 2006.

במקרה הקהילה הפלסטינית נישואים בין פלסטינים מוסלמים ללא-מוסלמים נתפס כדבר לא קביל. אלא אם בן או בת הזוג התאסלמו לצורך החתונה. ומצד הסביבה וכן המשפחה תמיד יש העדפה לנישואים מתוך הקהילה הפלסטינית מוסלמית עצמה. בקרב הקהילה הפלסטינית נוצרית בישראל, הקהילה והסביבה מעדיפים ומתנגדים לנישואים מחוץ לדת, אותו הדבר נכון לגבי הדרוזים, שומרונים, בדואים והבהאאים. אצל יהודי איראן ובוכרה, בישראל ובגולה, בנוסף להתנגדות החריפה לנישואין מחוץ לעדה, אפילו נישואים בין יהודים מערים שונות נתפס כדבר בלתי מקובל, וזאת בקרב האוכלוסייה המשכילה והעשירה ביותר. לרוב אם מישהו עבר על חוק זה עושים על ילדיהם המעורבים (מערים שונות) חרם כולל, וילדים אלו אינם יכולים עוד להתחתן בתוך העדה. זאת בדומה לתרבות האתנית הכוללת באיראן, ערב הסעודית, סין, קוריאה, ויפן. לקהילות אלו נורא חשובה הזהות האתנית גזעית, כשבקהילות אלו יש חשיבות גבוהה ביותר למוצא ולאילן היוחסין.[11]

נישואין בין יהודים כשרים ליהודים לא כשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שישראל הינה ארץ של מהגרים, נישואין מעורבים בין קבוצות מקור שונות נחשבו מאז ומתמיד לסימן של כור היתוך אידאולוגי.[12] מאז הקמת במדינה היהודית נישואין מעורבים (אתניים) בין יהודים אשכנזים (ממדינות מזרח ומרכז אירופה) ובין יהודים ספרדים (שהגיעו מדרום אירופה) ויהודים מזרחיים (מצפון אפריקה והמזרח התיכון) גדלו ב-9% בשנות ה-50 וב-25% בסוף שנות ה-80 ומאז המצב יציב וללא שינוי.[13] צבן (2007), טוענת כי ישנה עובדה שאדם שהוא ישראלי יהודי, המתחתן עם זר, מפר את נורמת האנדוגמיה האתנית והדתית. מצב זה מעמיד אותו על מעין אזור גבול ומייצר עבורו חוויה של "להיות על הגבול". הזוגיות שלו מחייבת אותו לבחון ולהגדיר מחדש באופן רפלקטיבי את השייכות שלו למערכות השונות - משפחה, חברים, קהילה, מדינה, חברה, תרבות, דת. מנגד, המערכות שאליהם הוא משתייך נדרשים לבחון מחדש את איכות השייכות שלו אליהם בעקבות המצב החדש.[14]

מדינת ישראל, הוקמה כמדינת העם היהודי. למרות זאת, מאז ראשיתה היא עומדת בפני סוגיית הנישואין המעורבים בין יהודים ללא יהודים שעלתה במסגרת חקיקת חוק השבות ב-1950. חברי הכנסת חשבו כי הסדרת שייכותם האזרחית של בני זוג שאינם יהודים, אינו שייך לחוק השבות ואסור לפגום בסמליות של החוק. השלילה של נישואין אלה היו על רקע דתי, לאומי והתבוללות. בסופו של דבר לא נכללה סוגיה זו בחוק השבות המקורי והזוגות המעורבים, שערערו על עקרון האנדוגמיה, היוו מבחן עקרוני להגדרת הלאומיות היהודית בישראל.[15] מה גורם לישראלי יהודי להתחתן עם לא יהודי? על פי צבן (2007), ישנן כמה גורמים לכך: משיכה בסיסית לזר והשונה, מידה של בסיס עתידי להמשך הקשר והתפכחות מהערכים ונורמות החברתיות. מתוך המחקר שערכה צבן, לא היתה מחשבה וכוונה מוצהרת משום צד להתחתן עם זר שאינו יהודי ואינו ישראלי - זה פשוט קרה. רובם לא חשבו על מהלך כזה כיוון שהוא אינו שכיח וחלקם אף פסל אפשרות כזאת. על פי דברי הנבדקים הם היו ערים מראש לקשיים שעלולים להיווצר מהמהלך ולקיומו של הגבול של האחר. מרגע שנוצרה ההיכרות והתפתח הקשר הגבול נחצה והפך לחלק אינטגרלי מחייהם של להיות על הגבול. מרגע שהגבול נחצה כי הם בחרו באהבה הם למדו לחיות עם הגבול, להפכו חלק מחייהם ולהתמודד עם הקשיים. אותם זוגות מציינים את הקשיים העיקריים של הסביבה בכלל והמשפחה בפרט כשלוש אפשרויות: מקבלת, פושרת ולא מקבלת. עוד מציינת צבן, כי קיימת בעיה נוספת בנישואין מעורבים בין יהודים ללא יהודים: נישואים כאלה אסורים ביהדות ומתוקף שמדינת ישראל הפקידה את נושא הנישואין והגירושין בידי הדין הדתי, איסור זה הוא למעשה גם איסור על פי חוקי המדינה. זוג מעורב המבקש לחיות בישראל מתמודד בראש ובראשונה עם קשיים בירוקרטיים ומשפטיים. הקושי המרכזי הוא שהם אינם יכולים להינשא בישראל כדי שיוכרו נישואיהם. הדבר אפשרי אם הם יינשאו מחוץ לגבולות המדינה בנישואין אזרחיים. כמו כן אם ברצונם לחיות בישראל עליהם להתחיל תהליך בירוקרטי ארוך כדי לאפשר לבן הזוג הזר לקבל אזרחות ישראלית. בנוסף כאשר האישה אינה יהודייה הילדים ייחשבו כלא יהודים.[14]

מרין (2012), שואל האם תקנת הציבור הישראלית החיצונית צריכה לשקף את הנורמות המגולמות באיסורי נישואין של בני דתות שונות (נישואין מעורבים), נורמות שהן דתיות במקורן ובמהותן. או במילים אחרות: האם הכרה בנישואים שנערכו על ידי אזרחי ישראל בחו"ל בניגוד לאיסורים דתיים אלה, תביא לתוצאות שיש בהן כדי לפגום בסדר הציבורי והחברתי במדינת ישראל? נראה כי התשובה לכך היא לא. לא אחת נפסק כי תקנת הציבור הישראלית נקבעת על פי ההשקפות המקובלות על הציבור, וכי "אין לזהות את תקנת הציבור בישראל עם המדיניות המשפטית המונחת ביסוד הדין הדתי". תקנת הציבור מכוונת לציבור בכללו, על גווניו, דעותיו, אמונותיו, עדותיו ודתותיו, והיא מתגבשת על פי מכלול הדעות וההשקפות הרווחות בציבור הנאור, בהתחשב במורכבות ובפלורליזם של החברה הישראלית. לכן נפסק כי אפילו אם יחס משפטי מסוים נחשב כאסור על פי הדין הדתי, אין בכך בלבד להפוך יחס זה כנוגד את תקנת הציבור בישראל.[16] כהן (2006), מתאר בספרו את תהליכי ההתערות של עולים אלה בחברה היהודית בישראל באמצעות מושג המפתח 'גיור סוציולוגי'. המונח מתאר את תהליך ההצטרפות המעשית לעם היהודי בישראל בדרך המנותקת לחלוטין מכל סוג של גיור דתי. הגיור הסוציולוגי הופך עולים אלה ל 'יהודים לא-יהודים'. הם לא יהודים מבחינה הלכתית ובעולם המונחים הרשמי של מדינת ישראל. אולם הם יהודים בתחושותיהם, בהזדהותם העצמית, ומעל לכל בדפוסי התנהגותם הדומים יותר ויותר לרוב היהודי החי בישראל. בעוד הרבנות הראשית והממסד האורתודוקסי נאבקים מול הזרמים הדתיים הלא אורתודוקסים כדי לקבוע כביכול מי המוסמך לגייר, שלוש מאות אלף אזרחים שעלו לפי החוק השבות קובעים בפועל שאף גיור לא רלוונטי לגביהם - לא אורתודוקסי, לא רפורמי ולא קונסרבטיבי. הם פשוט עוברים "גיור סוציולוגי" - בעצם העובדה שהם חיים כאן, הם שקובעים בפועל את גבולות הקולקטיב היהודי. הזרמים ממשיכים להיאבק ביניהם כשבפועל מתפתח הגיור הסוציולוגי המנצח את כל סוגי הגיור האחרים. המגייר הגדול מכולם הוא "החברה הישראלית היהודית" מעצם קיומה.[17]

קשיים במחקרים בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעייתיות במחקרים היא כפולה, הן עקב מיעוט המחקרים והן עקב מיעוט הנתונים. לכך מצטרפת מדיניות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהציבה אתגר בחקר נישואים בין-עדתיים ובדפוסים סוציולוגים של צאצאיהם. מאחר שבלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נבדק אך ורק מוצא האב ולא הסב, נוצרת בעייתיות לחוקרים בבואם לחקור את סיווג השנתונים שנולדו בעשורים האחרונים, שבהם רבים נולדו להורים שנולדו בארץ. בעייתיות זו, מנסים החוקרים לעקוף בעזרת נתונים ממפקד האוכלוסין.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותבים ישראליים שונים, בפרט כותבות פמיניסטיות מהגל השלישי[דרוש מקור], וכותבים פוסט-מודרניים[דרוש מקור] ופוסט-סטרוקטורליסטיים[דרוש מקור] טענו לא אחת שעצם ההתעסקות בזהויות עדתיות רוויה בגזענות. עיקר הטענה מכוונת לרוב לעצם ההתעסקות בכך ולטענה כי עצם הצגת החברה הישראלית כמחלוקת ל"אשכנזית" ו"מזרחית" איננה מדויקת מבחינות רבות, ואף כרוכה בהתעלמות מזהויות חיצוניות שאינן בהכרח קשורות לאף אחת מהקבוצות הדיכוטומיות האלה, כמו למשל קבוצות שמוצאן בחצי האי האיברי, קזחסטן, צרפת, יון, מקדוניה, קרואטיה, כרתים, סיציליה, בולגריה, ארץ ישראל, הקווקז, ארמניה, סיביר, אוזבקיסטן, יפן, צפון הודו ועוד.[דרוש מקור]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Barbara S. Okun, Orna Khait-Marelly. 2006. Socioeconomic Status and Demographic Behavior of Adult Multiethnics: Jews in Israel. (forthcoming).
  • Barbara S. Okun. 2004. Insight into Ethnic Flux: Marriage Patterns among Jews of Mixed Ancestry in Israel, Demography, Vol. 41, No. 1.
  • Barbara S. Okun. 2001. The Effects of Ethnicity and Educational Attainment on Jewish Marriage Patterns: Changes in Israel, 1957-1995, Population Studies, Vol. 55, No. 1.
  • Gshur, Benny and Barbara S. Okun. 2003. Generational Effects on Marriage Patterns among Israeli Jews. Journal of Marriage and Family.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mcfadden, John, and James L. Moore III. "Intercultural marriage and intimacy: Beyond the continental divide." International Journal for the Advancement of Counselling 23.4 (2001): 261-268.‏
  2. ^ Thompson, Joseph M., et al. "Mucosal and systemic adjuvant activity of alphavirus replicon particles." Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America 103.10 (2006): 3722-3727.‏
  3. ^ Romano, D. (2008). Intercultural Marriage: Promises and Pitfalls, Intercultural Press.
  4. ^ Schmelz, Usiel Oskar, Uri Avner, and Sergio Della Pergola. Ethnic differences among Israeli Jews: A new look. Vol. 22. Institute of Contemporary Jewry, Hebrew University of Jerusalem, 1991.‏
  5. ^ דן הורוביץ ומשה ליסק, מצוקות באוטופיה: ישראל - חברה בעומס־יתר, עם עובד, תל אביב 1990.
  6. ^ שביט, יוסי וחיה שטייר. 1997. עדתיות והשכלה בדפוסי נישואין בישראל. מגמות ל"ח, (2): 207-222.
  7. ^ Gshur, B. & Okun, B. (2003). Generational Effects on Marriage Patterns among Israeli Jews. Journal of Marriage and Family.
  8. ^ Okun, B. (2001). The Effects of Ethnicity and Educational Attainment on Jewish Marriage Patterns: Changes in Israel, 1957-1995. Population Studies, Vol. 55, No. 1.
  9. ^ Okun, B. (2004). Insight into Ethnic Flux: Marriage Patterns among Jews of Mixed Ancestry in Israel. Demography, Vol. 41, No. 1.
  10. ^ האוכלוסייה ממוצא אתיופי בישראל, באתר הלמ"ס.
  11. ^ מסתמך על מחקרי ה-CIA שטרם פורסמו.
  12. ^ Remennick, Larissa. "Exploring intercultural relationships: A study of Russian immigrants married to native Israelis." Journal of Comparative Family Studies (2009): 719-738.‏
  13. ^ Shavit, Yossi, ed. Stratification in higher education: A comparative study. Stanford University Press, 2007.‏
  14. ^ 14.0 14.1 צבן, ה. (2007) שייכות והשתייכות מחדש: מקרה הבוחן של נישואים מעורבים בין ישראלי-יהודים לזרים. עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי החברה, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
  15. ^ וייס, י. (2001) הגולם ויוצרו, או איך הפוך חוק השבות את ישראל למדינה מולטי-אתנית, תיאוריה וביקורת, 19. עמ' 45-69.
  16. ^ מרין, י. (2012). הכרה בנישואיהם של מנועי החיתון מחוץ לישראל – מבט מחודש על כללי בררת הדין ושיקולי תקנת הציבור. הפרקליט נא תשע"ב.
  17. ^ כהן, א. (2006). יהודים לא-יהודים: זהות יהודית ישראלית ואתגר הרחבת לאום היהודי. הוצאת מכון שלום הרטמן, אוניברסיטת בר אילן וכתר.