מקור ראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg מקור ראשון
Makor Rishon Logotype.svg
תדירות שבועון
פורמט ברודשיט
בעלים קבוצת ישראל היום
עורך חגי סגל
נוסד 1997
שפה עברית
מדינה ישראל
http://www.makorrishon.co.il/
שער העיתון מקור ראשון 16.10.2015

מקור ראשון הוא עיתון ישראלי המזוהה עם עמדות הימין השמרני בישראל. העיתון הוקם כתשובת משקל לקו השמאלי והצהוב המאפיין את מרבית כלי התקשורת בישראל ובמטרה ליצור במת שיח איכותית לימין בישראל. בשנותיו הראשונות הובל העיתון על ידי כותבים חילוניים אך ברבות השנים הצטרפו אליו בעיקר עיתונאים דתיים אף כי העיתון אינו מוגדר דתי. מקור ראשון מזוהה עם עמדות המתנחלים ונחשב לבעל השפעה איכותנית על בכירי הליכוד והבית היהודי. חרף הזיהוי האידאולוגי העיתון שומר על עצמאות מערכתית מלאה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מקור ראשון" נוסד כשבועון בחודש יולי 1997 במטרה ליצור עיתון בלתי תלוי בעל אופי יהודי לאומי[דרוש מקור]. היוזם הוא הרב שמואל טל, והעיתון אף היה בבעלותו. ההקמה בפועל נעשתה על ידי משפחת ליסטנברג, משפחה דתית לאומית העוסקת ביהלומים ומושבה בבלגיה ובתל אביב. למשימת הקמת העיתון גויס תחילה העיתונאי מאיר עוזיאל, שצירף אליו את העיתונאים מיכאל רוזוליו ויוני אריאל. רוזוליו היה בעבר כתב ב"ידיעות אחרונות" וברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וממקימי רדיו "קול הים האדום". יוני אריאל היה העורך הכלכלי של הג'רוזלם פוסט. המערכת הוקמה במשרדי "פרסומי ישראל" בגבעת שאול בירושלים, והורכבה מעיתונאים ועורכים דתיים וחילונים.

עורכי העיתון בשנותיו הראשונות היו ברובם חילונים, בהם: מאיר עוזיאל ועופר שפירא.

מרגע הקמתו העיתון נאבק על קיומו הכלכלי. ההכנסות היו נמוכות ומצבו הכלכלי הידרדר עד שבסוף אוקטובר 1999 נסגר העיתון, והבעלים הכריזו על פשיטת רגל.

לאחר כחמישה שבועות בדצמבר 1999 "מקור ראשון" הוקם מחדש, תחת חברה בשם "מקור ראשון החדש" - מהלך שאפשר לרוכש, ד"ר מייקל כריש, ליהנות ממוניטין העיתון מבלי לשאת בחובות העבר. כריש פעל להרחבת מאגר המנויים ולביסוסו הכלכלי של העיתון אך ספג גם הוא הפסדים כבדים. הוא החזיק בעיתון כארבע שנים עד שנת 2003 אז מכר את העיתון לאיש העסקים שלמה בן-צבי. מאחורי בן צבי עמדה משפחת הנדבן היהודי בריטי, קונרד מוריס ובעקבות הרכישה בוצעו בעיתון שינויים משמעותיים. בן צבי הביא רוח חדשה ומלאת חזון לכונן בישראל לראשונה עיתון איכותי בעל רוח יהודית. הוא יזם ופיתח מבנה מחודש ומושקע מאוד שכלל הרחבה ניכרת של מספר העמודים והמוספים, גיוס כותבים מוערכים ומעבר לפורמט ברודשיט.

עד אמצע 2007 הופיע "מקור ראשון" כשבועון. ב-25 באפריל 2007, תקופה קצרה לאחר שבן צבי רכש את העיתון הוותיק "הצופה", מוזגו העיתונים והמהדורה היומית החלה להופיע תחת הלוגו "מקור ראשון - הצופה". לעורך העיתון היומי מונה תחילה יואב שורק ולאחר מכן אריאל כהנא. ב־23 בספטמבר 2014 הופק הגיליון האחרון של העיתון היומי. מתאריך זה מודפס רק עיתון סוף־שבוע.

תקופת בן צבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת בן צבי מקור ראשון הגדיל את נוכחתו בשיח הציבורי בישראל ואת מנעד תחומי העיסוק. עם זאת גם בתקופת שלמה בן צבי סבל מקור ראשון מגרעון כלכלי, כמו גם מניהול תזזיתי שהביא לריבוי הוצאות. מיד עם רכישת העיתון הועברה המערכת מפתח תקווה לבית קלקא בתל אביב ומשם לגן הטכנולוגי במלחה שבירושלים. מוספים נפתחו ונסגרו, עיתונאים, כותבים ומנהלים גויסו ופוטרו. כדי להתגבר על המשבר הורה בן צבי על קיצוצי שכר וצעדי התייעלות נוספים. בד בבד, לאחר שעובדים גילו כי לא קיבלו הפרשות סוציאליות, הם פתחו במאבק כנגד הנהלת העיתון. בנובמבר 2008 דווח‏‏[1] על קשיים כספיים אליהם נקלע העיתון ועובדי העיתון אף הגישו לבית המשפט בקשה לפירוק העיתון‏‏[2]. העיתון התמודד עם המשבר על ידי קיצוץ בתוכן, העלאת מחירים, פיטורי עובדים, סגירת אתר האינטרנט וארכיון הכתבות של העיתון, וצעדים נוספים. חרף הקשיים הפנימיים העיתון המשיך לצאת באופן סדיר.

בספטמבר 2012 הדהים בן צבי את שוק העיתונות כשרכש את העיתון מעריב. הוא שילב את כותבי מקור ראשון במעריב ובאתר העיתון מעריב nrg. עם זאת, רכישת הענק הביאה את שני העיתונים לקריסה. העיתונים, שבאותה עת כבר היו לפותים זה בתוך זה, בן בתוכן הן בניהול, נקלעו לפשיטת רגל.

ב-9 במרץ 2014 אושרה בקשתו של בן צבי לצו הקפאת הליכים לחודשיים לעיתונים "מקור ראשון" ו"מעריב".

ב-30 במרץ 2014 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את מכירת העיתון ל"ישראל היום" ב-14 מיליון שקלים[3] ואת מכירת אתר nrg תמורת 3 מיליון שקלים. ביצוע המכירה התעכב עקב לחצים של עיתונות השמאל ובדיקה ממושכת של הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה. עובדי העיתון יצאו למאבק ציבורי, וב-30 אפריל 2014 אושרה הרכישה.

מבנה העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2005 כולל מקור ראשון את המוספים הבאים:

  • מעטפת חדשותית - ידיעות חדשותיות, מאמרי פרשנות ודעות, מאמר המערכת, מדורי כלכלה, ספורט ומדורים נוספים המתחלפים מעת לעת.
  • יומן - מוסף אקטואליה שבועי ובו כתבות, ראיונות וטורים אישיים בעריכת ישי הולנדר. בין הכותבים הקבועים חגי סגל, אמנון לורד, יהודה יפרח, עמיר רפפורט, עמית סגל, שלום ירושלמי, אראל סג"ל, אלישיב רייכנר, פזית רבינא ואריאל כהנא. בעבר כתבו ביומן: צור ארליך; עדי ארבל; סופיה רון-מוריה; ועוד. המוסף כולל מדור סאטירי בשם 'בריחת המוחות' בעריכת גדעון דוקוב. עורכו הקודם של 'יומן' היה אורי אליצור.
  • דיוקן - מגזין הכולל כתבות צבע, טורים אישיים ומדורים שונים. ביניהם - מדור רכב מאת אדוארד אטלר; מדור אוכל, מדור טיולים, ועוד. עורך המוסף אורי גליקמן.
  • שבת - מוסף להגות, יהדות וספרות, בעל אופי אינטלקטואלי. את המוסך ייסד יואב שורק והוא נחשב לאוונגרד מחשבתי שהביא לחיזוק משמעותי של הזרמים הליברלים בציונות הדתית. שורק הוחלף בידי אלחנן ניר ב-2012. עורך מדור ביקורת הספרים: ד"ר שמואל פאוסט.
  • מוצש - מוסף תרבות ופנאי (החל להופיע בשנת 2011). העורך הראשון: אלעד טנא אשר הוחלף לאחר מכן בידי אריאל שנבל.

מוספי עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1 בינואר 2005 ועד פברואר 2006 הופיע מדי שבוע 'השבועון', מוסף תרבות ומדריך שידורים והצגות. את 'השבועון' ערכה תמר נשר-רטי. סגן העורכת היה שי צלר.

בתחילת דרכו של העיתון בפורמט החדש הופיע מוסף נופש, שהפך לדו-שבועי ועד מהרה בוטל.

ביוני 2006, חודשים אחדים לאחר ביטול 'השבועון', נוסף מוסף דו-שבועי שנקרא 'שישי ישראלי', שתוכנן להפוך לשבועון. הוא היה מוסף כרומו, בפורמט קטן, ובו מדורים, טורים, ובעיקר כתבות מגזין בנושאי אקטואליה ואקטואליה רכה. לאחר כשלושה חודשים הוא בוטל.

המוספים כלכלה בעריכת הכלכלן ערן בר-טל וספורט בעריכת דותן מלאך, היו בעבר מוספים נפרדים, אך מאז ט"ו באב תשע"ב הם חדלו להופיע כמוספים נפרדים, ונכנסו אל תוך דפי המגזין "מוצש".

במשך תקופה מסוימת הוציא העיתון את שבת הגדול - מוסף הגות מורחב, שהופיע שלוש פעמים בשנה בעריכת יואב שורק, ואף את מקורי - עלון שבת שהופץ חינם בבתי הכנסת וכלל כתבות מקוצרות מהעיתון "מקור ראשון" ומדורים נוספים, אך הוא חדל להופיע בשלהי 2010.

צדק - חדשות ופרשנות מעולם המשפט, הדין וההלכה. ערך: יהודה יפרח.

  • נשים - מוסף המיועד לנשים (החל להופיע בקיץ 2006, ומתפרסם פעם בשבועיים), בעריכת לימור גרזים-מגן. קדם לו המגזין "פני אישה" בעריכת איילת קדם ואחריה רוני שוב.
  • אותיות - עיתון ילדים ונוער. פרי איחוד שנעשה בשנת ה'תשע"א בין המוסף "מקור לילדים" לבין עיתון הילדים והנוער הדתי הוותיק אותיות. תחילה נקרא העיתון המאוחד "אותיות לילדים", ולאחר מכן חזר להיקרא "אותיות, עיתון מבית "מקור ראשון"". הגיליון הראשון של "מקור לילדים" הופיע בכ"ז בכסלו תשס"ה, 10 בדצמבר 2004. העורכות היו אתי אלבוים ואורית זימר. בשנים שקודם לכן הופיע מדור לילדים בן שני עמודים במוסף "דיוקן". עורכו בשנותיו האחרונות היה אהוד מקסימוב. ובין כותביו היו שושי גרינפלד, יואל חייט, יוסי שחר ואבינדב ויתקון.
  • סוכריות - עיתון לגיל הרך. ידוע כעיתון-האח של "אותיות".

גילויים בלעדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורכי העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם שנות עריכה
מאיר עוזיאל 1997-1998
עמנואל שילה 1999-2000
אמנון שומרון 2001-2004
אמנון לורד 2004-2009
אורי אליצור (עורך בפועל) 2009-2013
חגי סגל 2013-

מוסף 'שבת'[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסף 'שבת' של "מקור ראשון" הוא מוסף בנושאי הגות, ספרות ומחשבה תורנית היוצא מאז שנת תשס"ד (2004). עורך המוסף מאז הקמתו ועד שנת תשע"ב היה יואב שורק, העורך הוא הרב אלחנן ניר[4] ועורך מדור ביקורת הספרים הוא ד"ר שמואל פאוסט.

מוסף 'שבת' משלב תכנים יהודיים מובהקים עם תכנים ספרותיים ואמנותיים כלליים - במתכונת דומה למוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ. תחומי עיסוקו רחבים יותר ממוסף ספרותי רגיל, וכן היקפו - 24 עמודים כמעט לכל אורך שנות הופעתו. המוסף זוכה להערכה רבה ונחשב במה מכובדת, שבה מפרסמים סופרים, משוררים, מתרגמים, חוקרים, ותלמידי חכמים באופן שוטף, והוא משמש גם במה לפרסום סיפורים קצרים ושירה. פורמט המוסף עבר שינויים קלים בלבד מאז הופיע לראשונה. בשער מופיעה יצירת אמנות (ציור או צילום) ובצידה ציטוט[5].

תקופה קצרה המוסף יצא במתכונת דומה כמוסף התרבות של עיתון מעריב תחת השם ערב שבת, והכיל חומרים ייחודיים ובהם טור שבועי של דב אלבוים ואת טורו של יאיר שלג. המדורים במוסף הם: מאמר קבוע על פרשת השבוע שכותבו משתנה מחומש לחומש; "ערכים מלקסיקון יהודי" - מדורו של הפרופ' שלום רוזנברג; מדור ביקורת שירה של יונתן ברג; מדור ביקורת מוזיקה של עמיחי חסון; "לפנאי ולפנים" – טור של חיותה דויטש; "בשפה אחרת" - סקירה חודשית של כתבי עת מן העולם מאת זאב שביידל; "ישן מפני חדש" טור ספרים של אדמיאל קוסמן; מדור העוסק ברבנות בקהילות יהודיות בעולם אותו כותב הרב אליהו בירנבוים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באתר ICE
  2. ^ 37 מעובדי ’מקור ראשון’ הגישו לביהמ"ש בקשה לפירוק חברת ’שבוע ישראלי’, מו"ל העיתון, באתר ICE
  3. ^ ביהמ"ש אישר מכירת "מקור ראשון" ו-nrg ל"ישראל היום", באתר מאקו, 30 במרץ 2014
  4. ^ לשעבר העורך הספרותי במוסף
  5. ^ במשך שבע שנים הציטוט היה כזה המתייחס ליום השבת - אמרת חז"ל, קטע ספרות, סיפור חסידי או טקסט הגותי, תחת הכותרת 'לקראת כלה'. מאז תשע"ג הוחלף המדור ב'למעלה מן החול' - אף כאן קטע הגותי או ספרותי קצר, אך בלי קשר לשבת דווקא.