יהודים ישראלים יוצאי אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודים ישראלים יוצאי אתיופיה
פנינה תמנו שטה.jpg Shlomo Molla Tahounia Rubel Tel Aviv.jpg
Ester rada Abatte Barihun Hagit Yaso
פנינה תמנו-שטה, שלמה מולה, טהוניה רובל
אסתר רדא, אבטה בריהון, חגית יאסו
אוכלוסייה

138,200 (2014)[1]
1.75% מכלל אוכלוסיית ישראל
מרכז 38%  •  דרום 24%  •  חיפה 18.8%
צפון 9%  •  ירושלים 6.1%  •  תל אביב 3.6%

יהודה ושומרון 1.6%
שפות
עברית  •  אמהרית  •  תגרית
דת
יהדות (היימנות  •  רבניות)

יהודים ישראלים יוצאי אתיופיה[2] הם אזרחי מדינת ישראל שמוצאם מביתא ישראל.

עליית יהודי ביתא ישראל למדינת ישראל החלה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 תחילה כבודדים בצורה בלתי חוקית והחל משנת 1977 ולאורך שנות ה-80 וה-90 בהיקף רחב במסגרת שני גלי עלייה מאסיביים - "מבצע משה" ב-1984 ו"מבצע שלמה" ב-1991. השלמת העלייה נמשכת ואחרוני העולים מבני הפלאשמורה (כ-9 אלף איש) אמורים להגיע ארצה לכל היותר בתוך חמש שנים, לפי התוכנית שאושרה בממשלה בסוף שנת 2015.[1]

נכון לסוף שנת 2014 מונים יוצאי אתיופיה מעל ל-138 אלף נפש (מהם כ-52 אלף צברים) שמהווים כמעט 2% מאוכלוסיית ישראל.[1][3]

מינוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביתא ישראל (מינוח)

שמה המסורתי והרשמי של הקהילה היהודית באתיופיה היה "ביתא ישראל" (געז: "ቤተ እስራኤል", "בֵּתא אִשׂרַאֶל"). לפי המסורת מקור הכינוי במאה ה-4 והוצמד לקהילה כאשר אנשיה סירבו להתנצר, בתקופה בה קיבלה ממלכת אקסום את הנצרות.

כינוי הגנאי פלאשה (רבים: "פלאשים"), שמשמעו באמהרית "גולים", נטבע לראשונה בצו שהוציא הקיסר יסחק.

במדינת ישראל הכינוי "אתיופים" הפך נפוץ לתיאור חברי הקהילה על אף שכינוי זה, להבדיל מ"יוצאי אתיופיה" או "יהודים ממוצא אתיופי", אינו מדויק מאחר שכשליש מקהילת ביתא ישראל הם צברים ילידי ישראל.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביתא ישראל

עלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עליית ביתא ישראל

עד תחילת שנות ה-70 עלו מאתיופיה רק יהודים בודדים, חלקם בלא שקבלו אשרות עלייה לישראל. עם התגברות זרם העולים פעל משרד הפנים לגירוש המגיעים שלא כחוק. באמצע שנות ה-70 חל שינוי בעמדת ישראל והחלה עלייה רשמית של יהודים על פי חוק השבות. לאחר המהפך החליט ראש הממשלה מנחם בגין על הגברת העלייה מאתיופיה והמוסד הפעיל את מבצע אחים להעלאת יהודים מאתיופיה דרך סודאן. במקביל הועלו בדרכים שונות יהודים ישירות מאתיופיה. עד לתחילת מבצע משה עלו לישראל כ-5,000 יהודים מאתיופיה. בהמשך התבצעו מבצע משה ומבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. משנת 1993 הועלו הפלאשמורה לישראל.

הקליטה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש אגף כוח האדם בצה"ל אלוף גיל רגב לאחר שנשא נאום בטכניון שבחיפה בפתיחת מכינה קדם-צבאית שבה השתתפו 41 תלמידים יוצאי אתיופיה, 2002

על מנת להיערך לקליטתם של ​​עשרות אלפי חברי קהילת ביתא ישראל, מדינת ישראל הכינה שתי תוכניות אב. תוכנית האב הראשונה הוכנה בשנת 1985, עם הגעת עולי מבצע משה. תוכנית האב השנייה הוכנה בעקבות מבצע שלמה בשנת 1991. תוכנית האב הראשונה הכילה תוכנית מורכבת ומפורטת. אשר כיסתה נושאים שונים כגון דיור, חינוך, תעסוקה, לצד מדיניות הנוגעת לקבוצות מסוימות בקרב העדה, בהם נשים, בני נוער, ומשפחות חד הוריות. בדומה למדיניות קליטה שיושמה במהלך עליות אחרות, תוכניות האב אימצו גישה פרוצדורלית שיצאה מנקודת ההנחה שרוב העולים דומים באופן כללי לרוב אוכלוסיית מדינת ישראל. [דרוש מקור]

לפי מחקר שפרסם מכון ברוקדייל בדצמבר 2010, בעשור השנים 1995-2005 נמשכה מגמת השיפור ברמת ההשכלה של יוצאי אתיופיה ועלה שיעור הזכאות לתעודת בגרות איכותית (העומדת בדרישות הקבלה לאוניברסיטאות).[4] שיעור התעסוקה של נשים עלה באופן ניכר מ-22.8% בשנת 1995 ל-50.5% בשנת 2006, אולם שכרן לשעת עבודה נמוך ב-61% לעומת כלל הנשים היהודיות.[5] העולים מאתיופיה דווחו על רמה נמוכה יחסית של בדידות, הן בהשוואה לעולים ממדינות אחרות והן בהשוואה לילידי ישראל. מנגד, בסקר משנת 2007 דיווחו כארבעים אחוז מהנשאלים בקרב עולים מאתיופיה על תחושה ש"אין על מי לסמוך", לעומת 4-16% בקרב ילידי ישראל וארצות אחרות.[6] מניעי העלייה מאתיופיה הם דתיים מעיקרם, בדומה לעלייה ממדינות המערב וממדינות ערב בזמן העלייה ההמונית ובניגוד לעלייה ממדינות חבר העמים. 82% מהנשאלים בקרב העולים מאתיופיה השיבו כי הם מרגישים בבית בישראל, שיעור גבוה בהשוואה לעולים מארצות אחרות, וכך גם שיעור העולים מאתיופיה המגדירים עצמם יהודים.[7] כמו כן, מבין שבע קבוצות העולים שנבחנו, העולים מאתיופיה היו הבטוחים ביותר בכוונתם להישאר בישראל (77%) ובציפייה לשיפור באיכות חייהם בארץ (85%).[8] בנוסף לכך נמצא כי אחוז הגיוס בקרב יהודים יוצאי אתיופיה גבוה מזה של ילידי הארץ (90%), וגם כי אחד מכל שישה מתגייסים מבני הקהילה נשלח במהלך שרותו לכלא הצבאי.[9]

פרופ' אסתר הרצוג טוענת כי המדיניות הממשלתית שמרכזת את העולים מאתיופיה, דבר אשר יוצאי אתיופיה מתנגדים לו, משרתת בעיקר את הביורוקרטיה המשתמשת בהם ככלי לגיוס כספים ושגורמת לשנאת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית וסיווגם כאחרים וכנבדלים וכן יצירת תלות במדינה ובשרותיה. אותם כספים נעלמים לטענתה בתוך המנגנון הביורוקרטי ורובם אינם מופנים לטיפול בעולים.[10]

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמדת מנות הדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה

אחת הפרשות המפורסמת הקשורה ליחס המפלה של בני הקהילה היא פרשת השמדת תרומות הדם מ-1996, בה מגן דוד אדום השמיד תרומות דם של עולים מאתיופיה וצאצאיהם שנולדו בארץ, כמדיניות גורפת וללא ידיעת משרד הבריאות או התורמים.

מספר ימים לאחר חשיפת מדיניות מד"א, כעשרת אלפים מחברי קהילת ביתא ישראל ערכו הפגנה מול משרד ראש הממשלה. כוחות המשטרה המצומצמים במקום אשר ציפו להפגנה שקטה ומצומצמת, הופתעו כאשר ההפגנה הפכה אלימה וכאשר המפגינים יידו אבנים, מקלות ומוטות פלדה על השוטרים. כוחות המשטרה מנגד ניסו להדוף את המפגינים עם כדורי גומי, זרנוקי מים וגז מדמיע. זו הייתה אחת ההפגנות הסוערות ביותר בתולדות מדינת ישראל: כ-41 שוטרים ו-20 מפגינים נפצעו בהפגנה, וכמו כן נגרמו נזקים לכ-200 מכוניות אשר היו שייכות לעובדי משרד ראש הממשלה.

מספר שנים לפני שנחשפה מדיניות זו, נערכו בדיקות HIV בקרב חברי קהילת ביתא ישראל. הבדיקות נערכו בקרב 650 עולים אשר עלו לישראל בין השנים 1984 - 1990 ובקרב 5,200 עולים שעלו לישראל מאתיופיה בין השנים 1990 - 1992. התוצאות הראו כי לא היו נשאי HIV בקרב העולים שעלו לישראל לפני יולי 1990. עם זאת, בקרב 5,200 העולים שעלו במהלך מבצע שלמה היו 118 נשאי HIV, אשר היוו 2.3 אחוזים מכלל האוכלוסייה הנבדקת.[11][12][13][14][15]

המחאה הציבורית הביאה לפיטוריו של מנכ"ל מד"א באותה העת, ולהקמה של ועדת החקירה בראשות של הנשיא לשעבר יצחק נבון. לאחר מספר חודשים הוועדה פרסמה את מסקנותיה: הוועדה קבעה כי מעולם לא היו צריכים להסתיר דבר מה מתורמי הדם, וכי יש לשנות מידית את המדיניות. עם זאת, ההמלצות של ועדת נבון לא יושמו מעולם.

ב-6 בנובמבר 2006, הפגנה אותה ערכו מאות יוצאי אתיופיה הפכה לעימות אלים מול כוחות המשטרה כאשר המפגינים ניסו לחסום את הכניסה לירושלים במחאה על החלטת משרד הבריאות להמשיך את מדיניות השמדת תרומות הדם של יוצאי אתיופיה, בנוסף להשמדת מנות הדם של תורמים אחרים המשתייכים לקבוצות בעלות סיכון פונציאלי גבוה יחסית למחלות זיהומיות.[16]

עד היום, מד"א אוסר על שימוש בתרומות דם שמקורם ביוצאי אפריקה, יוצאי דרום מזרח אסיה, יוצאי האיים הקריביים ויוצאי מדינות שבהם ישנו שיעור גבוה של איידס. יתר על כן, משנת 1991 כל העולים מאתיופיה נדרשים לעבור בדיקות HIV, ללא קשר לכוונתם לתרום דם.[17][18][19]

צמצום ילודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דפו פרוברה#חלוקת דפו פרוברה ליוצאות אתיופיה בישראל

הלם התרבות הראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיים בישראל גרמו לרבים מקרב העולים החדשים בתחילה לחוות הלם תרבות. רבים מעולי ביתא ישראל, במיוחד אלה שהגיעו מכפרים נידחים באתיופיה, מעולם לא השתמשו במוצרי חשמל והיתקלות ראשונה בהם דרשה תקופת הסתגלות. בנוסף, ההסתגלות למטבח הישראלי הייתה קשה במיוחד עבור חלק גדול מהעולים בתחילה.

ככלל, האינטגרציה של חברי הקהילה בישראל בחברה הישראלית הייתה קשה מאוד עבור רבים מהעולים החדשים. כמו כן, בעת העלייה משפחות מורחבות רבות פוצלו בין מרכזי קליטה שונים בארץ. רבים מהעולים נאלצו לשנות את שמם - בתחילה הרשויות בישראל נתנו לרבים מהעולים החדשים שמות עבריים ודרשו כי לכולם יהיו שמות משפחה (באתיופיה לא היו נהוגים שמות משפחה). השינויים הללו יצרו מצב שבו העולים החדשים השתמשו בפועל הן בשמות החדשים והן בשמות הישנים. לימוד עברית היווה אתגר עבור מרבית העולים וחלק ניכר מהם לא הצליחו לשלוט בשפה גם אחרי שנים רבות של מגורים בארץ. כמו כן, המצב בו הרבנות הראשית לישראל הביעה התנגדות להמשך קיום המנהגים הדתיים המסורתיים של חברי הקהילה גרם לבלבול רב בקרב העולים החדשים.

סוציולוגים ישראלים שונים ציינו כי העולים החדשים מאתיופיה נתקלו במגוון בעיות הסתגלות, אשר הובילו להיווצרותן של בעיות פסיכולוגיות אקוטיות שהובילו במקרים קיצוניים למקרי התאבדות בקרב המהגרים בשנים הראשונות לאחר עלייתם לישראל. בשנות ה-90 המאוחרות, שיעור ההתאבדויות בקרב קהילת ביתא ישראל עלה על זה של כל הקהילות האחרות בישראל.

ב-2014 היו כ-30% מהעצירים בכלא אופק (הכלא היחיד בישראל לקטינים) אתיופים. אחוז הגבוה ב2,000% משיעורם באוכלוסייה.[20]

דיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם וילדיה באתר קראוונים ביישוב מעגלים, 1992

הדיור הראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית הדיור הפכה לבעיה חוזרת ונשנית עם כל גלי העלייה ההמוניים שהגיעו לישראל לכל אורך השנים. במסגרת העלייה של קהילת ביתא ישראל, יושמו פתרונות חדשניים שונים, שכללו בין היתר את קליטתם בתחילה באתרי קרוואנים. לפתרון זמני זה היו שני חסרונות עיקריים: מצד אחד, אוכלוסיות העולים החדשות נדחקו לשולי הערים, ובשל כך נוצרו קבוצות אתניות הומוגניות למדי שלא השתלבו ונטמעו עוד בתחילת תהליך הקליטה בחברה הישראלית. בנוסף, במקרים רבים אתרי הקרוואנים היו ממוקמים באזורים רחוקים למדיי מאזורי התעשייה והמסחר בישראל ולא הייתה קיימת תחבורה ציבורית נגישה בקרבתם.

דיור קבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים, חברי הקהילה עזבו את מרכזי הקליטה ועברו להתגורר בערים וביישובים שונים בכל רחבי ישראל, בעידוד ממשלת ישראל שהעניקה לעולים החדשים הלוואות ממשלתיות נדיבות או משכנתאות בריבית נמוכה כתמריץ לעזיבת מרכזי הקליטה.

רבות מהשכונות בערים שבהם מתגוררים רוב של יוצאי אתיופיה החלו כמרכזי קליטה שבהם שוכנו העולים מאתיופיה כדיור ראשוני ועם חלוף הזמן הסגל עזב את המקום והותיר את העולים באותם מבנים שהיו דיור ציבורי, תופעה זו זכתה לכינוי "מרכז קליטה מתקפל".[21] במקרים אחרים רכישת דירות באזור מסוים על ידי יוצאי אתיופיה, שרצו לגור בקרבה לחברי הקהילה, גרמה לעזיבה של בעלי דירות אחרים באזור ולהגעה של חברי קהילה חדשים במקומם. חלק ניכר מבני הקהילה גרים בשכונות שבהן קיימת התניה ממשלתית בדבר זכאות למשכנתא.

כיום קיימות בישראל שבע שכונת שבהן יוצאי אתיופיה מהווים יותר משליש מהאוכלוסייה: מרכז העיר קרית גת (60.4%), גבעת שרת בית שמש (37.6%), קריית משה ברחובות (54.8%), רמת אליהו בראשון לציון (49.1%), ויצמן בקריית מלאכי (38.4%), נאות שקד (אזורים) בנתניה (38.3%) ואזור מרכז הקליטה במבשרת ציון (40.6%).[22]

אוכלוסיית יוצאי אתיופיה לפי יישובים (2014):[23]

הכניסה למרכז הקליטה במבשרת ציון, 2010
נתניה הוא היישוב בעל כמות האוכלוסייה הגדולה ביותר של יוצאי אתיופיה.
קריית מלאכי היא היישוב בו אחוז האוכלוסייה ממוצא אתיופי מכלל האוכלוסייה הוא הגבוה ביותר.
בית כנסת ליוצאי אתיופיה, נתיבות.
מספר יישוב מחוז יוצאי אתיופיה % באחוזים
1 נתניה מרכז 11,200 5.5
2 ראשון לציון מרכז 7,700 3.2
3 באר שבע דרום 7,100 3.5
4 אשדוד דרום 7,000 3.2
5 רחובות מרכז 6,900 5.4
6 פתח תקווה מרכז 6,700 3.0
7 אשקלון דרום 6,100 4.8
8 ירושלים ירושלים 5,600 0.7
9 חדרה חיפה 5,400 6.2
10 חיפה חיפה 5,200 1.9
11 קריית גת דרום 4,200 8.3
12 רמלה מרכז 4,000 5.6
13 בית שמש ירושלים 3,700 3.7
14 לוד מרכז 3,600 5.0
15 קריית מלאכי דרום 3,500 16.4
16 עפולה צפון 3,400 7.8
17 יבנה מרכז 3,000 7.5
18 תל אביב - יפו תל אביב 2,600 0.6
19 בת ים תל אביב 2,400 1.9
20 נתיבות דרום 1,700 5.6
21 קריית ים חיפה 1,600 4.2
22 גדרה מרכז 1,600 6.2
23 חולון תל אביב 1,600 0.9
24 מבשרת ציון ירושלים 1,500 6.0
25 צפת צפון 1,500 5.4
26 פרדס חנה-כרכור חיפה 1,400 3.9
27 קריית ביאליק חיפה 1,300 3.4
28 נס ציונה מרכז 1,200 2.8
29 אור יהודה תל אביב 1,100 3.2
30 באר יעקב מרכז 1,100 6.3
31 קריית מוצקין חיפה 1,100 2.8
32 מעלה אדומים יהודה ושומרון 1,000 2.8
33 קריית עקרון מרכז 1,000 9.2
34 יקנעם עילית צפון 900 4.7
35 מגדל העמק צפון 900 3.5
36 קריית אתא חיפה 900 1.8
37 כרמיאל צפון 800 1.8
38 טירת הכרמל חיפה 800 4.1
39 נצרת עילית צפון 700 1.8
40 כפר סבא מרכז 700 0.8
41 ערד דרום 700 3.0
42 ראש העין מרכז 700 1.6
43 אופקים דרום 600 2.5
44 כפר יונה מרכז 600 3.1
45 נהריה צפון 600 1.0
46 בני ברק תל אביב 600 0.3
47 גן יבנה מרכז 500 2.3
48 שדרות דרום 500 2.5
49 אילת דרום 400 0.8
50 אריאל יהודה ושומרון 300 1.5
51 הרצליה תל אביב 300 0.3
52 יהוד מרכז 300 1.2
53 מזכרת בתיה מרכז 300 2.6
54 נשר חיפה 300 1.2
55 ניר עציון חיפה 300 38.1

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – היימנות, רבניות
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – ביתא ישראל#מיסיון והתחדשות
משמאל לימין: פרופ' תאמרת עמנואל, ד"ר יעקב פייטלוביץ' והרב גטה ירמיהו, הדמויות הבולטות בהתחדשות ביתא ישראל.

באמצע המאה ה-19 עם הגעת הידיעות על פעילות המיסיון הנוצרי בקרב ביתא ישראל החלו רבנים באירופה ובארץ ישראל ובראשם הרב עזריאל הילדסהיימר לפעול למען עצירת הפעילות ולשינוי דתה של ביתא ישראל ליהדות הרבנית. הרבנים חיפשו מועמד מתאים לשליחות ופרופ' יוסף הלוי נידב עצמו ויצא לאתיופיה במימון הברון רוטשילד. לאחריו הגיע תלמידו, יעקב פייטלוביץ' שהחל בפעילות ולקח עמו שני נערים גטה ירמיהו ותאמרת עמנואל ללימודים באירופה. ב-1913 נפתח בית ספר ראשון בכפר וולקה שבו הורו ירמיהו ואחיו יוסף ובשנת 1924 נפתח בית ספר גדול יותר בעיר אדיס אבבה בהנהלת עמנואל. פייטלוביץ' שלח 23 נערים נוספים שאותם איתר ללימודים מחוץ לאתיופיה וכן גייס גם מורים יוצאי תימן מאסמרה.

ב-1953 נשלח הרב שמואל בארי מטעם המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של הסוכנות היהודית שייסד יחד עם יונה בוגלה את בית הספר העברי באסמרה שבו למדו נערים וכהנת. בשנים 1955 ו-1965 הגיעו לישראל עשרים ושבעה נערים מהקהילה שלמדו בבית הספר באסמרה לכפר בתיה. צעירים אלו הוכשרו כמורים שישובו לקהילתם. ב-1957 נסגר בית הספר באסמרה והוא מועבר לכפר איזווה. בוגרי אסמרה וכפר בתיה מקימים בתי ספר נוספים בשאר כפרי היהודים, ב-1958 מועבר בית הספר של אסמרה לכפר אמבובר וזאת לאחר התנכלויות מצד השכנים הנוצרים. בשנת 1960 מחליפים הארגונים היהודיים לרבות רשת אורט ואז"ע את הסוכנות היהודית ונפתחים בתי ספר חדשים בכפרים רבים. בשנת 1981 עת התגברות היציאה של ביתא ישראל למחנות הפליטים בסודאן הורה הממשל האתיופי להפסיק את הפעילות החינוכית.

מעמד הלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה שמעון פרס נושא דברים אל המפגינים מול היכל שלמה בתביעה להסיר את דרישת הרבנות, אוקטובר 1985.

הדיון על מעמדם של ביתא ישראל בהלכה הרבנית החל באמצע המאה ה-19 כשאר זה מתכתב עם המחקר המדעי בדבר 'הגזע היהודי'.[24] בשנת 1954 הביע הרב הראשי האשכנזי הרצוג את עמדתו כלפי ביתא ישראל ופסק שיש לגייר לחומרא את כל בני ביתא ישראל ותירץ זאת על סמך המחקר המדעי בדבר קיום הגזע היהודי ששלל את שייכותם של ביתא ישראל לאותו הגזע.[24] פסיקה זו גרמה לגיורם של אלפים מביתא ישראל עד למחאתם בקיץ-סתיו 1985, המחאה גרמה לרבנות הראשית לבחון שוב את הנושא על סמך פסיקות הלכה בלבד שהתבססו על רבנים מימי הביניים ולא על המחקר המדעי. לאחר זאת הכריזה הרבנות הראשית על כך שביתא ישראל מוחזקת כקהילה יהודית לכל דבר וספקות יתעוררו רק לצורך רישום נישואין בלבד וששם יבדק אם אצל המועמד/ת יש יחוס נוכרי, אם כן יש צורך לעבור טבילה בלבד. הרבנות הראשית הוציאה הנחיות לרשמי נישואין, אך אלו סירבו לעסוק בנושא וזו מינתה בתחילה את הרב דוד שלוש כרשם נישואין ולאחר מכאן הקימה את משרד הרב הראשי ליהדות אתיופיה בראשות הרב יוסף הדנה אשר מנפיק אישורי יהדות לאחר בירור יוחסין.[25]

עבור בני הפלאשמורה, קבלת אזרחות מותנית בגיור גמור.[26][27] [דרוש מקור]

מעמד הכהנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כהן (ביתא ישראל)

מעמד הכהנת (הקייסים) עלה כנושא דחוף בקהילה בשנת 1990 כאשר הליקה כהנת מנשה זמרו עלה לישראל ומספר כהנת החלו להתאגד סביבו ולדרוש הכרה בהם כרבנים והכרה בהיימנות. עד שנת 1992 מחאתם של הכהנת לא זכתה להתייחסות, בשנה זו החלו צעירים יוצאי אתיופיה שברובם הגדול היו חילונים ומשכילים לארגן מחאות והפגנות שחלקן היו אלימות בדרישה להכיר בהיימנות ובכהנת. לאחר זאת, המחאה זכתה להתייחסות ציבורית וממסדית רחבה. הרבנות השיבה שהיא אינה יכולה להרשות הכרה בהיימנות כיוון שאז יווצר מצב הלכתי לאותה הקבוצה שיהיה דומה לקראים. בנובמבר 1992 המליצה ועדה ממשלתית מיוחדת בנושא להכיר בכל הכהנת ולשלבם במועצות הדתיות וכן בכך שהכהנת יצטרכו לעבור קורסי רבנות שבסופם הם יוכרו כרבנים. במקביל לכך החלו הכהנת שהגיעו לישראל לפני שנות ה-90 ושעברו קורסי רבנות לפעול כמתווכים בין הצדדים. נעשו מאמצים לכלול כהנת בתוך המועצות הדתיות, אך רבנים רבים התנגדו לכהנת שלא עברו קורסי רבנות.[28] בסופו של דבר הצדדים הגיעו להסדר והרבנות הסכימה להעסיק 60 כהנת.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים התגבש בישיבות השונות ברחבי ישראל דור חדש של רבנים ממוצא אתיופי, אשר הופכים בהדרגה למנהיגים דתיים החדשים.

רוב המסורות הדתיות של הקהילה הולכות ונעלמות בהדרגה גם כן, בעיקר על רקע ההווי הישראלי ועל רקע ההתנגדות לקיומם של הטקסים הללו מצד הרבנות הראשית לישראל. בנוסף, הרוב המכריע של הילדים ובני הנוער של חברי הקהילה לומדים בבתי ספר המשתייכים למערכת החינוך הישראלית, אשר מקדמת את הטמעתם של המנהגים הרבניים.

כיום ישנו חיכוך דתי בין אלו המקבלים עליהם את דבר הרבנים לבין אלו ההולכים לפי הכהנת בין הנושאים מעוררי המחלוקת היא השחיטה. רוב יוצאי אתיופיה מגדירים עצמם כיום כמסורתיים המקבלים על עצמם את הדת הרבנית וחלקים מההיימנות, 20% הם דתיים לאומיים ו-5% חרדים.[29]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר העולים הגיעו לראשונה לישראל לא הייתה לרובם הגדול השכלה או הכשרה כלשהי המועילה לכלכלה מערבית, נוסף לכך הם לא ידעו עברית. מרבית העולים שהגיעו מהכפרים היו אנלפביתים (על פי אחת הערכות, 90% בקרב המבוגרים בגילאים 37 ומעלה) [30] זאת על אף שצעירי העדה היו משכילים בשיעור רב יותר וקבוצת מיעוט בקרב עולי ביתא ישראל כן למדה בבתי ספר תיכוניים באתיופיה.

מערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-80 החליטה ממשלת ישראל לשלוח את כל ילדי העולים לבתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי במהלך שנתם הראשונה בישראל, אך גם לאחר שנתם הראשונה ילדים רבים המשיכו באותה מערכת החינוך ומערכת החינוך הממלכתית נותרה כמעט וריקה מיוצאי אתיופיה. עם הגעת הגל של תחילת שנות ה-90 הממשלה יזמה הקמה של כיתות נפרדות שבהן למדו רק יוצאי אתיופיה ובכיתות מסיומות לימדו מורות חיילות או בנות שירות לאומי שהיו חסרות הכשרה מקצועית.[31] הרבנות הראשית, אמנם לא קשרה את מעמדה ההלכתי של ביתא ישראל לחינוך דתי, ולכן שיתפה פעולה עם הכהנים שחששו מחילון של צעירי הקהילה ועודדו את הורי התלמידים לרשום את ילדיהם לחינוך הדתי.[32] משרד הקליטה וארגונים יוצאי אתיופיה ניסו לקדם בתי ספר ממלכתיים, אך נחלו הצלחה קטנה שכן רבים מיוצאי אתיופיה העדיפו והתרגלו לחינוך הדתי.[31]

השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחאה בגין אי-העסקת אקדמאים יוצאי אתיופיה, 2006.

עד שנת 2005, 3,000 תלמידים סיימו בהצלחה את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה, ו-1,500 נוספים סיימו בהצלחה את לימודיהם באוניברסיטאות. עם זאת, רבים מהם חוו קשיים בהשתלבות בשוק העבודה הישראלי. בישראל קיים חוק המפלה לטובה את יוצאי אתיופיה, במערכת ההשכלה הגבוהה. על פי החוק כל יוצאי אתיופיה, גם אלו שכבר נולדו בישראל, זכאים למימון מלא מהמדינה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה.

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ההבדל המשמעותי בין הכישורים של קהילת ביתא ישראל והצרכים של החברות בישראל, שיעורי אבטלה גבוהים נפוצים בקרב חברי קהילת ביתא ישראל: בשנת 2005 עמד שיעור האבטלה על 65% בקרב גילאי 45 ומעלה. הדור הצעיר של חברי הקהילה אשר נולד או גדל בישראל זכה להצלחה רבה יותר בקליטתם במשק הישראלי, בעיקר עקב קבלת חינוך מודרני, אם כי השיעור הממוצע של האנשים המשכילים בקרב קהילת ביתא ישראל עדיין הנו קטן יותר מזה של יתר בני נוער במגזר היהודי, וגורם זה מעכב את הופעתה של קבוצת מעמד ביניים גדולה של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית.

דו"ח בנק ישראל לשנת 2006 הציג נתונים למידת היקלטות בני הקהילה בישראל.[33] הדו"ח מצביע על שורה של ליקויים באופן ההשקעה הממשלתית בקליטת בני הקהילה וממליץ על נקיטת מדיניות לפיזור העולים ברחבי הארץ. כמו כן מומלץ להגדיל את המשאבים העומדים לרשות בתי הספר אליהם נשלח שיעור גבוה של תלמידים מבני הקהילה ולהימנע מתופעות של הסללה. לבסוף ממליץ הדוח להרחיב את מערך ההכשרה המקצועית לבני הקהילה ולשקול העדפה מתקנת בשילובם בשירות הציבורי.

מחקר שנערך ב-2011 מראה כי 53% מהמעסיקים אינם מעוניינים בעובדים אתיופים, בלא קשר לכישוריהם, וכן שכ-70% מהמעסיקים לא יקדמו את עובדיהם האתיופים.[34] מחקר שפורסם ב-2012 מצא שיוצאי אתיופיה מרוויחים 30% -40% פחות מערביי ישראל כיוון שרבים מהם מועסקים בתוך קהילתם עצמם שהיא קטנה ומצומצמת יותר מאשר מגזרים אחרים כגון הערבי ויוצאי ברית המועצות לשעבר.[35]

הקצינה הראשונה מהעדה האתיופית בצה"ל, 2001

במערכת הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת הביטחון הישראלית

שיעור הגיוס בקרב יוצאי אתיופיה הוא מן הגבוהים ביותר מבין האוכלוסיות השונות. לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2012, על פי נתוני אגף כוח אדם בצה"ל, "סך החיילים יוצאי אתיופיה, אשר שירתו בצה"ל בסוף שנת 2010, היה כ-5,800 . בשנה זו התגייסו כ-2,430 יוצאי אתיופיה, ושיעור גיוסם היה כ-86% לעומת 74% בכלל צה"ל. עובדה זו מעידה על מוטיבציה גבוהה. ואולם, לאחר הגיוס חל שבר, וחיילים יוצאי אתיופיה נקלעים לליקויי שירות בשיעורים גבוהים."[36] בתחילת 2013 דווח, כי עד כה כמחצית מיוצאי אתיופיה ששרתו בצה"ל, נכלאו בכלא צבאי עקב עבירות שונות[2][3]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבותה של ביתא ישראל באתיופיה הייתה התרבות החבשית שהיא תרבותם המשותפת של האמהרים והתגריםחבשים), המזוהה גם כתרבות הכל-אתיופית.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה העיקרית המשמשת לתקשורת בין אזרחי ישראל ובין חברי קהילת ביתא ישראל בישראל היא עברית ישראלית. רוב חברי קהילת ביתא ישראל שעלו לישראל נוטים להמשיך לדבר באמהרית ותגרית בבתיהם עם בני משפחותיהם וחבריהם.

המטבח האתיופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטבח האתיופי

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – קדרות · מוזיקה · מחול

אפליה עדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשויות הישראליות, המודעות למצבם של חברי הקהילות האפריקניות ביתר המדינות המערביות, הפעילו פרויקטים שונים על מנת למנוע התפתחות דפוסים של אפליה על בסיס אתני. [דרוש מקור] האתגרים הפנימיים של קהילת ביתא ישראל הפכו מורכבים יותר בשל עמדות גזעניות שעלו לאורך השנים מצד גורמים מסוימים בחברה ישראלית ובממסד הרשמי. גילויי גזענות, או דעות קדומות, עדיין מתרחשים לעתים בישראל כלפי קהילת ביתא ישראל, במיוחד במקומות בהם ישנם ריכוזים גבוהים של חברי קהילת ביתא ישראל.

בשנת 2005 ראש עיריית אור יהודה סירב לקלוט את חברי קהילת ביתא ישראל ביישוב, לטענתו בשל חשש מירידת הערך של הנדל"ן ובשל חשש מעלייה בכמות הפשיעה.[37]

סקר שפורסם על ידי הג'רוזלם פוסט בשנת 2005 ציין כי 43% מהישראלים אינם רוצים להינשא בעצמם לחברי קהילת ביתא ישראל או שילדיהם ינשאו לחברי הקהילה.

בשנת 2009 שלושה בתי ספר דתיים בפתח תקווה סירבו לקבל תלמידים מקהילת ביתא ישראל. המנהיג הרוחני של ש"ס עובדיה יוסף איים לפטר מנהלי בתי ספר המשתייכים למערכת החינוך של ש"ס, במידה ואלו יסרבו לקבל לבתי הספר תלמידים מקהילת ביתא ישראל. בעקבות הפרשה משרד החינוך החליט להפסיק לממן את שלושת בתי הספר שסירבו לקבל את התלמידים. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אף הביע את סלידתו מהמקרה וכינה אותו "פיגוע במוסר".[38][39]

סקר שפורסם בחורף 2004 הראה שרק 75% מהישראלים הלא-אתיופים מוכנים שילדיהם ילמדו עם ילדים אתיופים, 55% מוכנים להתגורר בשכנות לאתיופים ו-26% מוכנים שילדיהם יתחתנו עם אתיופי.[40] סקר שפורסם בקיץ 2012 מצביע על כך שרק 24% מהציבור הלא-אתיופי יהיה מוכן שילדיו יתחתנו עם אתיופים, 23% מהם יהיו מוכנים לגור בשכנות ליוצאי אתיופיה ו-47% מהנשאלים יסכימו שילדיהם ילמדו עם ילדים ממוצא אתיופי באותה הכיתה.[41]

בליינש זבדיה, שגרירת ישראל הראשונה בת העדה האתיופית, 2012

במאי 2015 נערכו הפגנות של יוצאי אתיופיה במחאה על אפלייתם ועל גזענות כלפיהם. שיאן של ההפגנות היה בהפגנה בתל אביב.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 ממשלת ישראל מינתה לראשונה שגרירה שהינה יוצאת אתיופיה - בליינש זבדיה.[42] לדברי שר החוץ דאז, אביגדור ליברמן, צעד זה היווה ציון דרך חשוב במאבק בדעות קדומות.[43]

כנסת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצאי אתיופיה מזדהים בעיקר עם המרכז-ימין הפוליטי. רבים מיוצאי אתיופיה נרתעים מלהצביע למפלגות שמאל מוצהרות כמו העבודה, גלגולה של מפא"י, המזוהה עם תקופת שלילת השבות ועם עמדות מדיניות של השמאל הפוליטי.[44]

על-מנת שיהיה ייצוג פרופורציונלי בכנסת ישראל ליוצאי אתיופיה שמהווים כמעט 2% מאוכלוסיית ישראל, צריכים להיות להם לפחות שני מושבים כך שישקפו את אותם שני אחוזים מתוך 120 חברים בסך הכל.

פנינה תמנו-שטה, חברת הכנסת הראשונה מהעדה האתיופית שהיא אישה, 2013

בכנסת ה-14 כיהן חבר הכנסת הראשון יוצא אתיופיה- אדיסו מאסלה מטעם מפלגת העבודה. בעברו היה חבר בארגון היחאפה המרקסיסטי באתיופיה, ובישראל הפך לחבר כנסת בבחירות שהתקיימו בשנת 1996.

לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה בשנת 2006, הוקמה מפלגת עתיד אחד בראשות ד"ר אברהם נגוסה, אשר החשיבה עצמה כנציגה פוליטית של יוצאי אתיופיה. אף על פי כן, המפלגה לא זכתה לעבור את אחוז החסימה לאחר שקיבלה 14,005 קולות ובעקבות כך החליטה להתפרק.

בכנסת ה-17 כיהנו שני חברי כנסת יוצאי אתיופיה- נציגה של מפלגת קדימה, שלמה מולה, ונציגה של מפלגת ש"ס, הרב מזור בהיינה.

בכנסת ה-18 כיהנו שני חברי כנסת יוצאי אתיופיה- שלמה מולה ממפלגת קדימה, ואללי אדמסו ממפלגת הליכוד.

במפלגות נוספות קיבלו יוצאי אתיופיה ייצוג ברשימות, אך לא נכנסו לכנסת בגלל מחסור במנדטים: בשנת 2009 צירפה שוב מפלגת ש"ס לרשימתה לכנסת את הרב יוצא אתיופיה, והח"כ לשעבר, מזור בהיינה. מפלגות אחרות הציבו גם הם מועמדים יוצאי אתיופיה כמו ד"ר אברהם נגוסה בבית היהודי, נגסט מנגשה במרצ, ויששכר מקונן בישראל ביתנו.

בכנסת ה-19 כיהנו שני חברי כנסת יוצאי אתיופיה ושניהם מטעם מפלגת יש עתיד- שמעון סולומון, ופנינה תמנו-שטה שהיא חברת הכנסת הראשונה מהקהילה שהיא גם אישה.

בכנסת ה-20 מכהן חבר כנסת יוצא אתיופיה מטעם מפלגת הליכוד, ד"ר אברהם נגוסה.

ארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם ארגונים רבים הפועלים בקרב יוצאי אתיופיה ואשר עוסקים בשלל נושאים החל מבריאות, דרך הכשרה מקצועית ועד לייעוץ משפטי. בין הארגונים הידועים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P beta israel.png

פורטל ביתא ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ביתא ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בביתא ישראל על כל רובדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות, דת ועוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדי בן-עזר, כמו אור בכד: עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה, ראובן מס, 1992
  • אסתר הרצוג, הביורוקרטיה ועולי אתיופיה - יחסי תלות במרכז הקליטה, צ'ריקובר, 1998
  • סטיב קפלן ושושנה בן-דור, יהודי אתיופיה - ביבליוגרפיה מוערת, יד בן-צבי, 1998
  • יהודה שנהב, יוסי יונה (עורכים), גזענות בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008 (פתח דבר)
  • נמרוד גריסרו ואליעזר ויצטום (עורכים), היבטים חברתיים, תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה בישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והסוכנות היהודית לארץ ישראל, 2012, ISBN 978-965-536-079-0
  • Gerrit Jan Abbink, The Falashas In Ethiopia And Israel - The Problem of Ethnic Assimilation, Nijmegen, Institute for Cultural and Social Anthropology, 1984
  • Teshome G. Wagaw, For our soul: Ethiopian Jews in Israel, Wayne State University Press, 1993, ISBN 0-8143-2458-4
  • Steven Kaplan & Chaim Rosen, "Ethiopian Jews in Israel", American Jewish Year Book 94, 1994, pp. 59-109
  • Michael Ashkenazi & Alex Weingrod, Ethiopian Jews and Israel, Transaction Publishers, 1987, ISBN 0-88738-133-2
  • Steven Kaplan and Hagar Salamon, "Ethiopian Jews in Israel" in Uzi Rebhun and Chaim Isaac Waxman (Eds.), Jews in Israel: Contemporary Social and Cultural Patterns, UPNE, 2004, ISBN 1584653272, pp. 118-148
  • שירה שאטו, הנרטיבים השונים של מסע עליית יהודי אתיופיה, האוניברסיטה העברית, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הודעה לעיתונות, "הקהילה האתיופית בישראל - לקט נתונים לרגל חג הסיגד", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 23 בנובמבר 2011
  2. ^ גם: הקהילה האתיופית, העדה האתיופית וכו'
  3. ^ על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יוצא אתיופיה הוא מי שנולד או שאביו נולד באתיופיה
  4. ^ ג. חביב, ח. הלבן-אילת, א. שץ, י. אלמוג, מעקב אחר אינדיקטורים מרכזיים למצבה של האוכלוסייה האתיופית ברמה הארצית, דמ-10-560, מכון ברוקדייל, דצמבר 2010
  5. ^ שם, עמוד 19
  6. ^ שם, עמוד 36-37
  7. ^ שם, עמוד 38
  8. ^ שם, עמוד 38
  9. ^ "דוח שנתי 60א לשנת 2010", מבקר המדינה, 13 בינואר 2010, עמ' 64
  10. ^ אסתר הרצוג, דעות, צ'ריקובר, 2004, עמ' 117
  11. ^ Alkan ML, Maayan S, Belmaker I, Arbeli Y, Mani N, Ben-Yshai F, Serological markers for hepatitis B and treponemal infection among HIV carriers from Ethiopia, Isr J Med Sci. 1993 Jun–Jul;29(6–7):390-2 PMID 8349459
  12. ^ http://www.snunit.k12.il/heb_journals/chimia/55004.html
  13. ^ Pollack S, Ben-Porath E, Fuad B, Raz R, Etzioni A., Epidemiological and serological studies in HIV-infected Ethiopian immigrants to Israel, Acta Paediatr Suppl. 1994 Aug;400:19–21. PMID 7833553
  14. ^ Bentwich, Z.; Weisman, Z.; Moroz, C. ; Bar-Yehuda, S.; Kalinkovich, A. Immune dysregulation in Ethiopian immigrants in Israel: relevance to helminth infections?, Clinical & Experimental Immunology. 103(2):239–243, February 1996. PMID 8565306
  15. ^ Bar-Yehuda S, Weisman Z, Kalinkovich A, Vonsover A, Zlotnikov S, Jehuda-Cohen T, Bentwich Z., High prevalence of HIV-specific immunity in seronegative Ethiopian immigrants in Israel, AIDS. 1997 Jan;11(1):117-8, PMID 9110085
  16. ^ Ethiopian-Israelis clash with police, disrupt Jerusalem traffic over discarding of donated blood - iht,africa,Israel Blood Protest - Africa & Middle East - International Heral...
  17. ^ Leroy Walters, Ethical Issues in the Prevention and Treatment of HIV Infection and AIDS, Science, 1988 Feb 5;239(4840):597–603
  18. ^ Gerald M. Oppenheimer, In the eye of the storm: The epidemiological construction of AIDS, pp. 267–300 in Elizabeth Fee and Daniel M. Fox, eds., AIDS: The Burdens of History, (University of California Press, 1988) ISBN 978-0-520-06395-2
  19. ^ Farmer P., AIDS and accusation. Haiti and the geography of blame, University of California Press, Berkeley, 1992. ISBN 978-0-520-08343-1 p. 210-228
  20. ^ ח"כ תמנו שטה
  21. ^ גדי בן-עזר, כמו אור בכד, עמ' 144-142
  22. ^ "אוכלוסייה ממוצא אתיופי, ביישובים ובאזורים סטטיסטים נבחרים", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013
  23. ^ "האוכלוסייה ממוצא אתיופי - בישראל לקט נתונים לרגל חג הסיגד", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2014
  24. ^ 24.0 24.1 Don Seeman, "Ethnographers, Rabbis and Jewish Epistemology: The Case of The Ethiopian Jews", Tradition 25 (4), 1991, pp. 12-29
  25. ^ קורניאלדי, יהדות אתיופיה - זהות ומסורת, עמ' 229-217
  26. ^ גיור: סטטיסטיקה עכשווית באתר מכון עתים
  27. ^ גיור משפחות עולים דיון בוועדת העלייה בכנסת, יולי 2009
  28. ^ Steven Kaplan & Chaim Rosen, "Ethiopian Jews in Israel", American Jewish Year Book 94, 1994, pp. 75-76
  29. ^ שלוה וייל, "יהודי אתיופיה: הטרוגניות של עדה", בתוך היבטים חברתיים, תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה בישראל (עורכים: נמרוד גריסרו ואליעזר ויצטום), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והסוכנות היהודית לארץ ישראל, 2012, עמ' 30-29
  30. ^ Teshome G. Wagaw, For Our Soul: Ethiopian Jews in Israel, Wayne State University Press, 1993, p. 74
  31. ^ 31.0 31.1 Steven Kaplan & Chaim Rosen, "Ethiopian Jews in Israel", American Jewish Year Book 94, 1994, pp. 86-88
  32. ^ שמואל כ"ץ, "הרבנות הראשית ומערכת החינוך הדתי", עמ' 26-23
  33. ^ דוח בנק ישראל לשנת 2006, עמ' 170-174
  34. ^ דוד רגב, אין כניסה לאקדמאי ערבי, חרדי או אתיופי, ynet ‏, 9 בנובמבר 2009
  35. ^ תחתית שוק העבודה: אתיופים - מקבלי השכר הנמוך בישראל, TheMarker ‏, 5 במרץ 2012
  36. ^ דוח מבקר המדינה - דוח שנתי 63ג לשנת 2012 ולחשבונות שנת הכספים 2011, פרק ראשון, עמוד 53
  37. ^ ‎‎‎Yuval Azoulay and Yulie Khromchenko‎‎ (4 בספטמבר 2005). ‎‎‎‎‎‎‎‎‎"Ethiopian children cannot go to school in Or Yehuda while politicians argue"‎‎‎‎‎‎. Haaretz‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2012‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎.‎ 
  38. ^ "Deal reached on Petah Tikva Ethiopian olim", Jerusalem Post, Aug 31, 2009. http://www.jpost.com/Home/Article.aspx?id=153392
  39. ^ Olmert: Ethiopian Jews are right to feel discriminated against
  40. ^ סקר: רק 55% מוכנים לגור ליד אתיופים, ynet ‏, 28 באוקטובר 2004
  41. ^ רה"מ חתם על אמנה נגד אפליית אתיופים, nrg‏, 21 באוגוסט 2012
  42. ^ יוסי זילברמן, ‏לראשונה: שגרירה בת העדה האתיופית, באתר ‏mako‏‏, ‏28 בפברואר 2012‏
  43. ^ J’lem appoints first Ethiopian-born ambassador. Jerusalem Post, 02/28/2012
  44. ^ Tanya Schwarz, Ethiopian Jewish Immigrants in Israel: The Homeland Postponed, Routledge, 2001, pp. 88-89