נמל התעופה הבינלאומי סאו פאולו-גוארוליוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל התעופה הבינלאומי סאו פאולו-גוארוליוס
São Paulo/Guarulhos–Governador André Franco Montoro
GRUairportlogo.svg
Guarulhos5.jpg
טרמינל 3 בנמל התעופה
נתוני השדה
קוד IATA
‏GRU‏
קוד ICAO
‏SBGR‏
סוג השדה אזרחי/צבאי
מפעיל Infraero
עיר סמוכה סאו פאולו
משרת את סאו פאולו
בסיס לחברות TAM איירליינס
גול
קואורדינטות 23°26′08″S 46°28′23″W / 23.435556°S 46.473056°W / -23.435556; -46.473056
גובה מעל פני הים 750 מטר (2,459 רגל)
www.gru.com.br
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
09R/27L 9,843 3,000 אספלט
09L/27R 12,139 3,700 אספלט
סטטיסטיקה (2015)
נוסעים 38,985,000
תנועות מטוסים 295,030
מטען 116,147

נמל התעופה הבינלאומי סאו פאולו-גוארוליוספורטוגזית: Aeroporto Internacional de São Paulo-Guarulhos), המכונה גם נמל התעופה קומביקה על שם האזור שבו נמצא ועל שם בסיס חיל האוויר הברזילאי שנמצא בשטחו, הוא נמל התעופה המרכזי המשרת את העיר סאו פאולו שבברזיל. נמל התעופה נמצא במחוז גוארוליוס השוכן באזור המטרופוליטני של מדינת סאו פאולו. נמל התעופה הוא העמוס ביותר בברזיל ובדרום אמריקה מבחינת כמות הטיסות וכמות הנוסעים שעברו בו, כאשר רק בשנת 2015 עברו בו כ-38 מיליון אנשים. הנמל מנוהל על ידי קונצרן של מספר חברות ובהן אינפרארו, המפעיל הממשלתי של נמלי התעופה בברזיל. חלק מהמתקנים בנמל נחלקים עם בסיס של חיל האוויר הברזילאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 ביוני 1967, בתגובה לצמיחה של התנועה האווירית בברזיל, החל הממשל הצבאי במדינה לפעול על מנת לשדרג את תשתית נמלי התעופה בברזיל. כחלק מהמסקנות של הסקרים שנעשו, הודות למיקומם, החשיבות האסטרטגית ונושאי אבטחה, הוחלט לבנות נמלי תעופה בסמיכות לבסיסי חיל האוויר בסאו פאולו וריו דה ז'ניירו. התוכנית הראשונית של הממשל הצבאי הייתה לבנות בנמל התעופה המיועד בסאו פאולו שלושה מסלולי נחיתה וארבעה טרמינלים. אף על פי כן, השלב הראשון כלל בנייה מצומצמת של שני מסלולי נחיתה ושני טרמינלים, והחל רק ב-11 באוגוסט 1980. הנמל נחנך באופן רשמי ב-20 בינואר 1985. במהרה הפך נמל התעופה בגוארוליוס לנמל התעופה הראשי של העיר, לאחר שעקף את נמל התעופה סאו פאולו-קונגוניאס. בשנת 1989, מסלולי הנחיתה הוארכו והטרמינלים שופצו והורחבו. כתוצאה מכך עלה נמל התעופה לקיבולת של 8.25 מיליון איש בשנה, במקום 7.5 מיליון איש בשנה לפני כן. בנייה של טרמינל שלישי, שיכול היה להכיל כ-12 מיליון נוסעים בשנה, תוכנן מאז 2001 אך עקב בעיות פוליטיות וכלכליות, הבנייה עצמה החלה רק ב-2011. בשנת 2010, שירת נמל התעופה לא פחות מ-26.8 מיליון נוסעים, עלייה של 24% מהשנה שלפני כן. למעשה היקף הנוסעים היה 31% מעבר לקיבולת הרשמית שעמדה על 20.5 מיליון נוסעים בשנה במתכונתו אז.

טרמינלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדה התעופה יש שלושה טרמינלים: 1, 2 ו -3.

  • טרמינל 1 - הקטן ביותר. משמש אך ורק לטיסות פנים, פועלות שם רק שתי חברות תעופה: אזול ופסארדו. בטרמינל 1 אין גשרי עלייה למטוס ואין גישה ישירה אל הטרמינלים האחרים, אשר ניתן להגיע אליהם רק באמצעות אוטובוס הסעות חינם.
  • טרמינל 2 - הישן והגדול ביותר, משמש ליעדים באמריקה הלטינית, כמו גם כמה טיסות בין יבשתיות.
  • טרמינל 3 - החדש ביותר. משמש לטיסות בינלאומיות. חמישה משערי הטרמינל יכולים לשרת את מטוס האיירבוס A380.

טרמינלים 2 ו-3 מקושרים ישירות באמצעות מסלולי הליכה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]