ננה אריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ננה אריאל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 ביוני 1985 (בת 38)
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רטוריקה, תרבות המילה והספר ומדעי הלמידה
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב
www.nanariel.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ננה אריאל (נולדה ב-14 ביוני 1985) היא מחברת, חוקרת בתחומי הרטוריקה, תרבות המילה והספר, ומדעי הלמידה, מוציאה לאור ומרצה ישראלית, חברת סגל בכיר בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל נולדה ברמת גן ב-14 ביוני 1985 לשלמה אריאל ורות קנר. אחיה הוא המוזיקאי אבשלום אריאל. לה ולבן זוגה אורי יואלי בת.

בשנת 2006 יצרה יחד עם נעמי יואלי, גליה יואלי והדס קלדרון את המופע "דודה פרידה: המוזיאון", שזכה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו באותה שנה והופיע בפסטיבלים בברלין ובהולנד.

היא השלימה לימודי קולנוע וספרות באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות יתרה. במהלך לימודיה פנתה למסלול מחקרי עצמאי בתחום הרטוריקה. היא עשתה מסלול ישיר לדוקטורט ובמהלכו כתבה פרויקט מחקר על קלישאות. בגיל 29 השלימה את עבודת הדוקטורט, שעסקה ברטוריקה של מניפסטים, בהנחיית פרופ' חנה נוה. ב-2015 הייתה מקבלת התואר דוקטור הצעירה ביותר באוניברסיטת תל אביב בכל התחומים לשנה זו. מחקרה התפרסם בהמשך כספר.[1]

בשנים 2016–2017 הייתה עמיתת מחקר באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית בחסות קרן פולברייט ו-Israel Institute. במהלך שנה זו אצרה יחד עם החוקרת הטורקייה מינה אוזיורט קיליץ'[2] תערוכה של ספרי הוצאת הוגארת' של וירג'יניה ולנארד וולף, במלאת מאה שנה להוצאה.[3]

ב-2020 הייתה עמיתה במרכז Minducate למדעי הלמידה בבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' רות עמוסי.

ב-2023 הייתה חוקרת ומרצה אורחת עם מלגת שאטובריאן באוניברסיטת Sciences Po בפריז.

מאז 2007 היא מלמדת באוניברסיטת תל אביב וזכתה בפרסי הצטיינות בהוראה. הייתה מרצה אורחת במוסדות רבים, בין השאר בבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

מחקר ופעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל פרסמה מאמרים בכתבי עת ובמגזינים מקומיים ובינלאומיים בתחומי רטוריקה, תרבות, שפה ולמידה. מחקריה עסקו ברטוריקה מודרניסטית של חלוצי תרבות, במניפסטים, במגזינים קטנים ובתרבות דפוס. היא התמחתה בפיתוח שיטות למידה חדשות, באזורי המפגש בין תיאוריה ופרקטיקה, וכתבה על השפעתו של דיבור עצמי על תהליכי למידה.[4]

ב-2021 יצרה את הגרסה העברית הרשמית לקורס המקוון (MOOC) "ללמוד איך ללמוד", המופיעה ב-קמפוס IL[5] ונלמדת באופן נרחב על ידי פרטים ומוסדות בישראל. הקורס עלה לגמר תחרות הלמידה הדיגיטלית של HIT ב-2022, וזכה בפרס חביב הקהל.

בתחום מדעי הרוח הדיגיטליים היא יצרה מהדורה דיגיטלית של כתב העת "המעורר" בעריכת י"ח ברנר,[6] ויצרה יחד עם סטודנטים את "המדריך לכשלים בטיעון".[7]

אריאל היא חברת דירקטוריון בארגון "דרך רוח" לקידום מדעי הרוח בישראל. היא חברת קבוצת ADARR למחקר ברטוריקה, ארגומנטציה וחקר שיח.

היא הייתה שופטת בתחרות הסיפור הקצר בעיתון "הארץ" בשנת 2016,[8] בפרס ברנר בשנת 2019, ובפרס חיים גורי בשנת 2022. היא חברת מערכת בכתב העת "גרנטה" בעברית ובסדרת "משא" למסות בעריכת לילך נתנאל.

הוצאה לאור וכתיבה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2020 פרסמה את "הספר הכי משעמם בעולם" – ספר לילדים ולמבוגרים בהוצאת אסיה,[9] העוסק ברגש השעמום ומזמין את הקוראים לחוות אותו ולתהות על אודותיו. הרקדנית והכוראוגרפית רננה רז עיבדה את הספר למופע מחול.[10][11]

ב-2024 יצא לאור ספרה השני לילדים ולמבוגרים בהוצאת אסיה, "הסיפור המוזר והלא ייאמן של פסיק ונקודה".

אריאל הקימה יחד עם בן זוגה אורי יואלי את "דפוס בית"[12] – הוצאה לאור ובית מלאכה זעיר לספרים. ההוצאה פועלת מדירתם בתל אביב החל מקיץ 2019. אריאל ויואלי מייצרים את הספרונים בתפירה ידנית, במהדורות קטנות וממוספרות. בין הספרים שהוציאו: "סדר הדברים" (ננה אריאל), "יומן ריצה" (אורי יואלי), "טרה נומדה" (Permi Vac),[13] "שיבויה ושיקויה עפות למדבר" (שרון קנטור ושחר סריג),[14] "מים מים" (אלכס בן ארי),[15] "הרחיצה בים" (יעקב גודארד – בעקבות שהות אמן בבית שלום אש בבת ים),[16] "חיי נמלים" (רחל בלובשטיין), "השמש והדג" (וירג'יניה וולף, בתרגום שירז גרינבאום ואסתר בראל), "הנפש הסולארית" (יותם פלדמן). מהדורת הספר המוארת של "הנפש הסולארית", שבה הספר מפיק אור, היא זוכת פרס העיצוב "תריסר ספרים".

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מניפסטים: כתבים של אי-נחת על סף המאה העשרים ואחת, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, סדרת אופקי מחקר, 2018.
  • סדר הדברים, דפוס בית, 2019
  • הספר הכי משעמם בעולם, הוצאת אסיה, 2020
  • המעורר – הרפתקת דפוס (עורכת, יחד עם מורן פרי), מנגד, 2021.

ממאמריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מניפסטים: כתבים של אי-נחת על סף המאה העשרים ואחת, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, ‏2018
  2. ^ מינה אוזיורט קיליץ', הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, חילזון בערוגת הספרות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25.03.2021
  3. ^ אתר תערוכת חגיגות 100 להוצאת הוגארת', אוניברסיטת הרווארד 2017
  4. ^ Nana Ariel, Don’t think before you speak: on the gradual formation of thoughts during speech, Pedagogy, Culture & Society
  5. ^ ללמוד איך ללמוד, באתר קמפוס IL
  6. ^ המעורר - מהדורה דיגיטלית
  7. ^ המדריך לכשלים רטוריים
  8. ^ אתר למנויים בלבד אלכס אפשטיין, ננה אריאל, קציעה עלון, מה חשבו השופטים על הסיפורים שנשלחו לתחרות, באתר הארץ, 21 באפריל 2016
  9. ^ הספר הכי משעמם בעולם, באתר הוצאת אסיה
  10. ^ גאיה חלמיש, ‏"ניסינו להבין מה זה שיעמום והבנו שאין דבר כזה בעצם", באתר ‏מאקו‏, 29 ביולי 2021
  11. ^ אתר למנויים בלבד ננו שבתאי, "ההצגה הכי משעממת בעולם" לא משעממת בכלל, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2021
  12. ^ אתר דפוס בית
  13. ^ המעלעלת, טרה נומדה | דנה לב לבנת
  14. ^ שיבויה ושיקויה עפות למדבר, באתר המגדלור
  15. ^ עדו ניצן, למחוק את עצמך, באתר ישראל היום, ‏3.4.21
  16. ^ על הרחיצה בים, באתר בית שלום אש, ‏26.4.21