נעילת דלת בפני לווים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נעילת דלת בפני לווים הוא טעם הלכתי המובא בתלמוד לתקנות שמטרתן היא מניעת מצבים בהם קיים חשש שאנשים יימנעו מלהלוות כסף לחבריהם.

דוגמאות לשימוש בטעם זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין פרוזבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הדוגמאות הבולטות לתקנת חכמים שנתקנה מטעם 'נעילת דלת בפני לווים' הוא דין פרוזבול. בשנת השמיטה כל חוב שהגיע זמנו להיפרע נשמט ומתבטל (דין זה נקרא 'שמיטת כספים'). לאחר חורבן בית המקדש, דין שמיטת כספים הפך למצווה מדרבנן. כאשר ראו חכמים שאנשים נמנעים להלוות כסף לעניים, מחשש שהחובות ישמטו בשנת השמיטה ועל ידי כך עוברים על איסור תורה - שלא למנוע הלוואה לעני, תיקן הלל הזקן דין פרוזבול. תקנה זו, מאפשרת להעביר את בעלות החוב לבית הדין ובכך לגרום לחוב לא להשתמט. המקור לתקנת הלל מופיע במשנה במסכת שביעית[1]:

פרוזבול אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, ועוברין על מה שכתוב בתורה: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'. התקין הלל לפרוזבול.

שביעית פרק י משנה ג

דין גביית חובות מקרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הדרכים[2] של המלווה לגבות את חובו היא מן קרקעות הלווה. הגמרא מציינת שלושה סוגים של קרקעות[3]: עידית (קרקע משובחת), בינונית וזיבורית (קרקע גרועה). חכמים תיקנו שהמלווה יכול לגבות את חובו רק מן הקרקע הבינונית, הסיבה לכך מופיעה במסכת גיטין:[4]

אמר ר' שמעון: מפני מה אמרו בעל חוב בבינונית? כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה, ויאמר: אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי, לפיכך אמרו בעל חוב בבינונית. אלא מעתה, יהא בזיבורית? אם כן, אתה נועל דלת בפני לווין... אמר עולא: דבר תורה בעל חוב בזיבורית, שנאמר: "בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה", מה דרכו של איש להוציא? פחות שבכלים. ומה טעם אמרו בעל חוב בבינונית? כדי שלא תנעול דלת בפני לווין.

גיטין, מט ע"ב- נ ע"א

מתוך דברי הגמרא ניתן לראות דילמה שהאמוראים מתחבטים בה: מחד גיסא קיים חשש שהמלווים ינצלו את חולשת הלווים וייקחו את קרקעותיהם המשובחות ומאידך גיסא, עולא טוען שאם למלווה לא יהיה עדיפות בהלוואה ייווצר מצב בו תינעל דלת בפני הלווים. לכן בסופו של דבר הגמרא מגיעה למסקנה שבעלי חובות גובים מן הקרקעות הבינוניות.

דין דרישה וחקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי חוקי משפט התורה, יש מצווה על הדיינים לחקור את העדים המובאים בפניהם על-פי קריטריונים מסוימים. אותם מאפייני חקירה מכונים 'מצוות דרישה וחקירה'. במקורה מחייבת הלכת הדרישה-וחקירה בדיונים אזרחיים ופליליים, אך כדי שלא לנעול דלת בפני לווים - דהיינו, למנוע מצב שאנשים ימנעו מלהלוות כספים בשל דרישות מחמירות לקבלת עדות בבית הדין - תקנו חז"ל שבתחום האזרחי אין צורך בדרישה וחקירה[5].

הסבר למהות המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יהושע ויצמן מביא[6] הסבר לטעם 'שלא תנעול דלת בפני לווים', בעניין דיני ממונות:

רצון התורה הוא לפתוח דלת ולהרבות חסד מצד אל צד, והדין עניינו הגבלת החסד, ולכן כאן יש למעט את הדין: "דיני ממונות" בסתם אינו כולל הלואות שהם היפך הדין. על כן אומר ר' אבהו ש"דיני ממונות בשלושה" אינו כולל הלוואה, משום נעילת דלת, שכן הדין הוא הגורם לנעילת דלת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסבר נוסף לטעם פרוזבול מופיע במסכת גיטין (ד, ג.) ברשימת תקנות שהותקנו "מפני תיקון העולם".
  2. ^ כמובן שהאפשרות העדיפה יותר לגבייה היא על ידי כסף או שווה כסף.
  3. ^ בבא קמא ז ע"ב- ח ע"א.
  4. ^ הדיון מופיע גם במסכת בבא קמא, ו ע"ב- ח ע"א.
  5. ^ וכן פסק הרמב"ם בי"ד החזקה: "והוא הדין לשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר אף על פי שעדות זו אי אתה יכול להזימה שאין מדקדקין בדיני ממונות בדרישה וחקירה כמו שיתבאר כדי שלא תנעול דלת בפני לווין" (הלכות מלוה ולוה, פרק י"ז הלכה ט').
  6. ^ מתוך שיעור שהועבר באלול תשס"ה והועלה לאתר ישיבת מעלות.