פרוזבול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוגמה לשטר פרוזבול ריק בן זמננו. (נוסח שטר זה הוא לפרוזבול עליו חותמים עדים ולא דיינים)

פרוזבול (נכתב גם פרוסבול) הוא תקנה הלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, הנוהגת בסוף שנת השמיטה, תגרום לביטול החוב. הפרוזבול ניתקן בידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, והוא בשימוש נרחב גם בימינו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמיטת כספים

על פי התורה, כל החובות שהגיע זמנם להיגבות ולא ניגבו בשנת השמיטה - נשמטים, וישנו אף איסור לנסות לגבות אותם. מצווה זו נקראת שמיטת כספים:

Cquote2.svg

מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'

Cquote3.svg
דברים ט"ו, א- ב

מאידך גיסא, התורה מזהירה במפורש את בעלי הממון, שלא להימנע מלהלוות בשל החשש ששנת השמיטה תבטל את החוב שלא נגבה, וכן מבטיחה ברכה למלווים שימשיכו להלוות חרף הסיכון ששמיטת כספים תשמט את חוב הלוואתם.

החל מגלות עשרת השבטים בסוף תקופת בית ראשון ועד ימינו, נוהגת שמיטת כספים רק מדרבנן, מאחר שהיא תלויה בשמיטת קרקעות, שנוהגת בעצמה בימינו רק מדרבנן.

בסוף תקופת בית שני בעלי הממון נמנעו מלהלוות לעניים, מחשש שכספם לא יושב לאחר שנת השמיטה. כתוצאה מכך הם עברו על ציווי התורה האוסר על הימנעות מהלוואה מחשש ששמיטה תשמט את ההלוואה. המצב שנוצר היה שבעקבות חשש האנשים ממצוות שמיטת כספים שהייתה דרבנן - עברו העם על ציווי התורה.

הלל הזקן, נשיא הסנהדרין בסוף תקופת בית שני, תיקן את תקנת הפרוזבול, המאפשרת לגבות את ההלוואה גם אם שמיטת כספים הייתה אמורה לשמטה, באמצעות העברת ההלוואה לגבייה על ידי בית דין, דבר המונע את השמטתה. תקנה הפרוזבול היא אחת מקבוצת תקנות שטעמם הוא 'משום תיקון העולם'. לפי דעות מסוימות, ניתן היה לתקן תקנה זאת רק כאשר מצוות שמיטת כספים היא דרבנן, אולם לא כאשר היא הייתה מצווה מהתורה. אולם לפי דעות אחרות, תקנת הפרוזבול תועיל גם אם שמיטת כספים תנהג כמצווה מהתורה.

תוקפה של תקנת הפרוזבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקנת הפרוזבול היא יוצאת דופן בחריפותה. זוהי אמנם תקנת חכמים, אך היא נראית על פניה כתקנה העוקרת מיסודה מצווה מפורשת. האמורא שמואל אמר בעניין זה: "הא פרוסבלא - עולבנא דדייני הוא, אי איישר חיל אבטליניה!" (בתרגום: פרוזבול זה עלבון לדיינים הוא, אם אאזור כוח - אבטל אותו!). עם זאת, לאורך הדורות התקבלה תקנה זו. שכן לא מדובר בביטול של מצווה מן התורה, שכן תוקף השמיטה הנהוגת כיום היא בדרגת חיוב מדברי חכמים ולא חיוב מהתורה.

הסיבה שעומדת מאחורי תיקון הפרוזבול, אף שהוא עוקר למעשה את כל מצוות שמיטת כספים דרבנן, היא שכאשר חכמים תיקנו את שמיטת כספים כמצווה מדרבנן, הם לא התכוונו שעל ידה יבואו אנשים לעבור על ציווי התורה של הימנעות מהלוואות ערב שנת השמיטה, ולכן אם אנשים נמנעים להלוות ערב שנת השמיטה, ניתן יהיה לתקן תקנה שתעקוף למעשה את מצוות שמיטת כספים דרבנן.‏‏[1]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה פרוזבול הוא בשפה היוונית, וישנן שתי השערות על האטימולוגיה שלה:

  1. המילה prosbole ביוונית, שמשמעה: 'מסירה אל...', היינו מסירת החוב אל בית הדין שיגבה אותו.
  2. הלחם של המילים pros+boule: 'לפני מועצה'.‏‏[2]

הגמרא דורשת את המילה כצירוף המילים 'פרוס-בולי-ובוטי', דהיינו 'תקנה לעשירים ולעניים' (מסכת גיטין דף לו-לז).

לפיכך, בתלמוד הירושלמי (וכן במשנה) הגרסה היא פרוזבול, כיוון שדרכו של התלמוד הירושלמי להביא את המילה כמקורה הלועזי (ע"פ ספר הערוך ערך פרוזבול, המקור היווני הוא פרוזבול), אך בתלמוד הבבלי הגרסה היא פרוסבול, כדרכו להביא גרסאות עבריות או ארמיות למילים שמקורן בלעז (ע"פ אמרי במערבא, מבוא לירושלמי פרק א).

תוכן הפרוזבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הפרוזבול הוא מסמך משפטי (שטר) המעביר את גביית חובות ההלוואות שהגיע זמנם להפרע אך עדיין לא נפרעו, מהמלווה אל בית הדין. כתוצאה מכך אין החוב נשמט בסוף שנת השמיטה, היות שאין שמיטת כספים חלה על חובות שנמסרו לגביית בית הדין.‏‏[3] עקרון נוסף העומד מאחורי הפרוזבול הוא שהפרוזבול נכתב כאשר ללווה יש קרקע, אפילו מצומצמת מאוד, ובית הדין גובה את כל החוב מהקרקע, היות ש'אין אונאה לקרקעות', ולכן גם קרקע זעומה יכולה להחשב כבעלת ערך רב, ולכן רואים כאילו בית הדין גבה את כל החוב מקרקע הלווה קודם זמן שמיטת כספים.[4] המלווה כותב פרוזבול אחד כלפי כל חובותיו, גם אם הם לאנשים שונים.[5]

עיקר הפרוזבול הוא מסמך בחתימת הדיינים של בית הדין אליו הועבר החוב לגביה, בנוסח הבא:

"מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי - שאגבנו כל זמן שארצה" (מסכת שביעית, פרק י, משנה ד)

ניתן גם למסור הודעה זאת בעל פה בפני הדיינים, אף בלי כתיבת שטר הפרוזבול.[1]

כיום נהוג להוסיף בשטר הפרוזבול גם פיסקה שמשמעה נתינת קרקע בשיעור מצומצם מנכסי המלווה לבית הדין, על מנת שיזכו את הקרקע ללוים, כך שיהיה לבית הדין קרקע שממנה אפשר יהיה לגבות את החובות.

פרוזבול בחתימת עדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לכתוב את הפרוזבול גם בתור מסמך עליו חתומים עדים כשרים, המעידים כי המלווה העביר את חובתיו לבית הדין על מנת שיגבו בפניהם. אפשרות זאת מעשית למי שנמצא במקום מרוחק ואינו יכול להגיע בפועל לבית הדין, או מי שלא יכול להגיע לבית הדין מסיבות אחרות.

ההיתר בתקנת הפרוזבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקנת הפרוזבול מבוססת על הדין של המוסר שטרותיו לבית דין, שאין שביעית משמטת חוב זה, אולם התקנה מרחיבה את דין זה גם על הלוואה בעל פה שבו אין שטר למסור, וכן היא חלה גם במקרה ובו אין בית הדין גובה ממש את החוב מהלווה.

היתר נוסף בפרוזבול הוא, שאף שאדם לא מוסר בפועל את שטרותיו לגביה על ידי בית הדין, אלא רק מוסר הודעה בבית הדין שהוא יגבה את חובו בכל זמן על פיהם - דבר זה מספיק על מנת שהגביה תחשב כגביה על ידי בית דין, אף שהגובה בפועל יהיה המלווה עצמו.[1]

דיני הפרוזבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזבול נכתב על קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת שפרוזבול יחול, על הלווה להיות בעל קרקע, כך שלבית הדין יהיה מהיכן לגבות את החוב של הלווה. ונחלקו הראשונים בטעם הדבר: שיטת רש"י מכיוון שאין רגילים להלוות למי שאין לו קרקע, ובדבר שאינו שכיח אין חכמים עושים תקנה. ושיטת ר"ת היא מכיוון שכשיש ללווה קרקע, נחשב החוב כאילו הוא גבוי בידי בית דין.[6]

אולם כיוון שכל מצוות שמיטת כספים היא מצווה מדרבנן, הקילו בזה שגם קרקע מועטת שאינה שוות ערך לחוב, או אפילו עציץ נקוב העומד על יתידות - נחשב לקרקע לעניין זה, ופרוזבול נכתב עליו. ואפילו אם ללוה אין כלל קרקע, המלווה יכול לזכות לו קרקע שלא מידיעתו על מנת שיוכל לכתוב פרוזבול עליו, ('זכין לאדם שלא בפניו') וכן הקילו במקרים נוספים.

הסיבה שהקילו כל כך בכתיבת פרוזבול היא כדי למנוע מצב שאנשים לא ירצו להלוות את כספם לאחרים. ('שלא לנעול דלת בפני לווים')[4]

בית דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר התקנה הייתה שפרוזובול נכתב דווקא על ידי בית דין חשוב, שיכול להפקיע ממון ונכסים מבני אדם. אולם יש שכתבו שאפשר לכתוב פרוזבול בפני כל בית דין של שלושה דיינים, שכן כל דין שמיטת כספים הוא רק מצווה מדרבנן, וכן נוהגים כיום לכתוב פרוזבול, אף שאין בתי הדין ההלכתיים יכולים להפקיע נכסים.[1]

זמן כתיבת הפרוזבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התוספתא של מסכת שביעית ‏‏[7] זמן כתיבת הפרוזבול הוא: "ערב ראש השנה של שביעית", היינו עם כניסת שנת השמיטה. על פי תוספתא זו פסקו ראשונים רבים שזמן כתיבת הפרוזבול הוא קודם לראש השנה שבתחילת השמיטה.

אולם הרמב"ן טוען כי הגרסה בתוספתא משובשת, ויש לגרוס: ערב ר"ה של מוצאי שביעית. למרות שזו דעת יחיד, פסק השולחן ערוך כשיטת הרמב"ן, והוסיף שכן כך המנהג בארץ ישראל. ‏‏[8]

בימינו מקובלת הפסיקה של השולחן ערוך למרות שהיא מתבססת על דעת יחיד. אולם חסידי חב"ד , עורכים פרוזבול גם בערב שנת השמיטה, בעקבות דברי בעל התניא בספרו שולחן ערוך הרב.

פרוזבול מוקדם ומאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוזבול חל רק על הלוואות שניתנו קודם כתיבתו, ולא על הלוואות שניתנו לאחר כתיבתו. לכן אם הפרוזבול נכתב בזמן מוקדם - הפרוזבול כשר, אלא שאינו מועיל להלוואות שניתנו לאחר כתיבתו. ('פרוזבול מוקדם') פרוזבול הנכתב על הלוואות שעוד לא ניתנו - נפסל, היות שהוא 'פרוזבול מאוחר'.[9]

הפרוזבול כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימינו, ישנם ברשות הבנקים בישראל ובמקומות אחרים בעולם, שטרי פרוזבול, המאפשרים ליהודים שומרי המצוות ללוות כסף מהבנק ולהחזיר לו לאחר השמיטה. הלכה למעשה, ציבור שומרי המצוות איננו מוטרד מן האיום של מחיקת החוב בשנת השמיטה, וטענות מעין אלו אינן נשמעות בפיהם של בעלי חוב.

הפרוזבול בחוץ לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי ההלכה מצוין, כי אף ששמיטת כספים נוהגת גם בחוץ לארץ וניתן לעקוף מצווה זאת באמצעות תקנת הפרוזבול, בכל אופן נמנעו אנשים מלכתוב פרוזבול בסוף שנת השמיטה. ערוך השולחן מנסה להסביר מנהג זה, בכך שבתי הדין כיום אינם יכולים להפקיע ממון ונכסים, וכן שפרוזבול צריך להיכתב על קרקע, ובחוץ לארץ לא היה בבעלות היהודים קרקע, ולכן לא ניתן היה לכתוב פרוזבול תקף. וכיוון שאי אפשר לכתוב פרוזבול, נמצאו אנשים עוברים על איסור התורה של הימנעות מהלוואות בשנת השמיטה. וכיוון שכך נוצר המצב, ניתן לומר שכשחכמים תיקנו את מצוות שמיטת כספים מדרבנן, לא התכוונו שבגללה יעברו האנשים על איסור מהתורה, וכיוון שכך בטלה תקנת חכמים של מצוות שמיטת כספים.

עם זאת, ערוך השולחן עצמו מסתייג ממנהג זה, ולדעתו כן יש לכתוב פרוזבול אף בחוץ לארץ, ומציין שכך הוא המנהג בקרב יהדות ליטא, לכתוב פרוזבול.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.