נפילת האדם

נפילת האדם (או בקיצור: הנפילה) הוא מונח בתאולוגיה הנוצרית המתאר את המעבר של בני האדם הראשונים ממצב של צייתנות תמימה לאלוהים למצב של חוסר צייתנות ואשמה בפני אלוהים.

בפרק ג' בספר בראשית, אדם וחוה חיים בגן עדן עד שהם מתפתים או מרומים על ידי נחש הקדמוני לבצע את חטא עץ הדעת, אשר נאסר עליהם על ידי אלוהים. הם הופכים מודעים למערומיהם, ומעשה זה מביא את אלוהים לגרש אותם מגן עדן.

נפילת האדם אינה מוזכרת באופן מפורש בתנ"ך, אך סיפור המרי והגירוש מסופר בברית החדשה בדרכים שונות. מונח "הנפילה" יכול להתייחס למכלול המסקנות התאולוגיות של כל המין האנושי כתוצאה מהחטא הקדמון, לדוגמה: תורתו של פאולוס.