אדם (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אתוֹ
בריאת האדם . ציורו של מיכלאנג'לו "בריאת האדם" בתקרת הקפלה הסיסטינית, המחצית הראשונה של המאה ה-16

אדם הוא הדמות האנושית הראשונה לפי סיפור בריאת העולם בספר בראשית.[1] אדם נברא לאחר שאלוהים סיים את בריאת העולם. בבראשית פרק א' מסופר כי אדם נברא ביום שישי עם האישה. בספר בראשית ב', מסופר כי אלוהים יצר את אדם מעפר, ומצלעו ברא את חוה. אדם הוא אביהם של קין, הבל ושת, ובנים ובנות אשר שמם לא ידוע.

מדרש שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרש שמו של אדם אפשר לראות את צורת לשון נופל על לשון: אדם-אדמה. לדעת חוקרי מקרא זוהי אטימולוגיה עממית.[2]

אדם בסיפורי הבריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדם וחוה

לסיפור בריאת אדם וחוה שתי גרסאות. לפי המסופר בבראשית א', אדם וחוה נבראו ביום השישי בצלם אלוהים. על-פי סיפור הבריאה השני, אלוהים ברא את האדם, הניחו בגן עדן. תחילה אלוהים ברא את בעלי החיים והביאם אל האדם, אך הוא לא מצא בהן "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". לכן יצר אלוהים את האישה מצלעו כדי להפיג את בדידותו: "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"[3] הכתוב במקרא אינו מציין מי מהברואים נברא ראשון, אדם או חוה. בניגוד לסיפור בריאת האדם בבראשית א', בריאת האדם בבראשית ב' נמסרת באריכות, האדם נוצר מן העפר ואילו האישה נוצרת מצלעו.

כמה ממדרשי האגדה מפרשים את הכתוב "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם"[4] כי האדם נברא דו-פרצופין.[5] במקור אחר נכתב: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב 'זכר ונקבה בראם' ".[6]

הגאון מווילנה רואה במצב הפיזי בסיפור הבריאה הראשון, של אדם וחוה בבראשית א', יחסים של ניכור. החסידות קוראת למצב הבריאה השני בו נוצרה חוה מצלעו של אדם: 'פנים אל פנים'. רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, כתב כי: "בחינת זיווג פנים בפנים נקרא התכללות" ובכך רומז לאירוע הכלולות.[7]

חטא בגן עדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב.
אלוהים מעניש את אדם . ציור מעשה ידי ויליאם בלייק משנת 1795 מוצג בגלריית טייט בלונדון

לפי המסופר בספר בראשית, פרק ב', פסוק ט"ז מצווה אלוהים על אדם לא לאכול מפרי עץ הדעת וזאת לפני בריאת האישה. הסיפור בספר בראשית, פרק ג' מספר כי הנחש פנה אל האישה. האישה עונה לנחש בלשון רבים. לאחר שחוה טועמת מהפרי היא נותנת לאדם לטעום. המקרא אינו מספר על דו-שיח שהתקיים ביניהם. אדם וחוה מגורשים מגן עדן כי אכלו מפרי עץ הדעת וכך קונים לעצמם דעת, כלומר את היכולת להבחין בין טוב לרע. אדם וחוה מתנערים מאחריות כאשר ה' פונה אליהם בשל מעשה החטא.[8]

עונשו של אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קללת האדם והאשה

לאחר החטא נענש אדם בידי אלוהים: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ"[9] דברים אלו מבוארים על ידי הכתוב בהמשך "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. ".[10] מאמץ קשה זה של עבודת האדמה לא תמיד יניב פרי למאכל. מאחר שאדם נענש בגירוש מגן עדן יוצא האדם אל העולם שמחוץ לגן. למקום זה אלוהים לא רצה להביאו. מקום בו יאלץ לעבד את האדמה בזיעת אפו.[11]

אדם שבסיפור הבריאה השני המופיע בבראשית ב' הוא זה שגורש מגן העדן. בסיפור הבריאה הראשון המופיע בבראשית א', אדם מעולם לא התיישב בגן העדן ואף מקום זה אינו נזכר.

מקבילה במיתולוגיה הבבלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נברא אנכידו אחד מגיבורי המיתולוגיה המסופוטמית הוא חי בחברת החיות. שמחת הקדשה מפתה את אנכידו שיאכל לחם וישתה שיכר. בסיפור זה משתנה הוויתו של אנכידו אשר חי בעבר בחברת החיות לבן אדם החי בחברת בני אדם.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק א', פסוקים כ"ו-ל'.
  2. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון-עתי, 1994, ע"מ 25.
  3. ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח
  4. ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ז
  5. ^ בראשית רבה ח', א': עירובין י"ח, ע"א : ברכות ס"א, ע"א
  6. ^ בראשית רבה, ה, ב'
  7. ^ איתמר ברנר, אהרון אריאל לביא, על הכלכלה ועל המחיה : יהדות, חברה וכלכלה, ירושלים, ראובן מס, 2008, ע"מ 120.
  8. ^ בראשית ג', י"ב -י"ג
  9. ^ בראשית ג', י"ז
  10. ^ בראשית ג', י"ז-י"ח
  11. ^ יאירה אמית, לקרוא סיפור מקראי, תל אביב, משרד הביטחון, 2000, ע"מ 51.
  12. ^ ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, תל אביב, עם עובד, 1996, ע"מ 199.


  1. ^ 1.0 1.1 הקו המקווקו מסמן שמקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא בספר בראשית.
  2. ^ יש המזהים את יסכה בת הרן עם שרה, אשת אברהם.