נפל (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
עובר שלא שרד עד לגמר התפתחותו
הגדלה
אינקובטור עקב לידתו עם מערכת נשימתית שלא הסתיימה התפתחותה ברחם האם.

נפל הוא הכינוי ההלכתי לעובר שמת, בהיותו עדיין ברחם אימו, או יילוד שנולד עם מומים ששוללים את סיכוייו לחיות, או יילוד שנולד טרם זמנו, מבלי שגופו הבשיל. בעוד תינוק שמלאו לו 30 יום, הרי הוא תינוק בר-קיימא, ומשנפטר חלים עליו כל דיני האבלות, על נפל לא חלים דיני אנינות ואבלות. כל תינוק שלא שרד עד גיל 30 יום, אפילו אם גורם חיצוני הביא למותו, לא יצא מכדי ספק נפל.

הזמן הקובע על פי ההלכה אם תינוק הוא נפל, הוא רגע הלידה. תינוק ששהה זמן מסוים באינקובטור המדמה רחם, אין זה נחשב לו כאילו הוא טרם נולד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]