נפש יהודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"נפש יהודי" או בשמו השני "הלילה האחרון של אוטו ויינינגר", הוא מחזה ביוגרפי, המבוסס על סיפור אמיתי מאת יהושע סובול, העוסק בפילוסוף היהודי, אוטו ויינינגר החווה זכרונות והזיות מחייו, כשהוא מוטל גוסס בחדר ששכר, לאחר שירה כדור ליד ליבו. במחזה "נפש יהודי" נזכר אוטו וחווה מחדש את רגעיו עם חבריו ברגר וקלרה באחוזה של טיץ מורו, את אימו חולת השחפת ואביו השאפתן שציפה שבנו ילך בדרך שסלל לו.

כמו כן מפתח ויינינגר את תורתו לגבי היהדות והציונות. היהדות והנשיות, שתיהן מייצגות את היסוד ההרסני בחברה, כפי שכתב בספרו "מין ואופי". הספר נכתב תחילה כעבודה לשם קבלת התואר דוקטור, אשר הוענק לו ב-1 ביולי 1902. באותו יום המיר את דתו ועבר לכנסייה הפרוטסטנטית, מתוך ייאוש ושנאה לעיקרון היהודי המקנן בתוכו (עליו כתב בספרו) ומתוך נאמנות לתפיסתו, אך התנצרותו לא נתנה לו מנוח, והוא התאבד.

הגולה לטענתו היא צורת החיים הטבעית ליהודי. ויינינגר מתלבט האם להצטרף לתנועה הציונית שראה בה את "השריד האחרון של אצילות שעוד נותר ביהדות". אך משום הנחתו שהיהדות תגבר על הציונות וזו "תטבע בה כמו אבן בביצה", הוא מחליט בסופו של דבר להשתחרר מקללת היהדות, ומתנצר.

ב"נפש יהודי", מדובר על מחלתו של אוטו, שהיא פיזית ובעיקר נפשית. מחלתו מובילה אותו בסופו של דבר להתאבד. החברה שהוא חי בה חולה, ערכיה, נרקבים וקורסים והמוצא היחיד מבחינתו, כאדם שנוטל אחריות לאשמתו ומשום שלא יכול היה לשאת את היסודות הנשיים והיהודיים בו עצמו, הוא המוות.

אני מין בית שהתריסים בו מוגפים לנצח . השמש זורחת מעל הבית, מחממת מבחוץ, אבל שום חלק לא נפתח, שום קרן אור אינה חודרת. מר ועגום, הוא מסרב להיפתח לאור. מה מתרחש בתוך הבית? פעילות קדחתנית, נואשת, פראית, ריקון, פינוי, סילוק הכל הצידה, לפניות. התודעות מחרידה, איטית, לאפילה המשתררת.

המחזה על הבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הוצג לראשונה בשנת 1982 בתיאטרון חיפה בבימויו של גדליה בסר, בליהוק הבא: אוטו: דורון תבורי, לאופולד: אנאטול קונסטנטין, אדלאיד: ליאורה ריבלין, ברגר: גורי סגל, טיץ: יוסוף אבו ורדה, קלרה: דליה שימקו, אדלה: ליאורה ריבלין, כפיל: תחיה דנון, תפאורה: אדריאן ווקס, תלבושות: עדנה סובול.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]