לאורה ריבלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לִאורה ריבלין
Leora Rivlin.jpg
לידה 18 בנובמבר 1944 (בת 73)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1970 - הווה
פרסים פרס התיאטרון הישראלי
פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.confia.co.il/LeoraRivlin
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לאורה ריבלין (משמאלה), אוהד קנולר ונטע גרטי, בהצגה "כולם היו בניי", 2011

לִאוֹרה ריבלין (נולדה ב-18 בנובמבר 1944) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית, זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה, פרס התיאטרון הישראלי ופרס אופיר.

חייה ויצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הופעותיה בתיאטרון החלה ריבלין בגיל 13 בהצגה "חזיונות סימון משאר" מאת ברטולט ברכט שהועלתה בתיאטרון הבימה. בהמשך למדה באקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה של לונדון ונמנתה עם מייסדי "במת השחקנים" בסוף שנות ה-60 שהצטרפה ב-1970 לתיאטרון חיפה ושם הועלו מחזות כגון "נפש יהודי" ו"פלסטינית" מאת יהושע סובול ובבימוי גדליה בסר (שני המחזות הועלו גם בפסטיבלים בינלאומיים).

ליאורה ריבלין, מחזיקה בשיא, לאחר שהפכה לאחת השחקניות הבודדות שזוכה במהלך הקריירה שלה, ב-3 הפרסים החשובים בתעשייה; פרס האקדמיה לטלוויזיה, פרס התיאטרון הישראלי ופרס אופיר (האוסקר הישראלי).

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריירה רבת השנים שלה הופיעה ריבלין במגוון רחב של הצגות, ובהן "הופס והופלה" מאת חנוך לוין, "העלמה והמוות" ו"מקבת'" מאת שייקספיר בתיאטרון הבימה, " ציפור הנעורים המתוקה" וב"פרנסיס הפנטסטי" בתיאטרון חיפה, בהצגה המצליחה "המורדים" בתיאטרון הקאמרי, וב"חילופים אינטימיים", "אונור" לצד עודד קוטלר וב"התאונה" מאת הלל מיטלפונקט בבית ליסין, תפקיד שהביא לה את פרס שחקנית המשנה בטקס פרסי התיאטרון הישראלי 2004. היא נמנתה עם ראשוני תיאטרון אנסמבל הרצליה, שם שיחקה בהצגות "גברת קליין" וב"איזון עדין" מאת אדוארד אלבי, שזכתה לשבחים בסוף 2004. בצוותא הופיעה ב"סטריפטיז אחרון", "פסדובלה" ובמופע מוזיקלי משירי דליה רביקוביץ' והעלתה הצגת יחיד בשם "לפו", שאתה הופיעה בבוסטון ובישראל.

בשנת 2011 שיחקה במחזה "כולם היו בניי" בתיאטרון הקאמרי. בשנת 2013 שיחקה בתפקיד האם במחזה "לילה טוב אמא" מאת מרשה נורמן. לצידה שיחקה בתהּ - נינה קוטלר, בתפקיד הבת ג'סי. ההצגה הועלתה באנסמבל הרצליה. ביולי 2014 עלתה בתיאטרון בית לסין בכורת המחזה של ג'סי אייזנברג "סיפור ישן־חדש", שנקרא במקור The Revisionist ("הרוויזיוניסט"), בו מגלמת ריבלין את מריה.[1]

ב-2016 עלה בתיאטרון בית לסין המחזה "חוף דייטונה" מאת אוליבר קוטון, בו מגלמת ריבלין את אלי. ב-2017 שיחקה לראשונה ביידיש בתיאטרון יידישפיל שגילמה את דמותה של המשוררת קדיה מולודובסקי במחזה "בישראל ובחזרה". ב-2018 החלה לשחק בתיאטרון חיפה את התפקיד הראשי במחזה "מהוללת" מאת פיטר קוולטר המבוסס על סיפורה של הזמרת פלורנס פוסטר ג'נקינס. על הופעתה של ריבלין בהצגה נכתב:

"לאורה ריבלין היא מתמודדת רצינית לתפקיד שחקנית התיאטרון הטובה ביותר בארץ. חיים שלמים רואים לה בעיניים. ריבלין נותנת פייט רציני למריל סטריפ ברגישות האינסופית שהיא מעצבת את פלורנס, עד הניואנסים הכי קטנים של האינטונציות הייחודיות והמפתיעות שלה[2]."

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורה ריבלין (מימין) בצוות הסדרה "המקום", 2008

את עיקר פרסומה בראשית דרכה כשחקנית, השיגה ריבלין בתוכנית "קרובים קרובים" של הטלוויזיה החינוכית, בין השנים 1983–1986, שכתב אפרים סידון, ובהמשך הופיעה בסדרה קומית נוספת שלו, שעסקה בתנ"ך, בשם "חצי המנשה" (1996). ריבלין שיחקה תפקיד ראשי בסרט הדרמה הטלוויזיוני באורך מלא, "קוראים לי דנה ואני אלכוהוליסטית" ב-1983.

ריבלין השתתפה בסדרה דרמטית-קומית בשם "אסתי המכוערת". בשנת 2006 שיחקה בעונה השלישית של "השיר שלנו" לצד בתה, נינה קוטלר, ובשנת 2007 בסדרה "המקום" בערוץ 10 לצד יונתן סגל. בשנת 2015 שיחקה בקומדיה "השוטר הטוב" ביס, בתפקיד אמו של גיבור הסדרה דני קונפינו (יובל סמו). ב-2016 שיחקה בסדרה "אורי ואלה" לצד שלמה בראבא ב-HOT3, וב-2017 חזרה לעונה השנייה של "השוטר הטוב" ב-Yes Comedy.

בשנת 2018 השתתפה בסדרת הטלוויזיה הישראלית סטוקהולם.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין החלה להופיע בקולנוע בתפקידים קטנים בראשית שנות ה-70, בין השאר ב"התרוממות" (1970) של אורי זוהר. שנים אחר כך הופיעה ב"הינשוף" (1988), סרטו של אמנון רובינשטיין ובכיכובו של אסי דיין. ב-1996 כיכבה ב"לילה לבן", סרטו של ארנון צדוק, לצד שרון אלכסנדר. ב-2013, שיחקה בסרט "ההיא שחוזרת הביתה" לצד טלי שרון ואלון אבוטבול, עליו קיבלה שבחים ממבקרי הקולנוע ועליו זכתה בפרס אופיר כ-"שחקנית המשנה הטובה ביותר".

ב-2015 לקחה חלק גם בסרט הילדים "אבוללה" בתור מנהלת בית הספר. בשנת 2017 שיחקה בסרטים: "בית בגליל" בבימויו של אסף סבן, ו-"הגוף הזוכר" של אביעד גבעון ואמרי מטלון.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורה ריבלין גרה בהרצליה. היא נשואה כיום לבעלה השני, השחקן גדליה בסר, אתו השתתפה במספר פרויקטים בעבר. בנם, שאול בסר, הוא מוזיקאי. בעלה הראשון היה השחקן והבמאי עודד קוטלר, ונולדו להם תאומים: נינה קוטלר, שחקנית, ואמנון קוטלר, צלם קולנוע. שיתוף הפעולה האמנותי בין השניים נמשך גם לאחר פרידתם, כאשר קוטלר כיכב לצדה בהצגות תיאטרון רבות, ובסדרה "אסתי המכוערת".

אחיה היה שעיה (ישעיהו) יריב, מייסד והבעלים של גלריה גורדון שהיה נשוי למשוררת הלית ישורון.

מחזות שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאורה ריבלין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
2003 - יהודה לוי ("יוסי וג'אגר")
פרס האקדמיה לטלוויזיה - שחקנית בדרמה, מיני סדרה או סרט טלוויזיה
2004 - לאורה ריבלין ("המסע הארוך")
הבא:
2005 - ריימונד אבקסיס ("חתה יסבח סבח")
קודמת:
2012 - עירית שלג
זוכת פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 2013 - ליאורה ריבלין ("ההיא שחוזרת הביתה") הבאה:
2014 - דנה איבגי