נפתלי טרופ

נפתלי טרופ
לידה	אפריל 1871; גרודנו, האימפריה הרוסית
פטירה	17 בספטמבר 1928 (בגיל 57); ראדין, בלארוס
מדינה	בלארוס
כינוי	הגרנ"ט
ילדים	אברהם טרופ, ראובן טרופ
תפקידים נוספים
	ראש ישיבה

הרב נפתלי צבי טרופ (ביידיש: נפתלי טראפּ, בכינויו המקוצר: הגרנ"ט; י"ג בניסן תרל"א, אפריל 1871 - ג' בתשרי תרפ"ט, 17 בספטמבר 1928) היה ראש ישיבת ראדין, מחשובי ראשי הישיבות במזרח אירופה במאה ה-20. הרב טרופ היה ממפתחיה של שיטת הלימוד הידועה כשיטת בריסק, ושיעוריו וחידושיו הנלמדים עד היום בישיבות, הם מאושיותיה של שיטת הלימוד הישיבתית.

ביוגרפיה

נולד בבגרודנו שבהאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) באפריל 1871 (י"ג בניסן ה'תרל"א) לר' משה שמואל ולנעשה. בשנות ילדותו למד תורה מאביו, ובגיל 15 נשלח ללמוד בישיבת קלם, שבראשה עמד רבי שמחה זיסל זיו, הידוע בכינויו "הסבא מקלם". לאחר שנתיים עבר ללמוד בישיבת טלז, ולמד מראש הישיבה רבי אליעזר גורדון. לאחר כשנתיים נוספות עבר ללמוד בישיבת סלבודקה מפי רבי נתן צבי פינקל "הסבא מסלובודקה" ורבי יעקב יצחק רבינוביץ (ר' איצל'ה מפוניבז').

בהיותו כבן 22, התארס עם בתו של הסבא מסלבודקה, אך חודשים ספורים לאחר מכן היא חלתה ומתה, עוד לפני שהספיקו להינשא. לאחר כשנתיים נישא לפעשא לאה - בתו של העסקן החרדי אליעזר יעקב חווס. לאחר נישואיו חזר לקלם, ועסק שם בתורה ובעבודה מוסרית בדרכה של תנועת המוסר. שם למד בחברותא עם המשגיח לעתיד של ישיבת מיר רבי ירוחם ליבוביץ.

לאחר כארבע שנים, התמנה למשרת ראש ישיבת "אור החיים" שבסלובודקה. בגיל 33 שנים, בי"א בניסן תרס"ד (1904), הוצעה לו משרת ראש ישיבת ראדין, הישיבה שהקים וניהל החפץ חיים. תפקידו זה הוא שפרסם את שמו של ר' נפתלי ברחבי העולם התורני, ובישיבה זו מסר את שיעוריו שהודפסו לאחר שנים והתפרסמו ברחבי עולם הישיבות.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גלתה ישיבת ראדין לסנובסק. ר' נפתלי ומשפחתו הצטרפו לישיבה בנדודיה. בזמן המלחמה נפגע ר' נפתלי מרסיסי פגז שנורה לאזור הישיבה. בשנת ה'תרפ"ה חזרה הישיבה לראדין. בעקבות המלחמה ופטירתה של אשתו ב-1920 (ניסן ה'תר"ף) התערערה בריאותו, ובג' בתשרי תרפ"ט (24 בספטמבר 1928) נפטר ונקבר בראדין.

כחניך מובהק של תנועת המוסר, התבלט הגרנ"ט במידות טובות ובמעשי חסד מרובים, ביראת שמים ובתפילות שנאמרו בכוונה ובהתלהבות.

שיטת לימודו

בשיטת לימודו התמקד בהבנת סוגיות התלמוד מתוכן עצמן, ללא הכרח בהשוואתן לסוגיות אחרות העוסקות בנושאים מקבילים. שיטה זו נחשבת מקבילה לשיטת בריסק, אותה פיתח ושכלל רבי חיים מבריסק. דוגמה לחקירה בעלת משמעות הלכתית שחידש ר' נפתלי: לפי ההלכה, אשה שנדרה נדר, ביד בעלה הרשות להפר אותו או להחליט שברצונו שיתקיים הנדר. חקר הגרנ"ט, האם כאשר אומר הבעל לאשתו שהוא מקיים את נדרה, יש לו בכך שותפות בעצם הנדר, ונחשב שחלק מהנדר מתייחס גם אליו, או שמא אין לבעל כל חלק בנדר, וכאשר הוא מקיים אותו, אין בכך אלא "מניעת ביטולו" של הנדר, אך כל חלותו היא מכח האשה בלבד. כאמור, בשני צדדים אלו תלויה הבנת סוגיא במסכת כתובות.

למרות כשרונותיו הברוכים, עמל קשות על חידושי תורתו, ונהג לבדוק אותם ולבחון אותם שוב ושוב כדי להבטיח שהם נכונים ומדויקים בתכלית. לעיתים קרובות נתקף בכאב ראש חזק עקב התאמצותו בעיון בתלמוד. הוא נהג לכרוך מטפחת רטובה סביב ראשו כדי להקל על כאביו, והמשיך להתעמק בסוגיה שלמד.

במקביל ללימוד התלמוד וההלכה, עסק רבות גם בתחומי המקרא והאגדה. גם בתחומים אלו חידש חידושים רבים, ונהג למסור שיחות בנושאים אלו בלילות שבת.

חיים אישיים

היה נשוי לפעשא (פסיה) לאה, שחלתה במחלת טיפוס ונפטרה בשנת תר"ף (1920). ילדיהם:

הרב אברהם חיים - שימש כראש ישיבה בראדין עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא היגר לארצות הברית, שם הוא מונה לראש ישיבת חפץ חיים; אחר כך הוא שימש כראש ישיבת קרלין-סטולין. הוא עלה לישראל בשנת תשל"ח (1978), שנה לפני פטירתו. חתנו של הרב יעקב משה ספיר, וחמיו של הרב אלתר חנוך העניך ליבוביץ.
הרב ראובן - עלה לארץ ישראל כחלק מחבורת תלמידי ישיבת סלובודקה שיסדו את ישיבת כנסת ישראל בחברון. אחר כך שימש כראש ישיבת היישוב החדש בתל אביב שהוקמה על ידי הרב משה אביגדור עמיאל. נפטר בה'תשי"ג.
טויבה - אשת ר' יהושע אייזיק (יצחק) קמנצקי, "אייזיק קוברינר", מחשובי תלמידי ישיבת ראדין ולימים רבה של נובידבור. נרצחו על ידי הנאצים.
פייגא אטיל - אשת הרב ברוך יוסף פייבלזון, שהתמנה לאחר פטירת חמיו לר"מ בישיבה.