ישיבת חברון כנסת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ישיבת חברון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חברון כנסת-ישראל
Knesses Yisrael Yeshiva Hebron.jpg
ישיבה
מוטו גדלות האדם
תאריך ייסוד 1877. מעבר הישיבה לחברון - 1924.
השתייכות ישיבה ליטאית
מייסדים רבי נתן צבי פינקל
ראש הישיבה הרב משה מרדכי פרבשטין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ, הרב יוסף חברוני
משגיח הרב חיים יצחק קפלן, הרב שלמה פאליי
תלמידים כ-1200
מיקום גבעת מרדכי-ירושלים
קואורדינטות 31°45′55″N 35°11′45″E / 31.765305555556°N 35.195916666667°E / 31.765305555556; 35.195916666667 
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
ישיבת חברון כנסת ישראל
ישיבת חברון כנסת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישיבת חברון "כנסת-ישראל" (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.

הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.

במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון-קריית ספר"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה בסלובודקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)
ראש הישיבה הראשון - הרב משה מרדכי אפשטיין

ישיבת "כנסת ישראל" נוסדה בשנת תרל"ז (1877) על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם". הרב נתן צבי פינקל מינה את מחותנו הרב משה מרדכי אפשטיין, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. בעוד הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי הרב נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו, וצאצאיו הם חלק מאלה שמכהנים כיום בראשות הישיבה.

ההחלטה על המעבר לחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרפ"ד (1924) הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא, או לחלופין להנהיג בה לימודי חול. ראשי הישיבה חששו מהיוזמה הממשלתית והחליטו לעלות לארץ ישראל. כדי להכין את עליית הישיבה נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב יחזקאל סרנא, חתנו של הרב אפשטיין ולימים ראש הישיבה, והרב ישראל זיסל דבורץ, יד ימינו של הרב נתן צבי פינקל, לחפש מקום מתאים לישיבה. הרב סרנא סיפר על כך:

כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת.

לאחר התלבטות בין המושבה פתח תקווה ובין העיר חברון, הוחלט לבחור בחברון, שבה היה חשש קטן יותר שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה. חברון נבחרה גם כדי לחזק את הקהילה היהודית במקום ובשל כך תמכו ראשי היישוב היהודי ביוזמה[1]. הרב אפשטיין, ששהה באותה תקופה בארצות הברית, התרים כספים עבור העלאת הישיבה לחברון[2]. הנהלת הישיבה השיגה 100 סרטיפיקטים, בעזרתו של הרב מאיר ברלין.

הישיבה בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון. בתחילה הגיעו עשרה מתלמידי הישיבה ובמשך שנת תרפ"ה הצטרפו לישיבה תלמידים חדשים מארץ ישראל[3]. בחברון התרכך במקצת המשטר בישיבה[4], אך תלמידי הישיבה המשיכו ללמוד בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה[5]. בחברון גם לא נהגו תקופות "בין הזמנים" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם, שכן לא היו לתלמידים בתים שאליהם יוכלו לשוב בחופשות. תלמידי הישיבה נהגו לבקר לעיתים קרובות באשל אברהם[6]. מבנה הישיבה נמצא כיום בשטחי H1, כמאתיים מטר צפונית מערבית לקניון של חברון. באזור הישיבה התגוררו מספר משפחות הקשורות אליה.

בית המדרש בחברון, בין השנים תרפ"ד-תרפ"ט

ר"מ ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב אברהם גרודזינסקי, שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב משה פינקל, בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר תרפ"ה הגיע לארץ ראש הישיבה הרב משה מרדכי אפשטיין. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד (שבירך לכבודו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו) והרב צבי פסח פרנק, והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון[7]. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד בסדר קדשים בשל המעבר ל"ארץ הקודש"[8].

בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו[9]. בשנת תרפ"ו עלה הרב לייב חסמן ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"[10]. הסבא הזמין גם את הרב אברהם נח פַּאלֵי שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים. בכ"ט בשבט תרפ"ז נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן.

כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב משה חברוני, הרב אהרן כהן והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר בישיבה האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת"[11].

תלמידי הישיבה על קבר חבריהם, נטבחי תרפ"ט, ביום השנה לטבח

בחודש אב בשנת תרפ"ט אירע טבח חברון. רבים מתלמידי הישיבה הלכו לביתו של סלונים, בהנחה ששם הם בטוחים מפגיעה[12]. בפועל שם היה מספר הנרצחים הגבוה ביותר של תלמידי הישיבה[13]. הקרבן הראשון בטבח היה תלמיד הישיבה שמואל רוזנהולץ, שנרצח בדקירת פגיון בבית המדרש[14], ארבעה תלמידים נרצחו ב"בית קפיליוטו-בורלנד", וב"בית קיזלשטיין" נרצח תלמיד הישיבה זאב גרינברג באכזריות[15]. בסך הכל נרצחו בטבח 24 מתלמידי הישיבה, אך רבים אחרים ניצלו. אנשי היישוב היהודי פונו מהעיר וראשי הישיבה החליטו על העברתה לירושלים.

הישיבה בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבועות ספורים לאחר מכן, בחודש אלול תרפ"ט, השתכנה הישיבה בבית הכנסת "אחווה" בירושלים ושכרה דירות לתלמידים. הרב סרנא נסע לאסוף כספים בחו"ל על מנת להקים מבנה לישיבה. בשנת תרצ"ד 1934 נפטר הרב אפשטיין ומאז הנהיג את הישיבה הרב סרנא, כשעמו משמשים גיסיו, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני, כראשי ישיבה. בשנת תרצ"ו נפטר גם הרב חסמן, ובמקומו נתמנה הרב מאיר חדש למנהל הרוחני.

תלמידי הישיבה בירושלים, שנות ה-30

בשנת תרצ"ט נחנך היכל הישיבה החדש בשכונת גאולה. בתקופה זו הצטרפו לישיבה גם צעירים בני היישוב הישן וחסידים, כמו הרב דוד משה טעפ והרב משה צבי הולצברג (שניהם לימים ראשי ישיבת קרלין) וכן הרב שמואל ישכר רוזנגרטן, לימים ראש ישיבות בעלז. חלק מתלמידי הישיבה, ואף ראש הישיבה הרב אהרן כהן, התקרבו לחבורת שומר אמונים, למורת רוחו של הרב סרנא[דרוש מקור]. בהמשך, לאחר שמונה רבי ישראל אלתר לאדמו"ר מגור, הלכו רבים מתלמידי הישיבה לחצרו, וחלקם הפכו לחסידים של ממש, בהם הרב מרדכי חברוני, לימים ר"מ בישיבה.

בקיץ תש"ח, לאחר שרבים מבני הישיבה חזרו לבתיהם בזמן ההפוגה, הקימה הישיבה סניף זמני בתל אביב, בראשות הרב אהרן כהן, ששהה אז בבני ברק. סניף זה פעל עד חורף תש"ט, אז חזרו התלמידים לירושלים.

בהמשך מונו כמשגיחים, לצד הרב חדש, גם הרב צבי הירש פאלי (בנו של הרב אברהם נח) והרב אברהם סלומון. לאחר פטירתו של הרב סרנא בשנת תשכ"ט הנהיג את הישיבה הרב משה חברוני, עד לפטירתו בשנת תשל"ה. בשנת תשכ"ו מונה הרב יעקב חיים סרנא (בנו של הרב יחזקאל) לראש ישיבה, ובשנת תשכ"ח מונו גם הרב אברהם פרבשטיין (חתנו של הרב יחזקאל סרנא) והרב שמחה זיסל ברוידא (חתנו של הרב משה פינקל) שעד אז כיהנו כר"מים, וכך היו בישיבה חמישה ראשי ישיבה בו זמנית. שנה לאחר פטירתו של הרב חברוני החל חתנו הרב הלל זקס למסור שיעור כללי לצד היותו ר"מ בשיעור ב'.

כר"מים כיהנו הרב מרדכי חברוני (בנו של הרב משה), הרב רפאל שמואלביץ (חתנו של הרב פרבשטיין), הרב ברוך מרדכי אזרחי (חתנו של הרב מאיר חדש) והרב נחמן טוקר (חתנו של הרב משה חברוני). בהמשך מונה גם הרב אהרן יפה'ן (גם הוא חתנו של הרב חברוני).

המעבר לשכונת גבעת מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה בגבעת מרדכי

בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. בנו של הרב משה חברוני, יצחק, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי[16]. לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, ביקש הרב סרנא להקים את הישיבה מחדש בחברון, אבל השלטונות סרבו.[דרוש מקור]

בגמר הבנייה בתשל"ו (1976) אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. בתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיכול להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה.

במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:

עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטיין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.

לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים דוד כהן, שלמה כץ ומשה מרדכי פרבשטיין. בחורף תשנ"ח מונה הרב יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני כר"מ בישיבה, ובג' בתשרי ה'תש"ס הוכתר כראש ישיבה כממלא מקומו של סבו הרב משה חברוני[17]. באותה העת מונה הרב יצחק לנדא (נפטר תשע"ד, 2014) כר"מ, בשנת תשס"ח מונה לר"מ הרב אברהם לויסון שלפני כן שימש כר"מ בישיבת אור ישראל, ובשנת תשע"ג מונה גם הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). ראש הקיבוץ היה הרב נחמן טוקר, חתנו של הרב משה חברוני. המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן, ולצדו הרב שלמה פאליי, בנו של המשגיח הרב הירש פאלי.

בשנת תשס"ט הוקם "ועד הבוגרים", במטרה לשמר על הקשר בין הישיבה לבוגריה. הוועד ערך כנס בוגרים בבנייני האומה. לכבוד הכנס יצא הספר "עד שבחברון", ובו תולדות הישיבה ורבניה.

ישיבה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-30 עד תחילת שנות ה-80 פעלה ישיבת תפארת צבי, שהוקמה כישיבה קטנה לישיבה. בהמשך נפתח לצידה תלמוד תורה יבנה, שיועד לחרדים שלא השתייכו ליישוב הישן.

בשנת תשס"ז נפתחה בירושלים ישיבת חברון לצעירים בראשות הרב משה קלאר (חתנו של יצחק חברוני).

מאפייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת חברון-כנסת ישראל היא ישיבה חרדית ליטאית בסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בהתמדה תוך עיון והעמקה. אמנם יש לישיבה כמה דגשים מיוחדים:

גדלות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוהים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם הרגשה כי הוא נזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק - הסוברת כי עבודת ה' צריכה להעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.

תפיסת עולם זו באה לידי ביטוי גם בהופעתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת. הופעה זו הבליטה את השוני, מהנוף האנושי החרדי, בירושלים, ועמדה בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהצעירים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את תלמידי הישיבה ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.

עצמאות בהנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר לימוד בהיכל הישיבה בגבעת מרדכי

כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת התפתחות אישית של התלמיד באופן אינדיבידואלי, ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. כחלק מהשיטה, הישיבה דגלה בעצמאות הבחורים, ובנתינת מעורבות אקטיבית לבחורים המבוגרים בהנהגת הישיבה. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 ולאורך העשור השני של המאה ה-21, חל פיחות במעמד הבחורים בישיבה ובשליטתם בה, דבר שגרם מדי פעם לחיכוכים ולמריבות בין הנהלת הישיבה לבחורים[18]. בתמוז תשע"ח הוחרף המאבק ומאות בחורים עזבו את בית המדרש למשך כמה ימים כמחאה על סילוק תלמיד. הרב חיים קנייבסקי כתב מכתב נגד המהלך וראשי הישיבה החליטו להתנות את המשך לימודיהם של בני ועד א' במעבר מבחן קבלה מחדש[19].

הבדלים בשיטת הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:

  • עצמאות בלימוד - כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של התלמידים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשנה השלישית כבר לא שומעים התלמידים, שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם, ושומעים רק שיעור כללי הנמסר לכלל הישיבה.
  • צורות לימוד שונות - כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רצונו ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב פרבשטיין, שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשונים והאחרונים בסוגיא; ראש הישיבה השני, הרב כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולהתעמק בהם בעיון ובפלפול; והרב כץ נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים.

מנהגים וניגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבה מנהגים המבוססים בעיקר על מנהגי הגר"א ומנהגי ישיבת סלובודקה. בין המנהגים הבולטים: בעליה לתורה אין קוראים לבחור בצירוף שם אביו (בהוראת הסבא מסלבודקה). לקראת שנת תשע"ה הוציא "ועד הבוגרים" מהדורה של לוח עתים לבינה ובו מנהגי הישיבה וימי האזכרה של רבניה.

הסבא מסלבודקה עודד את השירה והניגונים עוד בהיות הישיבה בליטא. מסורת זו נמשכת אף בחברון. בשבתות ובחתונות נהגו תלמידים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו עמם בני הישיבה, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון.

נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, ונוהג בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון. והתפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד[20]. כיום החזן בישיבה בימים נוראים הוא הרב ירחמיאל טוקר[21].

אוצר הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישיבה אוצר ספרים בולט ובו גם ספרים שהביאו תלמידי הישיבה מסלובודקה וספרים מהאוצר בישיבה בחברון.

בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת בוגרים שיש עליהם ערך בוויקיפדיה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב דב כץ, תנועת המוסר, כרך ג'
  • שבעים שנות תורה ומוסר: מסלבודקא לחברון וירושלים, בעריכת ישראל גליס, 1994
  • כנסת ישראל: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד לגבעת מרדכי, בעריכת ישראל גליס, 2009
  • שמעון יוסף מלר, נסיך ממלכת התורה - ביוגרפיה של הרב שמחה זיסל ברוידא
  • שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר - ביוגרפיה של הרב מאיר חדש
  • רבי הירש - ביוגרפיה של המשגיח רבי צבי הירש פלאי
  • שמעון יוסף מלר, הכהן הגדול מאחיו - תולדות חייו של הרב אהרן כהן
  • שלמה טיקוצינסקי, למדנות מוסר ואליטיזם: ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל - הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסיך ממלכת התורה, שמעון יוסף מלר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 55
  2. ^ הרב דב כהן, וילכו שניהם יחדיו, הוצאת פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 116
  3. ^ שם, עמוד 57
  4. ^ שם, עמוד 63
  5. ^ שם, עמוד 81
  6. ^ שם, עמוד 166
  7. ^ שם, עמוד 59-60
  8. ^ שם, עמוד 61
  9. ^ שם, עמוד 56
  10. ^ שם, עמוד 72
  11. ^ שם, עמוד 196
  12. ^ שם, עמוד 111
  13. ^ שם, עמוד 118
  14. ^ שם, עמוד 110
  15. ^ שם, עמוד 114
  16. ^ מפה ומשם, חרות, 31 בינואר 1962
  17. ^ ישראל גליס (עורך אחראי), כנסת ישראל: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד לגבעת מרדכי, ירושלים תשס"ט. עמ' 120.
  18. ^ [1] [2] [3][4][5][6][7][8]
  19. ^ בני יחזקאלי, שר התורה על המרד בחברון: "סילקו השכינה" באתר בחדרי חרדים, 25 ביולי 2018
  20. ^ קול חוצב, תולדות הרב שלום שבדרון.
  21. ^ כיכר השבת, ‏כך הגאון רבי ירחמיאל טוקר מרגש את תלמידי 'חברון' • צפו, באתר כיכר השבת, 2 בספטמבר 2018