נשימת יתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נשימת יתר (בלועזית: היפרוונטילציה, Hyperventilation) היא נשימה מהירה ועמוקה, אשר גורמת לירידה ברמת הפחמן הדו-חמצני בדם.

תיאור התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם בריא נושם בין 12 ל-20 נשימות בדקה. קצב נשימות תקין מאפשר לגוף להעשיר את הדם בכמות החמצן הנדרשת, ולפנות מהדם את הפחמן הדו-חמצני המיוצר בגוף.

מצב של נשימה מהירה ושטחית לאורך זמן גורם לפינוי מוגבר של הפחמן הדו-חמצני מהגוף, וכתוצאה מכך לירידה ברמתו התקינה בדם. ירידה זו גורמת לירידה ברמת החומציות של הדם (עליה ב-pH) ובהתאם מורידה את רמת הסידן.[1]

סימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שנמצא בהתקף נשימת יתר מרגיש נימולים בשפתיים, באצבעות הידיים ובאצבעות הרגליים כתוצאה מן הירידה ברמת הסידן בגוף. במקרים קיצוניים, ייתכן גם מצב הדומה לעילפון עד כדי חוסר תגובה של האדם. במקרים רבים, ידי האדם שנמצא בהתקף יהיו בצורת האות "ר".

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בהתקף נשימת יתר הוא בעיקרו החזרת מנגנון הנשימה לקצב תקין. כיוון שהתקף כזה מתרחש לעתים קרובות על רקע ריגוש, חרדה או בכי, אשר גורמים לנשימות קצרות ושטחיות, עיקר הטיפול יהיה על ידי הרגעה ובידוד האדם מהסיטואציה שעוררה את ההתקף. רצוי לבקש מהאדם לקחת נשימות עמוקות ולהשתדל ל"החזיק" את האוויר בריאות 2–3 שניות לפי נשיפתו.

בעבר, מקובל היה להורות לאדם בהתקף לבצע נשימות ושאיפות לתוך שקית אטומה הצמודה לפיו, זאת על מנת להכניס לריאות אוויר עשיר בפחמן דו-חמצני במטרה להעלות את ריכוזו בדם. פעולה זו אמנם מחזירה בדרך כלל את קצב הנשימה לקצב סדיר בתוך זמן קצר, אך אסורה בהחלט. זאת על פי הוראות מגן דוד אדום הקובעות כי אין לתת למטופל לנשום לתוך שקית בשום פנים ואופן, זאת מחשש לחנק ומוות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.