נתן הבר

נתן הבר
	נתן הבר
לידה	1902; זלוצ'וב
פטירה	1975 (בגיל 73 בערך)
לאום	ישראלי
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אמנות נאיבית

נתן הֵבֵּר (1902 – אפריל 1975) היה צייר ישראלי, יליד פולין. עבודותיו משתייכות לציור הנאיבי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתן הבר נולד בזלוצ'וב (באותה עת בפולין, כיום באוקראינה) ב-1902 למשפחה דתית שעסקה בשחיטה. עלה לארץ ישראל ב-1936 עם אשתו וילדיו והשתקע חיפה, שם הקים אטליז לעופות והתפרנס ממנו. לאחר יציאתו לגמלאות, במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-20, החל לצייר להנאתו ציורים מחיי משפחתו בפולין וציורים של דימויים מהמסורת היהודית. בשלב מסוים ביקש מגרשון קניספל לחוות דעה על ציוריו והלה הביא לגילויו על ידי גלריות ומוזיאונים.^[1]

נושאים וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבר צייר נושאים הקשורים לעיירה היהודית בגולה וגם לחיים בישראל. נושאיו כוללים את ההווי היהודי, החגים: יום כיפור, סוכות, שמחת תורה, את החתונה היהודית, בית המדרש, בית הכנסת ונושאים אחרים הקשורים לאורח החיים היהודי. בישראל תיאר נושאים כמו יום העצמאות, "מפגש השלום" בין יהודים וערבים" ו"בית ספר חקלאי דתי".

ציוריו הם ציורי שמן ומצטיינים בצבעים כהים. הוא משתייך לזרם הנאיבי ונחשב לאחד מהציירים הבולטים בישראל בזרם זה.^[2]^[3] מרים טל משייכת את סגנונו לפרימיטיביזם (הגדרה הנתמכת גם על ידי קניספל).^[4] היא כותבת: "הסטיליזאציה שלו מרובעת תמיד, לבתים ולדמויות יש תמיד אותו המראה: הדמויות הן לעיתים זהות והבר מארגן אותן להפליא. האווירה עניינית ויש בה חיים אינטנסיביים.".^[5] רחל אנגל כותבת: "נתן הבר ... שובה־לב במקוריות הקומפוזיציות. מומנט החזרה הוא בעיקר המשווה להן את חנן.".^[6]

כשנה לאחר מותו, כתב מבקר האמנות יגאל צלמונה: "הבר מתאר את זכרונות נעוריו ב"שטעטל", את מנהגי החגים, את התכונה בערב שבת, את חיי היום־יום של העיירה — בהומור עממי ובאהבה רבה, הוא מנציח את העולם האבוד הזה. זהו תיעוד ישיר ויעיל בהרבה ממבול תמונות השמאלץ המתרפק אל העבר של "הציור היהודי" העובר לסוחר. ... . דרך התיאור מזכירה את ציורי ימי־הביניים; ההעמדה הפרונטאלית למשל, אי ציור הדמויות החשובות לצייר כשהן גדולות מן האחרות אף שאין לכך הצדקה פרספקטיבית. ההצדקה של ייצוג כל פרט היא הבעתית. מן המתח בין הרצון לתאר (המתבטא בחוסר היכולת לתאר נכון) לבין ההבעה הישירה, הנאיווית, בין " תשומת הלב העניינית לפרטים זעירים המתוארים "כמו בחיים" ללא הבלטה לבין העיוותים לצורכי יעילות הסיפור או מכורח הזיכרון המסנן, המבליט פרטים ומחניק אחרים — צומחת האמנות.".^[2]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן - אשדות יעקב, 12 באפריל 1969,^[7]^[8]
אמנות נאיבית: 18 אמנים ישראלים, מוזיאון תל אביב, בית דיזנגוף, תל אביב, 9 נובמבר, 1970 - 19 דצמבר, 1970,^[9]^[6]^[10]^[5]
גלריה גולדמן, חיפה, פברואר 1972,^[11]
נאיבים 1975, גלריה דבל, ירושלים, 9 מרץ, 1975 - 10 פברואר, 1975,^[12]
מסכה גלריה דבל, ירושלים, 26 אפריל, 1975 - 14 מאי, 1975
דוכן גלריה דבל, יריד האמנות הבינלאומי, תל אביב, 7 אפריל, 1977 - 14 אפריל, 1977
יריד האמנות הבינלאומי, תל אביב, גלריה דבל, ירושלים, 4 יולי, 1977 - 14 אפריל, 1977
במעגלים אחרים: אמנים אאוטסיידרים, נאיבים, אוטודידקטים, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה, 9 פברואר, 2013 - 20 יולי, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נתן הבר בוויקישיתוף
נתן הבר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
Natan Heber, באתר MutualArt.com
יגאל צלמונה, הצייר השוחט, מעריב, 30 באפריל 1976
אריאלה ראובני, נתן הבר מחיפה השוחט שהפך לצייר, דבר, 7 בנובמבר 1969 המשך
דוד זוהר, הרבי המצייר (פסקת משנה ב"הקבלן של פרויקט נימאייר דורש פיצויי התייקרויות"), מעריב, 5 בפברואר 1970
שלמה שבא, השוחט עם מכחול הציירים, דבר, 29 בדצמבר 1972

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שלמה שבא, השוחט עם מכחול הציירים, דבר, 29 בדצמבר 1972
^ ¹ ² יגאל צלמונה, הצייר השוחט, מעריב, 30 באפריל 1976
^ חיה פרידברג, האיש שלא היה, כל העיר, 25 בפברואר 1983
^ אריאלה ראובני, נתן הבר מחיפה השוחט שהפך לצייר (המשך המאמר), דבר, 7 בנובמבר 1969
^ ¹ ² מרים טל, אמנות נאיבית של 18 ישראלים, למרחב, 20 בנובמבר 1970
^ ¹ ² רחל אנגל, 18 ציירים נאיבים, מעריב, 13 בנובמבר 1970
^ בית אורי ורמי, דבר, 12 באפריל 1970
^ מאיר נחושתן, נתן הבר - צייר ושוחט, למרחב, 8 במאי 1970
^ א. כנרתי, שוחט, נהג, עגלון ומנהל־מחצבה מציגים תמונותיהם בתערוכת "האמנות הנאיבית", למרחב, 9 בנובמבר 1970
^ אריה לרנר, אמנות "נאיבית" בישראל, דבר, 13 בנובמבר 1970
^ דוד זוהר, הרבי המצייר (פסקת משנה ב"הקבלן של פרויקט נימאייר דורש פיצויי התייקרויות"), מעריב, 5 בפברואר 1970
^ ניצה פלקסר, הנשמות האילמות של הציור, דבר, 19 בספטמבר 1975

[1] שלמה שבא, השוחט עם מכחול הציירים, דבר, 29 בדצמבר 1972

[צלמונה-2] ¹ ² יגאל צלמונה, הצייר השוחט, מעריב, 30 באפריל 1976

[3] חיה פרידברג, האיש שלא היה, כל העיר, 25 בפברואר 1983

[4] אריאלה ראובני, נתן הבר מחיפה השוחט שהפך לצייר (המשך המאמר), דבר, 7 בנובמבר 1969

[טל-5] ¹ ² מרים טל, אמנות נאיבית של 18 ישראלים, למרחב, 20 בנובמבר 1970

[אנגל-6] ¹ ² רחל אנגל, 18 ציירים נאיבים, מעריב, 13 בנובמבר 1970

[7] בית אורי ורמי, דבר, 12 באפריל 1970

[8] מאיר נחושתן, נתן הבר - צייר ושוחט, למרחב, 8 במאי 1970

[9] א. כנרתי, שוחט, נהג, עגלון ומנהל־מחצבה מציגים תמונותיהם בתערוכת "האמנות הנאיבית", למרחב, 9 בנובמבר 1970

[10] אריה לרנר, אמנות "נאיבית" בישראל, דבר, 13 בנובמבר 1970

[11] דוד זוהר, הרבי המצייר (פסקת משנה ב"הקבלן של פרויקט נימאייר דורש פיצויי התייקרויות"), מעריב, 5 בפברואר 1970

[12] ניצה פלקסר, הנשמות האילמות של הציור, דבר, 19 בספטמבר 1975

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]