לדלג לתוכן

כל העיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כל העיר
Kol Ha'ir
סוג מקומון
תדירות שבועון
מו"ל אבי סולומון
מייסד רשת שוקן
תאריכי הופעה 10 באוגוסט 1979 – הווה (45 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
www.kolhair.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוגו העיתון עד שנת 2006
מתחם "שערי ירושלים" בו שכנו משרדי מערכת העיתון עד שנת 2008

כל העיר הוא מקומון ירושלמי שראה אור לראשונה ב-1979. המקומון היה הראשון מרשת שוקן, שהייתה לרשת המקומונים הראשונה בישראל.

העיתון נוסד על בסיס צוות המקומון הירושלמי, "ירושלתון", ויצא לאור לראשונה בשם "כל העיר" ב-10 באוגוסט 1979. העיתון הופץ בירושלים ובסביבתה בימי שישי, בתחילה בחינם והכנסתו הייתה מבוססת על פרסום ולוחות מודעות. הוא זכה להצלחה רבה מאחר שטרום תקופת הרדיו המקומי והפרסום המקוון באינטרנט, הציע לעסקים מקומיים אפשרות לפרסם מודעות במחיר זול יותר מהעיתונות הארצית וממוקד לקהל מקומי. החל מ-1984 נמכר בתשלום אך עיקר הכנסתו עדיין מבוססת על פרסום. העורך הראשון, יוסי קליין, ביסס את עיצוב העיתון לפי מודל המקומון הניו יורקי "ווילג' וויס", שאחוזי החלוקה היו 45% טקסט ו-55% מודעות. עם מודעות פרסומת בגודל של חצי עמוד, עומד או אפילו שני עמודים.[1] מנכ"ל העיתון היה רוני ארן שבהמשך מונה להיות מנכ"ל רשת שוקן כולה.

מערכת "כל העיר" שכנה בתחילה בדירת מגורים צנועה ברחוב רבי עקיבא בצמוד לגן העצמאות שבמרכז העיר. לאחר שהבניין בו שכנו משרדי מערכת העיתון נמכר, ובהמשך נהרס לטובת הקמת מגדל מגורים, עברה למתחם "שערי ירושלים" באזור התחנה המרכזית בירושלים.[2]

בשנות ה-80 צבר העיתון מוניטין ארצי של כלי תקשורת איכותי, לוחם, נון-קונפורמיסטי ואנטי ממסדי, ששילב תחקירים, ראיונות בלעדיים וכתבות עומק מקיפות. "כל העיר" הפך באותה תקופה לעיתון הרביעי בתפוצתו בישראל בסופי שבוע; בירושלים לבדה מכר העיתון מדי יום ששי כמות עיתונים גדולה יותר מכל עיתון ארצי אחר, לרבות "ידיעות אחרונות". לאור הצלחתו הרבה של "כל העיר", החליט "ידיעות אחרונות" להקים לו עיתון מתחרה בירושלים בשם "קול ירושלים", שאותו הקים וערך העיתונאי והסופר חיים שיבי.[3] כדי להיכנס לשוק, עיתון "קול ירושלים" חולק חינם יחד עם "ידיעות אחרונות", ורשת שוקן פנתה פנה לממונה על ההגבלים העסקיים בתביעה לחייב את "ידיעות אחרונות" להוציא את המקומונים שלו למכירה עצמאית, בטענה כי יתרון התפוצה של "ידיעות אחרונות" בזירה הארצית יוצר תחרות בלתי הוגנת. בשנת 2000, לאחר שנים שבהן התנהל הדיון בנושא, נדחתה התביעה, לאחר שנקבע שצירוף מקומון לעיתון האם שלו הוא מהלך מסחרי מקובל בשוק.[4] "כל העיר" גם החל להיות מופץ גם כמוסף מקומי כחלק מעיתון "הארץ"

ביולי 2002 מונה אנשיל פפר, הכתב לענייני חרדים ב"הארץ", לתפקיד עורך "כל העיר", מינוי שעורר הד תקשורתי והתנגדות מצד פעילי שמאל אשר ראו בו "צעיר דתי שידוע בנטייתו הימנית" ואף איימו בהחרמת העיתון.[5][6] לאחר כשנה עזב את "כל העיר" ובסוף שנת 2003 חזר לכתוב ב"הארץ" ככתב לענייני חינוך.[7]

במהלך שנת 2008 נסגרו משרדי מערכת העיתון במסגרת תוכנית ההתייעלות ומיתוג מחדש של רשת שוקן והיא מוזגה עם משרדי עיתון "העיר" ומטה רשת המקומונים שוקן בתל אביב. ב-2009 עברה גם מערכת רשת המקומונים שוקן לתוך מטה קבוצת הארץ ברחוב שוקן בתל אביב.[8] במסגרת המיתוג מחדש שונה שם העיתון ל"העיר - ירושלים" (כמו מוספים דומים בערים אחרות, דוגמת כלבו בחיפה שהפך ל"העיר - חיפה").[9] לאחר כמה שנים המיתוג מחדש בוטל, העיתון חזר לשם "כל העיר", הוקם לו אתר אינטרנט עצמי בשמו המקורי והמהדורה האלקטרונית שלו הפכה זמינה בחינם. בנוסף, הוחל בפרסום מהדורה של העיתון בעיר מודיעין ("כל העיר מודיעין"), בעיר בית שמש ("כל העיר בית שמש") ומדור חדשות המכסה את העיר מעלה אדומים.[10][11]

בסוף שנת 2021 עבר "כל העיר" לבעלותו של אבי סולומון, ששימש קודם כמנכ"ל רשת שוקן.[12]

תחקירים חשיפות ותביעות דיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים פרסם "כל העיר" תחקירים וחשיפות, שחלקם הגיעו לבתי המשפט כתביעות דיבה. בין המקרים הבולטים היו:

אהוד אולמרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבה כיהן אהוד אולמרט כראש עיריית ירושלים היה "כל העיר" המבקר החריף ביותר שלו. על רקע הבחירות לרשויות המקומיות של 1993, בעת המירוץ הראשון של אולמרט לראשות העירייה, חשף העיתון הסכם סודי שנחתם בין אולמרט לנציגי הסיעות החרדיות. אחר כך ביקר את פרויקט הולילנד ודיווח בזמן אמת על התכנון המסתמן, על אחוזי הבנייה החריגים ועל שינויי הייעוד. כמו כן דיווח על הנסיעות התכופות והממושכות שלו לחו"ל.[13] אולמרט בתגובה הטיל חרם מודעות על "כל העיר" ואסר על העירייה לפרסם בעיתון.[14][15]

ב-2002 הגיש עורך העיתון יוסף כהן תביעת דיבה נגד אולמרט. לאחר שורת מקרים שבהם הציג אותו אולמרט כ"עבריין פלילי". כהן זכה בתביעה ואולמרט חויב לפצותו ב-10,000 שקל.[16] ב-2004 הגישו רשת שוקן, ועורך "כל העיר" אז, אנשיל פפר, תביעת דיבה נוספת נגד אהוד אולמרט בה נטען, כי אולמרט אמר דברי לשון הרע בישיבת ועדת הכספים, בעת שכיהן כראש עיריית ירושלים, ובמהלכה אמר אולמרט לחבר מועצת העיר ירושלים אודי ארנון, לשעבר כתב העיתון: "העיתון שעבדת איתו, מזדהה עם החמאס".[17] העיתון זכה בתביעה ואולמרט התנצל בפניו בישיבת המועצה האחרונה שלו כראש עיריית ירושלים.[18]

ב-1994 פרסמה הכתבת לענייני משפט ותקשורת, בירנית גורן, תחקיר שבו נטען כי מו"ל "מעריב" עופר נמרודי סוחט מפרסמים באמצעות איומים בפרסום תחקירים על אודותיהם. התחקיר פורסם זמן קצר אחרי שפרשת האזנות הסתר, "פרשת נמרודי א'", התגלתה ב-15 באפריל 1994. במרכז התחקיר עמד עו"ד רונאל פישר, אז עיתונאי צעיר ובולט שהובא על ידי נמרודי מעיתון "חדשות", שצוטט בכתבה כמי שאמר לעיתונאי בכיר "מעריב": "אני מרוויח יותר כסף מכתבות שאני לא מפרסם מאשר מכתבות שאני כן מפרסם". נמרודי הגיש אז תביעו דיבה נגד גורן ו"כל העיר" בסך 5 מיליון שקל. התביעה הסתיימה בפשרה, מאחר שנמרודי ביקש שהעניין לא יגיע לדיון משפטי.[19]

יחידת רימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995 פרסם העיתונאי יגאל מוסקו, חשיפה ראשונה של סיירת רימון שפעלה כיחידת חיסול ברצועת עזה בשנות ה-70 של המאה ה-20.[20] החשיפה הביאה לסערה ציבורית, ושנתיים אחר כך, דניאל עוקב, שרצח שני תיירים בדרך לאילת, ולא יכול להצביע על מניע כלשהו למעשיו, טען שהשרות בסיירת רימון השפיע על מצבו הנפשי לאחר שהשתתף בפעילות של מעצר וחיסול מחבלים. עוקב הוכר כנכה צה"ל ב-2001.[21]

הזוג נתניהו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כל העיר" היה העיתון הראשון לפרסם שבנימין נתניהו, כבר כראש האופוזיציה בתקופה שקדמה לבחירתו לראשות הממשלה בבחירות שנערכו ב-1996, היה מנצל את מעמדו לרעה, מתחמק מתשלום במסעדות או תובע הנחות מבעלי עסקים בירושלים. במאי 1995, פרסם יואב קווה, כתבת תחקיר תחת הכותרת "ההנחות של בנימין נתניהו", ובה עדויות של מסעדנים ובעלי עסקים על חשבונות שלא שולמו או הנחות שניתנו בהיקף של אלפי שקלים.[22][23] באוקטובר 2000, חשף העיתון כי אשתו של נתניהו, שרה תבעה את אבנר עמדי על החזקת רכושה, ואילו הוא טוען שהזוג נתניהו מתחמק מתשלום עבור שירותיו (פרשת עמדי).[24]

פרשת כפר סאלם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1988 חשף, ב"כל העיר", העיתונאי יזהר באר, את פרשת קבורתם של ארבעה פלסטינים בכפר סאלם שליד שכם.[25] בעקבות החשיפה נפתחה חקירה של מצ"ח והאחראים הועמדו למשפט צבאי.[26]

עורכי העיתון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותבים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הכתבים בעיתון במהלך השנים נמנים:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עודד בן יהודה, קולי נאלם: כולם רצו להיות Village Voice, בעיקר מקומוני ישראל, באתר Xnet‏, 27 באוגוסט 2017
  2. ^ נרי ליבנה‏, קו מספר 1 הפך אותי לצרכנית כפייתית של אוטובוסים, באתר וואלה, 21 באוגוסט 2009
  3. ^ חיים שיבי, עיתונאי יכול לבחור את מי לשרת, באתר העין השביעית, 16 בפברואר 2017
  4. ^ הממונה על הגבלים עסקיים נ' ידיעות אחרונות בע"מ, באתר העין השביעית
  5. ^ איומים בחרם על המקומון הירושלמי "כל העיר" בשל מינוי אנשיל פפר לעורך, באתר TheMarker‏, 29 ביולי 2002
  6. ^ חנן עמיאור, שיחת העיר, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2002
  7. ^ עורך המקומון "כל העיר" עוזב, באתר וואלה, 30 ביולי 2003
  8. ^ חנוך מרמרי, המיתוג הורג, באתר העין השביעית, 20 במאי 2002
  9. ^ 14 מקומוני רשת שוקן ישנו את שמם ל"העיר", באתר גלובס, 26 בדצמבר 2006
  10. ^ "כל העיר מעלה אדומים"
  11. ^ אתר האינטרנט הרשמי של "כל העיר בית שמש"
  12. ^ איתמר ב"ז, מו"ל נולד, באתר העין השביעית, 12 באוקטובר 2021
  13. ^ אורן פרסיקו, "אף אחד לא התעניין", באתר העין השביעית, 2 באפריל 2014
  14. ^ מלחמתו האישית של אולמרט ב"כל העיר", באתר גלובס, 18 ביולי 2002
    שלומית טור-פז, אולמרט והערפדים, באתר העין השביעית, 1 באפריל 1997
  15. ^ אוריה שביט, אויב של נייר, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2001
  16. ^ גל ניסים, ‏אולמרט חויב לפצות עורך לשעבר של מקומון ב-10,000 שקל על לשון הרע, באתר גלובס, 18 באוגוסט 2004
  17. ^ רשת שוקן ו"כל העיר" תובעים מאולמרט 500 אלף שקל בטענה להוצאת דיבה, באתר גלובס, 3 במאי 2004
  18. ^ עקיבא אלדר, בוא תספר לנו מה חושבים בדמשק, באתר הארץ, 6 במרץ 2007
  19. ^ פשרה בתביעה של "מעריב" נגד רשת שוקן, באתר גלובס, 14 באפריל 1999
    ענת באלינט, בדיוק 20 שנה לפני שהתפוצצה פרשת עו"ד רונאל פישר, התפרסם התחקיר על העיתונאי רונאל פישר, באתר העין השביעית, 7 ביולי 2014
  20. ^ מוסקו, סיירת רימון, כל העיר, 30.6.1995
  21. ^ צבי הראל, הרוצח דניאל עוקב הוכר כנכה צה"ל, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
  22. ^ עמדי לביהמ"ש: בני-הזוג נתניהו הפכו צריכת שירותים בלי לשלם - לשיטה קבועה, באתר גלובס, 8 בנובמבר 2001
    גידי וייץ, הזוג נתניהו עזב בלי לשלם, באתר הארץ, 27 במרץ 2011
  23. ^ יובל בן-עמי, ‏לביבי דווקא יש ארוחות חינם, באתר ‏מאקו‏, 25 ביולי 2012
  24. ^ שרה נתניהו תובעת את אבנר עמדי על החזקת רכושה, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2000
  25. ^ יזהר באר ומוניר מנאע, ארבעה סיפורים משכם, כל העיר, 12 בפברואר 1988
    יזהר באר ומוניר מנאע, שני עצורים בפרשת כפר סאלם, כל העיר, 19 בפברואר 1988
  26. ^ יזהר באר, שלושים לאינתיפאדה הראשונה: בחזרה לארבעת הצעירים שנקברו חיים, אתר שיחה מקומית, 28 במרץ 2017
  27. ^ דבר העורכת, באתר גלובס, 23 בינואר 2006
  28. ^ ענת באלינט, איתן מרקוביץ' מונה לעורך "העיר", באתר הארץ, 18 ביולי 2004
  29. ^ בועז גריילסמר, עורכים חדשים ברשת שוקן: אלעד ליפשיץ ב"כל העיר"; אורי שאלתיאל ב"העיר", באתר הארץ, 1 בנובמבר 2005
  30. ^ עמית סגל, סוף האמת לצוף, 31/03/2014
  31. ^ חיים ברעם, פרידה עצובה מדודו 'ראש העיר' קופרמן ז"ל, באתר כל העיר, 11 באוגוסט 2017