סאמרסלאם (1997)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סאמרסלאם (1997)
SummerSlam 1997 Poster.jpg
הפוסטר הרשמי של האירוע בכיכובם של ברט הארט ואנדרטייקר
מידע
ארגון WWF
תאריך 3 באוגוסט 1997
עיר מזרח רד'רפורד, ניו ג'רזי
אולם קונטיננטל איירליינס ארנה
מספר צופים 20,213
סיסמה פרסומית Hart & Soul
סדרת אירועי שלם וצפה של ה-WWE
:In Your House 16
Canadian Stampede
סאמרסלאם (1997) :Ground Zero
In Your House
סדרת אירועי סאמרסלאם
1996 סאמרסלאם (1997) 1998

סאמרסלאם (1997) היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-World Wrestling Federation‏ (ה-WWF, כיום ה-WWE). האירוע נערך ב-3 באוגוסט 1997, בקונטיננטל איירליינס ארנה שבמזרח רד'רפורד, ניו ג'רזי. האירוע היה האירוע העשירי בסדרת אירועי סאמרסלאם.

שבעה קרבות התנהלו באירוע. בקרב המרכזי, ברט הארט ניצח את אנדרטייקר וזכה באליפות העולם במשקל כבד של ה-WWF בקרב בו שון מייקלס שימש כשופט מיוחד.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאמרסלאם הוא אירוע שלם וצפה שנתי, המופק על ידי ה-World Wrestling Federation‏ (ה-WWF, כיום ה-WWE) במתכונת של חודש אוגוסט מאז שנת 1988. הוא אחד מארבעת אירועי השלם וצפה המקוריים של הארגון, לצד רסלמניה, רויאל ראמבל וסדרת ההישרדות; אירועים המכונים "ארבעת הגדולים".

עלילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוע כלל קרבות שנבעו מעלילות מתוסרטות מהתוכנית השבועית Raw is War.

הפיוד המרכזי של האירוע סאמרסלאם היה בין אנדרטייקר לברט הארט על אליפות העולם במשקל כבד של ה-WWF. ב-7 ביולי בתוכנית Raw is War, הארט הוכרז כטוען לכתר לאליפות העולם במשקל כבד של ה-WWF. בריאיון עם וינס מקמהן, הארט הודיע שבמידה ולא יזכה בתואר בקרב ביניהם באירוע - הוא לא יתאבק יותר על אדמת אמריקה. שבוע לאחר מכן, יריבו המר של הארט, שון מייקלס, ביקש מוינס מקמהן להיות חלק מהאירוע. ב-21 ביולי בתוכנית Raw is War, הארט, אחיו, אואן, וגיסו, הבריטיש בולדוג (ההארט פאונדיישן), אתגרו שלושה מתאבקים אמריקאים לקרב דגל שלושה נגד שלושה. לאחר מכן, שון מייקלס הוכרז כשופט המיוחד לקרב המרכזי על האליפות באירוע. בתגובה להודעה זו, הארט תקף את מייקלס ומקמהן. מאוחר יותר, קבוצת ההארט פאונדיישן ניצחה את אלופי הזוגות של ה-WWF, סטון קולד סטיב אוסטין ודוד לאב, ביחד עם אנדרטייקר, לאחר התערבות מצידו של בריאן פילמן. שבוע לאחר מכן, הארט איתגר את הפטריוט לקרב, שבסופו הארט הפסיד לאחר התערבות מצד מייקלס. לאחר הקרב, השופטים מנעו מהארט לתקוף את מייקלס, בזמן שאנדרטייקר צפה במתרחש מרמפת הכניסה לזירה.

יריבות בולטת הייתה בין סטון קולד סטיב אוסטין לאואן הארט על האליפות הבין-יבשתית של ה-WWF. באירוע Canadian Stampede, שנערך ב-6 ביולי, הארט הצמיד את אוסטין במהלך קרב חמישה נגד חמישה. לילה לאחר מכן, אוסטין תקף את הארט בזמן שהאחרון שר את ההמנון הקנדי. באותו הערב, אוסטין אמר לוינס מקמהן שבמידה ולא ינצח את הארט באירוע - הוא ינשק את אחוריו של הארט. שבוע לאחר מכן, אוסטין חבר לדוד לאב וביחד עם ניצחו את הארט והבריטיש בולדוג כדי לזכות באליפות הזוגות הפנויות. ב-21 ביולי בתוכנית Raw is War, קבוצתו של הארט הצליחה לנצח את קבוצתו של אוסטין בקרב דגל שלושה נגד שלושה. שבוע לאחר מכן, הארט תקף את אוסטין במהלך קרב על אליפות הזוגות נגד הגודווינס (הנרי או. גודווין ופיניאס א. גודווין). לאחר הקרב, אוסטין תקף את הארט.

יריבות נוספת שהתנהלה לקראת האירוע הייתה בין הבריטיש בולדוג לקן שמרוק וסבבה סביב אליפות אירופה של ה-WWF. השניים ניצבו בקבוצות נגדיות באירוע של החודש החולף, Canadian Stampede. ב-14 ביולי בתוכנית Raw is War, הבריטיש בולדוג הצהיר שבמידה שהוא יפסיד בקרב ביניהם באירוע סאמרסלאם - הוא יאלץ לאכול קופסת שימורים של אוכל לכלבים מיד לאחר הקרב. שבוע לאחר מכן, הבולדוג תקף את שמרוק במהלך הקרב של האחרון נגד ויידר. ב-28 ביולי, בולדוג ושמרוק התחרו בתחרות הורדות ידיים, ובזמן שהיה ונראה ששמרוק התקרב לניצחון, הבולדוג נגח בראשו, הכה אותו בעזרת כיסא ואף שפך עליו אוכל לכלבים.

תוצאה לאורך זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקרב על האליפות הבין יבשתית, אואן הארט ביצע על אוסטין את מהלך הפיילדרייבר בצורה מסוכנת, שגרמה לאחרון להישאר משותק לזמן מה, טעות קריטית שגבתה ממנו שנים של בעיות בצוואר, ואף גרמה לפרישתו בשנת 2003, כשהוא בן 38. מאז, אוסטין ציין שצווארו במצב טוב, והוא לא חש בכאב לאחר הניתוח המוצלח בצווארו בשנת 2000. מקרה זה יצר ריב מאחורי הקלעים בין השניים, אך לבסוף אוסטין סלח להארט, וחלק לו כבוד בתוכנית Raw is War, לילה לאחר המקרה המצער, שבו הארט צנח אל מותו באירוע מעבר לקצה, שנערך ב-23 במאי 1999.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' תוצאות התניות זמן
1 מנקיינד ניצח את האנטר הרסט הלמסלי (עם צ'יינה) על ידי יציאה מהכלוב קרב כלוב[1] 16:13
2 גולדאסט (עם מרלנה) ניצח את בריאן פילמן קרב יחידים[1] 07:17
3 הליג'ן אוף דום (אנימל והוק) ניצחו את הגודווינס (הנרי או. גודווין ופיניאס א. גודווין) קרב זוגות[1] 09:15
4 הבריטיש בולדוג (א) ניצח את קן שמרוק בפסילה קרב יחידים על אליפות אירופה של ה-WWE[1] 07:29
5 לוס בוריקוואס (חסוס קסטייו, חוזה אסטרדה ג'וניור, מיגל פרז ג'וניור וסאביו וגה) ניצחו את דיסייפלס אוף אפוקליפס (8-בול, צ'יינז, קראש וסקאל) קרב ארבעה נגד ארבעה[1] 09:08
6 סטון קולד סטיב אוסטין ניצח את אואן הארט (א) קרב יחידים על האליפות הבין יבשתית של ה-WWF[1] 16:16
7 ברט הארט ניצח את אנדרטייקר (א) קרב יחידים על אליפות העולם במשקל כבד של ה-WWF (שון מייקלס שימש כשופט המיוחד)[1] 28:10
(א) - מתייחס למתאבק/מתאבקים שהגיעו לקרב כאלוף/אלופים

אישיויות אחרות על המסך[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות השידור באנגלית
צוות השידור בצרפתית
  • ז'אן בראסארד
  • ריימונד רוג'ו
צוות השידור בספרדית
  • קרלוס קבררה
  • טיטו סנטנה
מראיינים
  • מייקל קול
  • טוד פטנגיל
כרוז
  • הווארד פינקל
שופטים
  • מייק קיודה
  • ארל הבנר
  • ג'ים קורדראס
  • טים וייט
  • ג'ק דואן
  • שון מייקלס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]