סד"ג ניצן

סד"ג ניצן (גם "מנליק נגוס")
ספינת הדיג ניצן במבדוק 1981
ספינת הדיג ניצן במבדוק 1981
ספינת הדיג ניצן במבדוק 1981
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת דיג
צי חיל הים הישראלי
דגל הצי דגל חיל הים הישראלי
אוניות בסדרה "דרור", "למרחב"
ציוני דרך עיקריים
תקופת הפעילות 1956–2010 (כ־54 שנים)
אחריתה טובעה בים התיכון ב-8 באפריל 2012
מיקום מול חופי אכזיב, לעומק 24 מ'
33°01′58″N 35°04′34″E / 33.0327°N 35.076084°E / 33.0327; 35.076084
נתונים כלליים
אורך 24.5 מטר
מהירות 10 קשר
הנעה 240 כ"ס

סד"ג ניצן הייתה ספינת דיג (סד"ג), שהגיעה לישראל בשנות ה-50, "גויסה" לחיל הים ושימשה כספינת סיור ותצפית, בנוסף לתפקידה כספינת דיג. ב-2011 שבתה הספינה מפעילות ונרכשה על ידי ההתאחדות הישראלית לצלילה, אשר הטביעה אותה כדי שתשמש כאתר צלילה. "ניצן" נחה על קרקעית הים בעומק 24 מטר, במרחק של כקילומטר מערבית לנהריה.

שירותה הצבאי והאזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת הדיג ניצן לפני חרטום אוניית המחקר בעת חיפושי הצוללת דקר בקרבת אלכסנדריה, 1981

כחלק מהסכם השילומים שנחתם עם ממשלת מערב גרמניה, הגיעו לישראל שמונה ספינות דיג שנבנו בגרמניה. חמש מהספינות היו קטנות יחסית, ואילו שלוש האחרות – "דרור", "למרחב" ו"ניצן" – היו גדולות יותר, אורכן כ-26 מטר, בעלות חדרי קירור גדולים ומנועים של 240 כוח סוס.

הספינות נבנו בדיסלדורף על-פי תכנון ישראלי ויועדו לדיג מסחרי במים עמוקים. עם זאת לספינות נועד גם תפקיד נוסף. בשנת 1956, לאחר הגעתן לארץ, "חוילו" הספינות והצטרפו לחיל הים, בו מילאו משימות סיור ותצפיות, לצד פעילותן הרשמית כספינות דיג. על הספינות הותקנו בסיסים לתותחים, חצובות למקלעים ועוד, כל זאת בצורה חשאית ומוסווית, שלא תסגיר את ייעודן הנוסף של הספינות. פלגת הסד"גים (ספינות דיג) הייחודית פעלה בהצלחה עוד שנים רבות בחיל הים ומילאה משימות מסוגים שונים.

במקביל, שלושת הסד"גים הגדולים התקשו למלא את ייעודן המקורי – דיג מסחרי. במהלך ניסיונות דיג באזור הדרום, מול עזה ודרומה משם. מנעו זאת המצרים, ובמקרה אחד נלכדה ספינת הדיג "ניצן" על ידי ספינת משמר מצרית. המצרים אפילו הספיק לקשור את "ניצן" אליהם והחלו בגרירתה, אך הדייגים הספיקו להזעיק עזרה דרך הקשר ומטוסי חיל האוויר הגיעו וחילצו את הספינה מידי המצרים.

בסופו של דבר, הוחלט להעבירן לדוג מול חופי אריתריאה שבמזרח אפריקה. ה"ניצן" ושתי אחיותיה נאלצו לחצות את הים התיכון ולהקיף את אפריקה כולה עד שהגיעו לאריתריאה. הפלגה זו נעשתה בשנת 1960 וארכה כחודש וחצי. בזמן המעבר בים סוף, שם הספינה הוחלף ל"מנליק נגוס" על שם מנליק השני, קיסר אתיופיה.

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים בין ישראל למצרים וסוריה, ושלוש הספינות "ניצן", "למרחב" ו"גל-עוז" עגנו במפרץ סואץ בהמתנה להתפתחויות. תעלת סואץ הייתה עדיין סגורה לתנועת כלי-שיט, אך לא המעבר במצרי טיראן. בשנת 1974 פרץ באתיופיה מרד נגד הקיסר והדיג עבור הישראלים הגיע לסופו. כאשר פתחו את תעלת סואץ לשיט בינלאומי, ה"ניצן" הפליגה בדגל יווני דרך התעלה לים התיכון והגיעה לחיפה בשלום.

עם שובן לים התיכון הספינות נרכשו על ידי דייגים שונים, והמשיכו לעבוד בדיג בים התיכון.

"ניצן" נותרה ספינת הדיג הפעילה הגדולה ביותר בארץ, עד שסיימה את דרכה בשנת 2010.

הטבעתה של סד"ג ניצן והפיכתה לאתר צלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 פנה יאיר ים ("פוצקר") ממועדון הצלילה בנהריה להתאחדות הישראלית לצלילה, והיא רכשה את הספינה[1], תמורת 120,000 ש"ח, במטרה להפכה לאתר צלילה. הליך קבלת האישורים השונים היה ממושך ומייגע, אך לבסוף (לאחר 10 שנים מההטבעה שלפניה) הגיע ההיתר המיוחל ומתנדבי ההתאחדות ניקו את הספינה לקראת ההטבעה, על מנת להפוך אותה לאתר צלילה. צוות המועדון, פתח מעברים נוחים בין מדורי הספינה[1], סגר פתחים מסוכנים, ותכנן יציקה של 14 טון בטון שתייצב את הספינה בסערות הים ותשמור על הטיה של הניצן בזווית בה פתח תא המנוע יהיה במקום וזווית הנוחים לכניסה לספינה.

סד"ג ניצן עמדה כאונייה טרופה, עם חרטום מערבה, ונטייה של 20 מעלות על צדו, על קרקעית בעומק 24 מטר מול חופי אכזיב, במרחק כ-1,000 מטר. אורכה כ-26 מטר, והמבנה שלה הגיע עד לעומק של מטרים ספורים מתחת לפני הים. הניצן טובעה בשנת 2012 בשיתוף של גורמים רבים ובפרט מועדון הצלילה "פוצקר" בנהריה, ובניהול וניצוח של ההתאחדות הישראלית לצלילה.

בחורף 2015, לאחר שעוד קודם לכן זזה ממקומה, ונטתה על צידה (על אף שהייתה מלאה בבטון), התפרקה הניצן. על גבי דפנות הספינה ניתן למצוא מרבדים של ספוגים צבעוניים, אצות, צדפות ומלפפוני ים שחורים. המקום עשיר בדגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]