חיל הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חיל הים הישראלי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זרוע הים
סמל חיל הים.png
Naval Ensign of Israel.svg
סמל ודגל חיל הים
פרטים
כינוי הלבנים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
סוג זרוע לחימה
בסיס האם הקריה עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1948 כ"שירות הימי", מרץ 1949 כ"חיל הים", אוקטובר 2014 "זרוע הים"
מלחמות כל מלחמות ישראל
נתוני היחידה
ציוד עיקרי כלי שיט
פיקוד
דרגת המפקד IDF Navy-aluf.png אלוף
מפקד נוכחי אליהו שרביט
מפקדים 18 מפקדי החיל בדרגת אלוף.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כלי שיט של חיל הים הישראלי.
לוחמי הקומנדו הימי של שייטת 13 מסתערים מן הים

חיל הים הישראלי הוא הזרוע הימית של צה"ל ומבצע את מרבית הפעילות בזירה הימית. בראש החיל עומד קצין בדרגת אלוף. מפקד חיל הים הנוכחי (החל מ-27 בספטמבר 2016) הוא האלוף אלי שרביט. בחודש אוקטובר 2014, קבע מפקד חיל הים דאז את המונח זרוע הים כשמו הרשמי של החיל.

היחידות המבצעיות בחיל הים הישראלי הן: שייטת ספינות הטילים (שייטת 3), שייטת הצוללות (שייטת 7), שייטת 13, פלגות הדבורים, היחידה למשימות תת-מימיות ויחידת סנפיר להגנת נמלים.
בעבר היו לחיל הים גם: שייטת המשחתות, שייטת הנחתות, שייטת הטרפדות, יחידה 707, יחידת הנצלה ימית ויחידה 788 שפעלה בכנרת.

בשנת 2004 שירתו בחיל הים 6,500 חיילים שמתוכם 880 קצינים. יחידות הקומנדו של חיל הים כללו כ-300 לוחמים[1].

מספר כלי שיט ללחימה בצי הישראלי הוא כשליש מחיל הים המצרי. במונחים גלובליים הצי הישראלי קטן מאוד, הן מבחינת גודלו הכללי והן מבחינת הדחק ספינותיו — הספינות הכי גדולות בו הן בגודל קורבטה (ספינת טילים מדגם סער 5). כשלושה אחוזים מתקציב הביטחון של ישראל מוקצים לחיל הים.[דרוש מקור]

חיל הים היה שותף פעיל בכל מלחמות ישראל. עם מבצעי החיל נמנים: הטבעת "האמיר פארוק", שביית ה"איברהים אל אוול", פעולת פורט סעיד, קרב רומני, הפשיטה על האי גרין, מבצע אסקורט, מבצע אביב נעורים, קרב לטקיה והשמדת ספינות טילים מצריות באזור פורט סעיד במלחמת יום הכיפורים, תקיפת נמל ע'רדקה, הנחיתה בחוף אל-אוואלי במלחמת לבנון הראשונה (1982), לכידת ספינות שהובילו נשק לארגוני טרור ועוד רבים אחרים. כמו כן עוסק חיל הים במשימות של ביטחון שוטף לאורך חופי ישראל.

חיל הים ספג אבדות במספר מקרים שהתפרסמו: טיבוע המשחתת אח"י אילת בשנת 1967, טביעת הצוללת אח"י דקר בשנת 1968, אסון השייטת ב-1997 והפגיעה בסטי"ל אח"י חנית מטיל של חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. במלחמת ששת הימים פגעו בשוגג טרפדות ומטוסים של צה"ל באוניית ביון אמריקאית, "ליברטי", ששהתה בקרבת חוף סיני ונחשדה כאונייה מצרית. בתקרית נגרמו אבידות רבות לאנשי צי ארצות הברית.

תוכן עניינים

משימות זרוע הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד חיל הים, עמי אילון, הגדיר את משימת החיל בסיסמה: "חוף בטוח וים פתוח". בשל מצבה הגיאופוליטי, מייחסת ישראל חשיבות רבה לחופש השיט ממנה ואליה. כ-97% מהסחר הבינלאומי מישראל ואליה נעשה דרך הים. בנוסף, אזורי החוף בישראל מיושבים בצפיפות וחשופים לפגיעה מהים. לאור זאת מוגדרים תפקידיו העיקריים של חיל הים כהגנה על חופי המדינה והבטחת חופש השיט לחופי ישראל.[2]

מבנה זרוע הים הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ מבנה חיל הים:[3]

 
 
 
 
 
 
מפקד חיל הים
Flag of Israel Navy Commander in Chief at Sea.svg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מספן המטה
 
 
מספן המודיעין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מספן הים
 
 
מספן הציוד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מספן כוח האדם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בסיס חיפה
IN Bach Tag.svg
 
 
 
 
בסיס אשדוד
IN Ashdod Tag.svg
 
בסיס אילת
IN Zis Tag.svg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שייטת הצוללות
 
 
שייטת
ספינות הטילים
 
 
פלגה 916
 
פלגה 915
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יחידה למשימות
תת-מימיות
 
 
פלגה 914
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מספנת חיל הים
Mspnt.png
 
בה"ד חיל הים
IN Bahad600 Tag.svg
 
שייטת 13
IN Atlit Tag.svg
 
בסיס ציוד ותובלה
Bazat.png


מטה חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה חיל הים, השוכן ברובו במפקדת חיל הים במחנה רבין, מורכב מחמישה מספנים (מספן הוא יחידה ראשית במטה החיל, המקביל ל"חטיבה" באגפי המטה הכללי ול"להק" במטה חיל האוויר). ראשי המספנים כפופים ישירות למפקד חיל הים. המבנה ההיררכי של המספנים, כנהוג ביחידות מטה בצה"ל, מורכב ממחלקות, ענפים ומדורים. המספנים הם:

עמדת מערכת הנשק המשולבת לטילי הגבריאל והתותחים, בספינות הטילים של חיל הים

שייטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח הלוחם העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בסוף שנות השישים וכוללת סטי"לים (ספינות טילים) משני דגמים (סער 4.5 וסער 5). יעודה העיקרי של השייטת הוא לבצע משימות במים הטריטוריאליים ומחוצה להם כדי להבטיח תנועה חופשית של תובלה ימית למדינת ישראל. בנוסף מבצעת השייטת פעולות לאיסוף מודיעין, מתן גיבוי לכוחות קרקע ואוויר בפעולותיהם המבצעיות, הפגזת מתקני חוף האויב וצירי תנועה לאורכו, ריתוק כוחות אויב על הקרקע, הרתעה ימית, סיורים ובט"ש (ביטחון שוטף) נגד פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) לאורך חופיה של מדינת ישראל.
השייטת האחראית על הפעלת הצוללות שברשות חיל הים. תפקידי היחידה - השמדת כלי שיט אויב, שליטה במבואות נמלים, פעילות ריגול חשאית, וסיוע לכוחות נוספים בקרב. הצוללות מסדרת דולפין והצוללות מסדרת דולפין AIP, שאותן מפעילה היחידה כיום, הן צוללות קונבנציונליות מן המתקדמות בעולם. הצוללות מדגם זה הן אמצעי הלחימה המורכב והיקר ביותר בצה"ל.
יחידת קומנדו ימי הפועלת בים וביבשה. עוסקת בפעילות מבצעית מעבר לקווי האויב כגון פגיעה בכלי שיט בנמלי האויב ובמתקנים חיוניים בעת מלחמה, ובאיסוף מודיעין איכותי על פעולות ומהלכי האויב. הלוחמים ביחידה עוברים מסלול הכשרה מפרך, אשר כולל אימונים ולוחמת חי"ר, קורס לוחמה בטרור ולוחמת גרילה, קורס צניחה, שיטות תקיפה ופשיטה מהים ומהאוויר, הפעלת כלי שיט וחימוש קטלני מתקדם ואימוני כושר קרבי.

יחידות לוחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכים תומכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס חיפה

בבסיס חיפה (ב"ח) מרוכזות: שייטת 7 - שייטת הצוללות, שייטת 3 -שייטת ספינות הטילים ופלגה 914 - אחת מפלגות הבט"ש. עיקר תפקידו של הבסיס לאבטח את נתיבי השיט של מדינת ישראל, לשמור ולשפר את כושר הפעולה המבצעי של החיל, ולבצע משימות בט"ש (ביטחון שוטף). מפקד זירת חיפה (תת אלוף) מכונה 'מפקד ב"ח'.

בסיס אשדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס אשדוד

בסיס אשדוד ממונה על חלקה הדרומי של זירת ים תיכון ועוסק בעיקר בבט"ש. מפקד בסיס אשדוד הוא מפקד זירת אשדוד של חיל הים. התפקיד מכונה "מב"ס אשדוד". בבסיס פועלת פלגה 916 המפעילה ספינות סיור מדגם "דבורה" סימן 3 ו"שלדג".

בסיס עתלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס עתלית הוא בסיסה של שייטת 13 (הקומנדו הימי). בשטח הבסיס נמצאים שרידי המבצר הצלבני הידוע בשם מבצר עתלית.

בסיס אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס אילת

בסיס חיל הים באילת קיים משנת 1951. הבסיס משמש כמפקדת זירת ים סוף החל משנת 1980 עם גמר פינוי כוחות חיל הים משארם א-שייח' במסגרת הסכם השלום עם מצרים. מפקד הבסיס מכונה בחיל הים "המז"ר (מפקד זירה)". זירת ים-סוף (זי"ס) היא אחת משלוש זירות הפעולה של חיל הים.

משימתה העיקרית של זרוע הים באילת היא לשמור על השקט הביטחוני של אילת. עיקר הפעילות בעיר אילת מתבסס על נופש ותיירות אשר כוללים, בין השאר, כמאתיים כלי שיט הנעים בשטח ים קטן יחסית. מכאן ניתן להבין את חשיבות הים לאזור, את כמות המשתמשים הרבה בים ואת החיוניות שבנוכחות מחד, לצד פעילות מוצנעת יחסית מאידך, על מנת להמשיך ולשמור על צביונה התיירותי של העיר.

תחום המים הריבוניים של מדינת ישראל במפרץ אילת תחום מצפון וממערב בחוף ישראל, ובמזרח גבול ימי ירדן. בעבר אזור זה היה מפגש בין ארבע מדינות עימות: ישראל, מצרים, ירדן וסעודיה. כיום רק סעודיה נותרה כמדינת אויב.

בבסיס פועלת פלגת הדבורים -פלגה 915, המפעילה ספינות סיור מדגם "דבור", "דבורה" ו"נחשול".

בסיס ההדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בה"ד חיל הים

בסיס ההדרכה המרכזי של החיל, בה"ד 600, ממוקם בחיפה. בסיס ההדרכה מאכלס את בית הספר לחובלים, בית הספר לפיקוד ימי, בית הספר למקצועות הצוללות, בית הספר למקצועות הסט"ילים (ספינות טילים), בט"ש ימי (בט"ש, טירונות ושליטה) ומסגרת טכני-חוף. למעט קורס הקומנדו הימי (שייטת 13, בבסיס עתלית), הכשרתם של כל בעלי המקצוע בחיל מתבצעת בבסיס זה - הן הכשרות בתחום הימאות והן הכשרות בתחומים אחרים - כגון מחשוב, מודיעין ושליטה. בשנת 2008 הוקם בית הספר הטכני של חיל הים, צור ים, הממוקם גם הוא בבה"ד חיל הים ומחנך תלמידים בכיתות ט'-י"ב במקצועות טכניים, אשר משתלבים במערך הטכני ובמערך הלוחם של חיל הים.

מספנת חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מספנת חיל הים

המספנה ממוקמת בצמוד לבסיס חיפה ואחראית על ביצוע התקנות, תיקונים ושיפורים בכלי השיט, באמל"ח (אמצעי לחימה), במערך הגילוי החופי ובמתקני החוף. למספנת חיל הים שלוחות בבסיסים מבצעיים אחרים של חיל הים ברחבי ישראל.

בסיס ציוד ותובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס ציוד ותובלה (בצ"ת) שוכן בטירת הכרמל. בבסיס זה מאוחסן הציוד הנחוץ לפעילות חיל הים ושוכנים בו גופי ההצטיידות והאספקה ליחידות השונות.

מפקדת חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדת חיל הים (מפח"י) שוכנת במחנה רבין (הקריה) בתל אביב בסמוך למטה הכללי ומפקדות הזרועות השונות של צה"ל. מיום הקמת החיל ועד 1972 שכנה המפקדה בסטלה מאריס שבחיפה[4]. במפח"י מצויים חדרי השליטה, מרכזי הקשר, יחידת תכנון מבצעים, מודיעין, כוח אדם, מרכזי מחקר ופיתוח ולוגיסטיקה, כמו גם יחידת שליטה ימית (יש"י) האחראית על שליטה ביחידות המבצעיות.

כלי השיט ללחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלי שיט של חיל הים הישראלי

כלי שיט תת-מימיים

כלי שיט על מימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינות טילים - סער 4.5, סער 5

כלי בט"ש דבור, דבורה, סופר-דבורה סימן 3, שלדג, נחשול, צרעה

כלים נוספים אוניות תובלה, גוררות, מורנה
פרוטקטור, כלי שיט בלתי מאויש מתוצרת רפאל[5] הנושא מקלע ומשמש לבט"ש בדרום וליד חופי הרצועה[6]

ספינות המגן
במאי 2015 חתם משרד הביטחון על הסכם לרכישת ארבע ספינות סיור, להגנה על מאגרי גז טבעי מול חופי ישראל.[7]

כלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר הישראלי מפעיל עבור חיל הים את כלי הטיס הבאים:

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדי החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סמלים ואותות בחיל הים הישראלי
קציני החיל הבכירים בטקס, לובשים מדי אירוע לבנים. ניתן להבחין כי הקצינים הבכירים נועלים נעליים לבנות וחוגרים חגורה לבנה, נוסף על המכנסיים הלבנים המיוחדים.

פקודות חיל הים מגדירות מספר סוגי מדים לפי האירוע וסוג השירות. ובחירתם נעשית לפי פקודת מפקד היחידה לפי נוהגי הלבוש המוגדרים. מדי נספח חורף מדי נספח קיץ, מדי שרד חורף מדי שרד קיץ, מדים לבנים המכונים בעגה הצבאית "מדי אירועים" - מדי א' בשירות קבע למעשה קצינים מדרגת סרן ונגדים מדרגת רס"ל ומעלה - חולצה לבנה ומכנסיים כחולות, מדי א לשאר אנשי הקבע ושירות חובה: דקרון חאקי בהיר. בגדי עבודה דגמ"ח[8].

  • חוגרים וקציני חוף עד דרגת סגן: מכנסיים וחולצה בצבע חקי בהיר.
  • נגדים מדרגת רס"ל, קצין שסיים קורס חובלים וקציני חוף מדרגת סרן: מכנסיים בצבע כחול כהה וחולצה לבנה.
  • דרגות החוגרים הקצינים והנגדים בצבע זהב על רקע כחול.
  • ביום חיל הים, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ויום העצמאות, וכן בטקסים דוגמת טקסי סיום הכשרה, כל חיילי החיל וקציניו לובשים את מדי האירועים של החיל שצבעם לבן. לקצינים כובע מצחייה לבן עם סרט זהב, לנגדים מדרגת רס"ל כובע מצחייה לבן עם סרט שחור. קצינים ונגדים מדרגת רס"ל ומעלה לובשים חגורה לבנה בעת לבישת מדי ייצוג לבנים, ונועלים נעליים לבנות (הקצינים מדרגת רס״ן, ונגדים מדרגת רס"ר) בעת לבישת מדי האירועים הלבנים.

תהליכי התפתחות המדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך כדי מלחמת השחרור הורה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון שחיל הים יצטייד במדים לבנים. היה זה המשך לכוונתו שחיל הים צריך לייצג את המדינה הצעירה בעולם הגדול.

מדי חיל הים וסימוני הדרגה היו בהתאם למסורת של הצי המלכותי הבריטי והצי האמריקני. קוד הלבוש הופרד בהתאם למסורת זו לשלוש קטגוריות:

  • קצינים: כובע קצינים עם סמל ח"י ודרגות שרוול וכתף בהתאם לתקן הצי האמריקאי.
  • נגדים: כובע קצינים עם סמל ח"י קטן ודרגות יד פרט לסמל ראשון.
  • חוגרים: בגדי מלחים וחולצת מלחים וכובע מלחים עליו רשום שם האונייה.

כומתת החיל היא בצבע כחול כהה עם סמל חיל הים מוזהב. הסמל העכשיוי מורכב מעוגן, חרב עם עלה של זית, מעוטר באצות ים וכיתוב "חיל הים".

דרגות קציני חיל הים היו שונים מדרגות קצינים בצה"ל עד לשנת 1970. אלוף אברהם בוצר שינה את נוהג המדים כחלק ממדיניות כוללת של הבראת חיל הים ושיוכו לכלל צה"ל. המטרה הייתה [דרוש מקור] שינוי תדמיתי של החיל שסבל משני אסונות מבצעיים, טיבוע המשחתת אילת וטביעת הצוללת דקר, שגררו התייחסות לחיל זה כחיל בלתי מקצועי. בתקופה זו מדי החוגרים הוחלפו למדי חאקי רגילים וכומתה כחולה ועליה סמל חיל הים כאשר קציני חיל הים חבשו כובע קצינים ונגדים כובע נגדים. שינוי משמעותי נוסף היה שבגדי העבודה שודרגו לבגדי דגמ"ח, הימאים והקצינים נעלו נעליים שחורות גבוהות.

בשנת 1978 יחד עם כלל צה"ל בוטלו מדי החורף בחיל הים. בתחילת שנות השמונים, בהוראת האלוף זאב אלמוג, הכומתה הכחולה לחוגרים הוחלפה בכובע מלחים לבן כבצי האמריקאי ועליו סמל של עוגן. "כובע פופאי המלח" זכה לקבלת פנים צוננת. חבישתו בוטלה וכיום כלל חיילי חיל הים, קצינים נגדים וחוגרים חובשים כומתה כחולה. חידוש נוסף שהוכנס באותה עת הוא תגי כתף בהתאם ליחידות הראשיות של החייל. תגי הכתף שמרביתם תוכננו על ידי מ. אריה התקבלו בברכה והם בתוקף עד היום.

בטקסים ובמפגשים עם ציים זרים נוהג הלבוש הוא כובע קצינים וסימני דרגה ושרוול לקצינים כנהוג בצי האמריקאי.

בתקופת הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק הותר כי מפקד חיל הים ישא דרגת שרוול המקבילה לדרגת צי אמריקאי של Vice Admiral השקולה לדרגת רב אלוף בצה"ל ואילו תת-אלוף ישא דרגת שרוול של Rear Admiral Upper Half השקולה לדרגת אלוף בצה"ל במעמד טקסי ייצוג בלבד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הקמת חיל הים והתעצמותו ניתן לחלק ל-5 תקופות:

  • תקופת היישוב, שבה הוקמו הארגונים הימיים ובה הייתה ההכשרה הימית בצי הבריטי
  • שלב הקמת חיל הים
  • התעצמות ותקופת המשחתות והצוללות הראשונות
  • עידן ספינות הטילים
  • התעצמות צי הצוללות.

תקופת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 וה-30 החלה הקמת תשתית ימית ביישוב. ראשית ההתאגדות הימית הייתה ספורטיבית בעיקרה ושמשה כר נוח ומסווה לפיתוח תשתית ימית למפעל ההעפלה - 'המוסד לעלייה ב'' ו'עליית אף על פי' - שהחל ב-1934. התשתית הימית התרחבה עם בניית נמל תל אביב, הקמת צי מסחרי עברי, אגודות ימיות ספורטיביות - אגודת יורדי ים זבולון, הפועל וצופי ים בתל אביב וחיפה וכן הקמת צי דיג. ב-1937 הוקם על ידי מוסדות היישוב "החבל הימי לישראל" (חי"ל) שעסק בעידוד הנושא הימי. כמו כן, הסוכנות היהודית הפעילה מחלקה ימית שבראשה עמד מ-1935 דוד בן-גוריון.

בשנת 1938 הוקם על פי חזונו של ד"ר שלמה ברדין בחצר בית הספר בסמ"ת ה"בסי"מ" - בית הספר הימי שהפך לאחר קום המדינה לבית הספר לקציני ים עכו.

עם עלות היטלר לשלטון הקימו ראשי ארגון "ההגנה" (בשיתוף תנועת "החלוץ" בפולין) והתנועה הרוויזיוניסטית תשתית להבאת עולים מאירופה בצורה בלתי לגאלית. שתי האוניות הראשונות הגיעו לחופי ארץ-ישראל, "ולוס" ביולי 1934 ו"אוניון" באוגוסט 1934. קרוב ל-50 הפלגות נערכו עד לתחילת מלחמת העולם השנייה. בתגובה לגזרות הספר הלבן הבריטי שפורסם ערב מלחמת העולם השנייה הקימו מוסדות היישוב את המוסד לעליה ב', שנועד לרכז את העלייה הבלתי-לגלית.

תנועת בית"ר הקימה בית ספר לקציני-ים בצ'יוויטווקיה שבאיטליה, שפעל בשנים 1936–1937.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והתקדמות גייסותיו של ארווין רומל במדבר המערבי לכיוון ארץ ישראל בשנת 1941, החלה הסוכנות היהודית במגעים עם שלטונות המנדט הבריטי כדי לגייס את בני היישוב לצבא הבריטי. בשנת 1941 הצליחה המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לשכנע את הצי הבריטי לגייס ארץ ישראלים לשרותיו. כ-1,100 מתנדבים, מתוכם 12 קצינים שמונו על ידי הסוכנות, גויסו לצי הבריטי. מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי ומתנדבי היישוב לצי המסחרי המגויס היוו שדרה טכנית חשובה בהקמת חיל הים הישראלי. במקביל לגיוס לצי, הוכשרו על ידי המודיעין הצבאי הבריטי כ-30 חברי "ההגנה", בהם כמה ימאים שעסקו קודם לכן כמלווי אוניות המעפילים, לפעילות חבלה מאחורי קווי גייסותיו של רומל בצפון אפריקה וכוחות וישי הצרפתיים בסוריה ולבנון. במסגרת זו אבדו במאי 1941 בפעולה בלבנון בספינה "ארי הים" כ"ג יורדי הסירה ורס"ן אנטוני פלמר הבריטי.

בסיוע "המוסד לעליה ב" הקים דוידקה נמרי סגן מפקד הפלמ"ח בתחילת ינואר 1943 יחידה ימית, "המחלקה הימית", שנועדה לחדש את מפעל ההעפלה לכשיווצרו התנאים לכך. ב-1945 חודשה ההעפלה והמחלקה גדלה והפכה לפלוגה ימית (פלי"ם). הכשרת אנשי הפלי"ם כללה קורס מפקדי סירות שנועד להורדת המעפילים בחופי הארץ (באמצעות שלוש הסירות 'דב', 'תרצה' ו'רבקה', על שם בני משפחת הוז שנהרגו בתאונת דרכים) ו'קורס חובלים' שנועד להכשיר את מלווי אוניות מעפילים.

בתום מלחמת העולם חודשה עליה ב' בזרם הולך וגדל, ובתגובה לכך הקימו הבריטים שייטת מיוחדת "הסיירת הפלשתינאית" שנועדה, בסיוע מטוסי סיור ותחנות מכ"ם, לסכל את עליית המעפילים ארצה. בתגובה לכך, הוקמה על ידי הפלי"ם בנובמבר 1945 חוליית חבלה ימית לצורך חבלה בכלי שיט בריטיים שהופעלו לסיכול מפעל ההעפלה. חולייה זו היוותה גרעין להקמת שייטת 13 בעת הקמת חיל הים.

ב-1946 הוקמה על ידי הסוכנות היהודית וההסתדרות חברת "צים" שהוכרזה לימים כחברת הספנות הלאומית. בצדה המשיכה לפעול חברת 'עתיד', שהוקמה בשנת 1934, וחברת הספנות של הקיבוץ המאוחד וכן חברת מאיר דיזנגוף ושות'.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאות
ראש הממשלה דוד בן-גוריון מבקר בחיל הים ומקבל הסבר לפעולת הסקסטנט ממפקד חיל הים פול שולמן, 1949.

בתחילת 1948 הוקם 'שירות ימי' שהתבסס על:

  • אנשי הפלי"ם
  • קצינים מקצועיים אנשי מח"ל מהצי הבריטי וחיל הים האמריקאי.
  • מתנדבי היישוב לצי הבריטי שהוו את השדרה הטכנית של החיל.
  • אנשי הצי המסחרי שהיו קציני ים מנוסים, אך חסרי הכשרה ימית מבצעית.
  • חברי האגודות הימיות למיניהן.

מעצם רבגוניותו של כוח האדם בשנת ההקמה והרקע השונה ממנו הגיע נוצרו לא מעט חיכוכים וחילוקי דעות בעת הקמת חיל הים שנבעו בעיקרם מהבדלי גישות, הגישה של הצי המלחמתי המסודר והמאורגן כנגד הגישה הלא סדורה שבאה מן הפלי"ם. מאבקים אלו נבעו מן הרצון להשפיע ולתפוס עמדות כוח.

מחשבות ראשונות על בניית כוח ימי סדיר עלו מסוף 1947 והצעות מסודרות (כולל מטרות, רכש ומבנה) החלו לעלות בראשית 1948. בתוכנית מ-7 בינואר 1948 של קומנדר מילר, לשעבר קצין בצי הבריטי שניהל את בית הספר הימי שליד הטכניון, הצי יתבסס על מספר סירות טורפדו ומעט משחתות ומטרתו העיקרית שמירת נתיבי ים פתוחים. ב-11 בינואר 1948 הוכנה על סמך תוכנית מילר תוכנית מרחיבה יותר בדרישות הרכש על ידי יושב ראש מחלקת הים של הסוכנות בר כוכבא מאירוביץ. בפברואר הכין זאב הים, איש ארגון מצי-הסוחר, תוכנית שנתקבלה על דעת בן-גוריון, וזה הורה על ביצוע התוכנית וזאב הים נשלח לאיטליה לבדוק אפשרויות רכש בהתאם. בנוסף הגיעו משלחות רכש ימי גם לארצות הברית. אולם בשל העדר ניסיון מקצועי וטכני חלק מן הרכש היה של כלי שיט ואמצעים שלא ניתן היה להשתמש בהם ולהשמישם.

בהגדרת תפקידי חיל הים כתב יגאל ידין:

"התפקידים העומדים על הפרק, בעתיד הקרוב, מחייבים הגדלה מספרית והרחבה ארגונית של כוח המחץ הימי. התפקידים העיקריים הם: 1. אבטחת חופים. 2. הבטחת הנמלים. 3. פעולות נגד בלוקדה אפשרית של ארצות ערב. 4. נחיתה מהים, נגד מטרות בעומק האויב, בתוך הארץ ומחוצה לה. 5. הבטחת תחבורתנו הימית, בעיקר העלייה"

מסמך בדבר "תפקידי כוח המחץ הימי – בשלב הנוכחי", פורסם ב-4 בפברואר 1948

התוכנית שהוצעה בהמשך התבססה על הרחבת הפלי"ם. תוך כדי הכנת התוכניות נעזר בן-גוריון באש לינקולן [1] (Ashe Lincoln), קצין יהודי-בריטי במלחמת העולם השנייה, שהציע לרכוש משחתת, קורבטות, ספינות תותחים, סירות משמר וסירות טורפדו. בהמשך ניתנו הנחיות ליצירת קשר עם יועצים ימיים בארצות הברית, בעיקר עם פול שולמן (Paul N. Shulman), בעניין הכלים הדרושים.

הקמתו של חיל הים לא הייתה מסודרת ומאורגנת והתאפיינה בחילוקי דעות שנבעו בעיקרם מהבדלי השקפות בין יוצאי הצי המלחמתי המקצועי, כצי הבריטי והצי האמריקאי לבין יוצאי הפלי"ם שהיו חסרי הכשרה ימית מקצועית מסודרת כבצי מלחמתי, על כך מתנדב המח"ל מהצי המלכותי קומנדר אלן ברק [2] אף אמר: "לא ניתן לעשות ימאי מקאובוי". לכן בהקמת חיל הים בראשיתו הייתה דרישה של יוצאי הפלי"ם שלא תהיה הפרדה בין קצינים ומלחים וכן לא יהיו סימני דרגה. באוניות חיל הים היה מצב של פיקוד לא ברור שהיה המשך למסורת הפיקוד הימי באוניות עלייה ב'. בכל אונייה היה מפקד ימי שהיה בדרך כלל רב חובל מוסמך שעל פי רוב הגיע מן הצי המסחרי. ופיקוד מבצעי של איש פלי"ם אשר חסר את ההכשרה הימית. חוסר ההפרדה בין קצינים ודרוגים והמצב העמום של הפיקוד הכפול וטישטוש ההירכיה הפיקודית שאף הייתה נהוגה בצי המסחרי גרר חיכוכים והתפטרויות של רבי חובלים ומעברם לצי המסחרי. בנוסף הפיקוד הכפול יצר אווירה של קצין מקצועי כנגד קצין שהוא קומיסר מפלגתי. הבעיה המשותפת הן לפיקוד הימי והן לפיקוד המבצעי הייתה ששניהם לא היו בעלי הכישורים בהובלת ספינה לקרב.

במהלך קיץ 48' הזמין בן-גוריון את מרכוס יוסף זיו, קפטן (אל"ם) בצי המלכותי הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, לבדוק את מבנה ותפקוד החיל. בן-גוריון לא היה שקט, וכדרכו ביקש ייעוץ מקצועי חיצוני. זיו ביקר בבסיסי החיל וראין 39 מקציני החיל ומתנדבי מח"ל. זיו מתייחס בדו"ח למבנה הפיקוד של החיל. הוא מציין כי החיל לא תפס עד כה מקום מרכזי בקרבות הצבא, לא רק בגלל מיעוט הכלים והידע, אלא גם עקב חוסר הניסיון של מפקדיו. זיו מציין כי הפיקוד העליון של החיל מאויש בעיקר על ידי אנשים צעירים, שניסיונם מגיע בעיקר מפעילות עליה ב'. (ובעיקר אנשי הפלי"ם). אמנם הוא מציין את נחישותם, דבקותם במטרה והלהט להצליח, אולם ניסיונם מוגבל לצורכי העפלה או מבצעי פלי"ם, ואין זה מספק כלל לבנין צי מלחמתי. הוא מציין כי אין אף תפקיד פיקודי במטה המאויש על ידי אנשים בעלי ניסיון פיקודי על כלי שיט מסחרי או מלחמתי. חלוקת תפקידים זו נובעת מההנחה כי מי שנתן מזמנו למען משימות לאומיות (פלי"ם וההעפלה) הוא הראוי לפיקוד מבחינת תכונותיו ודבקותו הלאומית, יותר מאנשי צי הסוחר שרכשו ניסיונם למטרות רווח פרטי. כלומר לא היה כאן שיקול מקצועי ימי, ולכן נפגעה גם הסינתזה הראויה בין כל הכוחות האפשריים בישראל. ההערה החריפה ביותר של הדו"ח מתייחסת לכך, שלמרות שיעודו ומבנהו של החיל נקבעו זה כבר עדיין לא נכתבה תוכנית גיוס וחימוש אופרטיבית המותאמת למבנה זה. לכן אין רכש אופרטיבי, ולכן גם הגיוס מחו"ל אינו מתוכנן ואינו מתואם. הדו"ח מציג ממצאים קשים. תמציתו מתייחסת לכך שבבנין החיל מושקעים הרבה רצון טוב, מרץ ומאמץ – אולם עקב חוסר הניסיון אין עדיין תוצאות ראויות. ללא שילוב מידי של מומחים מחו"ל לענייני תכנון, רכש, תיאום עם גופים שונים, קישור למתנדבי מח"ל וכו' – חיל הים לא יצליח להתרומם.

פיקוד חיל הים בנמל חיפה מימין לשמאל דוד הכהן, שמואל ינאי דוד נמרי, מפקד החיל שלמה שמיר ומאחור מרדכי לימון 1949.

בעקבות מסקנות הבדיקה, שונה מבנה החיל ובאוקטובר נערכה ההפרדה בין הפיקוד המקצועי לבין המנהל האדמיניסטרטיבי בכפיפות למשרד הביטחון. פול שולמן שהוביל את הפן המקצועי ענה על מבנה מוצע זה. בעין מקצועית – ימית, אין ספק כי הדו"ח עולה על הליקויים הנובעים עקב חוסר הניסיון והידע המתאימים. אולם יישום מסקנות אלו לא מנע את החיכוכים בין יוצאי הפלי"ם ו'המוסד' לבין אנשי הציים הזרים וצי הסוחר. מאחר שהדגש באיוש הפיקוד ניתן לתכונות אחרות: אותן תכונות שיוחסו לפלמ"חניק: דבקות במשימה, להט, יוזמה וכו' ואשר בלעדיהן לא ניתן לנצח בקרב, בעיקר בקרב בו עמדת הפתיחה שלך נחותה (וכזו הייתה עמדת הפתיחה של החיל הצעיר חסר הכלים, הניסיון וכ"א).

בזמן הקמת השירות הימי לא הוגדר תפקיד של מפקד חיל הים וב־17 במרץ 1948 הוקם השירות הימי, בראשותו של גרשון זק שהיה מינוי פוליטי ללא רקע ימי וכפוף לשר הביטחון. היה זה שלב ביניים בדרך להקמת חיל הים הישראלי הפועל במסגרת צה"ל. במאי 1948 עלה לארץ פול שולמן, ובהמשך, באוקטובר, הפך למעשה למפקד המבצעי הימי ללא תואר מפקד חיל הים אלא נשא תפקיד של ראש המטה, ובכפוף לרמטכ"ל. מינויו של שולמן עורר התנגדות רבה בקרב יוצאי הפלי"ם שנבעה בעיקרה מעצם היותו לא ארץ ישראלי, בשל כך לא היה שיתוף פעולה ואף התנגדות לעצם המנוי מטעמים בלתי מקצועים ויותר פוליטיים.

עם התמסדותו של חיל הים כזרוע ימית החלה חלוקת דרגות ותפקידים.

בתקופת מלחמת העצמאות לרשות החיל לא עמדו כל כלי שיט צבאיים ייעודיים, ולכן נאלצו להשתמש באוניות מעפילים שהוסבו לספינות מלחמתיות. מספר אוניות, חלקן בעלות עבר כספינות צבאיות, נמצאו בנמל חיפה לאחר שהבריטים, שהחרימו אותן, הותירו אותן במקום לאחר עזיבתם עוגנות בשובר הגלים. צי אוניות זה היה ידוע בשמו כצי הצללים. תהליך ההסבה של אוניות אלו, שהחל באפריל 1948 נעשה בחשאי ובמסווה של חברת העוגן, שכן הנמל נותר בשליטה בריטית עד סוף חודש יוני. חימוש הספינות, שכלל כמה תותחים ומקלעים וכן תותחי דמה נעשה במעגן תל אביב.

לאחר הכרזת העצמאות "ירש" חיל הים בנמל חיפה 3 ספינות משמר מהבריטים והן הוכנסו לשירות פעיל במהלך יוני 1948. בנוסף לרכש מאירופה הצליחו אנשי הרכש להבריח ספינת סיור P.C מארצות הברית ("נגה") ו-2 נחתות חי"ר.

צי המלחמה הישראלי במלחמת העצמאות כלל את האוניות האלה:

בתקופת מלחמת העצמאות תרומתו של חיל הים לקרבות הייתה שולית וזאת עקב היעדר יכולת מבצעית, הכשרה מבצעית וכלים ייעודים. פעילותו הקרבית המשמעותית הראשונה של השרות הימי הייתה הנחתת כוחות בגליל המערבי, באמצע מאי, במסגרת מבצע בן עמי. לחיל הים היו מספר עימותים עם ספינות מצריות שבהן לא נחלו אוניות חיל הים (כמו גם האוניות המצריות) הצלחה. לעומת זאת, חיל הים נחל הצלחה במבצע הטבעת "האמיר פארוק", יחד עם שולת מוקשים מצרית, באוקטובר 1948. היה זה מבצע הקומנדו הימי הראשון תחת היררכית חיל הים אף על פי שיחידת קומנדו ימי אורגנית טרם הוקמה והיא הייתה חלק ממבצעי החוליה. במקביל פעלו אנשי חיל הים לסיכול משלוחי נשק מאיטליה לכוחות הערביים. מבצעים אלו כללו את הטבעת האוניה "לינו" בנמל בארי שבאיטליה ומבצעי שלל-1 ושלל-2.

ביולי סייעו אוניות החיל בהפגזה מהים של טירה, ג'בע ועין ע'זאל (המשולש הקטן). בליל ה-17 ביולי אילת ווג'ווד הפגיזו את צור. כחלק מן המאמץ לסיוע לכוחות היבשה הוקמה בחיל הים יחידת נחיתה שתפקידה היה לסייע בחזית הדרום ב"קרבות עשרת הימים" (אמצע יולי 1948). יחידה זו ספגה אבדות כבדות בקרב בית עפה כנגד המצרים. למעשה היו אלה רוב אבדותיו של חיל הים במלחמה.

בסיכום דף תרומתו של חיל הים במלחמת השחרור נסתבר כי הערכת המטכ"ל לחיל הייתה כאל חיל שתרומתו שולית ולכן סבל בהמשך מתקציב נמוך. ההשקפה הייתה כי יש לחזק את כוחות היבשה.

אחרי מלחמת העצמאות ומבצע סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פלגות הטרפדות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שייטת המשחתות
דוד בן-גוריון על סיפון ספינה של חיל הים, 1949 לשמאלו יושב עם המקטרת יהושע להב שניידמסר לימים רמחצ"ד
אח"י משגב מתקבלת בטקס חגיגי בנמל חיפה, 1955

במרץ 1949, לקראת סיומה המעשי של המלחמה, ועדה בראשות שאול אביגור בחנה את מעמד החיל וזיקתו למטכ"ל וכן את הרכב מטה חיל הים. על פי ממצאי הוועדה הוחלט כי מעמד חיל הים יהיה שווה ערך לזרועות האוויר והיבשה, במסגרת פיקוד מאוחדת לשלוש הזרועות בדרג של הפיקוד העליון. בראש חיל הים יעמוד מפקד, דוגמת חיל האויר. שולמן התפטר מתפקידו בשל מחלוקות קשות עם ידין, ובעקבותיו התפטר גם זק, על פי בקשתו של בן-גוריון. מוניה מרדור מילא באופן זמני את תפקידו של שולמן, ושמעון פרס את תפקידו של זק במשרד הביטחון (החל מאפריל 1949). במאי מונה שלמה שמיר למפקד החיל. היה זה המינוי הראשון לתואר "מפקד חיל הים", ולמעשה כאן מסתיים שלב הפיקוד הכפול ואי הבהירות הפיקודית במטה חיל הים.

בתקופתו של שמיר החל חיל הים לעבור תהליך בנייה וארגון. ראשית נקבע כי שמות דרגות הקצינים יהיה כנהוג בצה"ל. השמות השאולים למקבילה מציי ארצות הברית והצי המלכותי בוטלו. בעקבות הפקת לקחים מהיעדר מקצועיות מינה שמיר את שמואל טנקוס כמד"ר וקציני החיל החלו לעבור השתלמויות פנים חיליות בעיקר בנושא נוהג אונייה וניווט. חיל הים עדיין לקה בחסר בלימודי ים של קציני ים מחילות ים מסודרים.

עם כניסתו של מרדכי לימון לתפקיד מפקד חיל הים קציני חיל הים החלו להישלח להשתלמויות מקצועיות בצי הבריטי ובצי הצרפתי. תהליך זה הועצם עם כניסתו של שמואל טנקוס לתפקיד מפקד חיל הים. בתקופה זו נשלחו קציני חיל הים לאימונים במתקנים טקטיים במלטה, לאימוני תותחנות בצי הבריטי.

תקופתו של טנקוס מתאפיינת כתקופת ההתעצמות. במהלך כהונתו, שנסתיימה בשנת 1960, חיל הים רכש שתי משחתות מטיפוס Z: ק-40 "יפו" וק-42 "אילת". בנוסף החלה הקמת שייטת הצוללות בראשותם של יוסף דרור והדר קמחי. רכש המשחתות היווה נדבך חשוב בתהליך בניית הפיקוד הימי והכשרת הקצין. השתלמות הצוותים בצי הבריטי ותהליך ה-Build-Up שהם עברו הווה גרעין חשוב להנחלת פיקוד ימי. תהליך זה נשא פרי ובשנת 1956 במהלך מבצע סיני לכדו משחתות חיל הים בסיועם של הצרפתים וגיבוי אווירי את המשחתת המצרית איברהים אל אוול שהפכה לאח"י חיפה היא ק-38.

למרות התעצמות החיל סבל חיל הים מתקציב קטן ובשנת 1956 הוחלט להקים יחידת ספינות מילואים המבוססת על סירות מכמורת הקרויה יחידת "סד"ג" (ספינות דיג). מפקד היחידה, שמנתה בראשיתה שמונה סירות דיג, היה רס"ן יהודה רותם, דייג וחבר קיבוץ שדות ים (מאוחר יותר מנכ"ל "צים"). היחידה הייתה מבוססת על צי ספינות הדיג ששגשג באותה עת. לכל ספינה היה צוות קבוע שנקרא לעתים לאימונים. קברניטי הספינות עברו קורסים צבאיים כדוגמת פיקוד, בקרת אש, בקרת נזקים וכו'. על הספינות שגויסו הותקנו כנים לתותחי אורליקון והן צוידו במכשירי קשר. בסיום הפעילות פורקו כל אמצעי הקשר והלחימה מן הספינות. תפקידי היחידה היו מגוונים והיו בעיקר סיור. המתקנים הצבאיים הוסוו וקיומה של היחידה נשמר בסוד, בין השאר כדי שדיג מסחרי ישראלי יוכל להתקיים כרגיל בלי שכל ספינת דיג תחשד בפעילות צבאית.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיני

מבחנם הראשון של הסד"גים היה במבצע קדש. הספינות פטרלו כמשמר חופים ועסקו בהובלת חיילים ונשק. בשלהי המלחמה הייתה היחידה שותפה להעלאת יהודי פורט סעיד, מבצע שלובה אליאב היה אחד ממארגניו ושנשמר שנים בסוד. לצורך כך נצבעו מחדש הספינות של הקיבוצים סער ונווה ים ושמן הוסב לשמות איטלקיים. הספינות הפליגו לנמל פורט סעיד, שהיה בשליטה צרפתית-בריטית, שם העלו על האוניות הקטנות כ-180 איש שהצטופפו על הסיפון ובחדר האוכל. הספינות הגיעו לחיפה בשלום לאחר 20 שעות הפלגה בים סוער.

שיא פעילות יחידת הסד"גים היה במלחמת ששת הימים שעה שהספינות עסקו בתפקידי נ"מ, שמירה על נמל חיפה ונמל אשדוד מפני צוללות, הובלת יחידות ושמירת חופים. הצורך בצי ספינות הדיג פחת אחרי המלחמה.

בין מבצע סיני למלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום כהונתו של שמואל טנקוס בשנת 1960 מונה אלוף יוחאי בן-נון כמפקד חיל הים עד לשנת 1966. בשנות ה־60 היו ברשות חיל הים שלוש משחתות ופריגטות, ספינות טורפדו ונחתות טנקים. כן כלל חיל הים מספר צוללות מתוצרת בריטית מימי מלחמת העולם השנייה. ציוד זה היה מיושן וגילו היה כשלושים שנה ולכן לא ענה על אתגרי הזירה המתחדשת. בשל כך החלה חשיבה מחודשת על הצטיידות חיל הים ופיתוח תורת לחימה. החל סקר כלי שיט ובחינת מספנות שתוכלנה לספק כלי שיט מתקדם שיענה לאתגרי הזירה ואמצעי הלחימה של ציי ערב שכללו ספינות טילים וטילי ים-ים סובייטים. הוחלט על הקמת מנהלת "פרויקט שלכת" הוא פרויקט ספינות סער. בסוף תהליך זה אותרה המספנה של פליקס אמיו בשרבורג כגוף המבצע ואילו התכנון היה של מספנות האחים לורסן בגרמניה. הוקמה משלחת שבראשה עמד אל"ם ביני תלם וצוותים טכנים ראשונים נשלחו לצרפת בשנת 1965. החוזה שנחתם קבע אספקה של 12 ספינות טילים. תקופה זו הייתה שלהי תור הזהב בין ישראל וצרפת.

כדי להתגבר על העדיפות הכמותית והטכנולוגית של הצי המצרי החל חיל הים לפתח תורת לחימה של ספינות טילים. במסגרת זו החל פיתוח טיל ים-ים מתביית מכ"ם, שהמנוע הרקטי שלו אינו מייצר רתע כך שניתן יהיה לשגרו מכלי שיט קטן יחסית. תוכנית זו הייתה חדשנית וסביבה נבנתה תוכנית ההצטיידות של חיל הים שכללה בניית צי של ספינות מהירות שיחומשו בטילי ים-ים "גבריאל" כאשר ראשית התכנון היה של רפא"ל בפיתוח טיל לוז שנכשל והמשכו בתעשייה האווירית. התוכנית אושרה במטה הכללי של צה"ל בשנת 1963.

בניית ספינות הסער הייתה המשימה העיקרי של חיל הים באמצע שנות ה-60 של המאה העשרים.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספינות סער

כדי לעמוד בהצלחה במשימות החיל במלחמה נדרשה יזמה התקפית - שהיא הפעלה מושכלת של כלי שיט באיכות ובכמות ליצור עדיפות זמנית ומקומית. עיקרי התוכנית היו:

  • עדיפות טכנולוגית – ניצול יכולת הפיתוח הישראלית באמצעי לחימה וניסיון אירופי בכלי השיט מהירים על מנת להשיג עדיפות על הטכנולוגיה הימית של ברית המועצות. מיקוד בלוחמת השטח בה ניתן לגרום נזק משמעותי.
  • עדיפות כמותית – הסתפקות בגוף ספינה קטן ככל האפשר, כדי להקטין את עלות היחידה הבודדת ולאפשר רכישת כמות משמעותית של יחידות לחימה.
  • מימוש מהיר – בחירת גוף כלי שיט מדגם שהוכיח את עצמו ובנייה בסדרות ייצור, כאשר הרכבת האמל"ח נעשית תוך כדי פיתוח גם על חשבון האיכות.
ספינת סיור מדגם דבור בזירת ים סוף

בשנת 1966 מונה שלמה אראל למפקד חיל הים. בתקופה זו חיל הים היה בתהליך רכש והתעצמות של ספינות טילים, צוללות וספינות פטרול מסוג "דבור" שנרכשו מארצות הברית. ספינות אלו נכנסו לשרות לאחר מלחמת ששת הימים והחליפו את המשחתות והטרפדות. הייתה זו נקודת מפנה בחיל הים מכמה טעמים. ראשית הייתה זו תקופת מעבר וקליטת כלים חדשים והוצאה משירות של כלי שיט ישנים. במקביל החלו בחיל לעבוד על אמצעי לוחמה אלקטרונית בשיתוף עם רפא"ל והתעשייה האווירית.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

בתקופה זו פרצה מלחמת ששת הימים אשר שוב חשפה את חיל הים כחיל שתרומתו למלחמה שולית. במהלך מלחמת ששת הימים פשטו לוחמי שייטת 13 על נמלי פורט סעיד ואלכסנדריה והטביעו מספר כלי שיט מצריים. בפשיטות אלה נפלו בשבי שישה חיילי שייטת 13. חיל הים הדף מספר ספינות מצריות שהתקרבו לחופי ישראל. לאחר תפישת חצי האי סיני ומתקפת כוחות הקרקע והאוויר תפש חיל הים את שארם א-שייח ללא התנגדות ונפתחו מצרי טיראן לשיט ישראלי.

במהלך מלחמת ששת הימים תקף חיל הים בשגגה את אוניית הביון "ליברטי" של הצי האמריקאי השישי באירוע הידוע כתקרית ליברטי. ב-8 ביוני 1967 הותקפה הליברטי מן האוויר ומן הים על ידי ספינות טורפדו והוסבו לה אבדות כבדות ונזק רב. העניין העיב על יחסי ארצות הברית ישראל, כששני הצדדים טענו לחפותם. חיל הים טען לטעות בזהוי וזיהוי הליברטי כספינה המצרית "אל קאזיר" ובנוסף נטען שהליברטי שייטה באזור שאסור היה לה להמצא בו על פי ההנחיות לצבאות השונים.

במלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ההתשה

לאחר מלחמת ששת הימים, באוקטובר 1967, טובעה המשחתת "אילת" עת הייתה בשייט פטרול להפגנת נוכחות על ידי ספינות טילים מצריות מול נמל פורט-סעיד. כעשרה שבועות אחרי טיבוע ה"אילת" אירע אסון נוסף והוא טביעת הצוללת "דקר", במסעה מבריטניה לישראל.


במהלך כהונתו של יוחאי בן-נון החלה בנייתו של הכוח הימי בתוכנית ספינות סער שבאה לידי מימוש רק לאחר מלחמת ששת הימים בפיקודו של אברהם בוצר. פיתוח תורת לוחמת [[ספינות סער חמושות בטילי ים-ים נעשה בהובלתו של מפקד שייטת ספינות הטילים אל"ם הדר קמחי. הוחלט על מבצע נועה לשם השגת 5 ספינות הטילים שנשארו עצורות בנמל שרבורג עקב האמברגו הצרפתי שהושת על ישראל על ידי דה-גול בעקבות מלחמת ששת הימים.

בשנים 1967 עד 1969 הגיעו לישראל ספינות הטילים הראשונות. הספינות הגיעו ללא חימוש וכל מערכות הלחימה הורכבו בישראל. בניית הספינות הקדימה את פיתוח ייצור מערכות הנשק. שלוש הספינות הראשונות הופעלו כספינות תותחים ונקראו "סער 1". בשלוש הספינות הבאות הותקנו גם הטילים עם הגעתן לישראל והן נקראו "סער 2". שש הספינות הבאות תוכננו להתקנת תותח 76 מ"מ והן נקראו "סער 3". בהמשך הותקנו טילים גם בספינות הראשונות וכך הפכו גם הן לדגם "סער 2".

האמברגו הצרפתי גרם לתובנה שיש לפתח יכולת פיתוח ובנייה של כלי שיט התקפיים בארץ. עקב כך הוחל בפיתוח ספינות סער מדגם מתקדם ו"רשף" ו"קשת" היו הראשונות שהושקו במספנות ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים. במקביל לבניית הספינות פיתח חיל הים מערכות לוחמה אלקטרונית, שנועדו לסייע לסטי"לים בהתמודדות עם הטילים הסובייטיים שהיו בעלי טווח גדול מזה של טילי ה"גבריאל". חיל הים הניח תחילה שהטילים הסובייטיים תוכננו נגד אניות גדולות ולא יצליחו לפגוע במטרות קטנות כמו ספינות הטילים, אך הטבעת ספינת הדיג "אורית" בירי טילי "סטיקס" הוכיחה שהטיל אפקטיבי גם כנגד ספינות קטנות. עקב כך גובש מענה טקטי רחב שכלל את מערכת "שלדג" לגילוי מכ"ם, "אבשלום", רקטה לפיזור מוץ להטעיית מכ"ם האויב, ומערכת "אמנון" להגנה עצמית. פותחה תורת לחימה שתורגלה בים ובמתקן תרגול טקטי, ועל פיה זיהו ספינות הטילים ממרחק את ספינות האויב על פי שידורי המכ"ם שלהן, הטעו את הטילים שנורו לכיוונן, וצמצמו את הטווח עד לטווח היעיל של טילי "גבריאל" וכל זאת תוך ביצוע תמרוני התחמקות. ב-1973 כבר הייתה שייטת ספינות הטילים מתורגלת בהפעלת הספינות החדשות ותורת הלחימה שלהן. נערכו תוכניות מגירה התקפיות שתורגלו, שבהן נוצלו היכולות הטכנולוגיות שנרכשו בתחום הלוחמה האלקטרונית.

שיפור מוכנותו המבצעית של חיל הים ניכרה היטב במלחמת ההתשה, עת החיל נטל חלק בפעולות רבות ומוצלחות כגון הפשיטה על האי גרין והפשיטה על האי שדואן, בצורות קרב שונות, כגון לוחמה ימית קלאסית, חבלה בספינות בנמליהן על ידי לוחמי קומנדו ימי, סיוע בפשיטות משולבות וכוח גיבוי כבמבצע אביב נעורים והנחתת כוחות רגליים ומשוריינים. חיל הים שוב ספג אסון - אסון משאית התחמושת שבו משאית ובה מוקשים רבים התפוצצה בנמל הצבאי באילת וגרמה ל-21 הרוגים.

המצרים הגיבו בפעילות נגד ופעמיים הצליחו חיילי קומנדו ימי מצריים לחדור לנמל אילתנמל עקבה הסמוך), ולגרום לנזקים. המצרים הוכיחו את יכולתם לפגוע גם בכלי שיט קטנים כאשר בחודש מאי 1970 תקפו בטילי "סטיקס" והטביעו את ספינת הדיג "אורית" מול חוף סיני. דייג אחד נהרג והשני הגיע לחוף בשחייה.

למרות השינוי שעבר חיל הים בתקופה זו, טרם חילחלה התודעה שחיל הים יכול ומסוגל לסייע במאמץ הלחימה היבשתי והגלובלי. מהפך החשיבה בנושאים אלו החל להתהוות לאחר הישגי החיל במלחמת יום הכיפורים ותרומתו במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982.

מלחמת יום הכיפורים ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

בשנת 1972 מונה בנימין תלם למפקד חיל הים. במהלך כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים, חיל הים היה מבין החילות הבודדים בצה"ל שהתכוננו היטב למלחמה. שנות ההכנה והטמעת תו"ל לחימת טילים ושימוש באמצעי לוחמה אלקטרונית ושיבוש מכ"ם וגנבת מטרות בעזרת מוץ ("Chaff") ולולאות זיכרון תדר ("FML") שהובלו על ידי חרות צמח נשאו פרי. חיל הים עבר מהפך תפיסתי ועבר מתפיסה מגננתית לגישה התקפית יוזמת. באותה תקופה הסד"כ של חיל הים מנה 12 ספינות מדגם "סער 3" משרבורג ושתי ספינות מדגם "סער 4" שנבנו במספנות ישראל. סד"כ זה איפשר פיצול הכוח לשתי זירות בצורה יעילה מבחינת כוח אש. מהירות הספינות ואמצעי הלחימה שבהן איפשרו תגובה מהירה ויעילה כנגד איומים הן בקרבת החוף והן בעומק הים. גישה זו הייתה שונה באופן מהותי מגישת הסיור ההגנתי בעידן המשחתות. גודלם הקטן יחסית של כלי השיט צמצם את שטח חתך המכ"ם שלהם ("שח"ם") לעומת זה של המשחתות האיטיות. מעטה הל"א סיפק להם אמצעי הגנה כנגד טילי האויב. טילי הסטיקס הסובייטים היו ארוכי טווח ביחס לטילי הגבריאל ולכן כדי להגיע למגע נאלצו כלי השיט של חיל הים לצמצם מרחק מה שהעלה את פגיעותם, אך מעטה הל"א סיפק להם הגנה נגד בעיה זו. חידושים אלו ונקיטת היוזמה העמידו את חיל הים כחלוץ בלחימת טילי ים-ים בעידן לוחמת הטילים הימיים. קרבות הים במלחמת יום הכיפורים, בהם קרב לטקיה שהוא קרב הסטי"לים הראשון בהיסטוריה, היוו הוכחה ליעילות התפיסה המבצעית של ספינות הסער.

תחת פיקודו של אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי, התקיפה שייטת 3 את ציי סוריה ומצרים במים הטריטוריאליים שלהן וטיבעה את מרבית ספינותיהם. לאחר שתי יממות, עם התקדמות המערכה, פתחו ספינות שייטת 3 בהפגזת מתקני דלק ונמלים בסוריה ובמצרים. לאחר השגת ההכרעה בקרבת חופי האויב הופעלו ספינות "סער 4" בזירת כרתים ומלטה והניאו את המצרים מלקיים שם מצור ימי על ישראל.

לאחר מלחמת יום הכיפורים המשיך חיל הים בתהליך ההתעצמות. עוד ספינות "סער 4" יוצרו במספנות ישראל בהובלתו של חיים שחל, למערכת הנשק "גבריאל" הוספו טילי "הרפון" אמריקאים. על מנת לחזק את הכוח הימי בזירת הים האדום, במפרץ סואץ ובמפרץ אילת, הועברו בהפלגה ספינות טילים מדגם "סער 4" (מתוצרת ישראל); אח"י רשף ואח"י קשת במבצע מוניטין מחיפה לשארם א-שייך. תקופת מה אחר כך הפליגו אח"י רומח ואח"י כידון וספינות טילים מדגם "סער 2" (מתוצרת צרפת) אח"י עכו ואח"י חיפה, מחיפה סביב יבשת אפריקה לשארם א-שייך[9]. חיל הים עסק בעיקר בפעילות ביטחון שוטף והגנה על החופים. ספינות הסיור של חיל הים בשיתוף מערך הגילוי החופי, סיכלו פיגועים מן הים והטביעו עשרות סירות מחבלים לאורך השנים.

בשנת 1977 נקלטו צוללות מדגם "גל" שיוצרו באנגליה. בשנת 1981 ספינת הטילים אח"י געש עלתה על חוף סעודיה בים סוף בשל מחדל פיקודי. הספינה חולצה בסיוע חיל ההנדסה הישראלי תודות לשיתוף פעולה פאסיבי של הסעודים.

בין המלחמות עסק חיל הים במבצעי ביטחון שוטף רבים, בהגנה ובתקיפה כאחד, ולוחמי שייטת 13 פשטו מהים על בסיסי מחבלים רבים.

בסוף שנות ה-70 החל המהלך של פיתוח הכוח הימי, שהוביל לבנייתן של ספינות הטילים מדגם סער 5 והצוללות מסדרת דולפין.

מלחמת לבנון ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת לבנון
נחתת 60 מטר מובילה כוחות לחוף האוולי

לאחר מלחמת יום הכיפורים החלה לחדור התודעה בפיקוד העליון של הצבא כי חיל הים הוא זרוע שניתן לשלבה בצורה משמעותית במאמץ הלחימה היבשתי והימי. חיל הים הפך לגורם התקפי ויוזם יותר.

המבחן הראשון של חיל הים בפעולה מורכבת משולבת בקנה מידה גדול עם כוחות היבשה הממוכנים היה במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. על חיל הים הוטלה משימה של הנחתת כוח שריון שהיה מורכב מטנקי שלל "טירן" (שלא הונחתו לבסוף ולא נשלחו לנחיתה) וכן חי"ר ממוכן של חטיבת הצנחנים בפיקודו של אל"ם יורם יאיר. כוח הצנחנים המתין בחוף לכוחות הנעים מן היבשה ואיבטח את חוף הנחיתה, ולבסוף התקדם לביירות. פעולה זו הייתה פעולת איגוף ימי הגדולה ביותר, לראשונה בתולדות צה"ל. מטרתה הייתה ליצור חסימה מצפון לכוחות המחבלים הנסוגים עקב התקדמות כוחות צה"ל בצירי היבשה בחזית המערבית, אסטרטגית תמרון זו נקראת פעולת מלקחיים. במהלך מבצע זה הונחתו משלוש נחתות, "בת-שבע" ושתי נחתות נוספות של ששים מטרים, מאות כלי רכב משוריינים ואלפי חיילים בחוף נהר אל-אוואלי שמצפון לעיר צידון בלבנון.

בנוסף לפעולת הנחיתה הוטלו על ספינות הטילים משימות הטרדה וחיפוי לכוחות הנוחתים וכן סיוע לכוחות הקרקע. הירי המדויק מן הים סייע לכוחות היבשה, בכך שהאויב היה צריך להפנות משאבים הן למגננה ביבשה והן מן הים[10].

שייטת הנחתות פורקה לאחר המלחמה למרות הוכחת הצלחה, לא הוקצו תקציב ומשאבים לבניית נחתות חדשות.

לאחר מלחמת לבנון הוטלו על חיל הים משימות רבות יותר בטווח רחוק. לשם כך נדרש חיל הים לספינות בעלות כושר שרידות גדול יותר ויכולת שהייה גדולה יותר. ביצוע פעולות כחיסולו של אבו ג'יהאד בתוניסיה הביאו את מפקדי חיל הים להבנה שיש צורך בדור חדש של ספינות הוא דור ה"סער 5" שפותחו בארצות הברית על פי מפרט דרישות ישראלי.

עם עליית הצורך בחידוש צי הצוללות החל שלב אפיון ופיתוח צוללות דיזל-אלקטריק. עבודת הבנייה החלה לאחר מלחמת המפרץ הראשונה במספנות קיל שבגרמניה המתמחות בסוג צוללות זה. צוללות אלו החליפו בהדרגה את הצוללות מדגם "גל".

עד הנסיגה מלבנון תיחזק חיל הים את מוצב רותם (ראס ביאדה) ברצועת הביטחון בלבנון.

בין מלחמות לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי יירוט כלי שיט שעסקו בהעברת טרוריסטים ואמצעי לחימה.[11]

התקופה אופיינה במרדפים ותפיסת אוניות שהובילו מחבלים ונשק. בכך עסקו בעיקר שייטת ספינות הטילים, המודיעין הימי ומטוסי הסיור הימי. בשנות ה-90 החלה לחלחל לתודעת צה"ל ההכרה שיחידת הקומנדו הימי, שייטת 13, היא יחידת חי"ר מובחרת עם יכולות ימיות. בנוסף הובן כי הפיקוד ביחידה זו מאומן היטב בתורת הלוחמה הזעירה. נתונים אלו הביאו לתובנה שניתן להטיל על יחידת הקומנדו הימי משימות חי"ר איכותיות בשטחי יהודה ושומרון.
קצינים שהחלו דרכם בשייטת 13 הושאלו ליחידות היבשה על מנת להטמיע בהן איכות. כך היה כאשר מפקד שייטת 13 יואב גלנט נתמנה למפקד אוגדה ולימים לאלוף פיקוד הדרום. בהמשך מונה קצין מהקומנדו הימי למפקד הנח"ל וגם ארז צוקרמן מפקד ראשון של יחידת אגוז הגיע מהשייטת. באופן זה הוטמעו תורות לחימה מהשייטת ואיכויות בצבא היבשה.

לכידת ה'קארין איי'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קארין איי
תצוגה של כלי נשק ואמצעי לחימה שנתפסו בקארין איי על משטח הרציף בנמל אילת, 6 בינואר 2002.

ב-3 בינואר 2002 נתפסה ספינת הנשק קארין איי (Karine A) בלב ים סוף, מדרום לאילת. כוח של הקומנדו הימי פעל בשיתוף יחידות נוספות של חיל הים ומסוקים של זרוע האוויר להשתלטות על האונייה ופריקתה מכלי הנשק שהובילה בסתר אל הרשות הפלסטינית. כשהבין צהל ש'קארין איי' יועדה להברחת אמצעי לחימה מתקדמים שמקורם באיראן, החלו אנשי חיל הים לתכנן מודלים מבצעיים ללכידת הספינה. לאחר שלב התכנון, עברו לוחמי חיל הים הכנות למבצע. האימונים נערכו בחשאיות מוחלטת ודרשו ריכוז רב, דיוק ומוכנות לכל תרחיש בלתי צפוי.

המבצע, שבצה"ל נקרא "תיבת נוח", יצא לפועל בחשאיות ובאישור הרמטכ"ל דאז, רא"ל שאול מופז, ושר הביטחון דאז, בנימין בן אליעזר ובהוראת ראש הממשלה, אריאל שרון. 'קארין איי' החלה את דרכה בנמל בלבנון דרך סודאן. שם עלה צוות הספינה שכלל תשעה מלחים אזרחי ירדן ומצרים, וארבעה מאנשי המשטרה הימית הפלסטינית. אנשי הצוות המצרים והירדנים חשבו שהם עובדים בשרותם של מבריחי רכוש גנוב ורק אנשי המשטרה הפלסטינית ידעו שמדובר בנשק.
אמצעי הלחימה שעל הספינה היו ארוזים ב-83 מכלים מיוחדים ואטומים מתוצרת איראן, שהכילו טילי קטיושות, סאגר, לאו (רקטה), אר.פי.ג'י, פצצות מרגמה ונשק קל. הספינה הייתה אמורה להגיע לנמל אלכסנדריה ושם להעביר את המכלים לכלי שיט קטנים יותר. כלי השייט הקטנים היו אמורים לשוט לעבר אל-עריש, ולאחר מכן להפליג לרצועת עזה ובכך לספק את הנשק לארגון הטרור חמאס.

בשעה ארבע לפנות בוקר, ירדו לוחמי הקומנדו הימי ממסוקי זרוע האוויר באמצעות גלישת חבלים והחלו בהשתלטות על הספינה. איש מצוות האנייה לא גילה כל התנגדות. תוך זמן קצר הושלם תהליך ההשתלטות והמטרה הושגה בשלמותה. במשך 40 שעות הושטה 'קארין איי' ממקום ההשתלטות אל נמל אילת. בחיפושים בנמל על סיפונה של הספינה נמצאו בין היתר 345 קטיושות, 10 טילי סאגר ו-211 מוקשים נגד טנקים. מעבר לחימוש הרב לעצם תפיסת הקארין איי היו השלכות מדיניות שפגעו במעמדו הבינלאומי של יאסר ערפאת.

לחימה ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת שייטת 13 החלה לבצע פעולות מיוחדות ביהודה ושומרון. בעת מבצע ללכידת מבוקש בשכם ב-6 ביולי 2004, נהרג קצין מהיחידה, סרן מורן ורדי.

השתתפות במלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת לבנון השניה

ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הטילו ספינות הטילים סגר על חופי לבנון ופגעו במטרות חזבאללה בחוף. בפעילות זו נפגעה ספינת הטילים אח"י חנית, מדגם סער 5 מטיל חוף-ים C-802 שנורה על ידי החזבאללה בסיוע תחנת המכ"ם של הצי הלבנוני. טיל שני שנורה באותו אירוע הטביע אוניית סוחר מצרית נושאת דגל קמבודי.
לפני המלחמה ראה צה"ל בחזבאללה ארגון טרור מקומי. במהלך המלחמה הוברר שיש לראות בו כח קדמי של איראן בקרבת גבולנו הצפוני ועל חוף הים התיכון. הידיעה על הימצאות טילים מתוצרת איראן בידי ארגון החזבאללה קיבלה הערכת חסר במספן מודיעין. ספינות הטילים נערכו בקרבת החוף הלבנוני בצורה שאיננה מתאימה לאזור מוגן בטילים. פעולות הצוות לבקרת נזקים צמצמו את הנזק לספינה והיא הגיעה בכוחות עצמה לנמל. ארבעה חיילים שנמצאו באזור פגיעת הטיל בספינה נהרגו ומסוק AS-565 פנתר ניזוק. עקב כך נפתחה ועדת חקירה ממצאיה לא פורסמו.

חיל הים המשיך לקיים סגר אפקטיבי על נמלי לבנון שהביא את ממשלתה לדרוש הפסקת אש. כוחות שייטת 13 ביצעו פשיטות מהים על יעדים בחוף. מלחמת לבנון השנייה יצרה בציבור הרגשת מחדל כללית. אירוע הפגיעה באח"י חנית תיעל את הכעס כלפי חיל הים והישגי החיל במלחמה התגמדו.

העשור הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתפות במבצע עופרת יצוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תותח אוטו מלרה 76 מ"מ יורה אל מטרות בחוף.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע עופרת יצוקה

בין 27 בדצמבר 2008 עד 18 בינואר 2009 במהלך מבצע עופרת יצוקה השתתף חיל הים הישראלי בהטלת סגר ימי על רצועת עזה ובתקיפת מטרות באש תותחים. הספינות קיימו נוכחות רצופה למניעת הברחות נשק לעזה דרך הים ולמניעת יציאה לפיגועים בישראל בדרך הים. בוצעו הפגזות חוף למטרות נקודתיות עם תותח אוטו מלרה 76 מ"מ.
מערכות הנשק המדויקות השיגו פגיעות טובות. הותקפו משגרי רקטות, בונקרים ובתים שבהם התבצרו מחבלים. הפעילות נעשתה בתיאום ישיר עם כוחות הקרקע שפעלו בגזרה. הספינות פגעו גם בסירות המשטרה הימית הפלסטינית שבשירות החמאס.

תפיסת אוניית הנשק 'פרנקופ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנייה FRANCOP שנתפסה בים התיכון נושאת אמצעי לחימה עבור מחבלים.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע ארבעת המינים

מבצע תפיסת אוניית הנשק 'פרנקופ', (Francop) שנשאה את דגל אנטיגואה וברבודה, נקרא בצה"ל מבצע "ארבעת המינים". המבצע התרחש ב-3 בנובמבר 2009. זאת לאחר שישראל אספה מידע מודיעיני על כך שהספינה נושאת אמצעי-לחימה מתוצרת איראן ובכוונתה למסור אותם לידי חזבאללה. כח בפיקוד סא"ל יואב אברג'יל, סגן מפקד שייטת ספינות הטילים, שכלל את אח"י אילת (סער 5), ספינות נוספות וצוותי השתלטות משייטת 13, עצרו את אוניית הנשק במרחק 100 מיילים ימיים מחופי ישראל.

רב החובל וצוות הספינה, לא ידעו כי הם מובילים חימוש שהוחבא במכולות, בין יתר הסחורות. הצוות שיתף פעולה באופן מלא עם לוחמי שייטת 13 והאנייה הושטה לנמל אשדוד, שם נפרקו ממנה אמצעי הלחימה.

מבצע תפיסת האונייה 'פרנקופ' תוכנן על פי מידע מודיעיני וכלל תרגולים של לוחמי זרוע הים לקראת ההשתלטות ולכלל התרחישים האפשריים. במהלך סריקת הספינה התגלו אמצעי-לחימה ב-36 מכולות שונות, כאשר סך הכל הכילה הספינה 500 טון של אמצעי לחימה. בין היתר נמצאו על הספינה 2,125 טילי קטיושה, 690 טילי גראד ו-2,100 רימוני יד אשר עתידים היו להגיע לידי ארגון הטרור חזבאללה. על המבצע פיקד מפקד זרוע הים דאז, אלוף אלי מרום, ובאישור הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון, אהוד ברק.

חסימת משטי הפגנה לעזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה, "מאווי מרמרה", בדרכה לחופי עזה

מאז עליית חמאס לשלטון הוטל על חיל הים לאכוף את מדיניות הגבלת המרחב הימי המותר לדיג ברצועת עזה, ובפרט למנוע מספינות הנושאות אמצעי לחימה המיועדים לחמאס להגיע לחוף הרצועה. פעילי שמאל רדיקלי בינלאומיים ארגנו מספר משטים שמטרתם לפרוץ את הסגר. כך נוצר משט המחאה לעזה בשנת 2010, שנועד לשבור את הסגר הימי על רצועת עזה. המשט כלל שש ספינות שמקורן במדינות שונות, שיצאו יחדיו מטורקיה אל עבר שטח הרצועה. על הספינות שטו פעילים פרו-פלסטינים ממדינות רבות, פוליטיקאים וחברי ארגונים אסלאמיים. הספינות, שהכריזו על עצמן כנושאות ציוד הומניטרי, סירבו לבקשת ישראל לפרוק את מטענן ולהעביר אותו דרך המעברים היבשתיים של ישראל ומצריים עם רצועת עזה, ודרשו להיכנס לפרוק את המכולות בנמל הרצועה בעצמם. לצורך שמירה על הסגר הימי השתלטו לוחמי שייטת 13 על ספינות המשט במבצע שנקרא "רוחות שמיים 7". זאת כאשר חמש מתוך שש הספינות התנגדו בצורה פסיבית בלבד ואיש לא נפגע באירועים. הספינה הגדולה במשט, ה'מאווי מרמרה', (Mavi Marmara), שהפליגה תחת דגל קומורו, סירבה להוראות לפנות לאשדוד.

כוח חיל הים במקום נדרש להשתלט עליה. כח לוחמים משייטת 13 שהובל במסוקים ירד לאנייה. במהלך ההשתלטות נתקלו הלוחמים בהתנגדות אלימה שלא היו מוכנים לקראתה. קבוצת מפליגים מאנשי ארגון מוסלמי קיצוני טורקי הצטיידו במוטות ברזל כבדים, והכו נמרצות ביורדים. נשק קל שנגנב מהלוחמים עצמם כוון לעבר לוחמי השייטת שנאלצו להגיב בהתגוננות בירי חי. על אף ההתנגדות האלימה, הושלמה ההשתלטות. האנייה הוכנסה לנמל אשדוד ומטענה נפרק ממנה. המטען תוכנן להיות מועבר דרך המעברים היבשתיים. התברר שהמטען היה סמלי ולא היה צורך בו, וחמאס סירב לקבלו.

בסיום המבצע נספרו תשעה הרוגים מנוסעי הספינה, 10 לוחמים פצועים ומעל לשלושים נוסעים פצועים ברמות שונות. נוסעי הספינה הוחזרו למדינות מוצאם לאחר חקירה ואיסוף עדויות. המבצע הובל בראשות מפקד זרוע הים, אלוף אלי מרום, הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק.

ב-2011 עצר חיל הים משט נוסף שניסה להגיע לעזה.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשט לעזה (2011)

לכידת אוניית הנשק 'ויקטוריה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אניית המשא VICTORIA שהניפה ליבריה בנמל אשדוד, לאחר שנעצרה בלב ים כשהיא נושאת חימוש מאירן לחיזבאלה ולחמאס, מרץ 2011.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע חוק ברזל

מבצע לכידת אוניית הנשק 'ויקטוריה' (Victoria), הנקרא בצה"ל 'חוק הברזל', הוא מבצע צבאי חשאי שנועד למנוע מהאנייה 'ויקטוריה' להעביר נשק מאיראן לידי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה. הספינה נתפסה בעודה עושה את דרכה מסוריה דרך טורקיה למצרים, כאשר בכוונתה להבריח את אמצעי הלחימה בהם רקטות קרקע-קרקע ארוכות טווח מדגם M-302, לארגוני הטרור ברצועת עזה. הנשק המוברח שנתפס היה מתוצרת איראן, ויעדו היה ארגון הטרור חמאס השולט ברצועת עזה.

ב-15 במרץ 2011 השתלטו לוחמי הקומנדו הימי על האנייה, במרחק של 200 קילומטר מחופי ישראל, בלב הים התיכון. ההשתלטות על האנייה נעשתה ללא התנגדות, והושלמה תוך זמן קצר. לאחר הבאתה של האנייה לנמל אשדוד וחיפוש במכולותיה, נמצאו עליה ארבע מכולות שהכילו אמצעי לחימה שונים. על הספינה נמצאו בין היתר 6 טילי חוף ים מתקדמים מדגם C-704[12] למעלה מ-2,000 פצצות מרגמה ו-66,960 כדורים לקלצ'ניקוב.

הוראות ההפעלה לאמצעי הלחימה נכתבו בפרסית, כאשר כל ארגזי אמצעי הלחימה הוחבאו בין הסחורה הרגילה שהובילה האנייה. את המבצע הוביל מפקד זרוע הים, אלוף אלי מרום, לצד הרמטכ"ל, רא"ל בנימין בני גנץ ושר הביטחון, אהוד ברק.

השתתפות ב'עמוד ענן'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע עמוד ענן

מבצע 'עמוד ענן' היה מבצע צבאי ברצועת עזה שנמשך כשבוע, בין ה-14 בנובמבר 2012 ל-21 בנובמבר 2012. הלחימה החלה עם חיסולו של מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, בעקבות הסלמה בגזרה הדרומית שכללה ירי מוגבר של טילים ופצצות מרגמה אל עבר ישובי עוטף עזה. הסלמה זו התבטאה בירי מאות טילים באופן שדמה רק למצב שקדם למבצע עופרת יצוקה ארבע שנים קודם לכן. שמו של המבצע ניתן לו על שם עמוד הענן שהוביל והגן על בני ישראל ביציאתם ממצרים, המופיע בסיפור הנדודים במדבר בתורה. את המבצע הובילו הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ ושר הביטחון אהוד ברק, כאשר מפקד זרוע הים, אלוף רם רוטברג, הוביל את הכוחות הימיים.

בשבוע שלפני המבצע חלה הידרדרות נוספת בגבול הרצועה, החל מירי נ"ט (טיל נגד-טנקים) לעבר ג'יפ של צה"ל ועד להפעלת מטען חבלה כנגד כוח צה"ל. לאחר שבוע של חילופי אש הוחלט על יציאה למבצע, כאשר במקביל לחיסולו של ג'עברי הוחלט על פגיעה בתשתיות ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה ופגיעה במאגרי התחמושת של הארגון.

הלחימה החלה בארבע בצהריים, בתקיפה משותפת של זרוע הים וזרוע האוויר. בין השאר נפגעו בכירי חמאס ורוב מלאי טילי הפג'ר 5, שאיימו על ערי מרכז הארץ. במשך שמונת ימי הלחימה פעלו זרוע הים, זרוע האוויר, תותחנים ויחידות נוספות להשמדת מטרות בעומק שטח הרצועה. זאת כאשר חיילות היבשה לא שולבו בלחימה, אלא רק נערכו והתכוננו לקראת מהלך קרקעי. הלחימה התמקדה בהשמדת מטרות נקודתיות בשטח הרצועה, בדגש על פגיעה במחסני אמצעי-לחימה, בכירי חמאס ותשתיות הארגון.

ספינות זרוע הים שהו אל מול חופי הרצועה לאורך כל ימי הלחימה ברצועה. בין היתר תקפו הלוחמים הימיים מחנות של חמאס ברצועה, ותשתיות. במהלכה אף חסלו את פעיל הג'יהאד העולמי, אחמד נאחל, באמצעות טיל מונחה ששוגר מהים. הלוחמים הימיים פעלו אל מול זרוע האוויר ואגף המודיעין על מנת לתקוף ביעדים מזוויות תקיפה מאתגרות וכדי להשמיד מטרות.
בלחימה לקחו חלק שייטת ספינות הטילים, פלגה 916 וכוחות של הקומנדו הימי. הלחימה שיקפה את השילוביות של זרוע הים עם זרוע האוויר ופיקוד הדרום. השפעת זרוע הים על הלחימה היבשתית התעצמה באופן משמעותי.

מבצע 'חשיפה מלאה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניית הנשק האיראנית "קלוס-סי".
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע חשיפה מלאה

מבצע 'חשיפה מלאה' היה מבצע של זרוע הים לתפיסת אוניית הנשק 'Klos-C' בניסיונה להבריח נשק דרך סודאן לרצועת עזה, אשר התקיים ב-5 במרץ 2014. המבצע נערך במימי הים האדום, אל מול קו החוף שבין סודאן לאריתריאה, במרחק 1,500 ק"מ מישראל. את עצירת האונייה ביצעו לוחמי שייטת ספינות הטילים מאח"י חץ (סער 4.5) ואח"י חנית, ולוחמי הקומנדו הימי. על המבצע פיקד מפקד זרוע הים, האלוף רם רוטברג, מעמדת הפיקוד על קורבטת הטילים אח"י חנית בלב הים האדום. על גבי אניית המשא התגלו מכולות, אשר בהן הוסתר נשק, שנשלח מאיראן והוסתר מאחורי שקי מלט נשק זה יועד להגיע לארגוני טרור ברצועת עזה.

ספינת המשא 'קלוס סי' (Klos-C), אשר הפליגה תחת דגל פנמה, נעצרה בעת שהייתה בדרכה לנמל בסודאן. על הספינה, שיצאה מאיראן, הועמסו אמצעי לחימה רבים, שהוחבאו תחת שקי מלט על מנת להסוות את הסחורה האמיתית. בין אמצעי הלחימה שנמצאו בספינה היו רקטות מסוג M-302, המגיעות לטווח של 100 ק"מ, פצצות מרגמה וכמות עצומה של כדורים לנשק קל.

צוות הספינה הניח לזרוע הים להשתלט על הספינה ללא כל התנגדות ולא היה מודע לכך שהסחורה שאותה הוא הוביל היא למעשה נשק. מרגע ההשתלטות על האנייה הכחישה איראן כל קשר אליה או לסחורה שעליה, אך על השקים בהם הוחבאו אמצעי הלחימה נכתב שארץ ייצור התכולה היא איראן. המודיעין הימי הישראלי עקב אחרי הספינה מרגע יציאתה משטח איראן ועד ההשתלטות הסופית של לוחמי זרוע הים על הספינה.

שר הביטחון, מר משה יעלון והרמטכ"ל, רא"ל בנימין בני גנץ, עקבו אחר מהלך ההשתלטות מיחידת השליטה הימית. לאחר ההשתלטות הובלה האוניה לנמל אילת על מנת לפרוק את הנשק שנמצא עליה. המבצע הוכתר כהצלחה של זרוע הים בכלל ושל לוחמי שייטת ספינות הטילים בפרט.

מניעת הברחת נשק לרצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במרץ 2014 הטביעה דבורה (כלי שיט) שתי סירות פלסטיניות שעסקו בהברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה. הפלסטינים פתחו באש לעבר כלי השיט של זרוע הים אך לא פגעו בה.[13]. הפגיעות בסירות גרמו לפיצוצי משנה של התחמושת וחומר הנפץ שהוברחו בסירות. מהפיצוצים נהרגו המבריחים שעל הסירות.

השתתפות במבצע 'צוק איתן'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת סער 4.5 בסיוע באש מהים
ספינת שלדג (כלי שיט) משלחת טיל מדויק אל מטרת חמאס בחוף עזה.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע צוק איתן

ב-8 ביולי 2014 יצא צה"ל למבצע צבאי נרחב ברצועת עזה. המבצע החל בעקבות ירי מתגבר של רקטות ופצצות מרגמה לעבר יישובים ישראליים בדרום הארץ, שהיווה תגובת חמאס ל'מבצע שובו אחים' שנערך ביהודה ובשומרון. המבצע נפתח בתקיפות נרחבות של זרוע הים וזרוע האוויר, כאשר בהמשך הצטרפו כוחות היבשה ויחידות נוספות אל הלחימה. במהלך המבצע פעלו כוחות הקומנדו הימי יחד עם היחידות המיוחדות, לוחמי חיל רגלים וסוללות של חיל תותחנים, זאת במקביל לפעילות ימית ואווירית של זרוע הים וזרוע האוויר.

לוחמי זרוע הים פעלו בכל ימי הלחימה, בפעילות אינטנסיבית שהחלה טרם הכניסה הקרקעית והסתיימה לאחר שאחרון הלוחמים היבשתיים יצא משטח הרצועה. התקיפות בוצעו על ידי פלגה 916 הפועלת בזירה הדרומית של הים התיכון, לוחמי ספינות הטילים ולוחמי הקומנדו הימי.[14]
הכוחות פעלו בתיאום עם כוחות האוויר על מנת לחסל מטרות ולהשיג את יעדיי המבצע. עם כניסת הכוחות הקרקעיים, התחזק ערך השילוביות ויכולתה של זרוע הים להשתלב ולקחת חלק משמעותי בקרב היבשה, דבר אשר בא לידי ביטוי בסיוע מסיבי באש ובתצפית לכוחות המתמרנים ברצועה.

במהלך המבצע פעל מערך השליטה הימית באופן אינטנסיבי בבניית התמונה הימית, אשר כללה גורמי מעקב מאתגר והשתנתה במהירות לאורך כל ימי המבצע. בקריות השליטה אף סייעו בסיכול חדירת מחבלים סמוך לקיבוץ זיקים על ידי כך שעקבו והכווינו כוחות לוחמים אל המחבלים, בניסיונם לחדור לישראל דרך המרחב הימי קרוב לגבול עם רצועת עזה. המחבלים חוסלו על ידי לוחמי זרוע הים וכוחות יבשתיים ואוויריים לאחר שהוקפצו למקום בעקבות הזיהוי.

ציונים לשבח
על אירוע חסימת חדירת המחבלים מהים, זכה מפקד סיירת כריש, סרן אורי ניסים[15], בצל"ש הרמטכ"ל ובקרית השליטה, רב"ט נועה טייטל,[16] זכתה בתעודת הערכה ממפקד זרוע הים.

לסיכום - לוחמי זרוע הים פעלו לאורך כל 50 ימי הלחימה, בתקיפת מטרות רבות ומגוונות, ביניהן מחסני אמצעי לחימה ואתרי שיגור. הלוחמים הימיים פעלו לשמירה על הגבול הימי של מדינת ישראל, גם בתווך התת-מימי. זאת תוך שמירה על הסגר הימי על רצועת עזה. הם פעלו בשיתוף כוחות נוספים באיתור ופגיעה בארגון הטרור חמאס, ובתשתיות אמצעי הלחימה שלו. על המערכה פיקדו שר הביטחון, משה יעלון, והרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ. את הלחימה הימית הוביל מפקד זרוע הים, אלוף רם רוטברג.

מפקדי החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד חיל הים הישראליראשי תיבות: מח"י), שתארו הצה"לי הפורמלי כיום הוא מפקד זרוע הים, בהתאם לשמו החדש של החיל, הוא קצין בדרגת אלוף.

מקימו של הצי הצבאי הישראלי, בשמו דאז "השירות הימי", וראשו הראשון היה גרשון זק, אולם המינוי הראשון של מפקד חיל הים היה מינויו של פול שולמן, שנשא דרגת סגן אלוף כאשר השירות הימי הפך לחיל. תקופה מסוימת שניהם חלקו בסמכויותיהם כאשר זק משמש יותר בתפקידי המטה ושולמן בתפקיד הביצועי.

מפקד חיל הים תקופת כהונה הערות
פול שולמן מאי 1948 - 16 במאי 1949 ראש מטה חיל הים במלחמת העצמאות
שלמה שמיר 16 במאי 1949 - 14 בדצמבר 1950 לימים מפקד חיל האוויר השלישי
מרדכי לימון 14 בדצמבר 1950 - 1 ביולי 1954
שמואל טנקוס 1 ביולי 1954 - 1 בינואר 1960 במלחמת סיני
יוחאי בן-נון 1 במרץ 1960 - 1 בינואר 1966
שלמה אראל 1 בינואר 1966 - 1 בספטמבר 1968 במלחמת ששת הימים
אברהם בוצר 1 בספטמבר 1968 - 1 בספטמבר 1972 במלחמת ההתשה
בנימין תלם 1 בספטמבר 1972 - 23 בספטמבר 1976 במלחמת יום הכיפורים
מיכאל ברקאי 23 בספטמבר 1976 - 12 בינואר 1979
זאב אלמוג 12 בינואר 1979 - 31 בינואר 1985 במלחמת לבנון הראשונה
אברהם בן-שושן 31 בינואר 1985 - 1 בפברואר 1989
מיכה רם 1 בפברואר 1989 - 7 ביולי 1992
עמי אילון 7 ביולי 1992 - 1 בינואר 1996 לימים ראש השב"כ
אלכס טל 1 בינואר 1996 - 2 בינואר 2000
ידידיה יערי 2 בינואר 2000 - 23 בספטמבר 2004 לימים מנכ"ל רפאל
דוד בן בעש"ט 23 בספטמבר 2004 - 8 באוקטובר 2007 במלחמת לבנון השנייה
אלי מרום 8 באוקטובר 2007 - 6 באוקטובר 2011
רם רוטברג 6 באוקטובר 2011 - 27 בספטמבר 2016
אלי שרביט 27 בספטמבר 2016 - מפקד חיל הים הנוכחי

סימוני עבר לכלי שיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ק- קרב ספינת קרב כמשחתת, פריגטה וקורבטה
  • ט- טרפדת, ספינת טורפדו
  • פ- פולשת, נחתת
  • צ- צוללת

כלי שיט שיצאו משירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגלים ימיים בשימוש חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן, דגל הכבוד של האישיות המכובדת ביותר הנמצאת בכלי השיט מונף במעלן הימני של ניצב התורן הראשי.

דרגות חיל הים בהשוואה לצי האמריקאי והצי המלכותי הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצינים מוסמכים
סימן IDF Navy aluf.png IDF Navy tat aluf.png IDF Navy aluf mishne.png IDF Navy sgan aluf.png IDF rav seren gold-2.svg IDF Navy seren.png IDF Navy segen.png IDF Navy segen mishne.svg
חיל הים הישראלי אלוף תת-אלוף אלוף-משנה סגן- אלוף רב-סרן סרן סגן סגן-משנה
הצי האמריקאי Rear-Admiral
Upper Half
Rear-Admiral
Lower Half
Captain Commander Lt. Commander Lieutenant Lieutenant
Junior Grade
Ensign
הצי המלכותי הבריטי Rear-Admiral Commodore Captain Commander Lt. Commander Lieutenant Sub Lieutenant Midshipman
נגדים משק"ים חוגרים
סימן IDF Ranks Ranag.svg IDF Ranks Ranam.svg IDF Ranks Rasab.svg IDF Ranks Rasam.svg IDF Ranks Rasar.svg IDF Ranks Rasal.svg IDF Ranks Samar.svg IDF Ranks Samal.svg IDF Ranks Rav turai.svg אין
חיל הים רב-נגד רב-נגד
משנה
רב-סמל
בכיר
רב-סמל
מתקדם
רב-סמל
ראשון
רב-סמל סמל ראשון סמל רב-טוראי טוראי
הצי האמריקאי Command
Master Chief
Petty Officer
Master Chief
Petty Officer
Senior Chief
Petty Officer
Chief
Petty Officer
Petty Officer
1st Class
Petty Officer
2nd Class
Petty Officer
3rd Class
Seaman Seaman
Apprentice
Seaman
Recruit

דרגות העבר בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכו היו דרגות הקצונה בחיל הים שונות מאלה של צה"ל הן בצורתן והן בשמן. הדרגות היו:[17]

  • משיט - בוגר קורס חובלים (פס כסף אחד על הכותפה). דרגה זו בוטלה לאחר זמן קצר.
  • סגן חובל - סגן משנה (שני פסי כסף על הכותפה).
  • חובל - סגן (שלושה פסי כסף על הכותפה).
  • חובל ראשון - סרן (פס זהב ועוגן על הכותפה).
  • רב חובל - רב סרן (שני פסי זהב ועוגן על הכותפה).
  • סגן קברניט - סגן אלוף (שלושה פסי זהב ועוגן על הכותפה).
  • קברניט - אלוף (ארבעה פסי זהב ועוגן על הכותפה).

בסוף שנת 1949 נוספה בצה"ל דרגת אלוף משנה. בחיל הים הוחלט שדרגת אל"ם תהיה קברניט (ארבעה פסי זהב ועוגן על הכותפה) ואילו המקבילה לאלוף תהיה אלוף ים (פס זהב רחב ועוגן על הכותפה).

בשנת 1951 אוחדו שמות דרגות הקצונה בחיל הים עם אלו של צה"ל וסימניהן השתנו כפי שמופיע בציור שלהלן.

דרגות אלה שימשו בחיל הים עד שנות ה-70 והן משמשות עדיין כדרגות הייצוג למדי שרד של חיל הים.


דרגות שרוול חיל הים

  • בראשית חיל הים נשא מפקד חיל הים (שדרגתו הייתה אלוף כבר אז) דרגת כתף עם סימון שרוול של אלוף-משנה[18].
  • בשנת 1950 הוכנסה לצה"ל דרגת אלוף משנה ולכן מפקד חיל הים נשא דרגת שרוול של תת-אלוף.
  • בשנת 1968 הוכנסה לצה"ל דרגת תת-אלוף ולכן מפקד חיל הים נשא דרגת שרוול של אלוף.
  • בהיתר מיוחד שהחל בימי הרמטכ"ל ליפקין-שחק מטעמי נוהג בלבד מול ציים זרים, נושא כיום מפקד חיל הים דרגת שרוול השקולה לזו של רב-אלוף[19] ואילו תת-אלוף נושא דרגת שרוול המקבילה לאלוף כמופיע בצידו הימני של האיור. כך נוצר מצב שמדלגים על דרגת שרוול של תת-אלוף. בפועל היררכיית הפיקוד הִנה כמצוין בצִדו השמאלי של האיור סגן משנה עד אלוף (Rear Admiral או Rear Admiral Upper Half) כולל תת-אלוף הנקראת Commodore או Rear Admiral Lower Half.

בראשית ימי חיל הים סימון דרגות הקצונה היה מבחין בין קציני מכונה וימאים ברקע מתחת לסרטי הזהב. קצין מכונה היה עם רקע אדום כנהוג בצי המסחר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משט ההצדעה לרגל יום העצמאות השישים של ישראל, 2008

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jane's Information Group, 108th edition August 15, 2005, Jane's Fighting Ships
  2. ^ יעוד ומשימות חיל הים, באתר חיל הים
  3. ^ מבוסס על מידע מאתר חיל הים הישראלי ומאפליקציית צה"ל
  4. ^ מפקדת חיל הים עברה לתל אביב, דבר, 7 בדצמבר 1972
    חיל הים שולב בפיקוד הכללי של צה"ל, דבר, 7 בדצמבר 1972
  5. ^ אמיר בוחבוטהצצה למלחמה העתידית באוויר בים וביבשה, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2007
  6. ^ סרטון על הפרוטקטור
  7. ^ ליאור גוטמן ועמרי מילמן, משרד הביטחון רכש 4 ספינות סיור להגן על פיתוח מאגרי גז מול חופי ישראל, באתר כלכליסט, 11 במאי 2015
  8. ^ מספ"ו כח אדם, דרך הים, ע-19 עד 33.
  9. ^ משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), שייטת 3, ספינות הטילים בחיל הים, ההוצאה לאור של משרד הביטחון - אריק נצר, 2005.
  10. ^ זאב אלמוג, ‏זרוע הים במלחמת שלום הגליל, מערכות 413, יולי 2007, 11-19
  11. ^ התרשים מתוך עבודתם של משה אימבר וגד אריאל, "תצוגת מורשת שייטת 3", 2014.
  12. ^ מערכת "הטיל ששוגר לאוניית חיל הים: C-704" Israel Defense 21 באוגוסט 2011.
  13. ^ אמיר בוחבוט, דיווח: צה"ל הרג מבריחים ממצרים לעזה ששטו בסירות, אתר וואלה, 26 במרץ 2014.
  14. ^ מבצע צוק איתן פעילות חיל הים בעזה באתר יוטיוב.
  15. ^ סרן אורי נסים, באתר הגבורה באתר הגבורה.
  16. ^ רב"ט נועה טייטל, באתר הגבורה באתר הגבורה.
  17. ^ תולדות הדרגות בחיל הים, באתר עמותת חיל הים
  18. ^ ראו ההיסטוריה של דרגות צה"ל
  19. ^ אמיר אורןדרגה אחת יותר מדי, באתר הארץ, 26 ביוני 2008
זרועות, פיקודים ואגפּים
אגפּים אגף המבצעיםאגף המודיעיןאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקהאגף התכנוןאגף כוח האדםאגף התקשוב וההגנה בסייבר
זרועות זרוע היבשהזרוע האוויר והחללזרוע הים
פיקודים פיקוד הצפוןפיקוד המרכזפיקוד הדרוםפיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאייםהפרקליטות הצבאיתהמכללות הצבאיותדובר צה"להרבנות הצבאיתמפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגליםחיל השריוןחיל התותחניםחיל ההנדסה הקרביתחיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואהחיל הלוגיסטיקהחיל הטכנולוגיה והאחזקהחיל המודיעיןחיל הקשר והתקשובחיל המשטרה הצבאיתחיל משאבי האנושחיל החינוך והנוערהחיל הכללי
חילות היסטוריים חיל המדעחיל נשים
שונות
מבנה צה"לאמצעי לחימהמילואיםיחידות מובחרותמבצעיםמדיםדרגותעיטוריםכומתותתגי כובעתג יחידהדגליםדין משמעתי