סוטרן (יין)
 | |
| מועד הכנה ראשוני |
30 בספטמבר 1936  |
|---|---|
  | |
סוֹטֶרן ׁ(בצרפתית: Sauternes) הוא יין קינוח צרפתי מהאזור בעל אותו השם בגזרת אזור היין Graves בבורדו. יין סוטרן עשוי מענבי סמיון, סוביניון בלאן ומוסקאדל שהושפעו מ-Botrytis cinerea (כמו היין ההונגרי טוקאי אסו), הידוע גם בשם ריקבון אציל. זה גורם לצימוק חלקי של הענבים, וכתוצאה מכך יינות מרוכזים ובעלי טעם ייחודי. בשל האקלים שלו, סוטרן הוא אחד מאזורי היין הבודדים שבהם הדבקה בריקבון אציל היא תופעה שכיחה. יינות סוטרן, במיוחד אחוזת Premier Cru Supérieur שאטו ד'יקאם, יכולים להיות יקרים מאוד, בעיקר בשל עלות הייצור הגבוהה מאוד. הכפר ברסאק שוכן בתוך סוטרן וזכאי להשתמש בכל שמות. יינות דומים במקצת אך פחות יקרים ובדרך כלל פחות מובחנים מיוצרים באזורים השכנים של מונבזילאק, סרון, לופיאק וקדייאק. בארצות הברית, יש תווית חצי גנרית ליינות קינוח לבנים מתוקים הידועים כסאוטרן ללא ה-s בשם.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו ברוב צרפת, מאמינים כי גידול הגפנים הוכנס לראשונה לפרובינקיה גאליה אקוויטניה על ידי הרומאים. העדות המוקדמת ביותר לייצור יין מתוק, לעומת זאת, מתוארכת רק למאה ה-17. בעוד שהאנגלים היו שוק הייצוא העיקרי של האזור מאז ימי הביניים, הטעם שלהם הוסט בעיקר ליינות יבשים יותר, החל בקלרט בימי הביניים ובסופו של דבר עבר ליין בורדו אדום.[2] היו אלה הסוחרים ההולנדים של המאה ה-17 שפיתחו לראשונה עניין ביין לבן. במשך שנים, הם היו פעילים בסחר ביינות גרמניים, אבל הייצור בגרמניה החל לדעוך במאה ה-17 כאשר אדמות גרמניה הושפעו מסכסוכים מזוינים (במיוחד מלחמת שלושים השנים) וכן מהעלייה בפופולריות של הבירה. ההולנדים ראו הזדמנות למקור ייצור חדש בבורדו והחלו להשקיע בנטיעה של זני ענבים לבנים. הם הכניסו לאזור טכניקות לייצור יין לבן גרמני, כמו הפסקת התסיסה עם שימוש בגופרית על מנת לשמור על רמות סוכר שארית. אחת הטכניקות הללו כללה לקיחת נר (כונה "נר גפרית") כשהפתיל שלו נטבל בגופרית ונשרף בחבית שבה היין תסס. זה השאיר נוכחות של גופרית בחבית, כך שהיין ייצור איתה אינטראקציה לאט תוך כדי תסיסה. בהיותו סוכן אנטי מיקרוביאלי, הגופרית מהממת את השמרים שממריצים את התסיסה, ובסופו של דבר מביאה אותה לעצירה עם רמות גבוהות של סוכרים שנשארו עדיין ביין. ההולנדים החלו לזהות אזורים שיכולים לייצר ענבים המתאימים לייצור יין לבן, ועד מהרה התמקמו באזור סוטרן. היין שהופק מאזור זה היה ידוע בשם vins liquoreux, אך לא ברור אם ההולנדים השתמשו באופן פעיל בשיטה של ענבים רקובים באצילות בשלב זה.[3]
אקלים וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו רוב אזור היין של בורדו, באזור סוטרן יש אקלים ימי, מה שמביא את הסכנות לגידול גפנים של קרת סתיו, ברד וגשמים שיכולים להרוס בציר שלם. אזור סוטרן ממוקם 40 ק"מ דרומית מזרחית לעיר בורדו לאורך נהר גארון ויובלו, הסירון. מקורו של הסירון הוא מעיין שיש בו מים קרירים יותר מה-Garonne. בסתיו, כשהאקלים חם ויבש, הטמפרטורות השונות משני הנהרות נפגשות ויוצרות ערפל שיורד על הכרמים מהערב ועד שעות הבוקר המאוחרות. מצב זה מקדם התפתחות של פטריית Botrytis cinerea. עד הצהריים, השמש החמה תעזור לפזר את הערפל ולייבש את הענבים כדי למנוע מהם לפתח ריקבון פחות נוח.[4]
סגנון יין והגשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוטרן מאופיין באיזון של מתיקות עם גרידת חומציות. כמה תווי טעם נפוצים כוללים משמשים, דבש, אפרסקים, אך עם תו אגוזי, שהוא מאפיין אופייני לסמיון האציל עצמו (יש להשוות עם סמיון אצילי, בציר מאוחר, אוסטרלי). הסיומת יכולה להדהד על החך למשך מספר דקות. יינות סוטרן הם חלק מהיינות עם החיים הארוכים ביותר, עם דוגמאות פרימיום מבצירים יוצאי דופן שנשמרו כראוי בעלות פוטנציאל להתיישן גם מעבר ל-100 שנים.[5] סוטרן מתחיל בדרך כלל בצבע זהוב וצהוב שהופך כהה יותר ככל שהוא מזדקן. כמה מומחי יין מאמינים שרק ברגע שהיין מגיע לצבע של מטבע נחושת ישן הוא התחיל לפתח את טעמיו המורכבים והבוגרים יותר.
רוב הסאוטרנים נמכרים בחצאי בקבוקים של 375 מ"ל, אם כי מיוצרים גם בקבוקים גדולים יותר. היינות מוגשים בדרך כלל צוננים לטמפרטורה של 15 מעלות צלזיוס, אך יינות מעל 15 שנים מוגשים לעיתים קרובות בכמה מעלות חמות יותר. ניתן לשלב סוטרן עם מגוון מאכלים. כבד אווז הוא התאמה קלאסית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ E. McCarthy & M. Ewing-Mulligan: "French Wine for Dummies", pp. 73-77, Wiley Publishing 2001 מסת"ב 0-7645-5354-2.
- ^ winepros.com.au. Oxford Companion to Wine. "Claret". אורכב מ-המקור ב-10 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ H. Johnson: Vintage: The Story of Wine, pp. 185-188. Simon and Schuster 1989 מסת"ב 0-671-68702-6.
- ^ J. Robinson (ed): "The Oxford Companion to Wine" Third Edition, pp. 611-612. Oxford University Press 2006 מסת"ב 0-19-860990-6.
- ^ Lichine, Alexis (1967). Alexis Lichine's Encyclopedia of Wines and Spirits. London: Cassell & Company Ltd. pp. 562–563.