סולומון מינור
 | |
| לידה |
1829 רומני, גוברניית פולטבה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
8 בינואר 1900 (בגיל 71 בערך) ח' בשבט ה'תר"ס וילנה, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית  |
| השכלה |
Vilna Rabbinical School and Teachers' Seminary |
| מקום פעילות | מוסקבה |
| תקופת הפעילות |
? – 8 בינואר 1900 |
  | |
סולומון זליק קושלביץ' מינור (ברוסית: Зе́лик Ку́шелевич Мино́р; גם זליג קושלביץ', זלקינד קושלביץ, ושלמה אלכסייביץ' מינור, ברוסית: Зе́лиг Ку́шелевич, За́лкинд Ку́шелевич, Соломо́н Алексе́евич Минор; ה'תקפ"ט[1], רומני – 8 בינואר 1900, וילנה) היה רבה של מוסקבה. עמד בראש הקהילה היהודית במוסקבה מ-1869 עד ל-23 ביולי 1892, היסטוריון, עיתונאי בתחומי פובליציסטיקה, איש ההשכלה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זליק (זלקינד) מינור נולד במשפחה מרובת ילדים של קושל מובשביץ' מינור (1805–?) וזלדה זלקינדובנה מינור (1805–?). בוגר הסמינר הרבני של וילנה.
בשנת 1869 הנהלת הקהילה היהודית במוסקבה הזמינה את זליק מינור ממינסק לתפקיד רב העדה של מוסקבה. בית הכנסת הכוראלי הפך למרכז החיים הרוחניים והחברתיים של יהודי מוסקבה. נאומיו של מינור משכו את תשומת לבם של בני דורו, שכן הם שיקפו את הלך הרוח של האינטליגנציה היהודית ובעיקר הצעירים היהודיים ששאפו להיות אזרחים מן המניין של רוסיה. מתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 הדרשה נערכה ברוסית. תושבי מוסקבה לא יהודיים שהתעניינו במנהגים יהודים, גם כן ביקרו בבית הכנסת. לב טולסטוי ביקר בו מספר פעמים וגם לקח שיעורים מהרב מינור ללימוד השפה העברית.
ב-1871 פנה למושל הכללי של מוסקבה בבקשת פתיחת תלמוד תורה בעיר. הפנייה נענתה בחיוב וב-8 באוקטובר 1871 נפתח המוסד בו חוץ מלימודי דת לימדו גם את השפה הרוסית, חשבון, גאוגרפיה, היסטוריה רוסית, קליגרפיה וזמרה.
שנה בדיוק לאחר מכן, ב-8 באוקטובר 1872, התקיימה בבית הכנסת הכוראלי חנוכת בית הספר היהודי המקצועי, שנקרא לימים על שמו של אלכסנדר השני. בהמשך, לקראת סוף שנות השמונים של המאה ה-19 משטר הצאר מתחיל לנקוט מדיניות של רדיפת יהודים. ב-23 ביולי 1892 המבנה החדש של בית הכנסת במוסקבה נאטם. בעקבות כך שלחו הרב מינור וראש הקהילה שניידר תלונה לסנקט פטרבורג. בתגובה, בצו מלכותי מ-23 בספטמבר באותה השנה גירש אלכסנדר השלישי את שני המתלוננים ממוסקבה לתחום המושב עם איסור בעתיד לעזבו. הרב זליק מינור נאלץ לעזוב לווילנה, שם גם נפטר בגלותו.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשתו (מאז 10 בנובמבר 1854) – מוסיה-רוחה בת אלישב (מושה אלבנה) מינור (1831–?)[2].
- בניו – לעזר סולומונוביץ' מינור, נוירופתולוג; אוסיפ סולומונוביץ' מינור, מהפכן נארודניק, בהמשך חבר במפלגה הסוציאל-רבולוציונרית; משה (מויסיי) (1861–1932).
- בנותיו – בלה (איזבלה) (1869, מינסק–?), ב-1894 נישאה לרופא השיניים לעזר-חיים (איליה אוסיפוביץ') גאברונסקי (1870–1940), אחיינו של סוחר התה דוד ויסוצקי, אחיו של הבמאי אלכסנדר גאברונסקי והפילוסוף הנאו-קנטיאני דמיטרי גאברונסקי. יצאה עם בעלה לגלות בפריז; זלדה (אלכסנדרה) (1871–?), אשתו (מאז 1894) של המהנדס-טכנולוג אייזק זייליקוביץ' דוקלסקי, בוגר המכללה המוסקבאית הטכנית האימפריאלית בשנת 1892; חיה (1860–?); מריה (בנישואים הראשונים קיבלה שם משפחה קורנבליט, בשניים – רגירר 1866–?), נשואה (1895) למהנדס התהליך הצבאי ישראל איליץ' רג'יר, גם הוא בוגר המכללה, התגוררה בקייב (בנם הוא יבסיי איזראילביץ' רגירר, 1904–1968, מהנדס וחוקר כימי).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ В ревизских сказках, записях о бракосочетании и смерти указан 1829 год рождения; в последней имя — Зельман Кушелевич.
- ^ См. запись о бракосочетании в канцелярии виленского городского раввина на сайте еврейской генеалогии JewishGen.org (также записи о рождении дочери и другие метрические документы).