סול אלינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סול אלינסקי
Saul Alinsky.jpg
לידה 30 בינואר 1909
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביוני 1972 (בגיל 63)
כרמל ליד הים, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פעיל חברתי, סופר, סוציולוג, חבר איגוד מקצועי, פעיל זכויות אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סול דייוויד אלינסקיאנגלית: Saul David Alinsky;‏ 30 בינואר 1909 - 12 ביוני 1972) היה פעיל חברתי רדיקלי יהודי-אמריקני. התפרסם במיוחד בעקבות ספרו Rules for Radicals ("כללים לרדיקלים") שיצא לאור ב-1971.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלינסקי נולד ב-1909 בשיקגו, אילינוי, להורים יהודים יוצאי רוסיה, בנימין ושרה אלינסקי. אלינסקי ציין בראיון כי הוריו היו יהודים אורתודוקסים, שחייהם סבבו סביב עבודה ובית הכנסת. הוא למד בתחילת דרכו בבית ספר תיכון בשיקגו, אך עקב גירושי הוריו עבר עם אביו לקליפורניה, שם סיים את בית הספר התיכון בהוליווד. ב-1930 סיים תואר ראשון בפילוסופיה (Ph.B) באוניברסיטת שיקגו, עם התמחות בארכאולוגיה, אך עקב המשבר הכלכלי השתנו תוכניותיו להיות ארכאולוג.

לאחר שסיים את לימודיו עסק במספר עיסוקים, שכללו גם מעורבות בהתאגדות של עובדים, אך סביב 1939 החל להיות פעיל קהילתי באזורים עניים של שיקגו, והפך למה שהוא כינה "מארגן קהילות". בשנות הארבעים והחמישים יישם את מה שלמד בעבודתו כדי להשפיע על קהילות בשכונות העניות להתאגד, לשם השגת שירותים ממוסדות השלטון המוניציפלי. הפעילות האקטיבית כללה בין היתר ארגון שביתות, הפגנות ופעולות מחאה כנגד הממסד. אלינסקי טען כי בסופו של דבר השלטון יעדיף לממן את השירותים לקהילה מאשר להתעמת איתה.

ב-1971 פורסם ספרו "כללים לרדיקלים". ב-12 ביוני 1972 מת מהתקף לב בביתו בכרמל, קליפורניה.

השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלינסקי השפיע בין היתר על הילארי קלינטון, שכתבה בהיותה במכללת ולסלי עבודה שעסקה במשנתו, ואף נעזרה בו אישית. בן קרסון ייחס לקלינטון השפעה של אלינסקי[1]. נטען כי ברק אובמה, שעבד כמארגן קהילות (פעיל חברתי שמסייע לתושבי השכונה להתארגן ולהשיג זכויות) בשכונות עוני של שיקגו, הושפע אף הוא על ידי אלינסקי, אך קביעה זו שנויה במחלוקת[2]. גורמי ימין נטו לייחס לאובמה השפעה של אלינסקי: כך גלן בק שפרסם את "עץ המהפכה הפרוגרסיבית" שאחד משורשיו הוא אלינסקי[3].

הספר "כללים לרדיקלים" מונה 13 כללים עיקריים:

  1. כוח הוא לא רק מה שיש לך, אלא מה שהאויב חושב שיש לך: כוח נגזר משני מקורות עיקריים – כסף ואנשים. חסרי האמצעים נאלצים לבנות הכוח שלהם מבשר ודם.
  2. אף פעם אל תחרוג מתחום המומחיות של האנשים שלך: זה יוצר בלבול ופחד ומוביל לנסיגה. תחושת ביטחון מחזקת את עמוד השדרה; זה נכון לגבי כל אדם.
  3. במידת האפשר, חרוג מגבולות המומחיות של האויב: חפש דרכים להעצים חוסר ביטחון, חרדה ואי-ודאות.
  4. אלץ את האויב לעמוד בספר הכללים של עצמו: אם, לדוגמה, הכלל הוא שכל מכתב יקבל מענה, שלח 30,000 מכתבים. אתה יכול להרוג אותם עם זה, כי אף אחד לא יכול לציית לכל החוקים של עצמו.
  5. הלעג הוא הנשק האימתני ביותר של האדם: אין נגדו הגנה. זה אי-רציונלי, זה מרתיח. זה גם פועל כנקודת לחץ המאלצת את האויב להציע ויתורים.
  6. טקטיקה טובה היא כזו שאנשיך נהנים ממנה: הם ימשיכו לעשות את זה בלי שתצטרך לדרבן אותם, והם אף יחזרו מיוזמתם כדי לעשות את זה שוב. הם עושים את מה שבא להם בטבעיות; הם אפילו יציעו לך רעיונות יותר טובים.
  7. טקטיקה שנמשכת זמן רב מדי הופכת לנטל: אל תהיה חדשות ישנות.
  8. המשך  להפעיל לחץ, אל תרפה: נסה כל העת דברים חדשים כדי שמתנגדיך לא יצליחו לשוב לנקודת שיווי המשקל שלהם. בזמן שמתנגדיך עוד לומדים איך להתמודד עם הטקטיקה הראשונה, הכה אותם מהאגף עם משהו חדש.
  9. האיום בדרך כלל יותר מבעית מהדבר עצמו: הדמיון והאגו יכולים לדַמות בחלומותיהם הרבה יותר תוצאות מכל מה שפעיל יכול ליזום.
  10. התנאי העיקרי עבור טקטיקה הוא פיתוחם של מבצעים שישמרו את הלחץ על היריב: הלחץ הבלתי פוסק הזה הוא שיגרום לאותן תגובות של היריב שהן חיוניות להצלחת הקרב.
  11. אם תדחף מסר שלילי מספיק חזק, הוא יבקיע ויהפוך לחיובי: אלימות מהצד השני יכולה לגרום לדעת הקהל לנטות לכיוונך, כי הציבור אוהד את מי שנמצא בעמדת נחיתות.
  12. המחיר של תקיפה מוצלחת הוא חלופה בונה: לעולם אל תיתן לאויב להרוויח נקודות כי נתפסת ללא חלופה.
  13. בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית וקטב אותה: חתוך את רשת התמיכה ובודד את המטרה מכל אהדה. רדוף אנשים  ולא מוסדות. אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]